אז ישיר כו'

קנבאז ישיר כו'

בס"ד. (שביעי של פסח, ט"ל).

על ג"ד העולם עומד כו' שירת המל'

שש"פ

אז ישיר משה¹ ובנ"י, ואיתא בילקוט כל פרקמטיא של משה היתה באז, באז חטא ובאז תיקן, קינטורו באז ומאז באתי אל פרעה כו' הרע לעם הזה כו', ושירתו באז אז ישיר משה. ומה שיש לדקדק בפסוק זה למה כתיב ישיר הול"ל ישירו, גם מ"ש ויאמרו לאמר כפל הלשון. הנה ענין קרי"ס² הי' בכדי שידעו מצרים כי אני ה', וצ"ל והלא כתי' לא נשאר בהם עד אחד³ וכתיב ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר (תילי' ק"ו י"א).

קנגוהענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי זהו ברית התורה, וכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ וקאי על עבודת הקרבנות וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וארז"ל סולם מוצב ארצה דא כבש המזבח וראשו מגיע השמימה שריחן עולה לשמים וזה עמוד העבודה, וכתיב חסד ה' מעולם ועד עולם זה עמוד הגמ"ח.

ולהבין ענין עמוד העבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד, הנה ענין הקרבן ע"י שהי' מקריבין בהמה ע"ג המזבח הי' אש שלמעלה יורד ואוכל את הקרבן שז"ע המשכה מלמעלמ"ט, ובזהר איתא ארי' דאכיל קורבנין⁴, שהאש הי' בדמות ארי' כו'. ועכשיו תפלה כנגד תמידים תקנום, הנה ז"ע הקרבת נה"ב שתוכלל באש של מעלה בחי' אהבה רבה הבאה מלמעלה. ורמז דוגמת בחי' ירידת אש של מעלה שהי' בבהמק"ד זהו ח"י ברכות שבשמו"ע ברוך אתה הוי', ופי' ברוך אתה הוא המשכה והיינו שהוא המשכה מעולם עד העולם כמו ברוך ה' אלקי ישראל שהוא ההמשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלי' כן פי' ברוך אתה ה' שבשמ"ע הוא ג"כ המשכה מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי' כו'.

וביאור ענין עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי'⁵, הנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, רק שהברואים שבים מכוסים שהים מכסה עליהם משא"כ ברואים שביבשה, ועוד שהברואים שבים המה מקבלים חיות מהים באופן שא"א להם ליפרד מן הים כמשארז"ל דגים מיד שפורשים מהים מתים, והברואים שביבשה אפי' בחי' צומח אנו רואים שהארץ תוציא צמחה ואח"כ מפרידים התבואה מן הארץ ושוב אינה מקבלת חיות מן הארץ, וכ"ש בחי' החי והמדבר כו' הגם שמקבלים חיותם ממה שגדל מן הארץ וכמ"ש ארץ ממנה יצא לחם (איוב ך"ח ה'), עכ"ז ה"ה חיים באויר ושטים ע"פ המים כו'. משא"כ הברואים שבים המה מובלעים תמיד בים וא"א להם ליפרד כלל מן הים כו'. ובנפש האדם הוא בחי' מח' ודבור, דיבור הוא בחי' עלמא דאתגלי' שנפרד ונגלה לזולתו, אבל בחי' מח' הוא מכוסה כו'. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו והיינו ששרשו הי' מבחי' עלמא דאתכסי' רק שנשפל למטה בעלמא דאתגלי', ולכן אמר כבד פה וכבד לשון אנכי⁶, כי ענין הדיבור הוא בחי' עלמא דאתגלייא ושרשו הי' מבחי' עלמא דאתכסי', ולכן אמר כבד פה שמצד שרשו בעלמא דאתכסי' הוא כבד פה כו'. ולזאת זהו ענין מדרגת הכהן שעבודתו היא להמשיך קנדמבחי' עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי'. וכ"ה עכשיו בתפלה שאומרים ברוך אתה, ברוך הוא המשכה מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלי' כו', שגם בעלמא דאתגלי' יומשך הביטול כמו שהוא בעלמא דאתכסיא⁷, שזהו שרש ענין הברכות ועבודת הכהן כו'. ואמנם עבודת הלוים הוא מלמטלמ"ע⁸, שעבודתם הו"ע השיר שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה⁹, וכנודע מענין הניגון שהוא גורם התפעלות¹⁰, שכאשר יתבונן באיזה דבר בלא ניגון שאף שהתבוננות פועל איזה פעולה עכ"ז אינה ניכרת כ"כ, אבל כשמתבונן בהתבוננות זה גופא רק שמשורר איזה שיר וניגון הנה ע"י הניגון תתעורר ההתפעלות, כי הניגון הוא תנועות וכל תנועה מוליד חום שהוא בחי' התפעלות לצאת מן הכלי כו'. וזהו משארז"ל כל בעלי השיר יוצאי' בשיר ונמשכי' בשיר, וקאי על מלאכים¹¹ שכאשר יוצאים מגדר הכלי הוא ע"י השיר דוקא, כי המלאכים יש להם ג"כ גופים רק שהגופים שלהם הוא מאש ורוח¹² בלבד כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכן אפי' נשמות בג"ע כאשר יוצאים מהשגה זו להשיג השגה יותר עליונה הוא ג"כ ע"י השיר, כי השגה הוא ג"כ בחי' גבול בחי' כלי, ולכן כאשר צריכים לצאת מהשגה זו להשיג השגה עליונה יותר הוא ג"כ ע"י השיר, וזהו כל בעלי השיר הם מלאכים ונשמות יוצאין בשיר כו'.

ומעתה צ"ל מ"ש כאן בשירת הים¹³ השירה הזאת, פי' זאת, הנה כתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, פי' איש זה הקב"ה, ובחי' זאת הוא בחי' אשה בחי' מל'¹⁴ מקור כנס"י שמקבלים מבחי' איש זה הקב"ה, וא"כ צ"ל מהו"ע השירה הזאת דהיינו מה שבחי' המל' אומרת שירה כמ"ש בזהר נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה וכתיב אלקים אל דמי לך אל תחרש כו', איך שייך שבחי' מל' אומרת שירה, התינח המלאכים וכל צבא השמים שהם נבראים ויש להם גוף ונפש שייך ענין השיר לצאת מגדר הגבלתם, אבל איך יתכן שבחי' מדת המל' שהיא ספי' מעשר ספירות תאמר שירה¹⁵ כו'.

קנהאך הענין הוא דהנה איתא בזהר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, פי' חיוהי קאי על האורות, וגרמוהי הוא בחי' הכלים¹⁶, דהנה מה שאנו קורים חכמה או חסד זהו קאי על כלי החכמה או כלי החסד אבל האור הוא שוה בכל הע"ס¹⁷, ולפעמים נק' הכלים בשם גופים כמ"ש בת"ז וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא¹⁸, שנמשלו הכלים לגופים, שכד אנת הוא האורות מסתלק אשתארו כגופא בלא נשמתא, פי' שהוא ע"ד כמו בלילה בשעת שינה שהנשמה מסתלק מהגוף ולא נשאר בגוף כ"א קיסטא דחיותא לבד, וכך הוא כאשר מסתלק האור המאיר בהכלים אשתארו בחי' הכלים כגופא בלא נשמתא, רק קיסטא דחיותא שהוא בחי' איהו וגרמוהי, שיש בחי' איהו המאיר בגרמוהי בלא בחי' חיוהי והיינו שהוא כדמיון הקיסטא דחיותא.

והנה לפי הדמיון לקיסטא דחיותא שנשאר בזמן השינה שזהו מהארת הנפש המחי' את הגוף בהיותו ער בלתי ישן, א"כ צ"ל בנמשל שזהו ממה שנשתייר מהאור, שהגם בעת שאנת הוא האור מסתלק מהכלים עכ"ז נשאר רשימה מן האור בכלים, כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי¹⁹ כמ"ש והשמותי את מקדשיכם וארז"ל במשנה ג' פ"ג דמגילה לענין בית הכנסת שחרב, קדושתן אף כשהם שוממין, והיינו מטעם הנ"ל להיות שבהכ"נ הוא בחי' מקדש מעט כמ"ש ואהי להם למקדש מעט, לכן גם בחורבנו יש בו קצת קדושה מפני שדבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי. ועד"ז יובן שגם כשאנת הוא האורות מסתלקים מהכלים עכ"ז נשאר רשימו מהאור בהכלים, וזהו בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי לברוא בהן וע"י יש מאין (שזהו ממה שנשאר מהארת הקו דוקא כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי ע"ש), וזהו בחי' הקיסטא דחיותא שנת' כאן. לכאו' הי' אפ"ל²⁰ שמה שנשארי' כגופא זהו קנומפני ששרשם מהרשימו כמ"ש בסדור בד"ה וכד אנת תסתלק, אמנם א"א לומר כאן כן שהרי גם בעת שמסתלק ג"כ מחי' ומהוה בי"ע שזהו ע"י איהו דוקא הוא בחי' הארת הקו כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי ע"ש א"כ מוכרח לומר שגם בעת שמסתלק נשאר רשימו מהאור שהאיר מהקו שזהו כדוגמת קיסטא דחיותא שנשאר בשינה.

וזהו ענין פי' שירה²¹ שהמל' אומרת שירה, שזהו נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה שהוא מה שכלי המל' אומרת שירה להכלל ולהבטל בבחי' איהו וחיוהי. וזה"ע שירת הים שהוא בחי' שירה הזאת, שהוא למעלה מבחי' שיר הנבראי' בחי' שיר הלוים כו', דהנה הלוים אומרים שירה בחי' העלאה מעלמא דאתגלי' לעלמא דאתכסי', אבל בקרי"ס שהים נעשה יבשה אמרו שירה עליונה יותר דהיינו בחי' שירה הזאת כו'. וכמ"כ יש בעבודה ג"כ בחי' שירה הזאת, כי שיר והתפעלות זהו דוגמת שיר הלוים, אכן יש בחי' רעו"ד כמ"ש אם ישים אליו לבו זהו כדוגמת בחי' שירה הזאת כו'. וזהו מ"ש אתה הוא ה' לבדך, אתה זהו בחי' ומדרגת הכהן כמ"ש אתה כהן לעולם, בחי' המשכה מלמעלמ"ט²² מבחי' עלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי', הוא זהו בחי' ומדרגת הלוי כמ"ש ועבד הלוי הוא²³ בחי' העלאה מעלמא דאתגלי' בעלמא דאתכסי' כו'. אכן בהגלות נגלות בחי' לבדך שהוא עדמ"ש ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כו' אז אמרו שירת הים דהיינו בחי' שירה הזאת שלמעלה משיר הנבראים. ולכן בבחי' זו ישיר משה ובנ"י יחד בשוה²⁴, כי אף שמשה הוא מבחי' עלמא דאתכסי' ובנ"י הוא מבחי' עלמא דאתגלי', אכן מצד בחי' היותר גבוה אף מבחי' עלמא דאתכסי' שלכן הפך ים ליבשה, מצד זה משה ובנ"י כל אחד בשוה שבנ"י היו במדריגת משה ולכן ישיר ל' יחיד כו'.

וזהו אז ישיר משה ובנ"י, א"ז הוא בחי' אל"ף זיי"ן, זיי"ן הוא בחי' ז' ימי בראשית, ואל"ף הוא למעלה מבחי' ז'²⁵ ימי בראשית²⁶, שבז' ימים אלו יש בחי' שבת, ואל"ף קנזהוא למעלה מבחי' שבת וכמ"ש אז תתענג על הוי' שלמעלה מבחי' ש' הוי', ובשבת כתיב שבת להוי', ולכן צ"ל וקראת לשבת ענג שצריכין לקרות בשבת בחי' עונג, שבחי' עונג למעלה משבת, כי אף שכתיב שער הפנימי' כו' סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח שבחי' זו מתגלה בשבת, מ"מ בחי' עונג הוא למעלה מבחי' שבת וצריכין לקרות בחי' עונג בשבת. וזהו אז כשנעשה גילוי בחי' אל"ף בזיי"ן כו' ישיר משה ובנ"י בשוה בחי' שירה הזאת, שע"י שירה הזאת יצאו מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי. ויאמרו לאמר, כפל הלשון ע"ד משארז"ל כל עסקא דשבתא כפול מזמור שיר, שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, שהוא בחי' עילוי אחר עילוי כו'. אשירה להוי', שהוא בחי' המשכה בשם הוי', סוס ורוכבו רמה בים היינו כי המכוון הוא שידעו מצרים כי אני הוי', כי הנה המצרים²⁷ הגביהו א"ע לקבל חיות מבחי' גבוה מאד אשר שם כחשיכה כאורה, אך זהו רק מבחי' חיצוני', שזהו פרעה אותיות הערף כנודע שמבחי' אחוריים יכולים לקבל²⁸, אבל בחי' פנימי' אינו מאיר אלא לנש"י דוקא, כמ"ש יאר ה' פניו אליך דוקא ולכן בקרי"ס סוס ורוכבו רמה בים לשון השלכה בים כו'²⁹, ע"ד מ"ש אם תגביהי כנשר משם אורידך נאום הוי', וזהו וידעו מצרים כי אני הוי'.

וזהו על שלשה דברים העולם עומד, פי' כי עולם לשון העלם³⁰ בחי' שינויים, וכדי שיהי' בבחי' עמידה, דהיינו בבחי' קיום עדמ"ש אני הוי' לא שניתי שזהו ממקום גבוה מאד, זהו ע"י ג' קוין, בחי' כהנים בעבודתם בחי' קו הימין בחי' חסד ה' מעולם ועד עולם מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלי' כו', ולוים בדוכנם בחי' שיר שהוא העלאה מעלמא דאתגלי' לעלמא דאתכסיא, ותורה היא בחי' קו האמצעי כו'.

קנחוז"ע ישראל במעמדם^*, וכמ"ש ויקם עדות כו' ותורה שם בישראל, ופי' במעמדם שע"י ג' קוין אלו נמשך קיום ועמידה לעולם מבחי' אני הוי' לא שניתי. ולהיות כי קרי"ס הי' הכנה למ"ת לכן גם בקרי"ס הי' ג' קוין שהמים להם חומה מימינם ומשמאלם³¹ וישראל הלכו באמצע זהו בחי' ג' קוין כו'.