[/cup][להבין מה שיצי"מ נק' נר] והנה בילקוט כו' כי בחפזון (ג)

קמט[להבין מה שיצי"מ נק' נר] והנה בילקוט כו' כי בחפזון (ג)

והנה בילקוט פ' בא¹ בשם המכילתא איתא כי בחפזון² יצאת ממצרים, חפזון של מי, חפזון של שכינה, אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר, קול דודי הנה זה בא מדלג כו'. והיינו שגם בבחי' דודי שהוא בחי' ז"א הי' ג"כ בחי' חפזון. והגם שמדת יום א"צ שמירה, לפי ששם כתי' לא יגורך רע וא"א להיות משם יניקת החיצונים וא"כ א"צ לחפזון. אך היינו כמ"ש בזהר שבחי' דודים תאיבין דא לדא ולא משתכחין תדיר, ולכך הי' למעלה בבחי' ז"א ג"כ חפזון כדי שלא ימנעו היחוד עליון כו' לפי שתאיבין דא לדא. ומ"מ החפזון דבחי' דודי זהו רק זכר לדבר, ועיקר החפזון הי' בבחי' שכינה, השוכן אתם, גלו למצרים שכינה עמהם כו'.

אך לע"ל נא' ביום ההוא יהי'³, ב' פעמים י"ה, שיהי' בבחי' ו"ה ג"כ היחוד כמו בבחי' י"ה, בחי' ריעין, תרין ריעין דלא מתפרשין, לכך לא יהי' צריך אז לחפזון. נמצא שמה שהי' צ"ל בחפזון זהו לפי שהי' הנס בלילה. ולכך נק' הנס דיצ"מ בשם נר לפי שהי' נס עובר.

וזהו מ"ש בתרגום יונתן ע"פ כי אתה נרי⁴ הוי' והוי' יגיה חשכי, ארי את הוא מארי נהורא דישראל ה', וה' יפקינני מחשוכא לנהורא ויחזינני בעלמא דעתיד למיתי לצדיקייא.

נמצא שמפרש פי' כי אתה נרי הוי' בעוה"ז, וה' יגיה חשכי על לע"ל, והיינו לפי שעתה אפי' הנס דיצ"מ הוא רק בחי' נר. דהנה על יצ"מ נא' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים⁵ הקב"ה, והנה פי' מלך מלכי המלכים כו' הוא ענין מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים פי' מלכות כל עולמים קאי על מל' דאצי' שמחי' עולמות בי"ע, ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, והנה מבחי' זו נמשך בחי' עולמים שהוא בחי' העלם והסתר כו'. אך בחי' מלכותך הוא שכמו שבחי' מל' הוא בעצמותו, כמו עד"מ זיו השמש הכלול בשמש⁶ עצמו שאינו נראה שם כלל, רק הוא בטל בעצמותו ואין אורו וזיוו ניכר כלל רק על הארץ כו'. וזהו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד קנדהיינו שהי' שמו כלול בעצמותו. ופי' מלכותך מלכות כל עולמים היינו שנמשך מבחי' מלכותך (שהוא בחי' מל' דא"ס)⁷ בבחי' מל' כל עולמים. וזהו ג"כ ענין שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי מלכים הוא בחי' זו"נ דאצי', ומלכי המלכים הוא בחי' חו"ב, ומלך מלכי המלכים הוא בחי' כ"ע⁸ דאיהו כתר מל' (שהוא בחי' מל' דא"ס).

והנה בחי' זו נק' נר הוי', שצ"ל נמשך ע"י ד' אותיות דש' הוי', וזהו שנק' נר כמו שבנר יש ד' בחי', שמן ופתילה ואור⁹, והיינו שהשמן הוא בחי' חכ', ופתילה הוא בחי' יסוד, ואור הוא בחי' כתר בחי' מלך מלכי המלכים, וכל ההמשכות נמשכי' בנר שהוא בחי' מלכות כל עולמים, ולכך נק' נר. והנה לפי שנמשך בחי' מלך מלכי המלכים ע"י השתלשלו' ולכך יכול להיות הנס עובר כמו שנר מאיר את החשך ודוחה אותו, אבל אעפ"כ החשך הוא נשאר חשך, ולכך כשכלה הנר חוזר החשך, ולפי שגאולת מצרים הי' ע"י בחי' מלך מלכי המלכים שנמשך בחי' מלך ע"י השתלשלו' מלכי המלכים שהוא בחי' נר, לכך חזרו ונשתעבדו.

ולהבין ההפרש שבין גאולת מצרים וגאולת חנני' מישאל ועזרי' וכן מתתי' כה"ג שנק' ג"כ בשם נר, י"ל שההפרש הוא ע"ד בין נר לאבוקה, וכך י"ל שגאולת מצרים שהי' ע"י משה ואהרן הוא בחי' אבוקה שמאיר למרחוק, ולכך נמשך הגאולה ט' מאות שנה, והיו הנסים של יצ"מ נסים שלמעלה מן הטבע, משא"כ שאר גאולות הם רק בחי' נר ולכך היו הנסים מלובשים בטבע כו'. אך כ"ז הוא רק בחי' נר, שגם אבוקה דיצ"מ בכלל נר וכמו שהמשילו בגמ' סוטה דך"א ע"א הנ"ל ענין נזדמנה לו אבוקה של אור על בחי' נר מצוה לפי שאבוקה ג"כ בכלל נר כו'.

אבל לע"ל כתי' והוי' יגיה חשכי שיפקינני מחשוכא לנהורא, שהחשך יתהפך לאור כו' ולילה כיום יאיר^*, והי' אור הלבנה כאור החמה, ונמצא שלא יהי' בחי' לילה במציאות כלל, ולכך לא יהי' עוד עיבור שהוא בחי' גלות כו', ולכן יהי' השיר לשון זכר שיר הזה כנ"ל.

קנאוהנה בגמ' סוטה הנ"ל המשילו מ"ש ותורה אור לבחי' אור היום, שאמרו שם עלה עמוד השחר ניצול כו' שקאי על זכות התורה ע"ש. לכן בזה י"ל לפי שהתורה נק' אור שהוא אור היום, לכך כתי' בה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, מצוך הוא לשון התחברות, שהוא מחבר בחי' יום, שהוא ממשיך ומחבר בחי' יום שיהי' אור הלבנה כאור החמה. ולכך התורה היא למעלה מן הזמן שכל המצות הם בבחי' זמן¹⁰ כמו למשל מצות סוכה הוא בזמן סוכות אז הוא מצוה, וכן מצות מצה בפסח דוקא הוא מצוה, משא"כ בשאר ימות השנה אינו מצוה כלל, והוא מפני שהמצות הם בחי' מצות המלך, הגם כי בשרשם תרי"ג מצות וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור¹¹ בחי' כתר, עכ"ז עיקרם במל'¹² שהוא שרש ומקור הזמן מלך מלך ימלוך. משא"כ התורה היא למעלה מן הזמן שאם הוא עוסק אפי' בשאר ימות השנה בלימוד מצות סוכה הוא ג"כ מצוה כמו בזמן סוכות, רק שדבר בעתו מה טוב, אבל לענין המצוה הוא שוה כלומד הלכות סוכה או הלכות פסח בשאר ימות השנה כמו בסוכות או בפסח כו', והיינו לפי שהתו' הוא בחי' יום שגם הלילה נעשה יום. ולכן הכל מודים שמ"ת הי' בשבת, ובשבת לא נא' בתורה במע"ב לילה, שרק עד יום הששי נא' ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, וכמארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"א ל"ו שעות שמשה אותה האורה, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, א"כ גם הלילה הי' יום ממש כו', ולכן מובן קצת שגם בתורה שלמטה שניתנה בשבת יש כח זה. והגם שבמצות כתי' ג"כ והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' מצוה אתכם היום, עכ"ז עיקרם במל' שהרי הם מלובשי' בזמן דוקא, וכמ"ש בתשו' הרשב"א שהם מלובשי' בזמן ומקום וכלים¹³, משא"כ לימוד התורה הוא למעלה מן הזמן. וי"ל שלכן למי שהוא פנוי מעסק צ"ל הלימוד יומם ולילה כמ"ש והגית בה יומם ולילה, א"כ ה"ז למעלה מן הזמן. וזהו מ"ש כימי השמים על הארץ¹⁴ כו', ולפי שלע"ל הלילה יהי' יום לכך לא יהי' הנס עובר כו'.

ועוי"ל שיש הפרש בין יצ"מ ללע"ל¹⁵, זהו ע"ד ההפרש בין קומה ה' למנוחתיך ובין קומה ה' ויפוצו אויביך¹⁶, שיצ"מ הי' ע"י מלחמה, וכמ"ש וחמושים עלו בנ"י קנבשזהו ענין חמשה כלי זיין¹⁷ סייף קשת תריס אלה ורמח, וזהו מ"ש ה' איש מלחמה. משא"כ לע"ל יהי' בחי' מנוחה שלא יהי' צריך למלחמה, וע"ד שכתוב בשלמה והוא יהי' איש מנוחה, שדוד הי' איש הדמים איש מלחמה, ולכך לא נבנה בהמ"ק על ידו כי בבהמ"ק הוא ע"ד לע"ל שיהי' אז בחי' מנוחה, לכך לא נבנה הבהמ"ק ע"י דוד שהוא איש מלחמה, רק ע"י שלמה שהוא איש מנוחה. ועד"ז י"ל ההפרש ג"כ בין יצ"מ ללע"ל שעתה נא' ה' איש מלחמה, משא"כ לע"ל לא יהי' צריך למלחמה לפי שלע"ל נא' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כו' וממילא יהיו בטלים כו'.