[אור לארבעה עשר]

קמד[אור לארבעה עשר]

בס"ד. (שבת חוה"מ פסח. ט"ל).

והנה יצי"מ כו' אור לארבעה עשר (ב)

שחוהמ"פ

והנה יצ"מ לפי שנמשך ע"י ש' אלקי' ולכך נמשך ע"י בשר ודם ע"י משה לכך נק' יצ"מ בשם נר, כמו שנר הוא שאדם מדליקו ולכך הי' הנס עובר, וזהו שאמר אור לארבעה עשר¹ בודקין את החמץ לאור הנר.

אך לפי"ז יש להבין מ"ש כי נר מצוה ותורה אור² שהמשיל את המצוה לנר, שהרי ידוע שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור, ולכך לע"ל יהי' מעשה גדול³, וא"כ למה נק' המצות בשם נר. אך הענין הוא דהנה איתא בגמ' סוטה את זו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי כי נר מצוה ותורה אור המשיל את המצוה לנר והתורה לאור, לומר לך מה נר אינה מגינה לעולם אלא לפי שעה, כך המצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. והיינו כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק פרטי מצות יש שאוכל פירותיהם בעוה"ז, משא"כ ות"ת כנגד כולם שנמשך למטה ג"כ בהאי עלמא, וזהו מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה דהיינו שהגנה למטה אינה נמשך אלא לפי שעה, לפי ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל שרש המצות הם באמת בחי' תר"ך עמודי אור.

עו"ש ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. ואין לומר שעבירה מכבה את המצוה עצמה⁴ שהרי אינו מחשבי' מצוה כנגד עבירה, כי מי שיש בידו מחצה זכיות ומחצה עוונות הרי זה מנוחלי עוה"ב, אלא שנפרעים ממנו על עוונותיו ואינו מאבד זכיותיו ח"ו. אלא הענין הוא כך דהנה ע"י כל מצוה נמשך הארה על הנפש בבחי' או"מ שמקיפו שלא יהי' נפרד מאלקות, והיינו ע"י קבלת עומ"ש ועול מצות, וע"י בחי' התעוררות רחמים שמעורר על נפשו, כאשר יתבונן איך שהמלך המרומם לבדו מאז פי'⁵ שהוא ית' מרומם ונעלה מגדר עלמין מאז היינו כמו קודם שנבה"ע, כי כלליות ההתהוות דבי"ע הוא מהארה לבד שהוא מה שנק' מלך לבד קמהכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמי', ואי לזאת אנו אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו פי' שהרחמנות גדולה מאד על האדם שהוא חלק הוי' שנתגשם ורחוק מאד מה' בתכלית, ואומרי' אדון עוזינו שהגם שאין אוא"ס נתפס בבחי' פנימיות להיות תוכה רצוף אהבה, מ"מ ה"ה אדון עוזינו, פי' אדון זו קבלת מלכותו בחי' שום תשים עליך מלכותו ית' בבחי' מקיף, והיינו ע"י שמקיים מצותיו ית' בדרך קבלת עול לקיים מצות המלך כו', ומבחי' מקיף זה נמשך ג' מקיפי' דצור מגן משגב⁶ שאומרי' אח"כ שהם ג' מקיפי' לבחי' מחדו"מ, וג' בחי' נר"נ להקיף ולהלביש את הנר"נ⁷ להתכלל באוא"ס, ולהיות צרורה בצרור החיים את ה', ומקיפי' אלו נמשכי' ע"י מעשה המצות⁸ שהם ג"כ בג' בחי' מחדו"מ, שיש מצות שתלוי' במח' וכוונת הלב שאם כיון לבו יצא וא"ל לא יצא, ויש שתלוי' בדבור, ורובם במעשה. וזהו דכתי' והלך לפניך צדקך וכבוד כו', פי' צדקך הוא כלליות המצות שנק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כו', ועי"ז יאספך בחי' כבוד ה' הוא בחי' המקיף להגבי' את הנר"נ ומחדו"מ של האדם כי כל עלי' הוא ע"י בחי' מקיף דוקא, והוא הלבוש של הנשמה בעוה"ב, וע' בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא⁹ סס"י א'. וגם בעודנו חי בעוה"ז פועל בחי' מקיף זה שיעשה עוד מצות וכמארז"ל מצוה גוררת מצוה לפי שנמשך הארת או"מ על הנפש. והנה הארה זו שנמשך ע"י המצוה על הנפש, בחי' זו עבירה מכבה, ולכך נק' המצוה בשם נר. ועוי"ל כמ"ש בלק"ת בד"ה אחרי הוי'¹⁰ פ"ג שנר הוא בגימט' רמ"ח פקודין ותרין דרועין, שע"י המצוה נמשך בחי' אהוי"ר, והנה בחי' אהוי"ר שנמשך מהמצוה בחי' זו עבירה מכבה, אבל לא ח"ו עצם המצוה עבירה מכבה.

והתורה נמשל לאור שאין עבירה מכבה אותה כלל, אפי' בחי' שנמשך למטה על הנפש וכמ"ש במד"ר ע"פ ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו (ירמי' ט"ז י"א) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מתוך שתורתי שמרו המאור שבה מחזירם למוטב, נמצא שהתורה נק' מאור¹¹, וגם יש בכח התורה להחזיר למוטב, שאדרבה שהתורה מתקן את הפגם של עבירה, והיינו לפי שהגם ששרש המצות הם בחי' תר"ך עמודי אור שהם בחי' רצה"ע, אעפי"כ עיקר המצות הם בבחי' מל' שנקראי' מצות המלך והיינו שהם בבחי' ו"ה שאין היחוד בתמידות רק לפרקי', והיינו לפי שיחוד ו"ה תלוי בבחי' אתעדל"ת דוקא, ולכך נק' נר כמו שנר האדם מדליקו, וכך למעלה נר הוא בחי' מל' דל"ל מגרמה כלום והאדם מדליקה שממשיך בתוכה שמן ופתילה ואור ושמן, שמן הוא בחי' חכ', ואור הוא בחי' כתר, ופתילה הוא בחי' יסוד, והנר קמוהוא בחי' מל', אבל התורה הוא בחי' יחוד י"ה שהם בחי' ריעים, תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין, שאין היחוד תלוי באתעדל"ת כלל רק שהוא בחי' אתדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, ולכך נק' התורה אור.

ועתה י"ל מה שיצ"מ הי' בחפזון דוקא¹², אך הענין הוא דהנה נס דיצ"מ הי' בלילה וכמ"ש ויהי בחצי הלילה וכנ"ל, והנה בליל פסח כתי' ליל שמורים הוא, ופי' ליל שמורים היינו ב' בחי' שמירה, הפי' הא' היינו שבחי' מדת לילה שהוא בחי' מל' צריכה שימור, לפי שמל' נעשה מקור לעולמות בי"ע ששם יש רע ג"כ כו', לכך צריכה שימור שלא יהי' מבחי' זו יניקת החיצוני', שבחי' מדת יום שהוא בחי' אצי'¹³ א"צ שימור כלל לפי ששם כתי' לא יגורך רע. ואף שיש קליפה גם נגד עולם האצי' אעפ"כ אפי' קליפה שכנגד אצי' המעמד שלה היא בבריאה¹⁴, לכן א"צ שמירה, רק בחי' מדת לילה שהוא בחי' מל' צריכה שמירה. וזהו מ"ש בזהר שיש י"ג עלין דסחרין לשושנה, שושנה הוא בחי' מדת מל', וי"ג עלין דסחרין לשושנה לשמור אותה מיניקת החיצוני', ויש ה' עלין תקיפין לאגנא עלה. וזהו משארז"ל שלש משמורות הוי הלילה משמורה ראשונה חמור נוער, שני' כלבים צועקי' שהם בחי' קליפות¹⁵, ולכך הלילה צריך שמירה (ואפי' ליל שבת צריך שמירה ולכך אומרים מגן אבות כו'). וזהו ע"ד ברכות נשואין שברכה ראשונה פותח בברוך ואינו חותם בברוך, וברכה שני' פותח בברוך וחותם בברוך, לפי ששני ברכות אלו הם כנגד אדם וחוה¹⁶ שהוא בחי' מדת יום ומדת לילה (כמ"ש יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת), וגם שהוא כנגד תושב"כ ותו' שבע"פ שנק' ג"כ מדת יום ומדת לילה וכמ"ש בילקוט פ' כי תשא ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, מנין הי' יודע משה אימתי יום ואימתי לילה, שהרי כתי' ונהורא עמי' שרי', אלא כשהי' לומד מקרא הי' יודע שהוא יום, וכשהי' לומד משנה הי' יודע שהוא לילה¹⁷, נמצא שתושבע"פ נק' מדת לילה. ולכך ברכה שני' פותח בברוך וחותם בברוך שצריך חתימה שלא יהי' יניקת החיצוני' מבחי' זו. וזהו משארז"ל שמור זו משנה, שמשנה צריכה שימור שלא ילמוד לשם גסות ולהתייהר וכמ"ש ושמתם סם תם זכה נעשה לו סם חיים לא זכה כו'. משא"כ בתושב"כ אינו שייך עדיין בחי' גסות. וזהו שנא' ליל שמורים שמדת לילה צריכה שימור.

ועוי"ל פי' שמורים הוא מל' ואביו שמר את הדבר שהוא בחי' המתנה, וכן בגמ' איתא המשתמרת לביאה, והיינו לפי שבליל פסח הי' נגלה בחי' מלך מלכי קמזהמלכים וכמשארז"ל עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה, וזהו שנק' ליל שמורים שהלילה היתה משתמרת על בחי' יחוד זה שיהי' בחי' יחוד סוכ"ע בממכ"ע (שנק' בשם חתן וכלה) וכמ"ש בזהר דכר הוה זמין לאחברא עמה. וזהו ג"כ ענין זכור ושמור, זכור לדכורא¹⁸ שמור לנוק', ולכך נק' שמור לפי שמשתמרת לדכורא. וזהו ג"כ ענין מצה שמורה לפי שמצפה ומשתמרת על הגילוי שיומשך לה מלמעלה, וכן נק' לחם עוני היינו כמו שהעני מצפה וממתין על השפעת העשיר כמו"כ המל' נק' לחם עוני שמצפה וממתין על היחוד בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו ע"ד קראן לו ויאכל לחם.

וזהו שנא' ליל שמורים שסובל ב' הפירושי' של שימור. ובאמת ב' הפי' הם ענין א' ממש, והיינו לפי שמשמרת ומצפה על בחי' גילוי אור עליון, לכך מהאי טעמא צריכה שימור, לפי שאז מתקנאין הקליפות ויכול להיות אז יניקת החיצוני' וכמ"ש בזהר ובגין דלא תשלוט בה עין הרע לכך מחלפי אתוון ועד בחילופי אתוון דאחד. ודוגמא לזה הוא מה שקא חשיב (במשנה אבות פ' ה') מעשרה נסים שנעשו לאבותינו בבהמ"ק לא אירע קרי לכ"ג ביוהכ"פ, דלכאו' קשה ולמה יארע לו קרי שהרי מסתמא כה"ג הי' גדול בישראל, וגם שהי' ביוה"כ שכל ישראל הם בטהרה, וגם שהיו מזרזין אותו כל שבעת הימים. והתשובה לפי שהי' כה"ג וביוהכ"פ לכן מתקנאים בו הקליפות¹⁹, ולזה הי' קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי. וכך עד"ז לפי שהיא משתמרת ליחוד עליון המשכת סוכ"ע לכן צריכה שמורים. וזהו שיצ"מ הי' ע"י חפזון כדי שלא יהי' יניקת החיצוני'.

ובנפש ענין בחי' השמירה זהו מ"ש כי ברח העם, שהקשה בתניא²⁰ למה היו צריכים לברוח שהרי אם היו רוצים הי' פרעה משלחם בע"כ. ותי' לפי שהיו במצרים מושקעים במ"ט שע"ט, לפיכך היו צריכים לברוח מן הרע. ולהיכן צריך לברוח לתורה, וזהו מ"ש דרך שלשת ימים נלך במדבר שהוא כנגד מחדו"מ של תורה, וכמ"ש במד"ר פנו לכם צפונה הצפינו עצמיכם בתורה, ולכך הי' יצ"מ בחפזון. ובזה יובן הקושי' שהקשה השל"ה מהו המעלה של חפזון²¹ שיצאו ממצרים בחפזון, והיינו לפי שהוא ע"ד יראת חטא שירא מהחטא עצמו, וכך הי' חפזון שברחו מהרע כדי שלא יהי' ח"ו יניקת החיצונים כו'.

והנה אף שחפזון הוא מעלה²², מ"מ כשלא יהי' צריך לחפזון אזי הוא יותר מעלה, לפי שחפזון הוא קרוב לנחלה מבוהלת הנאמר על נחלת בני גד ובני ראובן שמיהרו וחפזו וקיבלו נחלתן מעבר לירדן, שאם לא היו ממהרים היו מקבלים קמחנחלתם בא"י (שלגבי א"י נק' מעבר לירדן ארץ טמאה²³ וכמ"ש ביהושע ואם טמאה ארץ אחוזתכם), ולכך כשא"צ לחפזון אז הוא יותר מעלה. וזהו שהי' חטא אדה"ר שנחפז להזדווג קודם שבת, שאם הי' ממתין²⁴ עד שבת אז הי' כל פריו קדש כו'. ומ"מ לא דמי לכאן, ששם לא הי' צריך לחפזון שהחפזון לא הי' בעתו משא"כ כאן שהחפזון הי' בעת שהיו צריכים באותו שעה לחפזון. והיינו לפי שעתה צ"ל חפזון לפי שעתה יש בחי' רע, ולכך צ"ל חפזון כדי שלא יהי' יניקת החיצונים.

משא"כ לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו שלא יהי' צריך לחפזון, לפי שאז ואת רוה"ט אעביר מן הארץ ולא יהי' בחי' רע כלל לכן א"צ לחפזון, וכשהוא בלא חפזון אז יותר טוב. והגם שאמרו זריזין מקדימין למצות, אך מ"מ המעשה של המצוה עצמה צ"ל במתון²⁵ ולא בחפזון, לפי שכל דבר הנעשה ביישוב הדעת הוא נעשה בטוב יותר כו'. וע"ד שארז"ל חסידים הראשונים היו שוהין ט' שעות ביום, לפי שע"י שהיו שוהין בתפלתן עי"ז יש לאהוי"ר שלהם יותר קיום, והיינו שזהו ההפרש בין צדיק לבינוני²⁶, שבבינוני צ"ל כי ברח העם שצריך לברוח מהרע כדי שלא יפול במחשבות זרות, משא"כ צדיק שאין בו רע כלל אינו ירא מפני מח"ז, ולכך היו שוהים בתפלתן שעי"ז יש לאהוי"ר יותר קיום. וכך לע"ל לא יהי' צריך לחפזון לברוח מהרע, לפי שלא יהי' רע כלל, רק שהעלי' יהי'²⁷ לצאת מחיצוני' הלב לפנימי' הלב, או מאהבה כמים הפנים לפנים לבחי' אהבה בכל מאדך.

וזהו שנא' לע"ל ומל ה' אלקיך את לבבך, כי עתה נא' ומלתם את ערלת לבבכם²⁸ שנא' ערלת לבבכם, והיינו כי ערלת לבבכם הוא בחי' תאוות גשמי' שהוא בחי' רע, משא"כ לע"ל נא' ומל הוי' את לבבך שלא נא' ערלה לפי שלא יהי' בחי' רע כלל רק שיהי' העלי' מחיצוני' הלב לפנימי' הלב ולכך ומל הוי' את לבבך, שאין זה בכח האדם עצמו, ולכך לא יהי' בחי' חפזון.