וככה תאכלו אותו (א)

קלחוככה תאכלו אותו (א)

בס"ד. (ליל ב' דחג הפסח, ט"ל).

ה' הפרשים בין יצי"מ ולע"ל כו' נהר כבר כו' שאול ודוד כו' חפזון כו' גאולת חמו"ע

ליל ב' דחה"פ

וככה תאכלו אותו¹ מתניכם חגורים כו' ואכלתם אותו בחפזון, ואיתא ברבות ע"ז (בא פי"ט) יצ"מ הי' ע"י חפזון², אבל לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, למה הדבר דומה לסוחר שנכנס לשרות בפונדק עמד שם כל היום, בלילה נטל כל אשר לו ויצא לדרכו, עמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת ראו הפרגמטוטוס עמד בלילה נטל כל אשר לי והלך לו, שמע אותו הפרגמטוטוס אמר מי גרם לי לשמוע כך אלא מפני שיצאתי בלילה לפיכך נשבע אני שלא אצא עוד בלילה, כך התקינו ישראל עצמם בלילה לצאת בהשכמה, עמדו המצריים כו' ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו שנא' וירדפו מצרים כו' (נטלו כל אשר להם, אך באמת הי' זה של ישראל כי שכר העבודה שלהם הי' שוה יותר (וכמשארז"ל בסנהדרין צ"א א'), א"ל הקב"ה מי גרם לכם כל אלה חפזון שיצאתם בו, מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון. וזהו מ"ש בזהר ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדי' זהו מ"ש כי לא בחפזון תצאו כו'. עו"ש במדרש לשעבר אני ובית דיני³ היו מהלכים לפניהם שנא' וה' הולך לפניהם יומם, וה' הוא ובית דינו, אבל לע"ל אני לבדי שנא' כי הולך לפניכם ה' (ישעי' נ"ב). ובפ' י"ח אמרו במדרש לשעבר הי' הנס בלילה ולכך הי' הנס עובר, אבל לע"ל לא יהי' הנס בלילה כי לילה כיום יאיר וכתי' והי' אור הלבנה כאור החמה.

קלטוהנה מ"ש כאן שלשה הפרשים⁴ בין יצ"מ לגאולה העתידה חפזון, ולילה, ובין הוא ובית דינו ואני לבדי. והנה באמת כל ההפרשים תלוי' בהפרש א' שכשהגילוי הי' ע"י הוא ובית דינו אזי צריך להיות חפזון דוקא, וגם מצד זה הי' הנס בלילה. אבל כשיהי' הגילוי ע"י אני לבדי אז א"צ לחפזון, וגם הלילה כיום יאיר כו'. ופי' בית דינו הוא בחי' ש' אלקי'⁵, וכמו שבית דין של מטה נק' ג"כ אלקי' כמ"ש עד האלקי' יבא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלקי' שהכוונה הוא על בית דין.

עוד במדרש תלים ע"פ כי עמך מקור חיים⁶ באורך נראה אור איתא שם עובדא הוה בחד בר נש שהי' מדליק את הנר בלילה והי' כבה ומדליקו, כבה ומדליקו, אמר עד מתי אהי' מתייגע והולך, ממתין אני עד שתזרח השמש ואני אלך לאור החמה, כך ישראל נשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום, חזרו ונשתעבדו בבבל, ונגאלו ע"י חנני' מישאל ועזרי'⁷, חזרו ונשתעבדו במוקדון, ונגאלו ע"י מתתי' בן יוחנן כה"ג חשמונאי ובניו, חזרו ונשתעבדו, אמרה כנס"י לפני הקב"ה עד מתי אנו מתייגעין נגאלין ומשתעבדין אין אנו רוצי' שיהי' גאולתינו ע"י בשר ודם אלא כנ"ל ממתינים אנו עד שיאיר לנו השמש היינו עד שיאיר לנו אור הוי' בעצמו וכמ"ש אל הוי' ויאר לנו, וזהו באורך נראה אור. נמצא שיש עוד הפרש בין יצ"מ ובין לעתיד, שגאולת מצרים נק' נר שהאדם מדליקו שהגאולה הי' ע"י בשר ודם, והגם שהי' ע"י משה ואהרן אעפ"כ נק' נר, משא"כ הגאולה דלעתיד הוא בחי' אור השמש שלמעלה מנר. וזהו מ"ש עד בא השמש תשיבנו לו שקאי על משיח שביאת משיח נק' בשם אור השמש, כמ"ש וזרחה לכם יראי שמי כמ"ש במד"ר במקומו פ' משפטי' פל"א. עוד יש הפרש בין שירים דעתה לשירים דלע"ל, כי שירים דעתה הוא ל' נקבה שנק' בשם שירה ל' נקבה, משא"כ לע"ל נא' שיר בל' דכר שנא' ביום ההוא יושר השיר הזה (ישעי' רסי' ך"ו), והיינו כי פי' ל' נקבה היינו כמו שהנקבה יולדת וחוזרת ומתעברת, וכך גלות וגאולה נק' בשם עיבור ולידה⁸, כי הגאולה נק' לידה וכמ"ש כי חלה גם ילדה ציון את בניה, והגלות נק' בשם עיבור וכמשארז"ל בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה, ולכן השירים דעתה הוא ל' נקבה לפי שאף שהי' גאולה וכמ"ש ויושע ה' קמביום ההוא, אעפ"כ יש אחריה עיבור דהיינו עוד גלות, משא"כ לע"ל יהי' השיר בל' דכר לפי שלא יהי' אחריה עוד גלות ולא יהי' שם עצב ויגון וכמ"ש ושמחת עולם על ראשם.

נמצא שיש כאן ה' הפרשים בין גאולת מצרים לגאולה העתידה⁹, א' חפזון, ב' לילה, ג' בין הוא ובית דינו לבחי' אני, ד' נר ושמש, ה' בין שירים דעתה ללע"ל, וכל ההפרשים תלויין בההפרש שבין וה' הוא ובית דינו לבחי' אני בעצמי.

והענין דהנה כתי' אני הוי' לא שניתי לכן כשנמשך הנס מבחי' ש' הוי' לבדו אין בזה שינוי, וזהו ענין אמת¹⁰ ששם הוי' נק' אמת וכמ"ש ואמת הוי' לעולם, דהנה אמת הוא היפוך מבחי' כזב כי כזב הוא בחי' שיש לה הפסק, וכמשארז"ל בענין נהרות המכזבין פעם אחת בשבוע פסולין¹¹ לקידוש מי חטאת, שאעפ"י שאינם מכזבין אלא פעם אחת בשבוע אעפ"כ נק' כזב לפי שיש הפסק לנביעתן, משא"כ אמת הוא בחי' מבוע דלא פסיק לעלמין וכמ"ש וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, וזהו ענין בחי' י"ה בחי' יחוד חו"ב שנק' תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין וכמ"ש ונהר יוצא מעדן, יוצא תמיד בלי הפסק. ובזה יובן מה שפי' הר"ש בפ"ח דפרה משנה ט' על מי כוזבים אבל כשמכזבין פ"א ביובל כשרים לקידוש מי חטאת, וכ"פ הרע"ו ב"ט¹², כי יובל הוא בחי' בינה שנהר דבינה יוצא תמיד מעדן, תרין ריעין דלא מתפרשין, ולכן גם עץ החיים הוא אתר דלא משתני כמשי"ת, מפני שועל יובל ישלח שרשיו. וזהו שהתורה נק' חיי עולם שהוא בחי' נצחיות, משא"כ התפלה נק' חיי שעה¹³, לפי שהתפלה היא במל' כמ"ש ואני תפלה, ובבחי' ו"ה שהוא בחי' יחוד זו"נ שהוא בחי' יחוד דודים אין היחוד בתמידיות. וזהו מ"ש ביחזקאל ואני הייתי בתוך הגולה על נהר כבר, דהיינו שמכבר היו בו מים, משא"כ עתה¹⁴ כתי' ונהר יחרב ויבש שאין היחוד עתה כמו שהי' בזמן שבהמ"ק קיים, ולכך נק' נהר כבר שמכבר היו בו מים. וזהו מ"ש ושם הגדולה לאה ואיתא ברבות במקומו ע"ז דלכך נק' לאה גדולה קמאשגדולה במתנותי'¹⁵ כהונה לעולם וכמ"ש ברית כהונת עולם¹⁶ ברית מלח עולם היא, ע' במד"ר ר"פ קדושים, כמו שמלח הוא דבר המעמיד ומקיים לעולם שאין המלח נפסד ומתקלקל, ואדרבה שהוא מקיים גם דבר אחר כו', וכך כהונה לעולם ולכך נק' ברית מלח, וכן מלוכה לעולם וכמ"ש ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם, משא"כ רחל נק' קטנה שקטנה במתנותיה שאול לשעה, והיינו לפי שלאה הוא בחי' ה' גדולה שהוא בחי' בינה והתגלות עת"י בבינה לכך הוא לעולם.

וזהו משארז"ל בפ"ב דיומא שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו, והיינו לפי שבדוד נא' רמה קרני¹⁷ בה', ולא רמה פכי, שאול שנמשח בפך לא נמשכה מלכותו, דוד שנמשח בקרן נמשכה מלכותו (בפ"ק דמגילה), והיינו לפי שמלוכה של שאול הי' ע"פ חכ' שע"פ חכ' נתחייב שיהי' הוא דוקא מלך ישראל, והיינו לפי שנא' בו משכמו ולמעלה גבוה מכל העם דהיינו שבחי' כתפין שלו שהוא בחי' מדותיו הי' למעלה מבחי' מוחין של כל ישראל, ולכך חייבה חכמתו ית' שיהי' הוא דוקא מלך ישראל, ולפי שמלוכה שלו הי' ע"פ חכ' ולכך כשחטא ממילא חייבה חכמתו ית' להיפוך שיופסק מלכותו. וכמשארז"ל (בילקוט תלים ע"פ טוב וישר ה') שאלו לחכמה חוטא מה עונש והשיבה חטאי' תרדוף רעה, שאלו לנבואה¹⁸ השיבה הנפש החוטאת היא תמות, והנה נודע כי נבואה היא בחי' נו"ה, וא"כ למה החמירה יותר מחכמה שהוא בחי' ח"ת, הלא כל מה שגבוה יותר מקילים יותר שלכן התורה השיבה יביא אשם, והקב"ה יעשה תשובה. וי"ל שזהו ע"ד חכם עדיף מנביא, ע' באגה"ק סי' י"ט ד"ה עוטה אור כשלמה, והיינו שידיעת המציאות מבחי' היותר גבוה היינו מבחי' תעלומות חכמה שהחכם משיג, הוא גדול יותר בבחי' זו מהשגת המהות מבחי' ומדריגה שלמטה ממנה שמתגלה להנביא. גם י"ל שזהו מפני דכתי' ה' בחכ' יסד ארץ שבחי' ארץ ח"ת יסודה מבחי' ח"ע, וכמ"ש בזהר דאבא יסד ברתא, ולכן ח"ת מקיל יותר לפי ששרשה מח"ע כו'. וזהו שמצינו בשאול שלאחר שחטא התחיל רוח רעה לבעתו כמ"ש בש"א סי' ט"ז, שכמו שגזרה חכמתו שיהי' מלך, כן כשחטא גזרה חכמתו ית' שיופסק מלכותו. משא"כ דוד שנמשח בקרן רמה קרני, שהמלוכה שלו הי' למעלה מן החכ', דהיינו שהמלוכה שלו נמשך מבחי' כתר שהוא בחי' רם מרום, שמרום הוא בחי' כתר, וכמ"ש בנוסח התפלה כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות, שנחשב כאן עשר מדרגות כנגד ע"ס וכי הוא לבדו קאי על עצמיות אוא"ס, קמבומרום הוא בחי' כתר, וקדוש הוא בחי' חכ', פועל גבורות הוא בחי' בינה¹⁹. והנה לפי שהמלוכה שלו נמשכה מבחי' מרום רמה קרני לכך נמשכה מלכותו לעולם וכמ"ש ואתה מרום לעולם ה' שבחי' מרום הוא לעולם, וזכה דוד לזה לפי שהי' בבחי' ביטול שהוא בחי' קרן (כי קרן הוא בחי' ביטול וכמ"ש במ"א, והיינו שהקרן פירושו גם קרן זוית²⁰, שענין הקרן זוית אינו תופס שום מקום כלל, עד"מ הקרן שמחבר דופן מזרח עם צפון עד"מ, שכל מה שנמשך למזרח ה"ז דופן מזרח, וכל מה שנמשך לצפון ה"ה דופן צפון, ומהו הקרן הרי אינו שום תפיסות כלל כ"א שהוא בחי' ביטול, וכן דוד הי' בבחי' ביטול שאמר ע"ע כי עני ואביון אני, תולעת ולא איש, לפי שהי' בבחי' ביטול כו') לכך נמשכה מלכותו מבחי' רמה קרני.

והנה בזהר נק' בחי' זו בשם עץ החיים שהוא בחי' אתר דלא אשתני וכמ"ש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, הרי אף לאחר חטא עה"ד אם הי' אוכל מעה"ח הי' חי לעולם, רק שזה לא הי' מעלה לפי שכיון שאכל מעה"ד ונמשך בחי' רע שנתערב טוב ברע²¹ ממילא אם הי' חי לעולם הי' גם להרע קיום נצחי, לכן לא רצה הקב"ה שיאכל אחר עה"ד מעה"ח לפי שעתה יוכל הרע להתברר, אבל אם הי' אוכל מעה"ח לא היו יכולים לברר אותו כלל, ולכך ויגרשהו מג"ע כדי שלא יאכל מעה"ח, נמצא שעה"ח הוא בחי' אתר דלא אשתני. והגם שעה"ח הוא בחי' ת"ת, אך הנה ידוע שת"ת עולה עד הכתר שהוא בחי' מרום לעולם כו' לכך גם בחי' עה"ח שהוא בחי' ת"ת הוא אתר דלא אשתני, (הג"ה. וע"ד מ"ש בילקוט כשרצה דוד לבנות בהמ"ק, א"ל הקב"ה לא תבנה אתה את הבית הזה, לפי שאם תבנה אתה את הבהמ"ק לא יחרב לעולם, א"ל דוד א"כ אדרבה אני אבנה אותו כדי שלא יחרב, א"ל הקב"ה גלוי וידוע לפני שעתידין ישראל לחטוא ומוטב שאכלה חמתי על עצים ואבנים ואל יכלה בהם כו'. והיינו לפי שדוד נמשך מבחי' מרום לעולם שהוא קיים לעד ולכך גם מעשה ידיו הי' להם קיום לעולם כו'). משא"כ עה"ד הוא בחי' אתר דאשתני (והנה עה"ד הוא בחי' מל', ולכך נק' מל' בשם עה"ד לפי שהיא מתלבשת בבחי' עה"ד לברר אותו ולכך נק' המל' בשם עה"ד ג"כ). והנה נס שנמשך ע"י בשר ודם שהוא מקבל מעה"ד אתר דאשתני שאפי' משה רבינו לא נמלט מזה, לכך הוא נס עובר. ובזה יובן מה שסירב בשליחות המקום לפי [שרצה] שיהי' יצ"מ ע"י הקב"ה ואז יהי' הנס קיים לעולם, ולא ע"י בשר ודם שהוא נס עובר, וכמ"ש במד"ר שא' משה מי אנכי²² היינו וכי קמגבחי' אנכי אני שהבטחת לאביהם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ועתה אתה אומר לכה ואשלחך אל פרעה וכי אנכי אני, והיינו לפי שרצה שיהי' הגאולה ע"ד לע"ל שיהי' ע"י אני בעצמי שהוא בחי' אתר דלא אשתני, משא"כ כשהגאולה ע"י בשר ודם שהוא בחי' אתר דאשתני, ולכך נק' הגאולה בשם נר שהנר יכול להכבות.

והגם שנא' וה' הוא ובית דינו שהי' בחי' הוא ג"כ, שיצ"מ הי' ע"י ש' הוי' וכמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי'²³ וידעתם כי אני הוי'. אך הענין הוא דכשנמשך שם הוי' ע"י בית דינו שהוא בחי' ש' אלקי', אזי גובר מדריגת שם אלקי', הגם שנמשך ש' הוי' בגילוי בשם אלקי', ולא ע"ד מ"ש שמש ומגן הוי' אלקי' ששם אלקי' מסתיר על ש' הוי', משא"כ יצ"מ התגלות נסים ונפלאות הוא מבחי' גילוי ש' הוי', אך מ"מ כיון שהגילוי הוא ע"י ש' אלקי' שהוא בחי' שילוב הוי' בשם אד' מתגברים אותיות ש' אד' (וזהו שלא רצה משה בשליחות המלאך שאמר לו ה' הנה אנכי שולח מלאך לפניך, והשיב לו משה אם אין פניך הולכים²⁴ כו', ואף שהוא רק מלאך שהוא בחי' שליח ואינו יכול לעשות שום דבר, ואעפי"כ לא רצה, לפי שכשנמשך ע"י מלאך ההמשכה הוא באופן אחר) משא"כ כשנמשך מבחי' ש' הוי' בעצמו. ואף שש' הוי' הוא בחי' ת"ת, ויש כמה מדרגות בבחי' ש' הוי', שיש ש' הוי' בבחי' ממכ"ע, ויש ש' הוי' בבחי' סוכ"ע וכמ"ש ויקרא הוי' הוי'²⁵, מ"מ הוא בחי' ש' הוי' שהוא בחי' אני בעצמי, שהכל הוא אחד, והיינו שההמשכה הוא ע"י ש' הוי' לבד. וכמו שאמר יעקב והי' הוי' לי לאלקי', שבחי' ש' הוי' יהי' כאלקי'²⁶, שלא יהי' נמשך ע"י ש' אלקי' בחי' אתר דאשתני. אך באמת מבחי' ש' הוי' לבד א"א לקבל, רק שהוא בחי' שילוב אד' בשם הוי' ששם הוי' גובר ולכך לא יהי' בבחי' שינוי כי אני הוי' לא שניתי. ועוי"ל דמה שא"א לקבל כ"א ע"י ש' אלקי', זהו מפני ששם אלקי' הוא חלוק מכל השמות שבו נא' אלקינו היינו אלקי' שלנו, כמ"ש בלק"ת פ' נצבים בסוף הביאור ע"פ כי כארץ תוציא צמחה²⁷, הנה כ"ז הוא עכשיו, אבל לעתיד הנה ארז"ל עתידי' צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה ופי' רש"י שיהי' שמם הוי'²⁸, וצדיקים הם המקיימים תומ"צ כמ"ש ועמך כולם צדיקים, א"כ יהי' באפשר לקבל מש' הוי' שלא יהי' נצרך הגבורות וצמצום דש' אלקי' מאחר שיקראו ש' הוי', לכן אז בחי' ש' הוי' עצמו כאלקי' דעכשיו יחשב כו'.