וככה תאכלו כו'

קכגוככה תאכלו כו'

בס"ד. פ' בא י"ב. י"א.

יצי"מ וגאולה דלע"ל ד' הפרשים כו'

מתניכם חגורים - י"ד [י"א] פרקים ז' קיצורים

וככה^* תאכלו אותו¹ מתניכם חגורים, מד"ר קל"ו ג'² ס"פ בא ס"פ י"ט כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחפזון שנא' וככה תאכלו אותו על שם כי בחפזון יצאת מאמ"צ, אבל לע"ל כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון ישעי' סי' נ"ב. וע' מזה ג"כ בילקוט פ' בא רמז קצ"א למה הדבר דומה לסוחר שנכנס לשרות בפונדק עמד שם כל היום, בלילה עמד ונטל כל אשר לו ויצא לדרכו, עמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת ראו הפרגמטוטוס עמד בלילה ונטל כל אשר לי ויצא לו, שמע הפרגמטוטוס ואמר מי גרם לי לשמוע כך אלא מפני שיצאתי בלילה לפיכך נשבע אני שלא אצא בלילה עוד, כך התקינו ישראל עצמן בלילה לצאת^* קכדבהשכמה, עמדו המצריים אחר שהלכו להם ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו שנא' וירדפו מצרים אחריהם בפ' בשלח י"ד, אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלה חפזון שיצאתם בו, מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו, לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם שנא' וה' הולך לפניהם יומם בפ' בשלח, אבל לע"ל אני לבדי שנא' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל בישעי' שם. והנראה דהא בהא תלי' אשר מה שלע"ל לא ילכו בחפזון זהו מפני כי הוא ית' לבדו ילך לפניהם ע"כ לא יצטרכו לחפזון ומנוסה, משא"כ ביצ"מ לפי שהוא וב"ד מהלכים לפניהם נצרכו לחפזון ומנוסה (וע' מזה בלק"ת פ' אמור בד"ה וספרתם³ לכם פ"א בין שני חצאי עיגולים). וזהו ע"ד מש"ש במד"ר ס"פ י"ח בעוה"ז עשה להם נס בלילה שהוא נס עובר, אבל לע"ל הלילה הזה נעשה יום שנא' והי' אור הלבנה כאור החמה.

קיצור. כי בחפזון יצאת, כמשל הסוחר שיצא מהפונדק בלילה ועי"ז טענה הפונדקי' עליו, כך עי"ז וירדפו מצרים אחריהם, נשבע הסוחר שלא יצא עוד בלילה כך מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו (הג"ה ועמ"ש ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדי' דפי' בזהר ר"פ משפטים דצ"ד ע"ב שעז"נ כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון ע"ש במק"מ, וכתבתי מזה במ"א ע"פ וכי ימכור⁴ איש כו' עכ"ה). וזהו כעין מ"ש במד"ר בעוה"ז עשה להם נס בלילה שהוא נס עובר אבל לע"ל הלילה נעשה יום שנא' והי' אור הלבנה כאור החמה. וג"כ ההפרש בין לשעבר אני וב"ד היו מהלכים לפניכם אבל לע"ל אני לבדי, ולכן כי לא בחפזון תצאו. נמצא מדת לילה וחפזון ובחי' וב"ד הכל ענינם א', ומדת יום ובחי' לא בחפזון זהו נמשך מבחי' אני לבדי, ובפרדס ערך בית דין פי' כי ב"ד הוא מל'.

ב) עמ"ש ע"פ וככה תאכלו אותו⁵ בבוך שמות ד"נ ע"ב ע"ש באריכות, ובזח"ב תרומה⁶ קע"ה א' ע"פ אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, ר' יוסי מוקי להאי קרא במשה בשעתא דאפיק להו לישראל ממצרים ועבד להון בני חורין ושריך בעת יאכלו דכתי' ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' (ע' כתובות ס"ב ב' בני דעת קונך יש בך). והנה בקהלת סי' יו"ד י"ז בפסוק אשריך ארץ איתא בת"י ושריך בעת יאכלו בארבעה שעות דהיינו אחר הקרבת תמיד של שחר, וא"כ י"ל דעכשיו תפלה במקום קרבנות זהו ע"ד ועבדתם את ה' אלקיכם זו ק"ש ותפלה, ואח"כ וברך את לחמך ואת מימך. ואפ"ל כי עת נק' המל' כמ"ש בזח"א פ' וירא דקי"ו ע"ב ע"פ עת לעשות לה', אבל עת דא כנס"י כד"א ואל יבא בכל עת אל הקדש כו', כד"א לשמרך מאשה זרה כו', מ"ט עת בגין דאית לה עת וזמן לכולא לקרבא לאתנהרא כדקא יאות כד"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון עת לעשות לה' כמ"ש ויעש קכהדוד שם, ועי' בלק"ת פ' מטות בד"ה עיני כל⁷ אליך ישברו בענין ואתה נותן להם את אכלם בעתו, וזהו ושריך בעת יאכלו דהיינו אחר בחי' עת לעשות לה' אז יאכלו ג"כ, דהיינו אחר שנעשו בני חורין שזהו ע"י יחוד העליון שנק' עת רצון, כי בלילה דפסח נפתח בחי' טל ואזי ואכלתם אותו כו' שיהנו מיחוד העליון וכמ"ש אכלתי יערי עם דבשי ועי"ז אכלו ריעים הם מלאכים ונשמות דבי"ע כמ"ש בזהר ר"פ ויקרא, וע' מענין עת בלק"ת בד"ה ואתחנן אל הוי'⁸ בעת ההיא.

קיצור. ושריך בעת יאכלו, ואכלתם אותו בחפזון, עת לעשות לה' לחבר בחי' מל' הנק' עת אל הקדש, עת רצון, וזהו החפזון דשכינה לצאת מעת אחרא שעלי' נא' ואל יבא בכל עת.

ויש להעיר לענין עת מלשון ועונתה לא יגרע ע"ד שארז"ל פ' אע"פ דס"ב ב' בענין עונה של ת"ח שעז"נ אשר פריו יתן בעתו, הרי עת ועונה ענין א'. וזהו ענין בעתה אחישנה, ועמ"ש ע"פ והי' אמונת עתך⁹. וע' בשרשי' ערך עון וערך עונה ובערך עת, והנה בערך עון יש ל' מעון שהוא ל' דירה ולשון עונתה ופי' הש"י¹⁰ כי העונה והחיבור איש ואשתו נק' בית ודירה כמו מושיב יחידים ביתה, ובשרש עונה נז' ל' ענייה יעננו ביום קראנו. וע' בעה"ק חלק התכלית פס"ט בענין כל הקורא ק"ש בעונתה, ואפשר להעיר מענין מצה הנק' לחם עוני שהוא הגורם להמשיך העונה, וזהו שעונין עליו דברים הרבה. ועמ"ש בבוך שמות פ' בא בענין מארז"ל כל האוכל מצה בע"פ¹¹ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו הרי המצה שייך להיחוד, ולכן ושריך בעת הנ"ל יאכלו ע"ד באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי כו' ואזי אכלו ריעים כו'.

ג) והנה מ"ש לעיל סעי' א' בעוה"ז עשה להם נס בלילה כו' זהו הענין המבואר ג"כ במדרש תלים סי' ל"ו ע"פ כי עמך מקו"ח¹² באורך נראה אור א"ר יוחנן עובדא הוה בחד בר נש הי' מדליק את הנר בלילה והי' כבה ומדליקו כבה ומדליקו, אמר עד מתי אהי' מתייגע והולך, ממתין אני עד שתזרח השמש ואני הולך לאור החמה, כך ישראל נשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום, חזרו ונשתעבדו בבבל, וחוזרי' ונגאלים ע"י חנני' מישאל ועזרי', חזרו ונשתעבדו למוקדון, ונגאלי' ע"י מתתי' חשמונאי ובניו, חזרו ונשתעבדו באדום, אמרו ישראל הרי נתייגענו נגאלין ומשתעבדין אין אנו מבקשי' שיאיר לנו בשר ודם למטה אלא הקב"ה שנא' אל הוי' ויאר לנו. הרי גאולת מצרים נמשל ג"כ לנר והנר מדליקין בלילה, וזה"ע עשה להם קכונס בלילה, וכ"ש גאולת בבל ומוקדון, וי"ל לכן בחנוכה תקנו להדליק נר חנוכה, וגאולה דלע"ל נמשל לאור השמש, וכמ"ש ג"כ במד"ר פ' משפטים פל"א ע"פ עד בא השמש עד שיבא משיח שנא' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. וזהו הפרש אחד בין נר לשמש, הב' בין ע"י בשר ודם ובין ע"י קוב"ה, הג' בין לילה ליום, הד' בין שירות דעוה"ז שנאמרו בל' נקבה שאע"פ שיולדת חוזרת ומתעברת, כך אחר הגאולה הנמשל ללידה יש אח"כ גלות הנק' עיבור, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך, אבל לע"ל גאולה שאין אחרי' גלות ח"ו ונק' תשועת עולמים נאמר השיר בל' זכר כו'.

ואפ"ל שכל אלו הד' פירושי'¹³ תלוים בדבר א', והוא כי מה שנעשה ע"י הקב"ה לבדו שלא ע"י אמצעית בשר ודם הוא קיים לעולם ואין בו שינוי, והיינו משום שנא' אני הוי' לא שניתי, וכמשנ"ת ענין זה בלק"ת בהביאור ע"פ אלה מסעי¹⁴ דרוש השלישי ושם פ"ד שזה"ע אמת הפך נהרות המכזבין כ"א כמו מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ואין בו הפסק, וכענין יחוד או"א ונק' ונהר יוצא מעדן תרין ריעין דלא מתפרשין, משא"כ יחוד זו"נ שנפסק לפעמים ונק' נהר כבר שהי' בו מים מכבר אבל עכשיו ונהר יחרב ויבש. ועמ"ש בענין מ"ש במד"ר פ' ויצא פ"ע ע"פ ושם ה' גדולה לאה גדולה במתנותי'¹⁵ כהונה לעולם כו' ושם ה' קטנה רחל קטנה במתנותיה שאול לשעה כו', וזהו ההפרש בין חיי עולם ובין חיי שעה¹⁶ בבוך תרי"ט א' די"ג השייך לד"ה בכ"ה בכסליו¹⁷. וע' בזהר ויחי דרכ"א ע"ב דעץ החיים שהוא ת"ת נק' אתר דלא אשתני שנמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי, ועה"ד שהוא מל' נק' אתר דאשתני שמשתנה מגוון לגוון ממדה"ר למדה"ד כו', ועיקר שרש זה צ"ל משום דבעץ החיים נא' ועל יובל ישלח שרשיו בינה שבה מאיר ע"ק דלית שמאלא בהאי ע"ק כו', שלכן ארז"ל ספ"ג דפסחי' ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד שכולו הטוב והמטיב, כיון שאין שם מדה"ד כלל, וצ"ל בת"ת מאיר בחי' זו, וזהו קוב"ה מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי, משא"כ כשנמשך ע"י בשר ודם שהוא מקבל מאתר דמשתני, ובשר ודם הוא מת ואף מרבע"ה לא נמלט מזה ושרשו מחטא עה"ד אתר דמשתני לכן גם הנס שנמשך ע"י הוא נס עובר ואין לו קיום לעולם, רק כשנמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי לבד. וזה"ע המבואר במד"ר פ' שמות פ"ג אשר משה לא רצה לילך בשליחות¹⁸ מה"ט ורצה שיגאלם הקב"ה בעצמו שלא ע"י, וז"ל המד"ר שם קכזע"פ ויאמר משה מי אנכי כך אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה עכ"ל, והמכוון הי' שמשה רצה שיצ"מ יהי' ע"ד שיהי' לע"ל אל הוי' ויאר לנו שלא ע"י בשר ודם ואזי לא יהיו חוזרים ומשתעבדי'. וזהו ג"כ ההפרש בין נר לשמש, שהנר הוא מה שאדם מדליקו, משא"כ השמש הוא פעול מאני הוי' לא שניתי, וגם כי השמש אין בו שינוים.

ויש להעיר ג"כ מפסוק כי נר מצוה ותורה אור שנמשל המצוה לנר והתורה לאור כי נר הוא מל' המאיר בבי"ע, והיינו שענין הנר הוא דבר שאין לו אור מצד עצמו רק שהאדם מדליק אותה בשמן ואור ופתילה והיינו שהאדם ממשיך האור במל' שהמל' נק' סיהרא דלית לה מגרמה כלום רק שממשיכי' יחוד שמשא וסיהרא, וע' בת"א פ' מקץ ע"פ כי אתה נרי¹⁹ היינו המשכת האור במל' ע"ד יחיד חי העולמי' מלך והיינו ע"י ארוממך אלקי המלך כו' ע"ש, והנר אין לו קיום לעולם כי הרי זו"נ נק' דודים דתאיבין דא לדא ולא משתכחין תדיר בזח"ג פ' ויקרא ד"ד סע"א, וע' פרד"ס ערך נר. אבל אור הוא ת"ת שבו האור תמיד ואינו נצרך לאתעדל"ת שידליקו, ואור הוי' הוא אור ע"ק המאיר בז"א, וע' בפרד"ס ערך אור, וע' בלק"ת בד"ה ואתחנן אל הוי'²⁰ ההפרש בין מצוה ובין תורה, שהמצוה הוא המשכת אתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת דוקא, אבל התורה היא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. ומזה מובן מה שהמצוה נק' נר והתורה אור. וזהו שארז"ל במס' סוטה פ"ג דכ"א א' את זו דרש ר' מנחם בר' יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה כך מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם כו', ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, היינו מצוה יחוד ו"ה והוא לשעה כי לפעמים מתפרשין דא מן דא כנ"ל, וזהו עבירה מכבה מצוה כי ע"י עבירה גורם דת"ת אסתלק מהמל' ובפשעכם שולחה אמכם, אבל תורה מחו"ב נפקת שהם תרדל"מ כי שם מאיר ע"ק אני הוי' לא שניתי כו', לכן אין עבירה מכבה תורה כי אין מגיע כלל הפגם שם. וע' בבה"ז פ' תצוה בד"ה גבי איהי קיימא קכחבשיעורא דטי"ת נקודין גבי בהקדים הקדמה אחת דאו"א נק' תרדל"מ כו' עד ועז"נ חנם חנם בלא מצות²¹ כו' ע"ש. וביאור ענין נר י"ל שז"ע המבואר בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי²² הנה זה בא בפי' עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה כו', שמ"מ בחי' זו נק' נר, השמן הוא חכ', והאור הארת הכתר נמשך ונאחז בפתילה יסוד, ומאיר במל' הנק' נר, ועי"ז מאיר החשך דבי"ע ועמ"ש מזה לקמן סעי' יו"ד באריכות.

קיצור. במד"ת המשיל גאולת מצרים לאור הנר וגאולה דלעתיד לאור השמש, שהנר יוכל לכבות משא"כ אור השמש, והיינו לפי שיצ"מ הי' באמצעות בו"ד אף שהיו משה ואהרן, והיינו כי אני הוי' לא שניתי, כ"מ שנא' לי אינו זז לעולם, שם ה' גדולה אין הפסק במתנותי', משא"כ כשנמשך מבחי' ה' קטנה זהו רק לשעה ויש הפסק כי יחוד זו"נ נק' דודי' שהוא לפרקי' וכנ"ל אות הקדום בענין עת ועונה, לכן לע"ל שנא' וארשתיך לי הוא לעולם, וא"כ היחוד שבבחי' נר שזהו ע"י שבו"ד מדליק הנר יוכל להיות כבה, כמו שבו"ד עצמו יש לו הפסק שנמשך מאתר דמשתני, משא"כ אור השמש א"א לכבותו, לכן לע"ל שיהי' הנס ע"י והי' אור הלבנה כאור החמה ולא ע"י נר יהי' תשועת עולמים. ועד"ז יובן ג"כ מעלת התורה כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, והיינו לפי כי נר מצוה והנר יוכל להיות כבה, והתורה אור והאור אין לו כיבוי, אך פי' אין עבירה מכבה תורה ע' בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי ה' אלקיכם²³ תלכו. והנה הנר מאיר בלילה משא"כ ביום שרגא בטיהרא מאי אהני, ולפי שיצ"מ הי' ע"י נר לכן אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר²⁴, ועמ"ש בבוך ירמי' ע"פ עוד תעבורנה הצאן²⁵ ע"י מונה ירמי' ל"ג י"ג ושם סעי' ב'.

ד) בבוך שמות פ' בא ד"נ ע"ב נת' מענין כי בחפזון²⁶ יצאת לפי שהי' נס בלילה והלילה נק' ליל שמורים שבחי' מל' שהיא מדת לילה (ע' בת"א פ' מקץ ד"ה רני ושמחי דרוש השני) צריכה שמירה שלא יהי' יניקת החיצוני', וכמ"ש בפרד"ס ערך שמירה, אחת שהיא צריכה שמירה שסביבה היא הקליפה כענין סביב רשעים יתהלכון ולכן צריך שלא לחללה בחילול שבת עכ"ל. (ועמ"ש מזה בזח"א ד"ו ע"א גבי תשמרו מאן מחלליה ובמק"מ והרמ"ז שם, וע' בלק"ת פ' ראה בד"ה ביאור הדברים בענין א"ת בניך אלא בוניך ושם פ"א, ומה שהעירותי שם²⁷ ממ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות²⁸ בענין שברכה אחרונה שכנגד חוה צ"ל בה חותם קכטבברוך כדי שלא יינקו החיצוני' כיון ומשם יפרד כו', ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי²⁹ ושם פ"ב מענין ושמרתם את המצות). ויש עוד פי' ליל שמורים ע"ד מארז"ל פ' הבא על יבמתו שמשתמרת לביאה, וכמ"ש בזח"ב פ' בא דל"ח ע"ב שמורים דכר הוה זמין לאתחברא עמה, והוא כעין הנז' בת"א פ' יתרו סד"ה זכור ושמור³⁰ בדבור א' נאמרו בפי' שמור מל' ואביו שמר את הדבר, מ"מ אדרבה מה"ט צריכה שמירה מהחיצוני' כמ"ש בזהר תרומה דקל"ד ע"א גבי ועד ובגין דלא תשלוט עין הרע אנן מחלפין אתוון כו' ע"ש. וכן פי' בזהר שם דקל"א ע"א בענין שומר מה מליל ליל אצטריך לאנטורא כו', וכיון שכן לכן היציאה מהחשך להדבק בעולם העליון הנק' עלמא דדכורא הוא בחפזון שצריך לברוח מחשש יניקת החיצוני' שלא יתאחזו בה ויעכבו חיבור זה, ומעין ענין הנז' בזח"א פ' נח דס"ד א' שלא יקרב הנחש לגבי חוה יעו"ש. ודוגמת בחי' זו באדם מבואר בסש"ב פל"א בפי' כי ברח העם, ובריחה זו היא למחדומ"ע לבושי הנפש דקדושה, ע' סש"ב פ"ד ופי"ב בענין והבינוני. ובזה מתורץ קושי' השל"ה במס' פסחים שלו דרוש ג' מהו החשיבות כי בחפזון יצאת, כי זהו חשיבות ע"ד יראת חטא שמתיירא מהחטא ולכן בורח ממנו ע"ד ואל תאמין בעצמך, וזהו כמ"ש במד"ר פ' דברים ע"פ פנו לכם צפונה ברחו לתורה כו', וכמארז"ל פ"ה דסוכה דנ"ב אם רעב שונאך זה היצה"ר האכילהו לחם מלחמה של תורה כו', ועי"ז וה' ישלימנו לך יעו"ש.

קיצור אות ד', ענין כי בחפזון יצאת בחפזון דשכינה, ליל שמורים יש בו ב' פי' ושניהם א', הא' דענין דכר הוה זמין לאתחברא בהדה וכענין זכור ושמור ואביו שמר את הדבר, וזהו לחם עוני כמו העני שמצפה להשפעת העשיר וכך סיהרא הנק' עני מצפה כו', וזהו ליל שמורים מצה שמורה שמשתמרת להיות צדיק אוכל, ע"ד קראן לו ויאכל לחם. הב' שצריכה שימור מן החיצוני' שלא יחמיצוה ח"ו ע"י חומץ ומעול בחי' בא נחש כו', והיינו ע"י שהשאור יחמיץ ח"ו את בנ"י וממילא יגרום כו', זהו הי' החפזון דשכינה מכף מעול וחומץ ולהדבק בקוב"ה, ולכן זהו מעלה ע"ד יראת חטא.

ה) ועכ"ז אף שמוכרח למהר ולהיות חפזון, עכ"ז כשהוא בענין שאין צריך כלל לחפזון הוא מעלה יתירה, כי החפזון קרוב לענין נחלה מבוהלת, ע' מד"ר ויצא ר"פ ע"ב וס"פ מטות בענין נחלת בני גד ובני ראובן³¹, הרי אם היו ממתינים היו יורשים בא"י שמשובחת יותר מעבר הירדן. וכן באדם מעלת חסידי' הראשונים שהיו שוהים בתפלתן, שעי"ז האהוי"ר הן בני קיימא לא כן כשנחפז להתפעל ואינו שוהה בההתבוננו'. ולע"ל שלא יצטרך לברוח מן הרע כי אז יגיעו לבחי' צדיק שלמעלה מבינוני בסש"ב פרק יו"ד, כ"א ההילוך ע"ד לצאת מחיצוני' קלהלב לפנימי' הלב ומאהבה כמים הפנים לפנים לבחי' ובכל מאדך לא יצטרך לחפזון ומנוסה. וכן למעלה עילוי השכינה לא יצטרך לחפזון, וכענין יוה"כ שאין שליטה לסט"א אומרים בשכמל"ו בקול רם. והנה עיקר חטא עה"ד זהו שאדה"ר הי' נחפז בזווגו עם חוה בערב שבת ולא המתין עד ליל שבת³², מיהו לא דמי ששם לא הי' בעת הנצרך כי אשר פריו יתן בעתו זהו בלילי שבת, וכאן הי' בעתו מ"מ בחפזון.

קיצור סעי' ה', ועכ"ז אף שלפי העת הי' צ"ל חפזון ולא סגי בלא"ה, עכ"ז אין זה שלימות, דהרקנטי כ' דהחפזון דומה קצת להלעיטני כו'. ודוגמא מ"ש רש"י ע"פ בן נעות המרדות בש"א סי' ך' פסוק ל' כשחטפו בני בנימין מבנות של שילה כו' עד שבאת היא בעצמה כו'. והוא ההפרש בין בינוני לצדיק, חסידי' הראשוני' היו שוהים בתפלתם, משא"כ בבינוני צ"ל לפעמים חפזון מחשש מח"ז והרהורים כו'.

ו) ובמכילתא מביא ראי' שהחפזון הי' חפזון דשכינה כנ"ל אות ד' מפסוק קול דודי הנה זה בא מדלג, משמע שגם מעלמא דדכורא הי' ג"כ כעין חפזון, והיינו משום מ"ש בזהר ויקרא ד"ד ע"א בפי' דודים דתאיבין דא לדא, והדילוג הי' ג"כ מטעם חשש יניקת החיצוני' שימנעו גילוי סוכ"ע בממכ"ע, וזהו ופסח ה' על הפתח, פתחי לי אחותי. וכ"ז החפזון שייך בבחי' דודי' ששם יש מקום ליניקת החיצוני', משא"כ בבחי' ריעים ונהר יוצא כו' שם א"צ לחפזון ומנוסה כי אין שם מקום לחשש יניקת החיצוני'. ודוגמא זו בעבודה בצדיק גמור שכבר נהפך הרע, והעילוי רק שיאיר בו בחי' מזלי' ועי"ז תורתו אומנתו, וע"ד בחד קטירא אתקטרנא בי' בקוב"ה.

קיצור סעי' וא"ו, חפזון דשכינה קול דודי כו' מדלג, דודי' דתאיבין דא לדא, ופסח הוי' על הפתח, פתחי לי, משא"כ בבחי' ריעים אין שייך יניקת החיצוני'.

ז) והנה לע"ל כתי' ביום ההוא יהי' שבחי' ו"ה יהיו תרין ריעין כמו י"ה והיינו ע"י ואת רוח הטומאה אעביר והיחוד יהי' לקבל פנימי' התורה שממו"ס המאיר ע"י יסוד אבא, והיינו ע"י הרצוא לא בשביל ליפרד מהרע שזה אינו שייך וא"צ אחר שיעביר רוח הטומאה, אלא ע"ד ועמך לא חפצתי בד"ה כי תצא דרוש השני³³, וא"כ א"צ חפזון ומנוסה, והמעלה שההעלאה יהי' ע"ד שוהים בתפלתם ואשה מזרעת תחלה ואח"כ בא האתעדל"ע וזהו השיהוי, ואז וילדה זכר, והיינו שעי"ז יומשך הטפה מפנימיות אבא שבו מאיר פנימי' עת"י, משא"כ עכשיו נמשך רק מחיצוני' אבא נובלות חכ' שלמעלה תורה כו'.

קלאקיצור סעי' ז', ולע"ל ביום ההוא יהי' ע"י ואת רוח הטומאה אעביר ואז יומשך גילוי פנימי' התורה ממו"ס סבא דעתוהי סתים, ולא יהי' השפעת הדעת ע"ד חפזון כ"א בשובה ונחת, וע"ד ההפרש בין הלומד מן הזקנים שדומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן משא"כ בלומד מן הקטנים כו', ובאמת במ"ת נדמה להם כזקן, אך עכ"ז יש סבא ויש סבא דסבין וזהו הגילוי דלע"ל, ולכן מזה יומשך שיהי' כל עם ה' נביאים, וכן מלמטלמ"ע הרצוא ע"ד ועמך לא חפצתי ולא ליפרד מהרע לבד, וענין יין ישן זהו ע"ד חסידי' הראשונים היו שוהים בתפלתן כי אין שום חשש חימוץ, וזהו לא תצא כצאת העבדים שיציאתן לברוח מן הרע וזה צ"ל בחיפזון, אבל היציאה דלע"ל ע"ד עילוי אחר עילוי וכמו עולת שבת בשבתו שלמעלה מעולת התמיד, ועמ"ש ע"פ בן פורת יוסף³⁴ בפי' עלי עין למעלה מהעלאת מ"ן דבחי' שמע שם ע' כו'.

ח) ילקוט פ' בא ד"ס ע"ב רמז קצ"ט וככה תאכלו אותו כיוצאי דרכי' (יש להעיר מענין מה ראו על ככה ומענין ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו יען שכדי שיומשך לבוש מל' אשר לבש בו ממה"מ הקב"ה וסוס ש' ס"ג יומשך זה לצדיקים א"א כ"א ע"י בחי' ככה כו', עיין בפי' ככה בת"א ד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני³⁵), ר' יוסי הגלילי אומר בא הכתוב ללמדך ד"א מן התורה על יוצאי דרכי' שיהיו מזורזין. למדנו מזה שענין החפזון הוא הזריזות, ואפ"ל הזריזות קאי על ענין מתניכם חגורים כו'. עוד שם בילקוט בחפזון כו' זה חפזון שכינה כו', זכר לדבר קול דודי הנה זה בא מדלג כו', יכול לע"ל יהי' חפזון ת"ל כי לא בחפזון תצאו כו'. עוד בילקוט שם דס"ד ע"א סוף רמז ר"כ רבי אומר בזריזות יצאו ישראל ממצרים שנא' כי בחוזק יד הוציא ה', ד"א בזריזות עצמן יצאו ישראל ממצרים שנא' וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים. ויש להעיר ממ"ש בגמ' שבת פרק אר"ע דפ"ט סע"א עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו ופרש"י פזיזא נמהר, והיינו ענין חפזון כו'.

וע' מענין זהירות וזריזות בשל"ה שער האותיות אות ז' דס"ה סע"ב שהזריזות הפך העצלות ע"ד ותקם בעוד לילה כו' ולחם עצלות לא תאכל, והעיר מהמשנה יהודא בן תימא אומר רץ כצבי וגבור כארי, ובדף ס"ט ע"ב אות מ"ם מתון, מתון מתון ארבע מאות זוז שויה כו'³⁶ שאל יבהל בשום מעשה כו', כי כל העושה בחפזון על הרוב מקלקל והסימן מן אמרתי בחפזי כל האדם כוזב כו', בשובה ונחת תושעון כו', והא דאמרינן זריזין מקדימי' למצות וצריך לעשותה בזריזות זה"ע מצוה שכבר מפורסמת ומושכלת אצלו כו' עכ"ל ויעו"ש. וא"כ א"ש מעלת כי בחפזון יצאת כו' כי קלבזהו מצוה מפורסמת ומושכלת, וע"כ צ"ל זריזין מקדימין. אך הקושיא א"כ אמאי לע"ל כי לא בחפזון תצאו כו', ע"כ צ"ל נהי דזריזין מקדימין למצות מ"מ מעשה המצוה עצמה צ"ל בשובה ונחת הפך החפזון כענין דברי חכמים בנחת נשמעים, והפסוק הוא בישעי' סי' למ"ד ט"ו כי כה אמר ה' קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטח, ושובה ונחת הוא ענין השקט ומנוחה.

וא"כ זהו מעין ההפרש שנת' במ"א ע'פ הזהר פ' ויצא דקמ"ח ע"א ההפרש בין קומה ה' ויפוצו³⁷ אויביך שזהו ע"ד הוי' איש מלחמה, ובין קומה ה' למנוחתיך שהמנוחה הוא ענין היפך המלחמה, וכמו בימי שלמה שהי' איש מנוחה לפי שמרוב הגילוי שהי' בבהמ"ק היו כל האומות בטלים וכפופים כו' וא"צ למלחמה. ועד"ז ההפרש בין יצ"מ שנא' וחמושים עלו בנ"י מאמ"צ ופרש"י אין חמושים אלא מזויינים, ובירושלמי פ' במה אשה על המשנה לא יצא האיש בסייף כו' וחמושים עלו בנ"י בחמשה כלי זיין³⁸, אבל לע"ל נא' וכתתו חרבותם לאתים ולא ישאו גוי אל גוי חרב כו', א"כ הגאולה לא יהי' ע"ד מלחמה כמו ביצ"מ שנא' הוי' איש מלחמה כי ה' נלחם להם במצרים, אלא ע"ד בשובה ונחת תושעון, וזה נמשך ע"י כי הולך לפניהם ה' אני בעצמי שלמעלה מבחי' אני וב"ד כו', לכן א"צ למלחמה כלל כי הרים כדונג נמסו מלפני ה'. וע' בעה"ק חלק העבודה ר"פ ל"ו מענין בשובה ונחת תושעון. וע' מפסוק זה³⁹ בישעי' סי' למ"ד ט"ו, בסנהדרין פרק חלק דצ"ז ע"ב, ירושלמי תענית פ"א, מד"ר פ' בא ט"ו קל"ג ג' קלד"א קסח"א, פ' ויקרא רכ"ד ד', פ' נשא ספ"ז, בקהלת צד"ד, ילקוט ח"ב סח"א, של"ה סט"ב רלג"א שנ"ב ב'. והנה ההפרש בעבודה בין מלחמה ובין מנוחה זהו עצמו ההפרש בין בינוני ובין צדיק גמור, וע' באגה"ק סי' י"ב בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום.

ט) בסנהדרין פ' חלק דצ"ז סע"ב כתנאי ר' אליעזר אומר אם עושין תשובה נגאלין, אמר לו ר' יהושע והלא נא' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומע"ט כו' א"ל ר"א והלא כבר נא' בשובה ונחת תושעון. מוכח דפי' בשובה ונחת היינו תשובה ומע"ט, וכן פי' בהדיא במד"ר פ' בא פט"ז משכו וקחו לכם צאן הה"ד בשובה ונחת תושעון, היינו משכו ידיהם מע"ז זהו בשובה שישובו לה' ית', וקחו לכם צאן לקרבן פסח זהו ונחת ע"ד ריח ניחוח, ופרש"י נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובמד"ר פ' ויקרא פ"ג דקס"ח ע"פ טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל, טוב מלא כף נחת זה יום השבת, ממלא חפנים עמל אלו ששת ימי קלגהמעשה (ועמ"ש בלק"ת פ' בלק בד"ה לא הביט און ביעקב⁴⁰ ולא ראה עמל בישראל יעו"ש) תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנא' בשובה ונחת תושעון. במד"ר פ' נשא ספ"ז דרכד"ד ע"פ כן עשו בנ"י, שעתידי' ישראל שיעשון תשובה והן נגאלין שנא' בשובה ונחת תושעון. במד"ר בקהלת צ"ד ד' ע"פ טוב מלא כף נחת כמ"ש במד"ר פ' ויקרא פ"ג כנ"ל, אלא דשם מפרש יותר דפי' נחת ל' נייח דהיינו שבת שהוא יום מנוחה כו'.

והנה בלק"ת פ' בלק בד"ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל נת' שבחי' יעקב נק' עבדי, וזהו העבודה בחול ששת ימים תעבוד, ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה, ועם היות כי לא הביט און ביעקב, מ"מ עמל יש בו, מאחר שזהו בחי' עבודה, אכן ישראל נק' בן, בני בכורי ישראל שלמעלה ממדרגת עבד, וזהו בחי' שבת ואז לא ראה עמל ג"כ בישראל כי הוא בחי' נייחא דאתהפכא חשוכא לנהורא יעו"ש בהביאור⁴¹. והנה בשבת יש נשמה יתירה הנק' נשמת כל חי דפרחא מחי העולמים, ועמ"ש מזה לעיל די"ח ע"ב בהגהות לד"ה ויקהל משה⁴², ועיין בסנהדרין דצ"ט ע"ב ע"פ כי אדם לעמל יולד באיוב סי' ה' לעמל תורה, אפ"ל ג"כ עפמ"ש שבמזמור לתודה שאומרים בחול נא' הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה, ובשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה⁴³ היינו פנימי' התורה, ומצד הנגלות שבתורה שייך עמל, אבל פנימי' התורה היא דוגמת מן שאין בו פסולת כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אכלוהו היום⁴⁴ לכן זהו למעלה גם מעמל תורה. והנה לע"ל דוקא יתגלה פנימי' התורה כמ"ש בסידור בהביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה⁴⁵ לכן זהו בשובה ונחת ע"ד טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל.

והנה לפרש בענין תשובה שובה ונחת, י"ל שובה זהו תשובה בינה מלמטלמ"ע, ואח"כ ונחת זהו עסק התורה שארז"ל דברי חכמים בנחת נשמעים, ועמ"ש במ"א שלכן שערי דרישא רכיכין⁴⁶ יותר הרבה משערות דדיקנא דאינון קשישין כו' אשר שערי דרישא מורי' על המשכת החכ' ממו"ס כו', וע' מענין דברי חכמים בנחת נשמעים בבה"ז פ' וירא ע"פ המאמר אחותי בת אבי⁴⁷ היא. והנה בחי' זו נק' קלדבעל תשובה ר"ל שהוא בעל ומשפיע לבחי' תשובה עילאה⁴⁸ שהיא ה' של שם, כי תשובה תשוב ה', וע"י עסק התורה שהיא מחכ' עילאה יו"ד של שם נעשה בעל לבחי' תשובה כמ"ש מזה בלק"ת סד"ה מה טובו⁴⁹ אוהליך יעקב ושם פ"ו, וזה"ע בשובה ונחת תושעון שהם בחי' י"ה, ובהיות כן שיהי' בבחי' מנוחה היפך המלחמה א"כ א"צ כלל לחפזון ומנוסה כו'. של"ה שנ"ב סע"ב, י"ל שובה ונחת ע"ד חיבור הרצוא דאש עם השוב דבחי' רוח עד יערה עלינו רוח ממרום שנת' בלק"ת סד"ה והי' מספר בנ"י⁵⁰, גם היפך מ"ש לא ידון רוחי כ"א ושפכתי רוחי, וזהו נחת ע"ד נחת רוח.

י) והנה בענין מתניכם חגורים כבר נת"ל סעי' ח' דזהו ענין זריזות, וע' באגה"ק סי' א' ע"פ חגרה בעוז מתני' דפי' מתני' הוא בחי' אמונה, שהאמונה יסוד המעמיד השכל והאהוי"ר כמו שהרגלים מעמידי' את הגוף, אך החגורה והחיזוק לבחי' מתנים זהו תשבע"פ הנק' עוז, כי תושבע"פ שרשה מרצה"ע בחי' כתר, ונה"י חדשים הנק' מתנים נמשכי' מהכתר. עוי"ל שלהיות בחי' כי ברח העם לברוח מנו"ן שע"ט צ"ל קל כצבי כמ"ש ברח דודי ודמה לך לצבי, שהצבי קל ברגליו לברוח, ותשבע"פ נק' ארץ הצבי⁵¹ כמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י⁵², לכן בה ועל ידה בורח מנש"ט ומגיע לנש"ב דקדושה ולרצה"ע, כמו ברח לך דודי על הרי בשמים ג"כ ע"י בחי' ודמה לך לצבי. וזהו שיהיו מתניכם חגורים ע"ד חגרה בעוז בתשבע"פ מתני' שעי"ז תוכלו לילך בזריזות מהרי בתר להרי בשמים⁵³.

וזהו ענין אוזר ישראל בגבורה, והנה במ"ח מס' חצות פ"ג פי' אוזר ישראל שהוא ז"א, בגבורה שהיא נוק' הנבנית מהגבורות ויוצאות כנגד מקום אזור שבו. ועד"ז פי' במאו"א אות ח' סעי' וא"ו בענין חגורה, אך לפמש"ל דחגרה בעוז זהו תשבע"פ שמאיר בה רצה"ע, א"כ י"ל בגבורה היינו בינה כמ"ש בזהר ויחי דר"ז ב' בפי' ואם בגבורות שמונים שנה, והוא ג"כ תושבע"פ כי ע"י גבורה זו נמשך להיות איזהו גבור הכובש את יצרו, וע"ז מביא פסוק טוב ארך אפים מגבור⁵⁴ כו' וא"א מאיר בבינה וכמ"ש אני בינה לי גבורה, לכן ענין יצ"מ שזהו ענין איזהו גבור הכובש את יצרו צ"ל מתניכם חגורים בבחי' עוז שהוא ענין אוזר ישראל בגבורה. ועמ"ש ע"פ קלהחגור חרבך על ירך גבור תלים סי' מ"ה ד' והוא בבוך תלים⁵⁵ דק"כ ע"ב ומ"ש ע"פ ויתפרו עלי תאנה⁵⁶ ויעשו להם חגורות. והנה חגור חרבך פרש"י בשבת פ' במה אשה דס"ג ע"א דקאי על דברי תורה, שהתו' נק' וחרב פיפיות במד"ר פ' בראשית ס"פ כ"א, וכיון שביצי"מ נק' וחמושים עלו בני ישראל בבחי' חרב כו', וזהו מתניכם חגורים בחי' חגור חרבך על ירך גבור שהוא עסק התורה וזהו עיקר ענין אוזר ישראל בגבו' וכנ"ל. וברקנטי פ' בא⁵⁷ כ' וז"ל וככה תאכלו אותו, הפסוק הזה אומר לך דרשני אמר מתניכם רומז למ"ש ויעשו להם חגורות ע' זהר בראשית דכ"ח סע"ב כי מלת חגורה רומז לזיין שנא' חגור חרבך, וחגור נתנה לכנעני הנא' על אשת חיל, והבן זה, וע"כ מלת חגורים חסר יו"ד, וזהו נעליכם ברגליכם כד"א מה יפו פעמיך בנעלים, ומקלכם בידכם כד"א כי במקלי עברתי את הירדן הזה עכ"ל. ויש להעיר מענין ויקח לו יעקב מקל לבנה לח כו'. ועמ"ש בבוך תרי"ט ג' דף ל"ו ע"פ קח את המטה⁵⁸ כו' ודברתם אל הסלע. ובשל"ה כי במקלי ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו לישועתך קויתי ה', וי"ל מקלי מטה וממשלה צדיק מושל ביראת אלקי', ועי"ז עברתי את הירדן, ועמ"ש ע"פ כי במקלי בבוך בראשית⁵⁹ דשפ"ו ע"ב שאחר דף שצ"ז ושם אח"כ מענין ויקח לו יעקב מקל לבנה.

יא) וזהו ענין מצה זו שאנו אוכלים⁶⁰ ע"ש מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ כו', וכ' הרד"א⁶¹ בפי' סדר ההגדה ד"ע ע"ג וז"ל, יש לשאול כי ציווי אכילת מצות בסתם ולא אמר טעם לדבר (וע' מענין קושי' זו בלק"ת ד"ה ששת ימים תאכל⁶² מצות דרוש הראשון, ובשה"ש בד"ה קול דודי⁶³ הנה זה בא, ושם תירץ שיש ב' בחי' מצה, ועדיין נשאר הקושי' שהרי אומר מצה זו שאנו אוכלים דהיינו מצה שקודם חצות הוא ע"ש שלא הספיק להחמיץ, והתירוץ שם ע"ז הוא דוחק ולפמש"כ יתורץ כפשוטו), ותירץ ה"ר יוסף קמחי⁶⁴ שמה שנצטוו על המצות קודם לכן הי' על שם העתיד שהשם יודע העתידות ידע שהי' להם לצאת ממצרים בחפזון ואפי' היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם, צוה לאכול הפסח על מצות ומרורים ולאכול שבעת ימים מצה עכ"ל. והיינו שיצ"מ הי' צ"ל בחפזון כנ"ל סעי' ד', והוא ג"כ ענין המשל הנז' בסעי' א' בלילה נטל כל אשר לו ויצא ומשל הנז' בסעי' ג' הי' מדליק את הנר בלילה כו' כ"ז נק' חפזון.

קלווהענין י"ל עפמ"ש בת"י בש"ב סי' כ"ב כ"ט ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, ארום את מארי נהורא דישראל הוי', והוי' יפקינני מחשוכא לנהורא ויחזינני בעלמא דעתיד למיתי לצדיקייא. אשר פשט דבריו דר"ל כי אתה נרי היינו בעוה"ז שהחשך בתקפו אלא שאתה מאיר לו כמו נר, אבל לע"ל שנא' והי' אור הלבנה כאור החמה א"כ יתבטל החשך, וזהו יפקינני מחשוכא לנהורא וזהו והוי' יגיה חשכי יגיה לשון כאור נוגה הולך ואור, וזהו עצמו ענין הנז' במדרש תלים סי' ל"ו ע"פ באורך נראה אור ההובא לעיל סעי' ג'. והנה מתחלה צריך להבין ענין שבעוה"ז אע"פ שיש חשך עכ"ז כי אתה נרי הוי', ויתבאר זה ג"כ ע"ד שפי' רבינו ז"ל בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי⁶⁵ הנה זה בא בפי' עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם, ומתחלה ביאר לשון עד שלא נברא העולם דהל"ל עד שלא בראת העולם, ומ"מ כן לשון הכתוב כי הוא צוה ונבראו וגם כתי' בראשית ברא, והקדים ענין מלכותך מכ"ע היינו מלכות כל עולמים זהו מל' דאצי' המחי' עולמות בי"ע ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ובבחי' זו שייך ברא לפי שמבחי' זו נמשך כח הפועל בנפעל וע' בת"א בד"ה וקבל היהודים⁶⁶ ובלק"ת בד"ה שובה ישראל⁶⁷ עד דרוש השני פ"א ופ"ה. אך בחי' מלכותך הוא כמו שבחי' מל' כלול ובטל בעצמותו כזיו השמש כשהוא בתוך כדור השמש, ושם אין שייך לשון נברא. והנה מבחי' מל' כל עולמים נמשך שיהי' בבי"ע בחי' העלם כמ"ש בד"ה תקעו בחדש שופר⁶⁸ דרוש הראשון ובד"ה מי מנה עפר יעקב⁶⁹, וע"כ בחי' זו נק' מדת לילה כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי⁷⁰ דרוש השני, וגם נת' במ"א ע"פ ויחלק עליהם לילה⁷¹. וע' עוד מזה בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות⁷² ושם בענין ולילה ללילה יחוה דעת, ועוד בת"א בדרוש פורים בד"ה ותוסף אסתר⁷³, וע' בלק"ת פ' תבא בד"ה תחת אשר לא עבדת⁷⁴ מענין בחי' לילה ובחי' יום בעבודת ה'. והנה ההמשכה מבחי' מלכותך בבחי' מל' כל עולמים להאיר מדת לילה זהו בחי' נר, דהיינו מ"ש דהע"ה שהוא בחי' מל' כי אתה נרי הוי', וע' מזה באריכות בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי⁷⁵ הוי' בענין ד' בחי' שבנר, פתילה ושמן וב' גווני אור נהורא תיכלא ונהורא חיורא, שהם נגד ד' אותיות ש' הוי', ושם דהפתילה הוא ש' ב"ן, ואיך כ"ז הוא ענין ארוממך אלקי המלך, והיינו שההמשכה ממל' דא"ס בבחי' מל' דאצי' נמשך ע"י ד' קלזאותיות ש' הוי' וזהו כי אתה נרי הוי'. וע' בהביאור ע"פ המגביהי לשבת⁷⁶ פי' ענין הפתילה באופן אחר.

וכ"ז הוא רק בחי' נר, ר"ל שמדת לילה בעצם לא נשתנה, כ"א שנמשך בה בחי' נר שיהי' ע"ד הלילה הזה. אכן בחי' והוי' יגיה חשכי היינו שיתהפך חשך הלילה לבחי' אור ממש דהיינו ענין והי' אור הלבנה כאור החמה, והיינו שבחי' בי"ע שזהו מדת לילה יהי' כמו אצי' ממש שהוא בחי' יום, שגם בבי"ע יאיר ע"ד הגילוי שבאצי' ממש, וזהו הנמשך מבחי' והוי' ר"ל הוי' דע"ק שלמעלה מבחי' כי אתה נרי הוי' שהוא ש' הוי' שבאצי', שמבחי' שם הוי' דאצי' נמשך ע"ד כי אתה נרי הוי', אבל מבחי' ש' הוי' דלעילא ע"ק⁷⁷ יומשך שהחשך יהופך לאור, כמשנ"ת מענין ב' שמות הוי' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה⁷⁸ ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, ושם נת' שמבחי' ש' הוי' דע"ק נמשך להיות ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה וכ"ש וק"ו שיוכל להיות החשך נהפך לאור כו', ולכן אז כי בחפזון לא תצאו כו'. וזהו ג"כ המשל מהסוחר שנשבע שלא יצא עוד מהפונדק בלילה כו', שלא יהי' עוד בחי' לילה כי בי"ע יהי' כמו אצי'. והנה גם במדת לילה יש נר ויש אבוקה⁷⁹ כו'.

והנה פי' כי נר מצוה ותורה אור, י"ל אשר ע"י המצוה ממשיכי' בחי' כי אתה נרי הוי', שנשאר מדת לילה רק שיהי' מאיר בה האור הנר, ע"ד ההמשכה מבחי' מלכותך במל' דאצי' ע"י ש' הוי' דאצי'. אבל ותורה אור ר"ל ע"י התורה ממשיך בחי' אור שלמעלה מבחי' נר שהוא שגם חשך הלילה יהי' אור, והיינו לפי שהתורה היא המשכת יחודא עילאה הגילוי איך כולא קמי' דוקא כלא חשיב וזהו עצמו מדת יום, משא"כ המצות הם מצות המלך שהוא יחו"ת כמשנ"ת בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר⁸⁰ דרוש השני ושם פ"ב. ואפ"ל שזהו פי' והיו הדברים האלה דקאי על תורה אשר אנכי מצוך היום, כלומר שעי"ז תהיו בבחי' היום שהוא מדת יום שלמעלה ממדת לילה כו', וזהו ענין כימי השמים על הארץ.