כרמי שלי

קפבכרמי שלי

ש"פ וירא ל"ט

כרמי שלי¹ לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, ואי' בגמ' כל שלמה שבשה"ש קודש, שלמה מלך שהשלום שלו, שיר למי שהשלום שלו, וכאן שלמה לדידי'. ובזהר אי' האלף אלין אלף יומין דחול דלאו איהו מסט' דקדושה, ונת' שם שהו"ע מ"ש להבדיל בין הקדש לחול ובין הטהור לטמא. וכ' שם אע"ג דאתפרישו כו' חולקא חדא אית להו מסט' דקדושה מסט' דשמאלא, ופי' במק"מ אלף יומין דחול הם ע"ס דנוגה, חולקא חדא הם הבירורים דנוגה. ובכתבים פי' דחולקא חדא² הוא המקיף דלבונה זכה, דבקדושה עשר לא תשע עשר ולא אחד עשר, אבל בסט"א י"א כתרין דמסאבות', והוא מפני דבקדושה [האור] נחשב כמו ד"א, דההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא ואינו נחשב לדבר בפ"ע, אבל בסט"א הי' האור נבלע קפגבהם וכתיב ואתה מחיה את כולם לכן צריכים המקיף דלבונה זכה שנמשך להם החיות מ"מ אינו נבלע בהם וזהו חולקא חדא כו'. וצ"ל אם חלוקים הם בכוונתם, דבפי' ודאי חלוקים אבל אם הם חלוקים בכוונתם ג"כ או לא.

וצ"ל תחילה מ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, ופירש"י אם יש כו' ממגידי פשעו והוא יליץ ישרו, ויחננו המקום, פדעהו כאלו הי' כתי' באל"ף, מצאתי כופר פדיון נפשו. ויש בזה הרבה דקדוקים, מהו המספר דאחד מה תופס מקום נגד תתקצ"ט, וצ"ל דהמספר הוא בכוונה. ועוד צ"ל אם הוא ג"כ ממגידי פשעו אלא מ"מ הוא יליץ ישרו, או שמגידי פשעו הם תתקצ"ט מ"מ נק' אל"ף והאחד מליץ ישרו, וה' רחום וחנון לכן ויחוננו. ועוד צ"ל מ"ש רש"י המקום דוקא. עוד צ"ל מה שכ' פדעהו בעי"ן וצ"ל כאילו הי' כ' באל"ף, הי' ל"ל באל"ף. ועוד צ"ל למה אמר זה אליהו בן ברכאל דוקא הלא הג' רעים היו זקנים ממנו. והנה צ"ל תחילה הקושיא האל"ף מהו המספר אחד דוקא והוא פדעהו מרדת שחת, וכ' בזהר ובספרים דשחת הוא עומק מיצוי הדין קשה³, ובהיכלות הוא היכל הב' דסט"א, ובעומק יותר הוא דזלעו"ז עשה אלקים כמו שיש זה בקדושה כמו"כ יש זה בסט"א והוא זעיר, והעיקר הוא הנוק' דזעיר, דבסט"א היפך מבקדושה והוא הוד דנוק' דזעיר, והו"ע הנחש ושחת ר"ת חיוא תקיפא שלטא, ובכלל הוא עמקי הקליפות ואיך אמר פדעהו מעמקי הקליפות.

והענין דהנה כ' בזהר שהוא להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור. והנה הבדלה מצינו כ"פ בתורה, והראשון הוא מ"ש במע"ב ביום א' ויבדל בין האור ובין החושך והוא מקור לכל ההבדלות, וכתיב והבדילה הפרוכת לכם בין קודש ובין קדש הקדשים ואי' בגמ' י"ג פרוכת היו במקדש ז' נגד ז' שערים כו', ועל לשון ההבדלה אמרז"ל הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף אל יוסיף מז' והוא מפני דמצינו ז' הבדלות בתורה.

והענין דהנה כתיב אשר ברא אלקים לעשות לתקן, דלעשות הוא כמו ועשתה את צפרני' ותרגם ותתקן, דכל מה שנברא בשימ"ב צריכים תיקון, כמ"ש ואדם אין לעבוד את האדמה משמע שצריכים אדם שיעבוד את האדמה, וכתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מל"ת והו"ע עבודת הגן ג"ן סדרים דאורייתא, וזהו"ע העבודה שחסר דבר מ"ה בהבריאה כדי שיהי' עבודה, ואי' (בספרים) שבזה יש כוונה עמוקה⁴, ולפ"ז נראה שהכוונה כדי שיהי' באתעדל"ת אתעדל"ע, וצ"ל מהו הכוונה עמוקה כ"כ. הגם שזהו ג"כ מדריגה קפדגבוה דמקשינן מה שייך עבודה למעלה⁵ דמצינו כמה פעמים ענין העבודה כמו ועבדתם את ה' אלקיכם, תחת אשר לא עבדת, ולעבדו בכל לבבכם ואמרז"ל איזו היא עבודה שבלב זה תפילה, ואדם אין לעבוד, לעבדה ולשמרה, והלא אנת (ובפ"א א"ס) שלימותא דכולא ועבודה שייך כשחסר וכלום חסר, ואמרז"ל מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מהעורף או שוחט מהצואר אלא לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות, בריות קאי על נה"ב, דנה"א אינו צריך תיקון שהוא נאצל, הגם דכתיב בראתי אבל כתיב טהורה (הג"ה, ר"ל טהורה דשרשה מטהירו עילאה, ובראתי היינו שעובר דרך בריאה וכמ"ש במ"א⁶ עכ"ה), וא"כ מה שייך עבודה למעלה. והענין דהנה כתיב הוי' אלקיכם אפי' בהד' ספרים (ובפ"א דבס' דברים רובא דרובא כתיב הוי' אלקיכם, ואפי' בהד' ספרים שהם כמו שלישי המדבר מ"מ כתיב הוי' אלקיכם), והיינו המקור דנש"י וכאן שייך עבודה, דהנה אמרז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ⁷, דמעשה שמים וארץ הם מאין ליש ומעשה צדיקים מיש לאין.

ולכן הי' חסר דבר מה כדי שיהי' ביטל היש לאין, ואפ"ל חסר דבר מ"ה היינו הביטול, וצדיקים היינו שמקיימים תומ"צ הם גורמים ביטל היש לאין, נמצא שהוא מדריגה גבוה, וזה שייך בבריאת האדם. ובזה יש מדריגות, דכתיב וייצר הוי' אלקים את האדם עפר מן האדמה ואמרז"ל וייצר בתרין יודי"ן, בתרין יצרין ביצ"ט ויצה"ר, וכתב הרמ"ז דהיו"ד הא' הוא יו"ד דגושה והוא מוציא יו"ד. והענין דאף דהיצה"ר זקן מהיצ"ט, מ"מ העיקר היצ"ט, דניתן כח להיצ"ט שהיצה"ר יהי' כפוף וכפות להשכלות הנה"א, דיצ"ט הוא הז"ת והנה"א הוא ההשכלה והנהגת המדות עפ"י שכל, וזהו שהיצה"ר יהי' כפות להשכלת נה"א, וזהו שייך לבריאת האדם. אבל באמת יש בזה עומק גדול, דבאצי' יש ב' בחי' סוד שרש וסוד תוס', סוד שרש היינו אצי' הספי', וסוד תוס' היינו מה שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, עיקר הוא שרש האצי' והתוס' מרובה על העיקר, והוא ע"י העבודה, וא"כ גם באצי' אינו שלימות וא"כ בבריאה אפשר שיהי' חסרון. וענין מ"ה הוא מ"ש ראומה⁸ שיראה הביטול, דבמ"ה נכלל ביטל היש וביטל האמיתי, וראו מה גרוע יותר מחסר מה, דאם הוא חסר ע"י עבודה יבוא לבחי' ביטל ויהי' כדבעי, אבל כשיש הביטל אך הוא ראו מה זה גרוע יותר.

קפהועפ"י הקדמה זו יובן מ"ש במדרש אם חביבה עליו המילה למה לא ניתנה לאדה"ר. והנה עדיין אינו מובן השאלה, ומהתירוץ מובן, שא"ל להוציאך חלק אי אפשר, אבל כל מה שנברא בשימ"ב צריכים תיקון, החרדל צריכים לימתק, התורמסין צריכים לימתק, החיטים צריכים ליטחן אפי' אדם צריך תיקון, ומובן שהשאלה היא למה לא נברא מהול, ופי' המת"כ מאחר שצריכים להסיר הערלה למה נברא כך וצריכים לחסר את הבריאה למה לא נברא בלא ערלה, וא"ל שהכל צריך עשי' ותיקון, ופירש"י אשר ברא אלקים לעשות שהכל צריך תיקון. ולפי הקדמה זו מובן ענין זה בכלל שהוא כדי שיהי' עבודה.

וכדי שיובן הענין בפרטיות אינו מספיק וצ"ל תחילה ענין ההבדלה דהנה והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים ששם צריכים ג"כ הבדלה, דאי' בסש"ב דבקה"ק מאיר מהקדה"ק דבריאה, ובהביאור לפ' אלו⁹ (ובפ"א הוא שער הת"ת¹⁰) כתב בפרטיות שבו מתנוצץ הארה מקה"ק דאצי' שבו שורה אוא"ס, דאי' בע"ח דשרש קדה"ק גבוה מאד דכתיב וכיפר על הקדש דיש קדש הקדשים, וקדש, וכיפר על הקדש. והענין דהנה דאם לא הי' הפרסא המפסקת לא הי' יכול להיות [בריאה יש מאין] שיברא מלאך וריבוי הנבראי' ופרטיות הנבראים לכן צ"ל פרסא, וכ"כ בפרד"ס בברייתות דשמעון הצדיק פרגוד והוא כסה"כ ופי' הפרדס שהוא בריאה, והוא מפני שהפרסא הוא כדי שיהי' בריאה (כנ"ל כדי שיהי' בריאה יש מאין) לכן מפרש שהוא בריאה. וזהו המחדש בכל יום תמיד מע"ב, דמפני שהפרסא מפסקת ונעשה אור של תולדה, לכן נק' חידוש. ומ"ש בכל יום מפני שהיום מאפיל ומאיר כמו שהי' בתחילת הבריאה שמויהי ערב נעשה ויהי בוקר, כמו"כ כאן כשמאפיל תחילה אח"כ מאיר האור של תולדה.

וזהו"ע ההבדלה דבין שבת לחול אומרים להבדיל בין קדש לחול משא"כ בין שבת ליו"ט אומרים בין קדש לקדש, דיו"ט ג"כ קדש וצריכים להמשיך קדש דמוחין דאבא, וזהו שאומרים ביו"ט מקדש ישראל והזמנים דישראל אינון דקדשינהו לזמני' אבל שבת מקדשא וקיימא, ובחול אומרים להבדיל בין קדש לחול והוא הפרסא המפסקת בין [עשי' לק"נ].

וזהו האלף לך שלמה, ונפרש עתה להפי' דמק"מ שהו"ע הבירורים דק"נ, דשלמה הוא שלום, לבד מה שהוא מלך שהשלום שלו הלא כתיב כי בימיו יהי' שלום, והוא שבירר ק"נ, וזהו האלף לך שלמה שהוא לך, [ואפ"ל] שלמה הוא ענין שלום בפמליא של מטה, והיינו שהארת כחות הנפש המאירים בנה"ב¹¹ שאף הנה"ב יהי' קפומרוצה ומוסכם על השכלות דנה"א, וכמו"כ אפ"ל שלמה למטה שבירר ק"נ וזהו האלף, וכמו שלמה לדידי' שכ' בגמ'.

וענין אלף, דאלף הם אותיות אל"ף, והנה ברה"ע לא הי' באל"ף ולכאורה והלא הוא ראשון לכל אתוון וגם הוא למעלה מהבי"ת, ואי' בזהר הטעם שהאל"ף הוא ארור ובי"ת ברכה, ופי' רבינו ז"ל אף דאל"ף הוא בכתר ובי"ת הוא בחכמה כמ"ש בחכמה יבנה בית, יבנה בי"ת, מ"מ לא הי' ברה"ע באל"ף¹² מפני ששם כחשיכה כאורה, מה איכפת לי' להקב"ה כו', שממית בידים תתפש, אם תגביה כנשר¹³, דרך הנשר בשמים, ומצד הרוממות יכולים לקבל גם סט"א, לכן לא הי' ברה"ע באל"ף, אבל מ"ת הי' באל"ף דאחר שהי' ברה"ע בבי"ת אף שהי' מ"ת באל"ף יומשך למקום הראוי וכמו ונפלינו אני ועמך.

וזהו האלף לך שלמה, דהאלף היינו מה שהם מקבלים מצד הרוממות לך כו', דשלמה אמר אף חכמתי עמדה לי, חכמתי שלמדתי באף עמדה לי, דכתיב אף עשיתיו הפסיק הענין דאינו דומה יצי' לעשי', ואף מרבה בחי' רביעית¹⁴ שע"י שמברר עשי' נמשך מבחי' שלמעלה מהג' עולמות, וכמ"כ שלמה שבירר את העשי' נמשך לו מבחי' שלמעלה מהג' עולמות (מאצי'), וזהו לי דשלמה הוא ג' אלפים כמו ג' אלפים משל, והיו"ד הוא עוד עשרה והיינו הבחי' רביעית, וזהו האלף לך שלמה¹⁵ שע"י הבירורים ממשיך הבחי' רביעית כו'.

הג"ה , ומ"ש חולקא חדא אית להו מסט' דקדושא מסט' דשמאלא, סט' דשמאלא הוא גבורה, והבירורים הם מצד הגבורה כמ"ש בפי' המלות (של אאזמו"ר זצללה"ה) בפי' הק"ש אות ד', עכ"ה).