האלף לך שלמה

קפזהאלף לך שלמה

ש"פ חיי.

האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, הנה נת"ל דהאלף קאי על ע"ס דנוגה ושלמה מברר אותם, וזהו אף חכמתי עמדה לי, חכמתי שלמדתי באף עמדה, אף עשיתיו, ושרש הנוגה מבחי' אלף, דכחשיכה כאורה, וצ"ל מאחר שהבירורים הם בירורים גבוהים (כנ"ל דשרשם מבחי' אף שהוא בחי' כתר) ולמה נק' חול, (הג"ה, ואפ"ל עוד דהלא נת"ל בענין אף עשיתיו שהם נק' בירורים דעשי' לכן יש בו מעלה דאף עשיתיו, וכמשנת"ל הלשון וכמו"כ שלמה שבירר העשי', ועשי' הוא קודש וא"כ למה נק' חול, עכ"ה). והענין דהנה אי' באגה"ק על מ"ש ברע"מ¹ דתושבע"פ הוא אילנא דטוב ורע, ולכאו' איך שייך לקרותו בשם טוב ורע. והתירוץ דהנה מל' יורד לברר בירורים והמברר צריך להתלבש בלבוש המתברר, והמתברר הוא רע, לכן נק' ג"כ רע ע"ש המתברר. וכמו"כ מצינו בלשון חולין, דמט"ט הוא ו"ק דיצי' נק' חולין שנעשה בטהרה, והוא ענין משנה שיתא סדרי משנה, אסור מותר, טמא טהור כו', והם המבררים² [ק"נ] ולמה נק' חולין, אלא מפני שמבררים ק"נ לכן נק' חולין ע"ש המתברר ונעשה בטהרה מפני שהם מבררים (הג"ה, ואפ"ל דהנה משנה הוא תושבע"פ, והוא מל' דאצי' ונק' אילנא דטוב ורע, אך כשמתלבש ביצי' לברר בירורי הנוגה שמתחילין ביצי' כמ"ש באגה"ק הנ"ל ששם מתחיל הדעת דנוגה, והתלבשותו הוא במל' דיצי', וזהו כמו מט"ט שהוא ו"ק דיצי' שהוא בחי' משנה תושבע"פ שהוא בחי' מל' נק' חולין, כמו"כ אח"כ כשמתלבש משנה תושבע"פ עוד בבחי' מל' דיצי' לברר בירורים דנוגה נק' ג"כ חולין. הגם שבשרשו נק' אילנא דטוב ורע, אך כשמתלבש אח"כ ביצי' נק' חולין. ולא ידעתי ההפרש בין רע לחולין, עכ"ה). (הג"ה, ולפ"ז מובן ג"כ הקושי' הב' דאף שמברר עשי' אך עיקר המתברר הוא קליפת נוגה והמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר וכמ"ש באגה"ק הנ"ל וז"ל והנה העליונים אין בהם כח להעלות ולברר מהשבירה שבק"נ אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מק"נ כו' עכ"ל, ולכן נק' חולין, עכ"ה).

והנה י"א בגמ' דשלמה זה הוא קודש, וחול הוא מ"ש הנה מטתו שלשלמה ששם הי' צריך שומרים, וא"כ אצ"ל דשלום היינו שלום בפמליא של מטה אלא שלום בפמליא של מעלה, ובעבודה הוא שיומשך המשכת אוא"ס בנה"א שיתדבק ויתקשר באלקות, דשלום הוא התקשרות (הג"ה. שלום הוא יסוד כמ"ש במאו"א ע' שי"ן, וידוע דיסוד הוא התקשרות כמ"ש כי כל בשמים וארץ דאחיד בשמיא וארעא, קפחשמים ז"א וארץ בחי' מל', ויסוד הוא המקשר אותם דדרך בו יורד ההשפעה מז"א למל', וידוע דכשאחד משפיע לחבירו ע"י ההשפעה נתקרב המקבל להמשפיע שע"י שיורד ההשפעה מז"א למל' עי"ז מתקרב מל' לז"א, וכמו"כ כאן ע"י שיורד המשכה מאוא"ס לנה"א עי"ז נדבק ונתקשר הנה"א באלקות עכ"ה).

והענין דהנה בפסוק זה רבו הפי', הת"י מפרש אלף קאי על י' שבטים שנפרדו משלמה בנבואת אחי' השילוני שא' שכל ימי שלמה יהיו הי' שבטים ואחר מות שלמה יפרדו ממנו, וכן הי', ונשאר יהודה, ובנימין נכלל ג"כ כו', וזהו מלכי יהודה. והענין דהנה י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה³ וכתי' ששם עלו שבטים שבטי י"ה, שנתעלו שיש להם שרש באצי' (ובפ"א ששרשם מי"ב גבולי האלכסונים דאצי'⁴) (הג"ה, דכאן מדבר מענין שלמה שהוא מל' דאצי' וכל כונתו כאן בעולם האצי' כמשית"ל, ולכאו' והלא י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה, לכן אומר שיש להם שרש באצי', עכ"ה).

והנה על לע"ל כתיב ונקבצו⁵ יהודה וישראל ושמו להם ראש אחד, הרי יהודה וישראל מדריגות מחולקות מ"מ יהי' להם ראש אחד. והענין דהנה יהודה הוא מ"ש הפעם אודה⁶ הוי', שהוא בחי' הודאה, הגם שאינו משיג מ"מ הוא מודה וכמ"ש מודים אנחנו לך, והו"ע השתחואה, ואף דהשתחואה הוא מדריגה גבוה (הג"ה דהשתחואה הוא ביטול מכל וכל עכ"ה) מ"מ הוא רק יחו"ת ד"ת (הג"ה, י"ל דהשתחוואה זו הוא כמו וצבא השמים לך משתחוים שהו"ע יחו"ת שמרכין ראשו עכ"ה), וישראל הוא ישר אל, לי ראש, שהוא בחי' ראש ומוחין והוא בחי' יחו"ע ד"ע. והנה כי לא מחשבותי מחשבותיכם, דאל דעות הוי', ד"ע וד"ת. ד"ע הוא כשכולא קמי' כלא חשיב וכל מה שלמטה מטה הוא אין שאינו נחשב לכלום, וד"ת הוא שכל מה שלמטה מטה הוא יש ולמעלה אין, וצ"ל חיבור יחו"ת ויחו"ע, דיחו"ת יתעלה ויהי' ג"כ כמו יחו"ע. וזהו שכ' בזהר למהוי אחד באחד, דעכשיו עלמא דאתכסייא עולם בפ"ע ועלמא דאתגלייא בפ"ע.

וזהו ביום ההוא יהי' ואי' בכהאריז"ל⁷ שיהי' ב"פ י"ה דעכשיו י"ה ו"ה, ועל לשון החסידות ו"ה הם דיבור ומדות וי"ה הם מוחין, ועכשיו הוא ו"ה (בפ"א, והדיבור מקבל מהקול) ה' מקבל מו', דאף דו' יש בראשו יו"ד, אך נמשך אח"כ קו קפטדק עד שנעשה קלישות הקו⁸ (ובפ"א, ואח"כ נעשה ממנו הה') וכמו שאנו רואין כשהמדה בתוקף אינו יכול לדבר⁹ עד שימעט המדה, וזהו גוף המדה, ומכ"ש המוחין שבמדה שאפי' גוף המדה צריך לימעט, משא"כ י"ה מהיו"ד נעשה הה' (ובפ"א, ונחשב לדבר אחד), לכן אי' בספרים שבתפילין צריכין לעשות הה' ראשונה משם הוי' תחילה יו"ד¹⁰ ואח"כ עושין ממנו הה'.

וזהו ונקבצו יהודה וישראל, יהודה הוא בחי' ו"ה, דאיהי בהוד דמל' מקבל כו', וישראל הוא בחי' ז"א מהחזה (ובפ"א מחצי) ולמעלה ששם מאיר הארת המוחין והוא באופן כמו מוחין, ועל לע"ל כתיב והי' אור הלבנה כאור החמה שגם הלבנה יהי' כמו בחי' שמש (הג"ה, שמש הוא בחי' ת"ת שהוא מחזה ולמעלה לכן לע"ל שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שמל' יתעלה ויהי' כמו תפארת אזי עכ"ה), ושמו להם ראש אחד, דעכשיו ת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ולע"ל יהי' כתר אחד לשניהם.

ומ"ש רא"ש אחד הוא דוד¹¹ כמ"ש קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' ועבדי דוד מלך עליהם, וכתיב ודוד עבדי נשיא להם, דעכשיו יוסף למעלה מבנימין דיוסף הוא צדיק עליון והוא מחבר עלמדאת"כ ועלמדאת"ג, שכל ההשפעות הם ע"י יוסף וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף, שהגילוים דיעקב הם ע"י יוסף (הג"ה. ע' מזה באריכות בבה"ז בפ' ויחי¹² על מאה"ז שופרא דיוסף כעין שופרא דרחל כו' עכ"ה) שדרך בו נמשך מעלמא עילאה לעלמא תתאה, הרי יוסף למעלה מבנימין, וראי' מזה גופא דאצל ירבעם שהוא משבט אפרים הי' י' שבטים, הרי הוא (מעלת) עשר, וכאן לא הי' רק ב' שבטים. אך לע"ל כתיב א"ח עט"ב שדוד יתעלה ויהי' הוא הראש (בפ"א וזהו כסא דמלכא דמשיחא רך"א לוגין גי' ארך). וזהו"ע שלמה, דשלמה ודוד הם אחד, מלך שהשלום שלו מל' שרשה מכתר ונמשך לה משרשה. וזהו האלף לך שלמה שמחזירים לו האלף.

ורש"י פי' האלף היינו שמחזירים לו הקרן, ומאתים היינו החומש שמוסיפין כדין מועל בקדשים. דבזה יש פלוגתא בגמ' ר' יאשיה אומר הוא וחומשו חמשה ור' יונתן אומר חומש מהקרן, ואף שאנו פוסקי' כר' יאשיה אך רש"י מפרש כמ"ד חומש מהקרן, ואנו נדבר כמו שפוסקין הוא וחומשו חמשה. (ובפ"א, והענין דהנה קצתורה נתלבשה¹³ בדברים גשמיים ציצית בצמר גשמי תפלין בקלף גשמי והכל נתלבש בדברים גשמיים. וי"א שזה קאי על נבוכדנצר שזהו ג"ק הטמאות לגמרי (ר"ל שעי"ז מבררים ג' קליפות הטמאות לגמרי, וצ"ע דמה שייך בירור ג"ק למ"ע וכמ"ש אח"ז) וא"כ הבירור הוא ע"י מל"ת. אך העיקר שקאי על ק"נ שהוא מ"ש ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, מ"מ צריכים [מל"ת] ג"כ מפני שהוא דקות הרע)¹⁴.

ולהבין זה הנה כתיב חדלו לכם¹⁵ מן האדם אשר נשמה באפו ואי' בזהר שע"י כעס מסתלקת הנשמה, דכל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו [והיינו שמסתלק ממנו נר"ן], ואי תימא ריתחא דרבנן, אורייתא הוא דקא מרתחא בי', והנה במד"ר אי' ה' שמות נקראו לה נר"ן ח"י, אך בזהר לא חשיב רק ד' נר"ן ונשמתא לנשמתא, וא"כ שגם חכ' (ובפ"א, חי') נכלל בזה כמ"ש והחכמה תחי'. ג"כ שם שהוא בחי' קדש, דיש ד' מדריגות ממלכת כהנים, וגוי קדוש, ועם קדוש, ואנשי קדש (ובפ"א ובמק"מ מפרש כל הכועס שכינה אינה חשובה כנגדו ומפרש שכינה הוא שכינתא עילאה בינה) (הג"ה. ע' במק"מ דקפ"ב ע"א בפי' הרמ"ז טעם למה נשמתו מסתלקת ממנו, וגם טעם אומרו באפו ע"ש, עכ"ה).

והענין דהנה בנשמות יש ב' מדריגות יעקב וישראל, יעקב הוא יו"ד עקב שהיו"ד יורד בבחי' עקביים לברר בירורים [יעקב] הוא ל' עקוב הלב מכל ואנוש הוא, והיינו לשון חלישות, דבאדם יש ד' מדריגות אדם איש גבר אנוש, ופי' אנוש לשון חלישות והיינו שאינו יכול לצאת ממאסר הגוף, דכשיתבונן במ"ש בורא קדושים ישתבח שמך¹⁶ שאפי' קדושים שהוא מקור נשמות ומלאכים (הג"ה. בת"א פ' יתרו ד"ה בחודש השלישי¹⁷ כ' קדושים שהם נשמות ומלאכים, ואפ"ל קדושים הוא בחי' חכ' שהוא מקור הנשמות ומלאכים, דההפרש בין נשמות ומלאכים הוא דמלאכים הם זיווג נשיקין והיינו שאינו השפעה גשמיות וכמו השפעת הרב לתלמיד, משא"כ נשמות הם ע"י יסוד שנמשך בגשמיות, אך מ"מ ההמשכה היא מבחי' מוחין וכמ"ש באריכות בד"ה להבין ענין מצות פו"ר¹⁸, וצ"ע מ"ש בתו"א קדושים שהם נשמות ומלאכים, דנשמות הם נמשכים מבחי' יסוד טפה גשמיות רק שרשם מחכמה כנ"ל וגם מלאכים רק שרשם מחכמה, לכן אומר כאן שהוא מקור כו', עכ"ה), הוא רק בחי' שמך שהוא שם והארה בעלמא. וזהו אני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, מפני שהוא רק שם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות, וא"כ צריכים לחפוץ קצאבאוא"ס הסוכ"ע. וזהו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים וארץ הם געה"ע וגעה"ת, לא חפצתי ששניהם הם התחלקות מדריגות בבחי' ממכ"ע כ"א יחפוץ באוא"ס הסוכ"ע.

וזהו אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם¹⁹, שהנביא מתמה שמהתבוננות זו צריך שיהי' לו כליון ותשוקה לאוא"ס הסוכ"ע, ואתם בני יעקב לא כליתם. אך הענין הוא מפני שכ' כאן בני יעקב, [דיעקב] היינו מ"ש עון עקבי יסובני שעבירות שאדם דש בעקביו ואינו חש לעבור עליהם, אך הנה כתיב הוי מושכי עון בחבלי השוא כעבותות עגלה חטאה, אך אינו צריכים לזה דמקיבוץ חבלים דקים נעשה חבל עב, דהנה כתיב עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלקיכם, שנעשה מסך מבדיל מחיצה של ברזל, ואין פי' חטא ועון, אלא ע"י [איזה חסרון] נעשה מסך מבדיל. והעצה לזה הוא תורה, דתורה נק' עוז שנותנת כח לנה"א, ונק' תושי' שמתשת כחו של נה"ב, וגם מתשת כח הגוף וכמו ריש לקיש כשקיבל עליו תורה לא הי' יכול לעבור הנהר, ועוז שנותנת כח לנה"א שיברר ויהפוך הנה"ב. דהנה שרש הנה"ב מק"ך צירופי אלקים, וישראל הוא כי שרית עם אלקים, דלכן קרא שמו ישראל שהוא ע"ש כי שרית כו'.

אך כל אוכליו יאשמו²⁰ (ובפ"א, אך כשטורף נפשו באפו כל אוכליו יאשמו), אוכליו פי' שאוכל (בפ"א, האדם) ישראל שלו, דכמו שכח האכילה נבלע בפנימיות אבריו, כמו שמצינו בהושע פסוק על ישראל שג"כ נבלע בהם²¹, ועי"ז צריכים אשם שהוא חלב ודם. דהנה כתיב וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית, כשית הוא בשי"ן שמאל והוא ל' כיסוי שמכסה על [הנה"א וע"ז צריכים אשם] שאין העיקר סגופים ותעניתים אלא מרירות על הריחוק, [והו"ע] התעוררות רחמים שמעורר ר"ר על נפשו דנשמה היא חלק אלוקה ממעל וירדה בגוף ונה"ב, [וזהו] כשית אף שהוא בשי"ן שמאל מ"מ הוא בשי"ן. והוא משארז"ל אין קוראין אבות אלא ג', דהנה חלב ודם הם חו"ג שהו"ע אברהם ויצחק, ויעקב הוא התעוררות רחמים [ועי"ז יהי' ואנשי קודש].

אך זהו הקרן וצריכים להוסיף חומש, והענין דהנה כתיב ומספר את רובע ישראל²² דהנה כתיב ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והם מחדו"מ, בראתיו עולם המח', יצרתיו עולם הדיבור, עשיתיו הוא עשי', ואף מרבה בחי' רביעית היינו יו"ד וקוש"י, והו"ע רצה"ע שבפנימיות התורה דאורייתא מחכמה נפקת ויש בה בחי' קצברצה"ע וזהו מעלות הצדיקים. אך יש עוד מדריגה חמשית והוא בחי' רעדכ"ר (הוא בחי' א"ק כמ"ש בד"ה להבין מ"ש בע"ח בענין ג' מיני אדם²³) וזהו מעלות הבע"ת דאי' בזהר זכאי אינון מרא דתיובתא דמשכין לי' בחילא יתיר, שע"י תשובה מעומקא דליבא, ממעמקים קראתיך, עי"ז ממשיכים מבחי' זו. וזהו"ע החומש שהוא בחי' רעדכ"ר כו'. וזהו"ע יוהכ"פ שיש בו חמש תפילות וה' עינוים, לכן אז וכפר על הקדש, דהכה"ג נכנס לפני ולפנים, דבשאר ימות השנה כתיב והבדילה הפרוכת לכם שיש פרסה המפסקת, אך ביוהכ"פ לא יש הפרסא דהכה"ג נכנס לפני ולפנים, לכן אז וכפר על הקדש.