ויתן לך האלקים

קצבויתן לך האלקים

ש"פ תולדות ל"ט לפ"ק.

ויתן לך¹ האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ואי' במדרש מטל השמים זה מקרא, ומשמני הארץ זה משנה, ורוב דגן ותירוש הלכות ואגדות. והנה יש כאן יו"ד ברכות כנגד עשרה מאמרות לכן א' ויתן לך האלקים, דבכ"מ בברכה כתיב הוי' כמ"ש יברכך הוי' מציון, וכתיב יברכך ה' גו' וישמרך, וכאן כתיב אלקים, דבמע"ב כתיב בראשית ברא אלקים, ל"ב פעמים אלקים נז' במע"ב, לכן אומר כאן ג"כ אלקים, וכמו שבמע"ב כתיב אח"כ ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים הרי כתיב גם ש' הוי', והוי' קודם לאלקים, כמו"כ כאן כתיב כריח השדה אשר ברכו הוי' ויתן לך האלקים שהוא ג"כ הוי' אלקים. וצ"ל מהו"ע שרצה יצחק לברך את עשו שהוא דימה שהוא עשו ורצה לברך אותו.

והענין דהנה איך הי' נחשב עשו אצל יצחק², יש בזה מדרשות חלוקות, דע"פ כי ציד בפיו אי' שצד את יצחק ששאל איך מעשרין את המלח איך מעשרין את התבן וחשב שהוא מדקדק במצות, וע"פ גשה ואמושך כו' פירש"י אמר אין זה עשו שאין ש"ש שגור בפיו. ואיך ניחא ב' המדרשות. והענין דהנה אי' בזהר רישא דעשו בעטפי דיצחק, דיצחק הוא מעלת הזהב על הכסף, דאברהם הוא מדת החסד נכסף נכספת אל בית אביך גוון לבן וזהו אברהם אוהבי, ויצחק כמעלת הזהב כו' גבו' קדושות והו"ע תגבורת (הג"ה יצחק הוא זהב שהם גבורות ומעלת הזהב כו' היינו שהוא תגבורת עכ"ה), ועשו הוא סוספיתא דדהבא הוא סיגי הגבו'.

קצגוענין רישא דעשו, הנה כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, דעצם המשכן הי' עשר יריעות, אך חיפויו היו של יריעות עזים והיו י"א יריעות, וכן קטורת שהוא מדריגה גבוה הי' י"א סממני הקטורת וכדאי' בגמ' ואחד עשר סממנים היו בה, והם כנגד י"א כתרין דמסאבותא, וצ"ל דבכ"מ מצינו מספר עשרה כדאי' בתק"ז אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן, ובס"י אי' ע"ס בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, ובתורה מצינו ג"כ מספר עשר, עשה"ד, ועשרה מאמרות, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עה"ד מכוון כנגד ע"מ, הרי מספר עשר, וכמו"כ בשקל הקודש כתיב עשרים גרה השקל ומחצית השקל, וכאן מספר י"א.

והענין דהנה אנת הוא חד³ ולא בחושבן, דחושבן היינו כמו א' לגבי אלף, כמו"כ אלף לגבי אלפי אלפים, וא"כ גם א' יש לו ערך נגד אלפי אלפים שהוא חלק א' מאלפי אלפים וזהו חושבן, אבל אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בערך חושבן. ואח"כ אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן, ואי' בזהר והובא בעה"ק הוא אינון ואינון הוא, הוא אלקות ואינון ע"ס, ובאצי' הוא אינון ואינון הוא, וצ"ל איך מאוא"ס אחד ויחיד יתהוו נבראים בע"ג. והענין דהנה כדי שמאוא"ס אחד [ויחיד] ובל' החסידות הוא א"ס הבלתי בעל גבול יתהווה נבראים בע"ג, נתצמצם עד שיוכל להיות ממנו מקור הגבול, דאנת הוא שלימותא דכולא וכשם שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול שאם תאמר שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו, וכח הגבול הם ע"ס דאצי' שהוא מקור שנתהווה אח"כ נבראים בע"ג (ובפ"א ותכלית), והוא כח הא"ס, כן מפרש העה"ק את הזהר, ובזהר אי' בכלל שהו"ע רזא דשמא קדישא והוא מדריגה היותר נעלה, דעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שמו בגי' רצון, דכשעלה ברצונו שם יש ג"כ כח לגבול, ושם הם רק ז' שמות שאינן נמחקים ואח"כ נעשה מהם יו"ד שמות [והו"ע ציור אדם]⁴ והו"ע ג' מוחין וז' מדות וכמ"ש על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והלא אין לו גוף ודמות הגוף, אלא הו"ע ג' מוחין וז' מדות.

והנה את זלעו"ז עשה אלקים, וכמו שיש מדות אהוי"ר כו' בקדושה כמו"כ יש בלעו"ז, דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם שהם מדות שבלב שזונים אחריהם, בל"א מי וערט „⁵, והם ז' מדות רעות.

קצדוכמו"כ חכמה יש בלעו"ז וכמ"ש חכמים המה להרע, שהוא חכמה מ"מ הוא רע. ואפי' עונג יש ג"כ בלעו"ז וזהו הלאו דחלב, דההפרש בין חלב לשומן, דשמנונית הוא מתענוגים, וחלב הוא מתענוג מדברים אסורים, לכן הוא לאו שיש בו כרת דהוא היפך אתוון כתר שהוא רצה"ע שהוא עונג (בכלל) (ובפ"א כמו שנגע היפך אתוון עונג כמו"כ כרת היפך אתוון כתר). וזהו שא"ל משמני הארץ ולא כל שמני הארץ, דשומן הוא שמנונית מתענוג דדברים המותרים, דיש אכילה כמו סעודה של שבת שהוא [עונג] אז תתענג על הוי', וקראת לשבת עונג, וחולין שנעשו על טה"ק אפשר להפוך דבשבת יתעלו ויהיו [בחי'] אז תתענג על הוי', וכמו ר"י בן גודגדא שהי' אוכל על טה"ק כל ימיו, ויש בזהר כמה דרושים ע"פ אלו.

אך בקדושה הם ע"ס ובלעו"ז י"א⁶ כתרין דמסאבותא. והענין דהנה בקדושה כתי' וצבא השמים לך משתחוים, דכשנמשך להם החיות גורם בהם ביטול [דמרגישים החיות] (ובפ"א, זיי דער הערין דעם כח הא"ס), אך בסט"א החיות נבלע בהם ואינו נראה החיות, רק נראה מי שנבלע בתוכו אבל דבר הנבלע אינו נראה, לכן מגביהים א"ע בחוצפה וגסות כמ"ש אם תגביהי כנשר, דרך הנשר בשמים, לקבל ממדריגה גבוה. אך מאין נמשך להם החיות הוא ע"י המקיף דלבונה זכה שהוא מקדושה, אך בדרך מקיף נמשך חיות גם לסט"א לכן אפשר להגביה בחוצפה וגסות, וזהו לבונה זכ"ה שרשו ז"ך הם ך"ז אותיות⁷ שמחי' בדרך מקיף, וכמו ענין השבעת השמות שפועל אך בדרך מקיף (ובפ"א ויכול להיות בחוצפה כו'), וע"י שמבררי' הי"א כתרין עי"ז ממשיכים שבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן ואנת הוא דאפיקת כו' הם שלא בערך וגורמים שבחי' חד יומשך בע"ס. ולפ"ז ניחא הב' מדרשות דמ"ש כי ציד בפיו איך מעשרין את התבן כו' היינו מצד המקיף שהוא קדושה [דרישא דעשו שהוא המקיף הוא בעיטפא דיצחק שהוא סוספיתא דדהבא סיום הגבו'] אך בפנימיות הוא רע. אך צ"ל למה נבראו וצריכים לברר אותם והי' להם לא להבראות בתחילה (ובפ"א דאחר שנבראו צריכים לברר אותם אך למה נבראו), וכמו"כ כשמלאכים בקשו תורה א"ל כלום יצה"ר יש בכם משמע דהוא כדי לברר יצה"ר למה נברא.

והענין דהנה כתי' לויתן זה יצרת לשחק בו⁸ ואמרז"ל ג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן שלישיות יושב וזן רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, וג' שעות רביעיות הם בזמן תפלת מנחה (די"ב שעות היום וג' שעות רביעיות הם זמן כו') שתיקן יצחק, דהנה יצחק הוא ע"ש צחוק עשה לי אלקי', קצהדהנה כתיב שמש ומגן הוי' אלקים, כמו שהמגן הוא מכסה ומסתיר על אור השמש שלא יאיר כמו שהוא בהשמש, כמו"כ ש' אלקים הוא מגן ונרתק שלא יאיר אור הוי' וקדושתו כמו שהוא שם רק דרך הנרתק. והנה בשם אלקים יש ק"ך צירופי' אלקים וע"י ריבוי השתל' נעשה אלקים אחרים שהוא העלם והסתר גמור (הג"ה. ע' במצות מילה פ"ד שיש כמה מסכים⁹ ופרסאות ופרוכת וע"י כולם מאיר האור, ויש פרסה שהוא מסתיר ומעלים לגמרי יעו"ש עכ"ה) וע"י ביטול היש לאין מהפכין זה. והנה אמרז"ל גמירי משמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי, מיהב יהבי היינו סדר השתל' אבל משקל לא שקלי היינו ביטול היש הוא דבר חדש למעלה ועי"ז נעשה הצחוק, דעיקר תענוג הוא מדבר חדש דוקא, שאפי' בדבר שיש בו תענוג אם רואה אותו בכ"י אינו מקבל תענוג מזה כלל, אבל כשרואה דבר חדש מקבל תענוג מזה, וכמו"כ בהשכלה הנה אמרז"ל ר' אבוהו מצא תוס' חדתא צהבו פניו מצד התענוג שקיבל מהתוס' חדתא, וכן אנו רואין בכל דבר חדש שיש בו תענוג כמו קניגא שעושין לפני מלכים שהוא דבר חדש, וזהו לויתן זה יצרת לשחק בו, דלויתן הוא ל' הפעם ילוה אישי, אשה הוא כנס"י אשה יראת ה' היא תתהלל, ואיש הוא הקב"ה כמ"ש ה' איש מלחמה וכתי' ביום ההוא תקראי אישי, לויתן הוא חיבור איש ואשה דע"י הביטול היש שמלמטה למעלה נמשך עונג מלמעלמ"ט. וזהו ג' שעות הראשונות הקב"ה יושב וזן כו' הוא מלמעלה למטה, רביעיות יושב ומשחק עם לויתן שע"י הביטול היש שמלמטלמ"ע נמשך העונג מלמעלה למטה.

הגה. אפ"ל למה דוקא ע"י ביטול היש¹⁰ של מנחה נמשך העונג¹¹, והרי גם בתפלת שחרית יש ג"כ ביטול היש דעיקר העבודה הוא שיהי' ביטול היש שהוא יחו"ת ואח"כ ממילא בא לביטול דיחו"ע. והענין דהנה אי' בתוס' הובא בפרישה באו"ח סי' רל"ב ובמג"א שם הטעם למה נק' תפילה זו בשם מנחה ע"ש הקרבת המנחה, מפני שאז הוא עת רצון שכן אליהו נענה בעת שהקריב מנחה, ואפ"ל שעת הרצון היינו שאז נמשך העונג מלמעלמ"ט. וצ"ל והלא בשחר ג"כ הי' הקרבת המנחה¹², וצ"ל כמ"ש בטור בסי' הנ"ל שצריכים ליזהר בתפלת המנחה יותר משאר קצוהתפלות מפני שבתפלת שחרית הוא תיכף שהתחיל היום וא"כ לא ישכח, ותפלת ערבית הוא כשבא לביתו והוא פנוי מעסקיו וג"כ לא ישכח, אבל תפלת מנחה הוא באמצע היום והוא טרוד בעסקיו לכן צריכים ליזהר שלא ישכח ע"ש. לכן נק' תפלה זו בשם מנחה ולא תפלת שחרית, מפני שהוא זמן שטרוד בעסקיו מ"מ עומד ומתפלל הרי המס"נ גדול וו ס ער רייסט זיך פ פון דיא עסקים לכן הוא עת רצון לכן נק' תפילה זו דוקא בשם תפלת מנחה. וכמו"כ י"ל כאן מפני שהוא טרוד בעסקיו בעניני עוה"ז שנוגע לחיי נפשו מ"מ עומד ומתפלל בביטול היש איז ד ך דער פ רייס זייער שט„רק, וגם מפני שטרוד בעניני עוה"ז וניתק מזה און רייסט זיך פ דער פון ועומד ומתפלל אז הביטול היש גדול יותר [ואפ"ל שעי"ז בא גם לבחי' יחו"ע אך תחילה צ"ל ביטול היש יחו"ת כידוע].

וזהו מים רבים לא יוכלו לכבות¹³ את האהבה, מים רבים היינו טרדת הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז איך להחיות נפשו, דבנפשו יביא לחמו, וכמ"ש בזיעת אפיך תאכל לחם, שצריך לייגע ע"ז הרבה מאד, הגם דכתיב וברכך הוי' אלקיך פי' כשתזכור שה' אלקיך¹⁴ פי' שהוא הנותן לך כח לעשות חיל ולא תאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה, אז וברכך בכל אשר תעשה, ענין אומרו בכל פירושו כל מה שיעשה יעלה לטוב ולהצלחה, ויכולה שתהי' הצלחה יתירה גם בדבר קטן שיתעשר מזה בעושר רב ועצום, אך מ"מ צריכים כלי במה שתשרה הברכה. והגם שהקב"ה הוא המסבב כל הסיבות, אך מ"מ לא כל אדם זוכה שיזמין לו הקב"ה הכלי בנקל, ועינינו רואות שיש בנ"א שמייגעים הרבה למצוא כלי במה שתשרה הברכה. ואף כשיש לו כלי מ"מ צריך לעסוק בזה שירויח, אך מה שמרויח הוא ברכת הקב"ה שאם לא ירצה הקב"ה ח"ו גם אם ייגע בכל כחו לא ירויח כלל, אבל ברצות הקב"ה יצליח לו גם בעשיות דבר קטן ואינו צריך לעסוק בו הרבה דלכל אשר יפנה יצליח אבל מעט עכ"פ צריך לעסוק בו. שאם נאמר שאין צריך לעסוק כלל א"כ בטל הקללה שקילל לאדם הראשון מחמת חטא עה"ד בזיעת אפיך תאכל לחם, שהרי עדיין לא נגמרו הבירורים, דלע"ל כשיוגמרו הבירורים לא יהי' עבודת אדמה בגשמיות (שגם אז יהי' עבודה כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך ה"ז עבודה אך לא יהי' בגשמיות), אבל עכשיו שעדיין לא נגמרו הבירורים צ"ל עבודה בגשמיות בזיעת כו'. ומאחר שצריך לעסוק א"כ הוא טירדה היפך המנוחה, דמנוחה היינו שאין לו עסק כלל, אבל מאחר שיש לו עסק בו הוא טרדה.

ועכ"ז לא יוכלו לכבות את האהבה שהוא בחי' אהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל בטבע מבחי' נה"א שטבעה לעלות וליכלל תמיד למעלה כשלהבת קצזהעולה מאלי', שהרי ידוע שהמדות מתחלקים לג' חלקים מוטבע מורגש מושכל¹⁵ שהן חב"ד חג"ת נה"י וכמ"ש בפרד"ס שער הנתיבות בענין ל"ב נת"ח, נתיב כ"ז נק' שכל מורגש נתיב כ"ח נק' שכל מוטבע. והנה יובן באדם התחתון כ"ז, כי הטבעת המדות בתינוק הנולד מבטן אם, רחמן או אכזרי, כ"ז נק' מוטבע שהמדות מוטבעים אצלו כך מבטן אמו, והרגשתם בלב בפ"מ שהרי אנו רואין בתינוק בן יומו כל אופני מזוג מדותיו אם רך הלבב או אכזרי וכן בפיזור וקמצנות התנשאות ושפלות כו' בלתי שינוי במזגו גם כשיזקין ויגדל בכל הפרטים, אך יהי' שינוי בהנהגת המדות המוטבעות לכשיגדיל ויזקין שיוכל לשלוט במוחו על הטבעת לבו ויעשה חסד ופיזור יותר מכדי מזוג טבעו וכדומה מפני הצורך לו עפ"י חכ' וטעם, ובפרט עפ"י תורה שמשיג ויודע איך שמצוה ליתן צדקה לכך מפזר ונותן וכמ"ש יכלכל דבריו במשפט, ששופט את נפשו, דהגם שאמרז"ל חייך קודמים¹⁶ היינו כשלא יש לו רק קיתון של מים וכשיתן לחבירו לא יספיק לשניהם כדי חיות נפשם אז חייך קודמים, אבל אם יש לו מותרות מכדי הוצאתו ומפזר זה על דברים שאינם מוכרחים לו כלל, יותר טוב ליתן לחבירו מכשיפזר על עצמו מה שאינו צריך לו כלל, דמאי חזית דדמך דידך סומק מדחברך. ואם נפשך לומר הרי נתן לי הקב"ה ממון רב ויש לי גם על זה שאני מפזר ולחברי לא נתן ואם הי' ברצון הקב"ה שיהי' לו ג"כ הי' נותן לו בעצמו, טענה זו מה שנתן לך הקב"ה ולא לחברך מועלת שאם לא יש לך רק קיתון של מים ואם תתן לחברך לא יספיק לשניכם כדי חיות נפשכם אז חייך קודמים שהרי לך נתן הקב"ה ולא לחברך, אבל על זה שאתה תפזר על דברים שאינם נצרכים לך וחברך לא יהי' לו אפי' כדי חיות נפשו ע"ז אינו מועלת טענה זו כלל, דמה שנתן לך הקב"ה ממון רב הוא כדי שתתן לחברך. ומה שלא נתן לחברך, הנה אמרז"ל אם הקב"ה אוהב את עניים למה אינו מפרנסם, אלא יאה עניותא לישראל, שעיקר רצה"ע הוא כדי שיהי' ביטול היש, ובזה יוצא המכוון לפועל, דהביטול בהעשיר מה שנותן להעני שהרי הוא מייגע עליו בנפשו בכל כחו ואח"כ נותן לעני הרי זה ביטול, ובהעני הביטול מה שנכנע להעשיר ומבקש ממנו כידוע שאי אפ"ל מקבל אא"כ יהי' נכנע להמשפיע וכמו לבנה שמקבלת מהשמש הרי שנעשה תחילה נקודה תחת היסוד שהו"ע הביטול אזעירת גרמי', סיהרא דלית לה מגרמי' כלום, ואז מקבל מאור השמש ומאיר, וכמו"כ העני צריך להיות נכנע להעשיר וזהו ביטול היש, וא"כ עי"ז יוצא המכוון לפועל שיהי' ביטול היש בהעשיר וגם בהעני, ולכן נתן לזה ממון רב ולזה לא נתן כדי שיהי' ביטול היש, אבל לא שזה יפזר על דברים שאינם נצרכים לו כלל שהוא מותרות וזה לא יהי' לו אפי' על חיות נפשו, וזהו יכלכל דבריו במשפט שנותן צדקה במשפט ששופט את נפשו (ועי"ז גורם למעלה ג"כ¹⁷ שיהי' אוהב צדקה קצחומשפט, דכמו שלמטה הצדקה הוא להחיות עניים כמו"כ לגבי למעלה כולם עניים, שכללות העולמות אינם תופסים מקום כלל וכמארז"ל מה איכפת לו להקב"ה אם שוחט מהעורף או שוחט מהצואר, שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, דקמי' כחשיכה כאורה בב' כפי"ם לא די שהחושך שוה לאור אלא שהאור שוה לחשך, וכמ"ש אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם חטאת מה תפעל ומה מידך יקח, אלא כל מצותיך צדק שהוא רק צדקה, וגם חיות שנמשך בכלליות העולמות הוא רק צדקה להחיות רוח שפלים, וזה גורם ע"י הצדקה שעושה למטה במשפט כמו"כ גורם למעלה שיהי' במשפט היינו שיומשך למקום הראוי דקמי' כחשיכה כאורה ויוכל לימשך גם לסט"א וכדי שיהי' ונפלינו אני ועמך שאפי' מבחי' פלא יומשך רק לבנ"י זהו ע"י שעושין למטה צדקה במשפט עי"ז גורמים שהצדקה יהי' במשפט שיומשך למקום הראוי.

וזהו מושכל שהצדקה הוא מצד מדת החסד, והנה בטבעו הוא חסדן אך מצד השכל שצריכין ליתן צדקה וע"י המשפט שעושה בעצמו כנ"ל עי"ז יפזר על צדקה יותר מכפי מזוג טבעו, אך זה דוקא כשהמדות טבעים שלו הוא חסדן ורחמן אז ע"י השכל מתגדלים ומצמיחים שיפזר יותר מכפי טבעו, אבל כשבטבעו אינו חסדן לא יועיל לו השכל כלל, וכמו"כ יובן בנה"א שטבעו לעלות למעלה כשלהבת העולה מאלי' לכן אח"כ ע"י התבוננות יוכל לבוא למדריגה שבלא התבוננות לא הי' יכול לבוא לבחי' זו, כמ"ש לעיל מיני' רשפיה רשפי אש שלהבת יה, שהוא בחי' שלהבת הבאה מלמעלה שהיא הנפש האלקית שקודם התלבשותה בגוף הגשמי היתה נהנית מזיו השכינה והיתה מיוחדת בתכלית היחוד בא"ס ב"ה, וכמ"ש חי הוי' אשר עמדתי לפניו שעמדה באהוי"ר וביטול לאלקות, ולזאת גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים שהם הנק' מים רבים עכ"ז לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה לעלות וליכלל למעלה, ואדרבה ע"י התלבשותה במים רבים הנ"ל יכולה להגיע למדריגה היותר גבוה מקודם שירדה לעוה"ז כמשי"ת.

והנה כמו שאי אפשר לנשמה לבוא בג"ע ליהנות מזיו השכינה עד שתרד קודם לכן בגהנום וכמו שאמרו גבי אחר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי, וגם לטבול בנהר דינור דכדי לעלות ממדריגה למדריגה צריכים לטבול בנהר דינור כדי שלא יבלבל לו מה שהשיג בהמדריגה שלמטה ממנו, וכמו שאמרז"ל ר' זירא צם מאה תעניתא כדי לשכח תלמוד בבלי מפני שאין תורה כתורת א"י וכדי שלא יבלבלוהו תלמוד בבלי לכן צם מאה תעניתא, וכמו"כ כדי שיבוא לבחי' גבוה בג"ע צריך טבילה בנהר די נור, כמו"כ ע"י שעבוד יכולים לעלות למעלה מעלה למדריגה היותר גבוה. והנה שעבוד אין הפי' מה שיש עלינו עתה מלך¹⁸ ושנוטל מאיתנו מס קצטשגם בזמן בהמ"ק הי' עלינו מלך ישראל והמס הי' ביותר כידוע שחלק עשירי הוצרך כ"א ליתן, אלא הכוונה היא שבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' נמשך ברכה והשפעה עצומה עד שא"י הי' ארץ זבת חלב ודבש כו' שלא ע"פ הטבע כלל כמ"ש בגמ' סוף מס' כתובות ולא הי' כלל דאגות וטרדת הפרנסה, ועתה יש לכאו"א יגיעת וטרדת הפרנסה לעסוק בעניני עוה"ז הגשמי והוא בחי' מים רבים הנ"ל שנק' מי נח שהוא בחי' נייחא דרוחא, לפי שע"י בחי' מים רבים הנ"ל מתעלית הנשמה למדריגה היותר גבוה מקודם התלבשותה בגוף.

חסר