שיחה א
515שיחה א
ב"ה, יום ד' פ' תבוא אל הארץ, ח"י אלול, ה'תשמ"ה ברוקלין, נ.י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
יום די פ' תבוא . . ח"י אלול: להעיר אשר ח"י אלול בשנה זו הוא בכל פרטים אלה -- כבשנת קה"ת (יום ושנת הולדת רבנו הזקז).
פ' תבוא: כך נקראת בכל החומשים שראיתי (ולא כי תבוא), ועד לדרושי רבותינו נשיאינו דפרשה זו בהתחלתם. ובטור או"ח סו"ס תכ"ח: כי תבא. וברמב"ם ,סדר תפלות כל השנה" בסופן: והי' כי תבוא. ואכ"מ.
פ' תבוא . . ח"י אלול: להעיר מתורות הבעש"ט בפסוקי ריש פרשת תבוא שנאמרו בש"פ תבוא ח"י אלול תרנ"ב (,היום יום" ח"י אלול. כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות ס"ג). ביאור תורה הראשונה -- ראה גם לקו"ש חכ"ד שיחה לח"י אלול ס"ה ואילך (ע' 183 ואילך). ביאור ב' תורות הראשונות -- שיחת ח"י אלול היתשי"ז. וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) ר"פ תבוא (נו, א ואילך). דיה והי' כי תבוא באוה"ת תבוא (כרך ה) ע' ב'נט ואילך. ד"ה זה דח"י אלול ה'תשל"ז.
ה' עליהם יחיו: ל' הכתוב -- ישעי' לח, טז.
פותחין בברכה: ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק (שבתניא). וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה פותחין בברכה (לקו"ש שם ע' 641).
סגולה טַאָג: להעיר, אשר ח"י אלול נקרא ,יום טוב", ,מועד", ,יום הבהיר" ו,יום הקדוש" -- שיחת ח"י אלול ה'תש"ג (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 140 ואילך). תש"ה (לקו"ד כרך ג ע' 946 ואילך. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122 ואילך). ועוד. ספר השיחות ה'תשייג ע' 90.
דער געבורטסטאַג: בענין יום הולדת של צדיקים -- ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 86 שוה"ג להערה [. וש"נ. וראה ג"כ בעניננו (ח"י אלול): ספר השיחות ה'תש"ג ע' 89 ואילך. שם ע' 186.
בעל שס טוב: ראה לקו"ש ח"ח ע' 27 העי 42 ובשוה"ג שם.
(אין יאֶר נח"ת): ראה לקו"ד כרך א לא, א ואילך.
בעל התניא והשלחן-ערוך: ראה לקו"ש ח"ו ע' 36 ואילך ובהערה 14 שם.
516(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
517אין ראש-השנה געפינט מען צוויי עיקר'דיקע נקודות וועלכע - ביי אַן אויבערפלעכלעכן צוגאַנג -- זיינעז קעגנגעזעצטע:
518(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
519(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
520(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 516
- 1. די פּאַסנדע צייט צו ווינטשן . . מנהג ישראל: ראה מטה אפרים סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת כו' מן ר"ח אלול כו' רומז לו כו' שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים.
- 2. שנה טובה ומתוקה: להעיר מטור או"ח סתקפ"ג (ורמ"א שם ס"א), שבליל ר"ה ,רגילין לאכול . . תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה". וכ"ה בשו"ע אדה"ז שם. אבל בסידור האריז"ל ובסידור אדה"ז: שנה טובה ומתוקה (ראה לבוש או"ח סתקפ"ג). וראה לקוטי לוי"צ -- אגרות ע' שיא ואילך.
- 3. בגשמיות וברוחניות: ולהעיר שעיקר הדין ומשפט שבר"ה הוא על ענינים גשמיים -- לקו"ת ר"ה נט, ב (מהגמ"י לרמב"ם הל' תשובה פ"ג, בשם הרמב"ן).
- 4. ווי עס איז באַוואוסט . . יוס לחודש: שיחת ח"י אלול ה'תש"ג (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 177. שם ע' 179).
- 5. חודש אלול . . חשבון הנפש: ספר המאמרים אידיש ע' 75. 78. 129. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה חודש אלול (לקו"ש תכ"ד ע' 641). -- הראשי-תיבות בתיבת אלול -- ראה לקו"ש ח"ש ע' 279 ואילך. חכ"ד ע' 177. שם ע' 313. וש"נ.
- 6. חודש חשרי: אשר התחלתו וראשו הוא יום ראש השנה.
- 7. תורחנו . . הוראה: ראה רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית. זח"ג נג, ב.
- 8. המעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז.
עמוד 517
- 1. ראש-השנה . . צוויי עיקרידיקע נקודות . . קעגנגעזעצטע: ראה גם מכתב ימי הסליחות ה'תשמ"א (לקו"ש שם ע' 605 ואילך).
- 2. שתמליכוני עליכם: ר"ה טז, א. שם לד, ב. וראה לקו"ת נצבים נא, ב. ד"יה תקעו, ה'תשיא. ובכ"מ.
- 3. מלך על כל הארץ: נוסח תפלת העמידה דר"ה (חתימת ברכת ,אלקינו כו' מלוך כו"), וכז בקידוש ובברכת ההפטורה.
- 4. איינע פון די הויפט באַדייטונגען פון תקיעת שופר: ראה רס"ג, הובא באבודרהם טעמי התקיעות, אשר ,הענין הראשון" בתק"ש הוא, שאז ,אנו ממליכין עלינו את הבורא". ולהעיר מב' המשלים על זה מהבעש"ט ומ,הרה"ג החסיד מהרלי"צ זיל מבארדיטשוב" -- הובאו ונתבארו בהמשך וככה תרל"ז פרק ע' (ע' קי ואילך). דייה יו"ש של ר"ה דליל ערב ר"ה ה'תשמיג. דיה אדון עולם דיום ב' דרה ה'תשמייג (נדפסו בסח"מ מלוקט ח"א ע' תכא. תכט).
- 5. מצות היום בשופר: ר"ה כו, ב (במשנה). שם כז, א. רמב"ם הלי שופר פ"א היב.
עמוד 518
- 1. וירא . . והארץ: בראשית א, לא. ב, א.
- 2. והנה טוב מאד: ראה רמב"ן עה"פ: ויש מפרשים כי מפני מעלת האדם הוסיף בשבח היצירה בו כי הוא טוב מאד.
- 3. יעדע זאַך . . באַשטימטע צורה און מאָס: כל מעשה בראשית כו' לצביונן נבראו (ר"ה יא, א). וראה מפרשי התהלים מזמור קד (וש"נ). ועוד.
- 4. ארם -- אדמה לעליון: (לי הכתוב -- ישעי' יד, יד). ראה יבמות סַא, רע"א. עשרה מאמרות מאמר אם כל חי פל*ג. של"ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שח, ב. ועוד.
- 5. צו זיין ענלעך. כביכול, צום אויבערשטן אין די ג*טלעכע מידות פון חסד וכו': ראה ספרי ופרש"י עה"פ עקב יא, כב. רמב"ם בסהמ"צ (ובמנין המצוות שבריש ספר ה,יד") מ"ע ח. הל' דעות פ"א ה"ו. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ג וש"נ.
עמוד 519
- 1. ווי חכמינו ז"ל דערציילן: פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא, ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ, ב).
- 2. בואו . . עושנו: תהלים צה, ו.
- 3. עפר מן האדמה . . נשמת חיים: בראשית ב, ז.
- 4. און ערשט דערנאַך . . אָריינגעבלאַזן אַ נשמת חיים: ראה סנהדרין לח, ב: שעה ראשונה הוצבר עפרו כו' רביעית נזרקה בו נשמה. וראה תו"א בראשית ד"ה להבין הטעם שנשתנחה יצירת גוף האדם (ג, ד ואילך. - ועם הגהות וכו' -- באוה"ת בראשית (כרך ו) תתרנא, סע"א ואילך). תו"ח ד"ה זה (יח, ד ואילך).
- 5. פּאָרוואָנדלען ערדישקייט אין קדושה, וואַכעדיקייט אין שבתידיקייט: ראה גם מכתב ערב ח"י אלול ה'תשמ"ג (לקו"ש שם ע' 622-623 ובהערות שם).
- 6. עולם שכולו שבת: ראה מסכת תמיד בסופה.
- 7. נזכרים ונעשים: לשוז הכתוב -- אסתר ט, כח. וראה רמ"ז בספר תיקון שובבים, הובא ונתבאר בספר לב דוד (להחיד"א) פכ"ט.
עמוד 520
- 1. 5% לקוטי מכתבים כלליים לר"ה תשמ"ו שיחות
- 2. --- 4. - 0 --- ₪9
- 3. בכבוד ובברכה ₪
- 4. בעסטן און לייכטסטן: בלשון ה,פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד כו' לבאר היטב". וראה שער התניא (שהוא לשונו דאדה"ז) ובהסכמת מהרי"ל הכהן ,וכעת ישמח ישראל".
- 5. ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח. וראה ברכות בסופה. ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ'"ה ס"א. וראה בארוכה מכתב י"א ניסן ה'תשמי"ה (הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קהית, תשמיו ושלאח"ז) ע' תשסז ואילך).
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳ - הטקסט מספריא
כל אחד ואחד מבני האדם, יש לו זכיות ועונות.מי שזכיותיו יתירות על עונותיו, צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו, רשע. מחצה למחצה, בינוני.וכן המדינה, אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן, הרי זו צדקת. ואם היו עונותיהם מרובין, הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו.
אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו, מיד הוא מת ברשעו, שנאמר: "על רוב עונך" (ירמיהו ל, יד, ירמיהו ל, טו, הושע ט, ז). וכן מדינה שעונותיה מרובין, מיד היא אובדת, שנאמר: "זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח, כ). וכן כל העולם כולו, אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן, מיד הן נשחתין, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו, ה).ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות, אלא לפי גודלם.יש זכות שהיא כנגד כמה עונות, שנאמר: "יען נמצא בו דבר טוב" (מלכים א יד, יג). ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קהלת ט, יח).ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות.
כל מי שניחם על המצות שעשה, ותהה על הזכיות, ואמר בלבו 'ומה הועלתי בעשייתן, הלוואי לא עשיתי אותן', הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם, שנאמר: "וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו" (יחזקאל לג, יב). אין זה אלא בתוהה על הראשונות.וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה.מי שנמצא צדיק, נחתם לחיים. ומי שנמצא רשע, נחתם למיתה. והבינוני, תולין אותו עד יום הכפורים. אם עשה תשובה, נחתם לחיים ואם לאו, נחתם למיתה.
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו, אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני, אלא משלישי ואילך.אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו, אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך, מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון, שכבר נמחלו השנים. וכן הרביעי, הרי הוא ראשון, שכבר נמחל השלישי. וכן עד סופן.במה דברים אמורים? ביחיד, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב לג, כט). אבל הציבור, תולין להן עון ראשון שני ושלישי, שנאמר: "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" (עמוס ב, ו). וכשמחשבין להן על דרך זה, מחשבין להן מרביעי ואילך.הבינונים, אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם, דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא.וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים, דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אע"פ שחטאו, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (ישעיהו ס, כא). ארץ זו משל, כלומר ארץ החיים, והוא העולם הבא. וכן חסידי אומות העולם, יש להם חלק לעולם הבא.
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים:המינים, והאפיקורוסין, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, המורדים, ומחטיאי הרבים, והפורשין מדרכי צבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך ערלתו.
חמישה הן הנקראים מינים:* האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, * והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר, * והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, * וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, * וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים.כל אחד מחמשה אלו הוא מין.
שלשה הן הנקראים אפיקורסין:* האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, * והמכחיש נבואתו של משה רבינו, * והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם.כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים.שלושה הן הכופרים בתורה:* האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה, * וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס, * והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה', כגון ההגרים.כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.
שנים הם המומרים מישראל:* המומר לעבירה אחת, * והמומר לכל התורה כולה.מומר לעבירה אחת - זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה, אפילו היתה מן הקלות, כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו, הרי זה מומר לאותו דבר. והוא שיעשה להכעיס. מומר לכל התורה כולה - כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזרה, וידבק בהם ויאמר: 'מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים, טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה', הרי זה מומר לכל התורה כולה.
מחטיאי הרבים כיצד?אחד שהחטיא בדבר גדול, כגון ירבעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל, אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים עד שיחטאו, כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו עבודת כוכבים, או שהטעה אחרים והדיחם.
הפורש מדרכי צבור, ואע"פ שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן, אין לו חלק לעולם הבא.העושה עבירות ביד רמה כיהויקים, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות, אין לו חלק לעולם הבא. וזהו הנקרא מגלה פנים בתורה, מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי תורה.
שנים הם המוסרין:* המוסר חבירו ביד עכו"ם להורגו או להכותו, * והמוסר ממון חבירו ביד עכו"ם או ביד אנס שהוא כעכו"ם.ושניהם אין להם חלק לעוה"ב.
מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים ממנו וכוונתו לכבוד עצמו וכל חפציו שלא לכבוד שמים, כגון מלכי העכו"ם.
כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו, אע"פ שהן מישראל, אין להם חלק לעוה"ב.ויש עבירות קלות מאלו, ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעוה"ב, וכדי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן. ואלו הן: המכנה שם לחבירו, והקורא לחבירו בכינויו, והמלבין פני חבירו ברבים, והמתכבד בקלון חבירו, והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה רבותיו, והמבזה את המועדות, והמחלל את הקדשים.במה דברים אמורים? שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב, יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נז, יט).כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין במטמוניות, מקבלין אותן, שנאמר: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג, יד, ירמיהו ג, כב). אע"פ שעדין שובב הוא, שהרי בסתר שב ולא בגלוי, מקבלין אותו בתשובה.
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה תורה, הלכות דעות א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 433 לקו"ש חכ"ט ע' 515
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 456 לקו"ש חכ"ט ע' 515

