נא ב

הוי' מכובד כלומר שהוא בחי' קדוש ומובדל ומרומם למעלה מבחינת שם הוי' וזהו ענין לפני הוי':

וביאור הדברים הנה יובן בהקדים ענין המלך הקדוש שאומרים בעשי"ת דהנה ידוע בשרש ענין ר"ה שהוא ענין בנין מדת מלכותו ית' וכמאמר רז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני כו'. והטעם שזהו בר"ה דוקא הוא כי בכ"ה באלול נברא העולם וביום הששי למעשה בראשית נברא אדם הראשון והוא ר"ה. והנה ביום ברוא אדה"ר היה התחלת גילוי מדת מלכותו ית' כי לא שייך בחי' מלוכה רק על בחי' אדם שהאדם מקבל עול מלכותו כמאמר ומלכותו ברצון קבלו עליהם כו' משא"כ על בהמות וחיות שקדמו לבריאת אדם הראשון לא שייך כלל בחי' לשון מלוכה ואמר אדה"ר אז השיר של יום ו' הוא ה' מלך גאות לבש כו' לפי שבו נמשך להיות בחי' מלך ונתלבש בלבוש מלכות ולכן בכל שנה שחוזר הדבר לקדמותו הנה ביום ר"ה הוא המשכת בחי' מלכות ממקורו כמו שהי' המשכה זו ביום זה בתחלת בריאת העולם. והוא ענין מה שעלה במחשבה הקדומה אנא אמלוך כלומר זהו בחי' רצון שעלה במחשבה הקדומה של עצמות המאציל להיות בחי' מלך על עם נפרד ורצון זה להיות מלך הוא בחי' מקור למציאות התפשטות מדה זו דמל' אח"כ דהיינו להיות בחי' הצמצום ולצמצם ולהסתיר א"ע כדי שיהא בחי' התהוות היש ודבר נפרד (שיהיה דבר נפרד בידיעתו ור"ל בידיעתו של היש ונברא שנדמה לו שהוא יש ודבר נפרד כו') כדי שיהיה המאציל מלך על עם והרי צמצום זה אינו אלא אצלנו אבל קמיה ית' כולא כלא חשיב כמו קודם הבריאה ואין כאן שום דבר נפרד באמת כי אני הוי' לא שניתי וכמו קודם שנברא העולם כו' וא"כ אין לך דבר שחוץ ממנו ועל מי הוא מולך רק שלפי שמ"מ מחמת בחי' הצמצום נעשה בחי' יש ודבר נפרד בידיעתינו הגם דקמיה כולא כלא מ"מ שייך בחי' מלוכה על עם שהרי הם יש ודבר נפרד בידיעתם כו' ולפי דקמיה כלא חשיב לכן צריך להמשיך תחלה בכל שנה ושנה להיות לו הרצון למלוך. והוא ענין המשכה מבחי' הנ"ל אנא אמלוך כו' והמשכה זו הוא ענין מלכיות שאומרים בר"ה וכמארז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם שעי"ז מעוררים וממשיכים הרצון דבחי' אנא אמלוך. וזהו ענין מה שאומרים בר"ה המלך הקדוש כי מלך סתם הוא כל השנה דהיינו מדת מלכותו אשר מתפשטת בעולמות כמו שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים ומלכותו בכל משלה אבל מקור מדת המלוכה דהיינו בחי' המשכת מחשבת אנא אמלוך נקרא המלך הקדוש שעדיין מובדל ומרומם הוא מבחי' התפשטות בעולמות ואין עוד מלבדו ממש רק שעלה ברצונו להיות מלך כו'. (וזהו כענין בריש הורמנתא דמלכא כו' וכמ"ש ברע"מ פ' פנחס (דרנ"ו ע"ב) אתר דאתגזרת מתמן דאיהו אין סוף כו' וכמ"ש בת"ז תיקון עשירי בפי' איה מקום כבודו כו' וע"ש ברע"מ (דרנ"ה ע"ב) בענין הראיני נא את כבודך כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ואולם חי אני וימלא כבוד כו' כבוד היינו בחי' מחשבת אנא אמלוך שהיא ג"כ בחי' לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש והמשכת בחי' מחשבה זו נמשך עד"מ מכח המחשבה כו'. ועד"ז נזכר בזהר פ' נח (דס"ה א') כמה בחינות שנק' מחשבה עילאה כו' וכמו עד"מ באדם כח המחשבה הוא מקור המחשבה כו' והוא הנקרא מקום כבודו. פי' מקום ר"ל מקור ושרש המחשבה כו' והוא בחי' איה בחי' אין סוף. וז"ש אתר דאתגזרת מתמן דאיהו אין סוף כו' והוא בחינת מה שאמרו רז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד דבחי' שמו זה זהו ענין איה מקום כבודו ומשם נמשך להיות בחי' אנא אמלוך כו' וזהו בחי' המלך הקדוש שהוא מבחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם כדלקמן. ועמ"ש בד"ה קול דודי בענין מלכותך מלכות כל עולמים). ולכן אומרים המלך