302

מסיבה זו המלך הוא הקורא בתורה – הוא מחדיר בישראל את הענין שבתורה הנעלה מהבנה והשגה⁴⁰ אצל כל קהל ישראל.

גם המצוה השניה שבפרשת וילך⁴¹ איננה בענין לימוד התורה⁴², אלא – כתיבת ספר תורה, המדגישה את הקשר שבין ישראל לתורה, הזהה אצל כולם⁴³ (בדומה לאמור לעיל על קריאת התורה בהקהל).

ה. בר"ה – ענין המלכות במקור, ביום־כיפור – המלכות למטה

ההבדל שבין נצבים לוילך בענין תוכנם הכללי, אחדות ישראל, יובן לפי ההבדל שבין ראש השנה ליום כיפור בענין "תמליכוני עליכם": כאמור, ראש השנה ויום כיפור הם המשכיות אחת – ענין ה"תמליכוני עליכם" של ראש השנה מתבצע במשך עשרת ימי תשובה עד להשלמתו ביום כיפור, ולכן אומרים "המלך הקדוש" בכל עשרת ימי תשובה⁴⁴. אך ההבדל ביניהם הוא:

בראש השנה מתהווה ענין "תמליכוני עליכם" בשורשו ובמקורו הראשון – אז מעוררים את התענוג ואת רצונו של עצמותו יתברך במלוכה, ובעשרת ימי תשובה מתהווה ענין "ספירת" המלכות עד ליום הכיפורים, כאשר בנין המלכות מושלם, וענין "תמליכוני עליכם" מאיר בגילוי למטה⁴⁵.

הענין של "תמליכוני עליכם" מתבצע "בהתאסף ראשי עם", על־ידי אחדות ישראל. מובן אפוא, שההבדל שבין ראש השנה ליום הכיפורים בקשר לאחדות ישראל הוא בהתאם להבדל ביניהם בקשר ל"תמליכוני עליכם":

בראש השנה אחדות ישראל היא בעיקר למעלה – בשורש ובמקור, ביום כיפור מתגלה אחדות זו למטה.

וזהו היתרון העצום של יום כיפור על ראש השנה:

אחדות נשמות ישראל בשורשן ומקורן איננה חידוש והתהוות חדשה, שהרי שם אין מלכתחילה מקום להפרדות ולהבדלי דרגות, כעיגול "שאין לו בחינת ראש וסוף"⁴⁶,

אך האחדות האמיתית היא כאשר