301
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אחדות, שאיננה נמצאת בשום מצוה אחרת, ולכן היא נקראת "הקהל", כאשר משמעות המושג "קהל" היא שהמתאספים אינם סתם אוסף של פרטים רבים, אלא הם מאוחדים במציאות אחת – "קהל"29.
בכך מתורץ קושי על ה"הקהל", על כך שהקריאה בתורה במעמד זה נעשית על־ידי המלך30, והרי לכאורה הוראת התורה לכל ישראל שייכת לסנהדרין31, והקריאה בתורה במעמד הקהל היתה צריכה להיעשות על־ידי ראש הסנהדרין או על־ידי אב בית־דין?
ההסבר לכך הוא32, שבתורה יש שני ענינים:
א) לימוד התורה, הכרוך בהבנה והשגה. בענין זה יש הבדלים בין "ראשיכם שבטיכם..." ובין סוגים אחרים עד ל"שואב מימיך",
ב) קריאה33 בתורה (שבכתב), שאיננה כרוכה בהבנה והשגה34, אלא שייכת לכל ישראל ללא שום הבדל.
כיון שבמעמד הקהל מתאחדים כל ישראל למציאות אחת, מובן, שאז מתקיים הענין בתורה, שבו שווים כל ישראל35 – והוא הקריאה36 בתורה שבכתב ואף יותר מכך, כלשון הרמב"ם37, זהו "כיום שניתנה בו בסיני" (ומעמד הר סיני הקיף את כל ישראל באופן שווה), ולפיכך "ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה".
ענין זה של התורה שייך דוקא למלך, אשר כניעת העם כלפיו איננה לפי השכל וההבנה, אלא שעצם מציאותם וכל אשר להם שייך למלך38, ולכן הוא מאחד אותם למציאות אחת, הוא "לב כל קהל ישראל"39.
הערות
- 29. ראה ויקרא ד, יג ואילך. מרז"ל (יבמות נז, א) קהל גויים לא איקרי קהל. ועוד. וראה בהמצויין לקמן הערה 67.
- 30. סוטה מא, א (במשנה). הובא ברש"י פרשתנו שם, יא. רמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג. ואף להדיעה דגם גדול שבדור קורא (מנ"ח מצוה תריב. ובאזהרות הרס"ג דיבור לא תשא: רב מהיר כו'*) – הרי זה אם לא הי' מלך (מנ"ח שם). ובביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג (מ"ע טז. פרשה יו"ד) האריך, דקריאת המלך בהקהל היא (מצוה בפ"ע והיא) מצות המלך, עיי"ש. וראה לקמן (ע' 350, 394 ואילך), די"ל שכללות מצות הקהל היא דין על המלך. ואכ"מ.
- 31. ראה רמב"ם ריש הל' ממרים. תדבא"ר פי"א. ועוד.
- 32. ראה עוד ביאור – לקו"ש ח"ט ס"ע 445 ואילך.
- 33. ראה המשך תער"ב ח"ב פ' שסג. ובכ"מ.
- 34. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סי"ב.
- 35. ומה שארז"ל (חגיגה שם. פרש"י פרשתנו שם, יב) דאנשים באים ללמוד וכו' – ראה לקמן בפנים סעיף ח'.
- 36. ראה רמב"ם (חגיגה שם ה"ו): וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע כו' אפילו חכמים גדולים כו' חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע מכיון לבו לקריאה כו'.
- 37. שם.
- 38. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 32. ח"ח [המתורגם] ע' 25. ועוד.
- 39. רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו. וראה שו"ת הרשב"א ח"א סקמ"ח. פרש"י חוקת כא, כא. ולהעיר מאגה"ק ר"ס כט. וראה לעיל ע' 177 ואילך.
- . וברלב"ג פרשתנו התועלת הי"ג: המלך או הכה"ג או הנשיא כו', עיי"ש.
משנה תורה, הלכות חגיגה ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.