שיחה ב

153שיחה ב

א. "אבן שנפגמה..."

בהלכות בית הבחירה¹ אומר הרמב"ם: "כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה הרי זו פסולה לכבש ולמזבח שנאמר² אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'". ומסיים בהלכה זו: "וכן אבני ההיכל והעזרות שלימות היו".

לאחר מכן כותב הרמב"ם³: אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון... (ורק לאחר מכן הוא כותב את הדין של פגימה באבן לאחר שנבנתה במזבח, כפי שיוסבר להלן בסעיף ב').

בפשטות לומדים, שגם באבני היכל ועזרות שנפגמו, שיעור פגימתן הוא "כדי שתחגור בה הציפורן", בדיוק כפי שנקבע בהלכה הקודמת לגבי אבן שנפגמה אשר פסולה לבנין הכבש והמזבח. והרמב"ם אינו מציין שיעור זה בהלכה זו, מפני שהדברים באים בהמשך להלכה שלפניה, ואם כן, אין צורך לחזור ולציין את השיעור שוב.

אך יש מפרשים⁴ שמדייקים באופן שונה: מכך שלגבי אבני ההיכל והעזרות מציין הרמב"ם רק "שלימות

ב היו", ואינו מציין בהלכה שלאחר מכן את השיעור של חגירת הציפורן (ובתחילת דבריו כתב במפורש ששיעור הפגימה באבן (כדי שתחגור...) פוסלה רק לכבש ולמזבח) מוכח, שלגביהן אין קיים השיעור של חגירת הציפורן⁵.

ולכך מובאת הוכחה: לגבי אבני בית המקדש נאמר במפורש⁶, שהן סותתו על ידי השמיר – וב"תוספות"⁷ מבואר, שעל ידי השמיר אין האבנים יכולות להיעשות חלקות לגמרי ללא פגימה אפילו "כדי שתחגור בה הציפורן"⁸.

ב. שיעור הפגימה באבנים לאחר שנבנו – שונה

לאחר שתי הלכות אלו, ולאחר הדין של "אבן שנגע בה הברזל ..

153והבונה...", אומר הרמב"ם בהלכה בפני עצמה⁹: אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש, אותה האבן פסולה והשאר כשירות.

מכך שגם כאן אין הרמב"ם מציין שיעור, ובמיוחד שדין זה נכתב לאחר הפסקה על ידי הדין של "אבני היכל ועזרות שנפגמו...", אשר, לפי המפרשים הנ"ל, שיעור הפגימה באבנים אלו שונה מהשיעור הקודם, מובן, שגם באבן מזבח לאחר שנבנתה במזבח, לא חל שיעור הפגימה של "כדי שתחגור...".

ואף־על־פי שבפשטות ניתן היה להבין, שהשיעור בהלכה זו זהה לשיעור שבהלכה הראשונה, שבה מפרט הרמב"ם את השיעור "כל אבן שנפגמה כדי שתחגור... פסולה לכבש ולמזבח" – יש לומר, שיש הבדל בין האבנים המיועדות לבנין המזבח לבין האבנים – לאחר שנבנו:

מאחר שהפסול של פגימה נלמד, כדברי הרמב"ם, מן הפסוק "אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'", העוסק בבנין המזבח¹⁰, יש מקום לומר שלאחר שנבנה המזבח, שיעור הפגימה הוא שונה¹¹.

אמנם, בגמרא¹² מופיע השיעור "כדי שתחגור בה הציפורן" לגבי "פגימת המזבח", אשר בפשטות מדובר על אבני המזבח לאחר שנבנו במזבח¹³,

אבל מעצם העובדה שהרמב"ם משנה כאן מלשון הגמרא, למרות שבדרך כלל הוא מצטט את דיני הגמרא "כצורתם וכלשונם"¹⁴, והוא כותב את השיעור של פסול הפגימה "כדי שתחגור בה הציפורן" דוקא בקשר לבנין הכבש והמזבח, לפי הפסוק "אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'" – ולא קבע את הדינים באופן שהשיעור של חגירת הציפורן יכלול במפורש¹⁵ גם את האבנים לאחר שנבנו במזבח, כבגמרא – מובן, שבאבנים אלו לא נאמר השיעור, לדעת הרמב"ם, של "כדי שתחגור בה הציפורן".

ג. בדברי הרמב"ם אין לימוד שונה

אך קשה לקבל הבדל זה בדעת הרמב"ם, שהמילים "אבנים שלימות 154תבנה" אמורות רק לגבי האבנים לבנין המזבח, שהרי הרמב"ם אינו מביא שום הוראה והוכחה אחרת לגבי פסול של אבן שנפגמה לאחר שנבנתה במזבח.

– הרמב"ן¹⁶ אומר, שאכן לגבי אבני מזבח לאחר שנבנו במזבח יש לימוד אחר "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך...¹⁷, וכי עליו אתה זובח, אלא בזמן שהוא שלם, ולא בזמן שהוא חסר"¹⁸, ובלשונו "דאי מאבנים שלימות, הוה אמינא הני מילי (=היינו סוברים שמדובר) בשעת בנין. לכך נאמר עליו".

וכיון שהרמב"ם (כאן – בהלכות בית הבחירה) אינו לומד זאת מפסוק זה¹⁹, הרי בפשטות יש לומר, כדלעיל, שגם לגבי האבנים לאחר שנבנו במזבח, המקור לפסול הפגימה הוא מן הפסוק²⁰ "אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'", המופיע בהלכה הקודמת²¹.

ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת: מדוע אין הרמב"ם מציין כאן שיעור זה "אבן שנפגמה כשיעור זה", וכדומה²²,

שמכך ניתן ללמוד שכאן אין מדובר באותו שיעור?

ד. משמעות השיעור "כל שהוא"

ויש לומר, שהרי ידוע, שגם לגבי השיעור "כדי שתחגור בה הציפורן" לגבי סכין של שחיטה, יש מחלוקת ודעות שונות²³ בגודל השיעור, עד שיש אומרים, שהשיעור של חגירת הציפורן הוא אפילו פגימה כלשהי,

אבל אפילו לפי הדעות²⁴ המפרשות את דברי הרמב"ם, שזהו השיעור הקטן ביותר, "כל שהוא"²⁵, אף־על־פי־כן, מכך שאין הרמב"ם משתמש כאן 155בביטוי "כל שהוא"²⁶ וכדומה, אלא "כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה", מובן, שכוונת הרמב"ם היא לדייק, שיש כאן שיעור וגודל מסויים²⁷.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: השיעור של "כל שהוא" מופיע בדברי הרמב"ם מספר פעמים, ולדוגמא: "יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהנייה, והשותה ממנו כל שהוא לוקה .. וכן האוכל כל שהוא מתקרובת עכו"ם מבשר או מפירות אפילו מים ומלח, האוכל מהן כל שהוא לוקה"²⁸. וכן אומר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה לגבי עבודה זרה²⁹ ולגבי שלל של עיר הנדחת³⁰.

הגאון הרוגוטשובי³¹ מוסיף ומציין לדברי הרמב"ם בהלכות שבת³², ששם מפרט הרמב"ם מספר דברים שאיסור ההוצאה שלהם הוא "בכל שהוא"³³.

אמנם, לכאורה, יש הבדל ביניהם, שכדי להבינו יש להקדים ולבאר שאת המשמעות של איסור "כל שהוא" ניתן לפרש בשני אופנים:

א) זהו שיעור באיסור המסויים – ישנם איסורים ששיעורם בגרוגרת, בכזית וכדומה, ויש איסורים ששיעור האיסור בהם הוא ב"כל שהוא".

ב) זהו איסור שאין לו שיעור, ולכן האיסור הוא ב"כל שהוא" – אין לאיסור זה שיעור כלל³⁴.

ה. כמות שיש לה משמעות, או איסור ללא שיעור

וזהו ההבדל בין משמעות המושג "כל שהוא" לגבי איסור ההוצאה בשבת, לבין משמעותו באיסור עבודה זרה:

לגבי איסור הוצאה בשבת, שלאיסור הוצאה יש בדרך כלל שיעור, מובן, שדברים אלו שאיסורם הוא ב"כל שהוא", הרי זה משום שאצלם "כל שהוא" הוא שיעור בעל משמעות – שגם כמות של "כל שהוא" מדברים אלו היא חשובה, כגון "פלפל כל שהוא, עיטרן כל שהוא, ריח טוב כל 156שהוא..."³⁵, או מפני ש"מצניעים אותם לגניזה"³⁵ – בני אדם מחשיבים ושומרים מדברים אלו גם כמות קטנה של "כל שהוא".

אך לא כך לגבי עיר הנדחת, וכן לגבי עבודה זרה בכלל, שעל כך נאמר³⁶ "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"³⁷, שאיסור "כל שהוא" אינו מפני ש"כל שהוא" הוא גודל משמעותי, אלא משום שבאיסור עבודה זרה אין כלל שיעור – "מאומה". כדברי הרמב"ם³⁸: כיון שאיסור זה משום עבודת כוכבים הוא, אין לו שיעור, ונאמר בעבודת כוכבים, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

ו. ב"אבן שנפגמה... אחר שנבנית במזבח" – איסור הקשור לע"ז

לפי זה יש לבאר גם את דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, ותחילה יש להקדים:

ידוע³⁹, שאין דרכו של הרמב"ם לומר במפורש דינים מחודשים – חוץ ממספר מצומצם של מקומות, כיוצאים מן הכלל⁴⁰ שבהם הוא אומר "ויראה לי" – אך במספר מקומות הוא משנה את לשונו ומנסח את דבריו באופן, שניתן ללמוד ממנו חידוש בדין מסויים.

וכך יש לומר בעניננו: בכך שהרמב"ם מדייק לומר את שיעור פגימת האבן "כדי שתחגור בה הציפורן" דוקא לגבי בנין אבן במזבח ובכבש – בשונה מן הגמרא, כדלעיל, ולגבי האבן "אחר שנבנית במזבח" אין הוא מוסיף "אבן שנפגמה כשיעור זה" וכדומה, וגם בכך שהוא מציב בין שתי ההלכות העוסקות באבני המזבח את ההלכה של "אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין..." –

הוא רומז ומדגיש שב"אבן שנפגמה... אחר שנבנית במזבח" נוסף עוד פסול שאינו קשור לשיעור "כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה", אלא הפסול הוא ב"כל שהוא", במשמעות של המושג "כל שהוא", כפי שהוסבר לעיל.

ההסבר להבדל זה הוא: בהלכות בית הבחירה אומר הרמב"ם בהלכה הבאה⁴¹ "הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה, לוקה, שנאמר⁴² ונתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן לה' 157אלקיכם". וכיון שהאיסור קשור ומופיע בקשר לעבודה זרה

– וכפי שמדגיש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה⁴³: "הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה, לוקה, שנאמר בעבודת כוכבים, כי את מזבחותם תתוצון⁴⁴ וכתוב לא תעשון כן לה' אלקיכם" –

יוצא, שהאיסור חל גם כאשר "נותצים" אפילו "כל שהוא" מאבן אחת מן המזבח וכדומה, והנותץ "כל שהוא" הוא פוגם, אפילו "כל שהוא", כדברי ה"אור החיים"⁴⁵: "שלא אמר בדיוק אבן אחת, אלא שעושה בנתיצתו רושם בבנין⁴⁶.

ז. הפגימה הקשורה באיסור עבודה זרה – ללא שיעור

לפי זה מובן ההבדל בין אבן שנפגמה לפני שנבנתה במזבח ובכבש, לבין אבן שנפגמה לאחר שנבנית במזבח או בכבש:

הפסול של אבן שנפגמה לפני בנייתה נובע מהציווי "אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'", שהאבנים צריכות להיות "שלימות" בעת הבניה, ולכן נקבע לפגימה שיעור, בגודל הגורם לכך שהאבן תיחשב בגללו פגומה ובלתי "שלימה"⁴⁷, ושיעור זה הוא "כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה".

לעומת זאת, אבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח, כיון שהיא "מזבח ה'", ושייכת "לה' אלקיכם", הרי אין הדבר קשור רק לחובה "אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'"⁴⁸, אלא גם לענין נתיצת המזבח, הקשור לאיסור "לא תעשון כן (כפי שעושים למזבח של עבודה זרה) לה' אלקיכם".

ולכן, כשם שלגבי עבודה זרה איסור זה חל ב"כל שהוא", ללא שיעור, כדלעיל, כך גם הפגימה באבן שנבנית במזבח אינה מוגדרת בשיעור מסויים, ואפילו לא בשיעור הקטן ביותר "כדי שתחגור בה הציפורן" (אף לפי הדעות שהכוונה היא ל"כל שהוא"), אלא 158מדובר על כל פגימה באבן, ללא שום שיעור וגודל^*, הרי "אותה האבן פסולה"⁴⁹.

לפי זה יש לומר, שגם לגבי "אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו" אין הרמב"ם מציין שיעור, לא מפני ששיעור פגימתן גדול מ"כדי שתחגור בה הציפורן", כדלעיל בסעיף א', אלא, להיפך, כיון שאבנים אלו נעשו חלק מן ההיכל והעזרות⁵⁰ – הרי איסור הפגימה אינו מוגבל בשיעור, אלא ב"כל שהוא"^*.

אמנם, הלאו והמלקות לגבי נתיצת האבן נאמרו דוקא לגבי פעולת האדם: הנותץ אבן אחת מן המזבח .. שנאמר .. לא תעשון כן לה' אלקיכם, ויותר מכך: דוקא "דרך השחתה" – אך בכל זאת, מובן, שגם נתיצה ופגימה הנגרמת ב"חפצא", כשלעצמה, שלא באמצעות פעולת ה"גברא" בדרך השחתה, דומה לאיסור ביטול עבודה זרה:

כשם שהמצוה "ונתצתם את מזבחותם..." אינה אמורה רק לגבי מעשה הניתוץ של האדם, אלא גם לגבי עצם ביטול המציאות של "מזבחותם", כך גם באיסור של "לא תעשון כן לה' אלקיכם", אמנם נאמרו הלאו והמלקות לגבי עשיית האדם, אך מהות האיסור כוללת ושוללת כל אופן של נתיצת האבן, שכל פרט מ"מזבח לה' אלקיך" לא יינתץ ויתבטל.

ויש להוסיף על כך לפי דברי "צפנת פענח"⁵¹ לגבי מהות האיסור "לא תעשון כן לה' אלקיכם", שהחובה בכך אינה רק בהפקעת הקדושה⁵² מן האבן, 159אלא בכך שעל ידי זה נפסל המזבח, או שנגרם פגם בעזרה וכדומה⁵³ –

כך גם לגבי "אבן שנפגמה .. אחר שנבנית במזבח", ישנם שני הפרטים: הן הפקעת הקדושה מהאבן – "אותה האבן פסולה", והן ביטול קדושת המזבח לענין הקרבה⁵⁴, כפי שאומר הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין⁵⁵ "שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו ונאמר וזבחת עליו .. בתיקונו לא פגום"⁵⁶.

וכך גם לגבי "אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו" שבהלכה טו. ח. בחירה חפשית – ללא

שיעור

הענין של שיעור פגימת האבן לאחר שנבנית במזבח קשור גם לשמן של ההלכות – "בית הבחירה" ⁵⁷:

המושג בית הבחירה הוא על שם "המקום אשר יבחר ה'"⁵⁸, ובכך מדגיש הרמב"ם, כמדובר פעמים רבות⁵⁹, שעיקר מעלת המקדש היא בהיותו "בית הבחירה", בחירת הקדוש־ברוך־הוא:

ידוע⁶⁰ שבחירה אמיתית היא דוקא כאשר הבחירה של הבוחר היא חפשית – לא מפני מעלה וחשיבות שיש בדבר הנבחר, ולא מפני סיבות וטעמים ונטיות כלשהן, המכריחים את הבוחר.

שמכך נובעים שני ענינים:

א) כאשר אדם בוחר בדבר מפני מעלתו וחשיבותו, מובן, שעצמתה של הבחירה היא בהתאם למדת המעלה והחשיבות של הדבר.

אך כאשר הבחירה אינה מפני מעלת הדבר, אלא מפני בחירתו החפשית של הבוחר, הרי היא באופן שאין לו מדה ושיעור, והיא תמידית.

ב) מכך מובן גם שכאשר נוצר פגם בדבר הנבחר – הרי אם בחירת הדבר היא מפני מעלתו, תלויה הבחירה ב"שיעור", עד כמה מקלקל הפגם את מעלת הנבחר. אך אם הבחירה בדבר היא מצד הבוחר, הרי אז אין היא תלויה בגודל הפגם – שהרי, הבחירה לא היתה לפי הדבר הנבחר.

160ט. המזבח – בחירה מיוחדת

לפי זה ניתן להבין גם לגבי בית המקדש: כיון שמעלתו העיקרית של הבית היא בהיותו "בית הבחירה", לכן הפגם בבית אינו תלוי ב"שיעור", אלא אפילו "משהו" של חסרון פוגע בעיקר מהותו של בית הבחירה.

ולפי זה יובן גם מדוע ענין זה, שהפגימה היא ב"כל שהוא", מודגשת בעיקר לגבי המזבח, וכאמור לעיל, שהרמב"ם משנה ואינו מציין את השיעור "כדי שתחגור בה הציפורן" כבגמרא, לגבי "אבן אחר שנבנית במזבח", אלא לגבי אבן המיועדת לבנין המזבח,

כי לגבי המזבח⁵⁹ היתה בחירה מיוחדת הן בענין מקומו, כפי שמדגיש הרמב"ם⁶¹ "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם", והן בענין המזבח עצמו⁶² כמודגש בפסוק⁶³ "וזה מזבח לעולה לישראל",

וכפי שמביא הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה⁶⁴ את שני הפרטים מן הפסוק "זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל" – בחירה מיוחדת ("זה") לגבי המזבח.