155

בביטוי "כל שהוא"²⁶ וכדומה, אלא "כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה", מובן, שכוונת הרמב"ם היא לדייק, שיש כאן שיעור וגודל מסויים²⁷.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: השיעור של "כל שהוא" מופיע בדברי הרמב"ם מספר פעמים, ולדוגמא: "יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהנייה, והשותה ממנו כל שהוא לוקה .. וכן האוכל כל שהוא מתקרובת עכו"ם מבשר או מפירות אפילו מים ומלח, האוכל מהן כל שהוא לוקה"²⁸. וכן אומר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה לגבי עבודה זרה²⁹ ולגבי שלל של עיר הנדחת³⁰.

הגאון הרוגוטשובי³¹ מוסיף ומציין לדברי הרמב"ם בהלכות שבת³², ששם מפרט הרמב"ם מספר דברים שאיסור ההוצאה שלהם הוא "בכל שהוא"³³.

אמנם, לכאורה, יש הבדל ביניהם, שכדי להבינו יש להקדים ולבאר שאת המשמעות של איסור "כל שהוא" ניתן לפרש בשני אופנים:

א) זהו שיעור באיסור המסויים – ישנם איסורים ששיעורם בגרוגרת, בכזית וכדומה, ויש איסורים ששיעור האיסור בהם הוא ב"כל שהוא".

ב) זהו איסור שאין לו שיעור, ולכן האיסור הוא ב"כל שהוא" – אין לאיסור זה שיעור כלל³⁴.

ה. כמות שיש לה משמעות, או איסור ללא שיעור

וזהו ההבדל בין משמעות המושג "כל שהוא" לגבי איסור ההוצאה בשבת, לבין משמעותו באיסור עבודה זרה:

לגבי איסור הוצאה בשבת, שלאיסור הוצאה יש בדרך כלל שיעור, מובן, שדברים אלו שאיסורם הוא ב"כל שהוא", הרי זה משום שאצלם "כל שהוא" הוא שיעור בעל משמעות – שגם כמות של "כל שהוא" מדברים אלו היא חשובה, כגון "פלפל כל שהוא, עיטרן כל שהוא, ריח טוב כל