156

שהוא..."³⁵, או מפני ש"מצניעים אותם לגניזה"³⁵ – בני אדם מחשיבים ושומרים מדברים אלו גם כמות קטנה של "כל שהוא".

אך לא כך לגבי עיר הנדחת, וכן לגבי עבודה זרה בכלל, שעל כך נאמר³⁶ "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"³⁷, שאיסור "כל שהוא" אינו מפני ש"כל שהוא" הוא גודל משמעותי, אלא משום שבאיסור עבודה זרה אין כלל שיעור – "מאומה". כדברי הרמב"ם³⁸: כיון שאיסור זה משום עבודת כוכבים הוא, אין לו שיעור, ונאמר בעבודת כוכבים, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

ו. ב"אבן שנפגמה... אחר שנבנית במזבח" – איסור הקשור לע"ז

לפי זה יש לבאר גם את דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, ותחילה יש להקדים:

ידוע³⁹, שאין דרכו של הרמב"ם לומר במפורש דינים מחודשים – חוץ ממספר מצומצם של מקומות, כיוצאים מן הכלל⁴⁰ שבהם הוא אומר "ויראה לי" – אך במספר מקומות הוא משנה את לשונו ומנסח את דבריו באופן, שניתן ללמוד ממנו חידוש בדין מסויים.

וכך יש לומר בעניננו: בכך שהרמב"ם מדייק לומר את שיעור פגימת האבן "כדי שתחגור בה הציפורן" דוקא לגבי בנין אבן במזבח ובכבש – בשונה מן הגמרא, כדלעיל, ולגבי האבן "אחר שנבנית במזבח" אין הוא מוסיף "אבן שנפגמה כשיעור זה" וכדומה, וגם בכך שהוא מציב בין שתי ההלכות העוסקות באבני המזבח את ההלכה של "אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין..." –

הוא רומז ומדגיש שב"אבן שנפגמה... אחר שנבנית במזבח" נוסף עוד פסול שאינו קשור לשיעור "כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה", אלא הפסול הוא ב"כל שהוא", במשמעות של המושג "כל שהוא", כפי שהוסבר לעיל.

ההסבר להבדל זה הוא: בהלכות בית הבחירה אומר הרמב"ם בהלכה הבאה⁴¹ "הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה, לוקה, שנאמר⁴² ונתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן לה'