שיחה א

24שיחה א

א. על ידי לימוד תורת הצדיק מתקשרים אליו

ידועים דבריו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שעות ספורות לפני הסתלקותו¹: "אני עולה לשמים, ואת הכתבים אני משאיר לכם".

כבר הוסבר פעמים רבות², שמשמעות הדברים היא, שבאמצעות ה"כתבים" יש לנו אותו, ויותר מכך – יש לנו אותו, כפי שהוא בשמים.

שהרי "צדיקים .. דומין לבוראם"³. ולפיכך, כשם שהקדוש־ברוך־הוא "הכניס את עצמו", כביכול, בתורה, כפי שידוע ההסבר⁴ על מאמר חז"ל⁵ "אנא נפשי כתבית יהבית" (=אני את נפשי כתבתי ונתתי), שהקדוש־ברוך־הוא "כתב" את עצמו ("נפשי"), ו"הכניס" את עצמו אל תוך התורה⁶, ולכן על ידי התורה "אותי אתם לוקחים"⁷,

הרי כך גם לגבי צדיקים, שהם "מכניסים את עצמם" אל התורה שלמדו, ובמיוחד בענינים שחדשו. ומשום כך, על ידי לימוד תורתם מתקשרים אליהם עצמם.

ב. "משאיר" – דיוק לשוני בעל משמעות

כשמשווים את דברי הרבי נ"ע לדברי חז"ל שהוזכרו לעיל, על מתן תורה, מוצאים הבדל לשוני ביניהם: בדברי חז"ל מופיעה המלה "יהבית", מלשון נתינה, ואילו הרבי נ"ע אמר "את הכתבים אני משאיר לכם".

ויש לומר, לכאורה, שההסבר לכך הוא, שההתבטאות במלה "משאיר" התאימה למצב באותה שעה, שעות ספורות לפני הסתלקותו, כפי שאנו מוצאים בהלכה⁸ לגבי מתנת שכיב מרע את הביטוי "אני מניח"⁹.

24אך לפי מה שהוסבר פעמים רבות על גודל הדיוק בפתגמי רבותינו נשיאינו, שאין הם מדוייקים רק בתוכנם באופן כללי, אלא הדיוק הוא מוחלט גם בכל מלה וביטוי, יש לומר, שהדיוק הלשוני "אני משאיר לכם" אינו רק מפני המצב שבו נאמרו הדברים, אלא יש לו משמעות מהותית לגבי תוכן הענין¹⁰, שרצה הרבי נ"ע להביע בדבריו אלה, שעל ידי לימוד כתביו "לוקחים" אותו עצמו, כדלעיל.

ג. "יהבית" לעומת "משאיר"

ההבדל בין שני הביטויים הללו – "יהבית" (נתינה) לעומת "משאיר" – הוא:

הביטוי "נתינה" מדגיש שהדבר ניתן למקבל מכוחו של הנותן¹¹ – אין הכרחית שום פעולה מצדו של המקבל כדי לקבל מתנה זו. לעומת זאת משמעות המלה "משאיר" היא, שהנותן רק מעניק את האפשרות לאחר לקחת את הדבר הנשאר, אך כדי שהמקבל אכן יקבל דבר זה למעשה לרשותו, הוא צריך לקחת זאת בעצמו, על ידי פעולתו.

גם בלימוד התורה אנו מוצאים שני אופנים¹² הדומים ל"נתינה" ול"השארה", כדברי חז"ל¹³ "בתחילה נקראת (התורה) על שמו של הקדוש־ברוך־הוא (בתורת ה' חפצו¹⁴), ולבסוף נקראת על שמו (של הלומד – ובתורתו יהגה¹⁴)": כאשר לומדים תורה רק למיגרס¹⁵, הרי אז התורה "נקראת על שמו של הקדוש־ברוך־הוא" – היא מתייחסת לנותן התורה. אך כאשר יש פעולה של "יהגה"¹⁵ – עיון התורה¹⁶, הרי אז "נקראת על שמו", דברי התורה נעשים שלו, כי הוא "לקח" אותם על ידי יגיעתו – "תורה דיליה היא"¹⁷.

לפי זה יש לבאר את הדיוק בלשונו של הרבי נ"ע "את הכתבים אני משאיר לכם" – כי ביטוי זה מתאים לחידושו לגבי אופן גילוי תורת החסידות, אשר חידש, שהשגת פנימיות התורה תוכל להיות מצד כוח שכלו של המקבל והלומד לגמרי, אשר "לוקח" את הענינים הנלמדים, כפי שיוסבר להלן.

25ד. לימוד תורת החסידות באופן של "ישיבה"

אחד החידושים העיקריים של הרבי נ"ע הוא יסוד ישיבת תומכי תמימים¹⁸, אשר החידוש שבישיבה זו הוא¹⁹, שנקבע בסדרי הלימוד בישיבה סדר מיוחד ללימוד תורת החסידות.

ומהו החידוש בלימוד תורת החסידות במסגרת של ישיבה? הישיבה היא לימוד תורה באופן של דיבוק חברים, פלפול התלמידים וכדומה, שעל ידי הדיונים וכדומה מבררים ומלבנים את הסוגיה הנלמדת, עד שהיא ברורה לכל פרטיה.

וכך הנהיג הרבי נ"ע גם לגבי לימוד תורת החסידות, שהיא נלמדת באופן של "ישיבה", כדבריו²⁰, שברצונו שאופן לימוד תורת החסידות יהיה "כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה", עד אשר "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה". ולכן הוא קבע סדר ללימוד החסידות בישיבה²¹, כדי שילמדו אגודות אגודות, כל אגודה תלמד אותו ענין – "סוגיה" – בתורת החסידות, כדי שיעסקו בענין זה היטב וילבנו אותו, עד אשר יובהר ללומדים לכל פרטיו, בדומה לסדר הלימוד בגליא שבתורה.

ואופן כזה של לימוד פנימיות התורה מהווה חידוש מהותי לעומת התקופות הקודמות לו. ה. תורת הנגלה – בשכל

האדם; פנימיות התורה

– בשכל האלקי

בתקופות הקודמות היה הבדל מהותי בין לימוד נגלה שבתורה לבין לימוד פנימיות התורה:

הנגלה שבתורה ניתן באופן שהשכל האנושי של הנברא מסוגל לקלוט את הסברות וההבנה שבתורה. אמנם²², התורה היא חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, דלית מחשבה תפיסא ביה, אך הקדוש־ברוך־הוא הוריד את חכמתו יתברך באופן שגם שכל האדם יכול להבינה, עד כדי כך שהיא "נקראת על שמו", ונעשית ל"תורתו" – "תורה דיליה היא".

לעומת זאת, פנימיות התורה נשארת בגלוי תורת ה'. בדורות קדומים קלטו רוב בני ישראל ענינים אלה על ידי אמונתם. הענינים היו נעלים מכדי קליטתו והבנתו של הנברא בשכלו [ויש לומר, שזהו אחד הפירושים לשם "קבלה" – מפני שהיא עוברת בקבלה, איש מפי איש²³].

26אפילו בדורות המאוחרים יותר, לאחר תקופת האריז"ל, אשר עניני פנימיות התורה נתפרשו באופן שיוכל להיות מצב של "יתפרנסון"²⁴ – כך שיובנו²⁵, ולא רק באופן של "גירסא בעלמא"²⁶ – בכל זאת, הם לא הורדו עד כדי הבנתם וקליטתם בשכל האנושי²⁷. עדיין הם נשארו כשכל אלקי שיכול להיקלט רק על ידי השכל של הנפש האלקית, שזהו שכל אלקי של נשמה אלקית, המסוגל לקלוט את הענינים הרוחניים המתבארים בפנימיות התורה.

ויש לומר, שמשום כך²⁸, לא כל אחד יכול היה להבין ענינים אלו, אלא רק בעלי נשמה גבוהה, אשר בנוסף לכך הזדככו כראוי כדי להיעשות כלי להתגלות בנשמה. לעומת זאת, אלו שאינם "מזוככים" ואין להם נשמה גבוהה, לא יכלו לקלוט את פנימיות התורה.

וזהו אחד ההסברים לדברי הזהר²⁹, שבפנימיות התורה "לית תמן לא קשיא...", בשונה מהנגלה שבתורה:

קושיה מצביעה על העלם והסתר, כיסוי האמת שבתורה. ולכן: בחלק הנגלה שבתורה, אשר ירד לעולם באופן ששכל האדם יכול להבינו, יש קושיות. כלומר, הקושיות הן חלק מהתורה עצמה. כפי שהוסברה מספר פעמים ההוכחה לכך: אף כאשר אדם ילמד רק קושיה בתורה, הוא חייב לברך לפני כן את ברכת התורה. משום שבשכל האדם אינה יכולה להיקלט מיד הבנת התורה – חכמתו יתברך. בתחילה מתעוררות בשכל האדם קושיות, עד שהלומד מזכך ומעדן את שכלו ומצליח להבין את אמיתות התורה.

לעומת זאת בפנימיות התורה, אשר אינה יורדת לדרגת השכל האנושי, אלא רק לשכל של הנפש האלקית, אשר בה מאירה התורה – הרי בה "לית תמן לא קשיא...".

ו. הסברת פנימיות התורה באופן המובן בשכל האדם

יותר מכך:

ידוע³⁰ חידושו של אדמו"ר הזקן 27בתורת חסידות חב"ד, ובמיוחד לאחר גאולתו בי"ט כסלו, שהוא "הלביש" את עניני פנימיות התורה בכוחות השכל, חכמה בינה ודעת, באופן שכל אחד, אף אלו שאינם מזוככים – "חוצה" – יוכלו להבין זאת בשכלם האנושי.

אך למרות זאת, עדיין לא היה זה באופן של הבנת הנגלה שבתורה, שהרי השכל האנושי כשלעצמו לא יכול היה להגיע להבנה מוחלטת של פנימיות התורה. רק כאשר הסבירו לו ענין מסויים בפנימיות התורה, הוא יכול היה לקבל זאת.

בדומה לרב המלמד את תלמידו רעיון עמוק ביותר, אשר התלמיד אינו יכול להבינו מצד עצמו, אשר אף לאחר שהרב הסביר לו זאת, והתלמיד קלט וקבל זאת, בכל זאת אין התלמיד מסוגל למצוא מלים משלו וכדומה כדי להסביר רעיון זה.

וזה היה חידושו של הרבי נ"ע, אשר הוריד את עניני פנימיות התורה, כך שהבנתם תהיה באותו אופן כהבנת הנגלה שבתורה. בדיוק כשם שהנגלה שבתורה "גלוי" לשכל האדם, כך שהוא עמל בהבנתו כשכל גשמי – באותו אופן יוכל השכל האנושי להתייגע בפנימיות התורה.

בדומה לרב המקרב את הרעיון העמוק אל התלמיד, באופן שהתלמיד יוכל להתייגע בהבנת הדברים בשכלו שלו, ויוכל למצוא הסברים ומלים משלו להביע רעיון זה.

כפי שרואים זאת במאמרי החסידות שלו³¹, שאותם הענינים שהוסברו במאמרים של נשיאי חב"ד שלפניו, מופיעים במאמריו בביאורים ארוכים ורחבים, ואף הסברת וניסוח הדברים הם באופן שהשכל האנושי מסוגל להסביר זאת במלים משלו, ולקלוט זאת כפי שהוא קולט רעיון של הנגלה שבתורה³².

ולכן דייק הרבי נ"ע בלשונו, ואמר "את הכתבים אני משאיר לכם", כי זהו אחד החידושים של כתביו שלו, ששכל האדם יוכל "לקחת" אותם, עד אשר ייעשו "תורתו – נקראת על שמו".

ז. לימוד פנימיות התורה בעיון ובהבנה

מכך נלמדת ההוראה:

יש הלומדים את פנימיות התורה, אך חוששים לשאול שאלה המתעוררת אצלם לגבי הנלמד. כיצד ייתכן לעורר קושיות על פנימיות התורה? והרי "לית תמן לא קשיא..."! אמנם, יהודי זה אינו מבין את הדברים, אך הוא 28מסתפק בכך שהוא מאמין באמונה שלמה שכל הכתוב בפנימיות התורה הוא אמת.

התשובה לכך היא, שהרבי נ"ע סלל את הדרך, שדברי החסידות יוכלו להיות מובנים בשכל האדם באותו אופן כנגלה שבתורה. כלומר, לימוד בעיון, ובאופן של שאלות ותשובות וכו'. וכאשר אין מבינים ענין מסויים, הרי "לא הביישן למד"³³, ויש לשאול וללבן את הענין.

ודאי, אף כאשר אין מבינים ענין מסויים, גם בנגלה שבתורה, הכרחי להקדים "נעשה" ל"נשמע", אסור שיתעורר ספק ח"ו על אמיתות הדברים³⁴. אך יחד עם זאת, אי אפשר לצאת ידי חובת הבנת התורה בקבלת עול. המשמעות של הבנת ענין על בוריו היא, שהאדם יבין בשכלו שלו כיצד קושיה זו מתיישבת, גם בפנימיות התורה.

ועל ידי לימוד פנימיות התורה, שהתגלתה בדורותינו בתורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה שכלית מושלמת, כהשגת הנגלה שבתורה, נעשית הכנה קרובה ל"אותו הזמן"³⁵ כאשר "יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר³⁶ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".