24

אך לפי מה שהוסבר פעמים רבות על גודל הדיוק בפתגמי רבותינו נשיאינו, שאין הם מדוייקים רק בתוכנם באופן כללי, אלא הדיוק הוא מוחלט גם בכל מלה וביטוי, יש לומר, שהדיוק הלשוני "אני משאיר לכם" אינו רק מפני המצב שבו נאמרו הדברים, אלא יש לו משמעות מהותית לגבי תוכן הענין¹⁰, שרצה הרבי נ"ע להביע בדבריו אלה, שעל ידי לימוד כתביו "לוקחים" אותו עצמו, כדלעיל.

ג. "יהבית" לעומת "משאיר"

ההבדל בין שני הביטויים הללו – "יהבית" (נתינה) לעומת "משאיר" – הוא:

הביטוי "נתינה" מדגיש שהדבר ניתן למקבל מכוחו של הנותן¹¹ – אין הכרחית שום פעולה מצדו של המקבל כדי לקבל מתנה זו. לעומת זאת משמעות המלה "משאיר" היא, שהנותן רק מעניק את האפשרות לאחר לקחת את הדבר הנשאר, אך כדי שהמקבל אכן יקבל דבר זה למעשה לרשותו, הוא צריך לקחת זאת בעצמו, על ידי פעולתו.

גם בלימוד התורה אנו מוצאים שני אופנים¹² הדומים ל"נתינה" ול"השארה", כדברי חז"ל¹³ "בתחילה נקראת (התורה) על שמו של הקדוש־ברוך־הוא (בתורת ה' חפצו¹⁴), ולבסוף נקראת על שמו (של הלומד – ובתורתו יהגה¹⁴)": כאשר לומדים תורה רק למיגרס¹⁵, הרי אז התורה "נקראת על שמו של הקדוש־ברוך־הוא" – היא מתייחסת לנותן התורה. אך כאשר יש פעולה של "יהגה"¹⁵ – עיון התורה¹⁶, הרי אז "נקראת על שמו", דברי התורה נעשים שלו, כי הוא "לקח" אותם על ידי יגיעתו – "תורה דיליה היא"¹⁷.

לפי זה יש לבאר את הדיוק בלשונו של הרבי נ"ע "את הכתבים אני משאיר לכם" – כי ביטוי זה מתאים לחידושו לגבי אופן גילוי תורת החסידות, אשר חידש, שהשגת פנימיות התורה תוכל להיות מצד כוח שכלו של המקבל והלומד לגמרי, אשר "לוקח" את הענינים הנלמדים, כפי שיוסבר להלן.