שיחה י
367שיחה י
משיחת ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר ראשון, ה'תשמ"ו 3681668 לקוטי 369(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
370220 לקוטי
דירה, הן בנוגע להנהגה בענינים הגשמיים בהבית והן בנוגע להנהגה בענינים הרוחניים.
371ונה*ב וחלקו בעולם ע*י תומ"צ, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
372(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
373(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
374(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
375(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
376זיי אַרויסהעלפן אין אזאַ וויכטיקע עבודה. יי בכדי נאַכמער צוגעבן אין די 377במהרה בימינו ממש, ובשמחה ובטוב לבב.
הערות
עמוד 367
- 1. ) כינוס הי"ב של התלמידות (,אַלומנאי*") ד.מכון חנה"
- 2. ראה כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סקי"ט ואילך. ועוד.
- 3. כתורת אדה"ז הידועה -- ,היום יום" ב חשון. ס' השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. ועוד.
- 4. ראה זח"ב סג, ב. פח, א.
- 5. *) ביאור תואר זה -- ראה לקוש חי-ד ע' 343 ואילך.
- 5. ובכללות יותר -- כל ספר שמות הוא עניז כללי: בתחלת הספר (פ' שמות, וארא, בא, בשלח) מסופר ע"ד גלות ויציאת מצרים, ענין כללי בתורה ובעכודת ה', ודוגמת כל הגליות שנקראות ע"ש מצרים (ב"ר פט"ז, ד) -- נוסף לזה ש,בהוציאך את העם ממצרים" הוא הכנה ל,תעבדון את האלקים על ההר הזה" (מתן תורה); פ' יתרו ומשפטים -- מ"ת; פ' תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי -- משכן והמשכו, כל ביהמ"ק (רמב"ם הל' ביה*ב בתחלתז). ביאור סדר זה בפרטיות -- ראה לקו"ש ח"ג ע' 908 הערה 43. ע' 934 ואילך.
- 66. ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי" ס ס"ד.
- 7. תורה מלשון הוראה -- ראה רד*ק לתהלים יט, ח. ס' השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד'ק. ובזח"ג נג, ב: אמאי איקרי תורה בגין דאורי.
עמוד 368
- 8. תנחומא וארא טו (באבער -- כ). שמות רבה פי*ב, ג.
- 9. ראה רמב"ן ריש פרשתנו. ועוד.
- 0. ריש פרשתנו.
- 4. 1ו) פרש*י (ממכילתא) עה"פ.
- 2. כד, א ואילך (ובפרש"י).
- 3. ראה שמו"ר פ"ל, ה (הובא ונת' באוה"ת פרשתנו ע' א'עזדא'עה). וראה גם ד"ה ואלה המשפטים תשל"ח סוף ס'ב, ס"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ע' שז ואילך).
- 7. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 4. ר"ה לא, א.
- 5. משנה וברייתא סוף קידושין.
- 6. תו"א פרשתנו עד, ג ואילך. סה*מ תקס"ה עי רמז ואילך. סהמיצ להצ"צ מצות דין עבד עברי. וראה שם בסופו. ועוד.
- 7. ועפ"ז מובן מ"ש .ואלה המשפטים גו" כי תקנה עבד עברי גו" מיד לאחר פרשת מ"ת, כי בעבודת עבד עברי מתבטאת התחלת עבודת האדם לאחר מית -- לברר ולזכך גשמיות העולם ולעשותו לדירה לו ית' (ראה לקו"ש חט"ז עי 257). ואף שעבד עברי בפשטות הכתובים הוא היפך תוכן מ"ת (שלא שמע לציווי ה' דלא תגנוב ולי בנ'י עבדים) -- ראה לקמן הערה 43.
- 12. עוד ביאורים בסמיכות הפרשיות -- ראה ראב"ע, רמב"ן, אברבנאל, מדרש לקח טוב עה*פ. הביאור בזה ע"ד הפשט -- בלקו"ש חט"ז ע' 255 ואילך.
- 8. נדפס בתו"ח שמות עא, ב ואילך. עם הגהות (ושינויים קלים) באוה"ת פרשתנו ע' א'קכז ואילך. וראה דרך חיים שער התפלה פס"ו ואילף. סהמ"צ להצ'צ מצות יעוד או פדיון אמה עבר" (פג, ב ואילך). דיה מצה זו תער"ב. ועוד.
- 9. אוה"ת שם.
- 0. והוא בלתי רגיל שהצ"צ יכנס וישתמש בתוארים בנוגע לדרושי אדה"ז.
- 2. תרומה כה, ח.
עמוד 369
- 2. ראה רמב"ם הל' ביהב"ח בתחלתן. וראה לקויש חט"ז ע' 302 ואילך. חכ"א ע' 149. וש'ני
- 3. תניא רפל"ו.
- 4. ונתחלת ספר שמות (עד פ' יתרו) מסופר עיד גלות ויצי"מ -- בתור הקדמה והכנה למתן תורה (לקו*ש ח"ג ע' 908).
- 5. וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 247. ע' 257 הערה 0. ושם שהציוויים בפ' משפטים הם דברים שגם שכלו של אדם מחייבם, היינו עבודה מצד המטה וגדרי השכל של המטה.
- 6. וי"ל שמ"ת (בפ' יתרו) אתעדל'ע לפני האתעדל"ת: עבודת העבד (בפ' משפטים) - אתעדל"ת; משכן (בפ' תרומה) -- אתעדל"ע הבאה לאחרי אתעדל*ת (ראה לקו*ת שה"ש כד, א. ובכ"מ). ולהעיר שג' דרגות אלו ישנן גם במשכן עצמו - ראה לקו"ש ח*ג ע' 934 ואילך.
- 6. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 7. להעיר שבהר סיני היו בנ"י כתינוק בבית הספר (תוס' שבת קטז, רע"א. ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. ועוד).
- 8. ראה ראשית חכמה שער האהבה פ" בתחלתו (ד*ה ושני הפסוקים). אלשיך תרומה עה'פ. של"ה חלק תושב"כ תרומה שכה, ב. שכו, ב. ועוד.
- 9. ונפרטיות -- עבודת העבד (בפ' משפטים) תוכנה -- עשיית משכן פרטי לה' בביתו ועבודתו הפרטים: ועשיית המשכן (בפ' תרומה) -- משכן הכללי בעולם (כדלקמן סעיף ז ובהערה 6).
- 0. ראה ב"ר פע"א, ב. זח"א קנד, א. אוה"ת ניך ח"ב ע' תתעא ושם ע' תתנח ואילך.
עמוד 370
- 1. 1') יבמות סג, א (ובפרש"י).
- 2. ומעלת נשי ישראל מודגשת גם ביצי"מ (הבאה לפני ובהקדמה לג' פרשיות וענינים אלו, כנ"ל הערה 5.
- 24. כי בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, כדלקמן בפנים.
- 4. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 5. שיחות
- 6. 3') יתרו יט, ג ,
- 4. מכילתא ופרש"י עה"פ.
- 5. מכילתא שם. ועד'ז בפרש"י שם.
- 6. ויקהל לה, כב.
- 1. רמב"ן עה"פ. ועוד. -- וראה לעיל ע' 266 ואילך.
- 8. לנשי ובנות ישראל בעת ביקורו בריגא יב-כ אדר תרצ"ד (לקו"ד ח*ג תקעא, ב ואילך).
- 9. להעיר מקידושין לה, סע"א.
עמוד 371
- 0. כידוע שעבודת האדם צ"ל כמו בח" עבד לה' -- כמ"ש (בהר כה, נה) ,כי לי בנ*י עבדים", ,אס כעבדים" (פיוט היום הרת עולם). ועוד. וראה תניא פמ"א (נז, א) ,שכל אדם צ'ל בשתי בח" ומדרגות . . בח" עבד ובחי' בן". וראה המשך תרס'ו ע' קנז. עי שט ואילך. וראה הערה 42.
- 4. ,כי ימכור איש דא קוב"ה את בתו דא נשמתא קדישא (ישראל) לאמה למיהוי אמה משתעבדא בינייכו בהאי עלמא* (זהר פרשתנו צו, סע"ב. וראה שם צד, ב), וכשיורדת הנשמה בגוף נקי אמה (תקו"ז בסוף התיקונים תיקון ז (הובא באוה"ת פרשתנו ע' א'עט. ד*ה וכי ימכור תרפ"ז)).
- 2. ובכללות -- ירידת הנשמה היא מעולם האצילות לעולתות בי*ע, דכשהנשמות היו בעולם האצילות קודם ירידתן בבי"ע נק' בנים לה' או בתי (ברתא דמלכא), וכשירדו לבי"ע שנעשו יש ודבר נפרד נק' עבדים או אמה (אוה*ת שם ע' א'קלט-מ. וראה המשך תרס"ו שם)
- 3. ומה שעבד ואמה בפשטות הכתובים קאי על עכד ואמה לבן אדם (עבד לעבדים) ולא עבד להקב"ה, ואדרבא -- בפשטות הרי"ז מצב של חסרון הבא ע"י מכירת ב"ד בגניבתו או ע*י מכירת עצמו, היפך מעבד להי, [שלכן רוצעים את אזנו -- כי .אזו זאת ששמעה על ה*ס לא תגנוב והלך וגנב תרצע", ועכ"פ -- במוכר עצמו -- ,אזו ששמעה על ה'ס כי לי בנ*י עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו* (פרש"י פרשתנו כא, ו))] -
- 5. הנה גם פרט זה (עבדים לעבדים) ישנו בירידת הנשמה למסה בגוף וגשמיות העולם, כמבואר באוה"ת פרשתנו (ריש ע' א'קכח) שבח" ,עבדים* לה' הנרמזים בפרשה זו .ע'כ צ"ל שיש להם התקשרות בגשמיות ג"כ דאל"כ היו נק' בני חורין*
- 6. ומ"ש כאן .עבד או אמה הוא חסרון שאינו בן חורין גמור* (ולא כמו ,כי לי בנ"י עבדים" וצדיקים הגדולים הנק' עבדים -- שהם עבדים למעליותא, עבד לה'), כי יש להן תאוות גשמיות וזהו .שעבוד לרשות אחר" (עבד לעבדים), לגשמיות העולם.
- 7. וע"י עבודתו בבירור וזיכוך הנה*ב והעולם נעשה בן חורין (מעבדותו לגשמיות) ונעשה עבד לה' בלבד. וזהו אמיתית ענין דבני חורין.
- 4. ראה דרושים הנ"ל (הערה 18) הביאור בג' דרגות אלו בתפלת כל יום.
- 5. גיטין יג, א.
- 6. ל' הכתוב -- תהלים לד, טו.
עמוד 372
- 7. ראה יבמות שבהערה !3 (נעתק לעיל בפנים).
- 8. שה"ש א, ט. שהש"ר עה*פ.
- 9. כ"ה בשהש"ר שם. אבל בכ"מ בדא"ח (תו"א תרומה 5, א, לקו"ת שה"ש יא, ד. יב, ג. ועוד): פרנסתי (בלי מ*ם).
- 0. ראה זח"ג ז, ב. יליש פקודי רמז תיח.
- 51. ראה פרשתנו כא, ז ואילך.
- 2. סוטה יז, א.
- 3. ראה לקו"ת שה"ש מ, א. דיה שמח תשמת תרנ"ז (סה"מ תרנ"ז ע' קעז ואילך). ובכ"מ.
- 4. דרושים שבהערה 18.
- 9. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 10. שיחות
- 5. וראה דרך חיים שם פע"ז, העילוי באשה ובת לגבי אמה עברי' (גס בפשטות הענינים).
- 6. ו.אם רעה בעיני אדוני" אשר לא יעדהז - אז ,והפדה", כמשנ"ת בדרושים הנ"ל. אלא שבזה גופא הסדר הוא שמצות יעידה קודמת למצות הפדי" (בכורות יג, א. רמב'ם הל' עבדים פ"ד ה"ז) כד תכלית השלימות היא -- יחוד זו"ן, חתן וכלה.
- 7. רמב'ם שם הי"א.
- 8. שם ה"ג.
- 9. פרשתנו כב, ב.
עמוד 373
- 0. ואין בית דין מוכרים את האשה בגניבתה (סוטה כג, ב. רמב"ם הל' גניבה פ"ג הי"ב).
- 2. וגם בנוגע למכירת עצמו -- אין אשה יכולה למכור את עצמה לאמה (מכילתא פרשתנו כא, 1 רמבזם הל' עבדים פ"א ה*ב).
- 3. [) רמב"ם שם ה"ב. המקורות -- נסמנו באנציקלופדי' תלמודית ערך אמה העברי" ע' לא הערות 49-47.
- 2. שם היה.
- 5. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 6. שיחות 3
עמוד 374
- 3. שבכל א' מהם -- ג' שותפין: אב ואם והשם, כביכול (נדה לא, א. וש*נ).
- 4. ולהעיר שגם המשכן (ושכנתי בתוכם) הו"ע
- 3. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ז
- 4. שיחות
- 5. של יעוד -- ונועדחי לך שם (תרומה כה, כב), אועד לכם שמה (תצוה כט, מב) -- ראה אוה"ת שם ע' א'קמב. וכן במ"ת הי יעוד (יחוד) הקב"ה וכנס" -- יום חתונתו זה מ"ת (ראה תענית כו, ב במשנה. ויק"ר פ"כ, י. במדב"ר פ"ב, כה. פי"ב, ח בסופו. וראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' שפז. וש'נ).
- 6. ויש לומר החילוק ביניהם (וסדר ג' פרשיות אלו): פִי יתרו (מ"ת) -- יעוד מלמעלמ"ט: פ' משפטים (יעוד אמה העברי) -- יעוד מלמטלמ"ע, ק"י עבודת האדם (יחוד איש ואשה) במשכן הפרטי; פ' תרומה - יקוד במשכן הכללי, בעולם, חיבור ב' הקוים השראת השכינה למטה (מלמעלמ"ט) במקום המשכן שנעשה ע"י עבודת האדם (מלמטלמ"ע). וראה גם לעיל הערה 26.
- 5. ולהעיר גם שסיום הכינוס הוא בא' דראש חודש אדר (ראשון) -- השייך במיוחד לנשי ובנות ישראל כידוע שנשים משמרות ראש חודש יותר מן האנשים (פדר"א פמ*ה. הובא בטור או"ח סתי"ז. ועוד). וראה לקו"ש ח"ח ע' 315 ואילך ובהנסמן שם. וראה בהנסמן לקמן הערה 70.
עמוד 375
- 6. סוטה יא, ב. שמו"ר פ"א, יב.
- 7. במדב"ר פ"ג, ו.
- 8. ראה יל"ש רות רמז תרו בסופו (ממדרש זוטא רות): אין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור.
- 9. שער הגלגולים הקדמה כ. ל"ת וספר הליקוטים (להאריז"ל) שמות ג, ד.
- 0. להעיר ממשנ"ת בכ*מ שאמונה היא בנשים יותר מבאנשים (אוה"ת נ*ך ע' תתקכז. יהל אור עי תלה. מאמרי אדה"ז ענינים ע' שפג ואילך. ע' שפד ואילך. ועד'ז באוה"ת תשא ע' א'תתקפה ואילך (בביאור ענין ראש חודש שהוא י"ש של נשים שמשמרות אותו יותר מהאנשים משום שלא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל). לעיל ע' 267 ובהערות שם). וראה שמו"ר פכ"ח, ב.
- 71. רמב"ם הל' אישות פט*ו הי"ט. מיבמות סב, סע"ב.
- 7. וראה ב"מ נט, סע"א. שו"ע אדה"ז חו*מ הל' אונאה סל"ב: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצוי' בביתו של אדם אלא בשביל אשתו כו'.
- 2. שו"ע אדה*ז שם הל' נזקי גוף ונפש ודיניהם ס"ד.
- 3. רמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ד. רדב"ז הל' סנהדרין ספי"ח.
- 4. בראשית ב, ית. יבמות שבהערה 31.
עמוד 376
- 5. הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א. וראה גם ספר חסידים סי' שיג. ב"י או"ח סמ"ז. רמ"א יו"ד סרמ"ו ס"ו. ועוד.
- 6. כלשוז הבעש"ט באגה"ק שלו הידועה (נדפסה בכש"ט (הוצאת קה"ת) בתחלתו. ובכ"מ) כשיפוצו מעינותיך.
- 7. ראה גם אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תסח ואילך. ח"ד ע' קפו ואילך. ח"ה עי שלו
- 4. = ואילך. ועוד.
- 5. ש"פ משפטים, מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 6. שיחות
- 8. ,שתיובו תמידי כו" -- אגרת המחבר בהקדמת ספר החינוך.
- 9. נוסף על זה שיש לה שכר כשלומדת הלכות שאינן צריכות להן -- הל' ת"ת שם. וראה שיחת אחש"פ וכו' תשד"מ (בדבר לימוד ספר הרמב"ם) ס"ז (נדפס בלקו"ש חכ"ז ע' 235. חל"ב ע' 275-6),
- 0. ראה ספר הזכרונות ח"ב פרק פ. שם פצ"ג (ובהוספות לשם -- נדפסו בסוף הספר). סה"מ תש"ט ץ' 43 (השני) ואילך.
עמוד 377
- 9. שמו"ר ספט"ו. נת' בלקו"ת שה"ש מת, א ואילך. ועוד.
- 2. ראה תו"א ס"פ ויגש. לקו"ת שם, ב. ועוד.
- 3. ש"פ משפטים,מבה"ח אד"ר תשמ"ו
- 3. ירמי' לא, כד. 1 ברכה דחותם ברכות נישואין (ע"פ ירמי' לג, יזיא). וראה מקומות שבהערה 82.
- 5. 0-0
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
מדרש תנחומא, וארא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (בראשית א, ט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, עָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות יד, כט). הֱוֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה. בַּשָּׁמַיִם, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). וּבָאָרֶץ, נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ (שמות ח, יב), שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּמַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.
שמות רבה ל׳:ה׳ - הטקסט מספריא
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מְשֻׁבַּחַת פָּרָשָׁה זוֹ, כַּמָּה פָּרָשִׁיּוֹת בָּהּ וְכַמָּה אַזְהָרוֹת הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּפָרָשָׁה זוֹ (שמות כא, ב): כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, (שמות כא, ז): כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, (שמות כא, טו): וּמַכֵּה אָבִיו. וּמָה עִנְיַן אֵלּוּ לְאֵלּוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֲנִי קָנִיתִי אֶתְכֶם בְּמִצְרַיִם בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֶרְאֵיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, יד): נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד, כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם מְצֻוִּים לֹא תַעֲבֹד בְּאָחִיךָ יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ שָׁנִים, שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם אֶלָּא לְשִׁשָּׁה יָמִים, לְפִיכָךְ נָתַתִּי לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁתְּהֵא רַשַּׁאי לַעֲבֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי. כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, בַּת אַחַת הָיְתָה לִי וּמְכַרְתִּיהָ לָכֶם שֶׁאֵין אַתֶּם מוֹצִיאִין אוֹתָהּ אֶלָּא חֲבוּשָׁה בָּאָרוֹן. (שמות כא, ז): לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים, נַהֲגוּ בָּהּ כָּבוֹד שֶׁשְּׁבִיתֶם אוֹתָהּ מֵאֶצְלִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי. וְכֵן דָּוִד מְשַׁבֵּחַ (תהלים קמז, א): הַלְּלוּיָה כִּי טוֹב זַמְרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נָעִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַל בְּחָמוּר, שֶׁהַרְבֵּה אַזְהָרוֹת יֵשׁ כָּאן, כְּגוֹן מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָם אֲבִי כְנָעַן לֹא הִכָּה אֶלָּא רָאָה בִּלְבָד עַכְשָׁיו הוּא וּבָנָיו עֲבָדִים לְעוֹלָם, הַמְקַלֵּל וְהַמַּכֶּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמִי הָיוּ, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁלֹא רָצוּ לִתֵּן עֲלֵיהֶם עֻלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָא סַנְחֵרִיב עֲלֵיהֶם וְהֶגְלָם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים וּמָרְדוּ בוֹ וּבִטְלוּ עֶשֶׂר דְּיוּטַגְמָאוֹת שֶׁלּוֹ, אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁבִּטַּלְתֶּם שֶׁלִּי כָּךְ אֲנִי מְשַׁלֵּחַ לַזְּבוּב וְיִפָּרַע מִכֶּם. כָּךְ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מָרְדוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבִטְלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא, הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַזְּבוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, יח): יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב, זֶה סַנְחֵרִיב, הֱוֵי אִם בִּטְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת כְּאִלּוּ מְקַלְּלִין אָב וָאֵם, וְאֵין אָב אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סד, ז): וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה, וְאֵם זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א, ח): וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, וְהִיא מְגֻדֶּלֶת בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יא): בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵיתִיךָ.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
רש"י על שמות י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
ומשה עלה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְכָל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר" (שמות ל"ד):
כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה:
לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא):
ותגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
ומשה עלה AND MOSES WENT UP on the second day of the month (Mekhilta); for all his ascents to the mountain were made early in the morning, as it is stated (Exodus 34:4) “And Moses rose up early in the morning [and went up unto mount Sinai]” (Shabbat 86b).
כה תאמר THUS SHALT THOU SAY — Thus, i. e. in this (the Hebrew) language (cf. Mekhilta) and in this form of words.
לבית יעקב TO THE HOUSE OF JACOB — This denotes the women — to them you shall speak in gentle language (Mekhilta).
ותגיד לבני ישראל AND TELL THE CHILDREN (lit., the sons) OF ISRAEL — explain to the men the punishments and the details of the commandments in words that are as hard (distasteful) as wormwood (גידין) (cf. Shabbat 87a; Midrash לקח טוב).
משנה תורה, הלכות עבדים ד׳:ז׳ - הטקסט מספריא
יעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט ומצות יעוד קודמת למצות פדייה כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה ואינו צריך ליתן לה כלום שמעות הראשונות לקידושין ניתנו ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ואינו מיעד שתים כאחת שנאמר יעדה וכיצד מיעדה לבנו אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני.
משנה תורה, הלכות גניבה ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
האיש נמכר בגניבתו ג אבל לא האשה ודבר זה מפי הקבלה. ואין הגנב נמכר אלא בקרן אבל בכפל או בתשלומי ארבעה וחמשה אינו נמכר אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר.
משנה תורה, הלכות עבדים א׳ - הטקסט מספריא
עבד עברי האמור בתורה זה ישראלי שמכרו אותו ב"ד על כרחו או המוכר עצמו לרצונו כיצד גנב ואין לו לשלם את הקרן ב"ד מוכרין אותו כמו שאמרנו בהלכות גניבה ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד ועל זה שמכרוהו ב"ד הוא אומר כי תקנה עבד עברי ועליו הוא אומר במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו שנאמר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב אא"כ צריך לאכלן בלבד ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו.
כבר ביארנו שאין האשה נמכרת בגניבתה וכן אינה מוכרת את עצמה ואינה קונה לא עבד עברי ולא עבד כנעני מפני החשד ואין הגר נקנה בעבד עברי שנאמר ושב אל משפחתו מי שיש לו משפחה.
עבד עברי שמכרוהו בית דין אין מוכרין אותו אלא לישראל או לגר צדק וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לעכו"ם ואפילו לגר תושב ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעכו"ם ואפילו לעבודת כוכבים עצמה ה"ז מכור שנאמר או לעקר משפחת גר לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה.
בא ואמר לך הריני מוכר עצמי לעכו"ם אין אתה זקוק לו עד שימכר אבל לאחר שנמכר לעכו"ם אע"פ שעבר ועשה שלא כהוגן מצוה לפדותו ולא יטמע בהם שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו.
אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר בפרהסיא על אבן המקח ולא בסימטא כדרך שהעבדים נמכרין שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד.
כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך ואיזו היא עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן ואינו צריך לו אסור ועובר עליו בלא תעשה שנאמר לא תרדה בו בפרך הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו וכן העכו"ם שנמכר לו אם רדה בו בפרך הרי ישראל מצווין למנעו ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך ואין אנו נזקקין לכנוס לרשותו של עכו"ם ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך שנאמר לעיניך בזמן שאתה רואה.
כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיוחדים לעשות העבדים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד אינו נוהג בו אלא כשכיר שנאמר כשכיר כתושב יהיה עמך ומותר לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים ואם חיתה אומנותו זאת קודם שימכר הרי זה יעשה אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל אלא אומנות שהיה בה היא שעושה כשהיה עושה מקודם במה דברים אמורים בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו.
אנשים שאינן נוהגין כשורה מותר לרדותן בחזקה ולהשתעבד בהן מלך שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדאי אבל לא כעבד ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתמש בו כעבד.
כל עבד עברי או אמה העבריה חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור שנאמר כי טוב לו עמך שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן אתה דר בכרך והוא דר בכפר או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך שנאמר ויצא מעמך מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו וחייב לנהוג בו מנהג אחוה שנאמר ובאחיכם בני ישראל ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות שהוא עושה לו.
אין אמה העבריה נוהגת ולא עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג בין עבד עברי שמוכר עצמו בין זה שמכרוהו בית דין וכבר ביארנו מתי בטלו היובלות.
ויקרא רבה כ׳:י׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי לֵוִי אָמַר שְׁחָצִים הָיוּ, הַרְבֵּה נָשִׁים הָיוּ יוֹשְׁבוֹת עֲגוּנוֹת מַמְתִּינוֹת לָהֶם, מָה הָיוּ אוֹמְרִים, אֲחִי אָבִינוּ מֶלֶךְ, אֲחִי אִמֵּנוּ נָשִׂיא, אָבִינוּ כֹּהֵן גָּדוֹל וְאָנוּ שְׁנֵי סְגָנֵי כְּהֻנָּה, אֵי זוֹ אִשָּׁה הוֹגֶנֶת לָנוּ. רַבִּי מְנַחְמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נְחֶמְיָה אָמַר (תהלים עח, סג): בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ, לָמָּה בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ, מִשּׁוּם (תהלים עח, סג): בְּתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. וְעוֹד מִן הֲדָא (שמות כד, א): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן הוֹלְכִין תְּחִלָּה וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶן, וְאוֹמְרִים מָתַי שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ מֵתִים וְאָנוּ נוֹהֲגִין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר בְּפִיהֶם אָמְרוּ זֶה לָזֶה. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר בְּלִבָּם הִרְהֲרוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כז, א): אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, הַרְבֵּה סְיָחִין מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶן שְׁטוּחִין עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶן. וְעוֹד מִן הֲדָא (שמות כד, יא): וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מִכָּאן שֶׁהָיוּ רְאוּיִן לְהַשְׁלָחַת יָד, דְּאָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה וְכִי קִילוֹרִין עָלַת עִמָּהֶן מִסִּינַי דְּאַתְּ אָמַר (שמות כד, יא): וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה, וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, כְּאָדָם שֶׁמַּבִּיט בַּחֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲכִילָה וַדַּאי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מְלַמֵּד שֶׁפָּרְעוּ אֶת רָאשֵׁיהֶן וְגִיְסוּ לִבָּם וְזָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר משֶׁה לֹא זָן עֵינָיו מִן הַשְּׁכִינָה וְנֶהֱנָה מִן הַשְּׁכִינָה, לֹא זָן עֵינָיו מִן הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו, וְנֶהֱנָה מִן הַשְּׁכִינָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כט): וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו, בִּשְׂכַר וַיַּסְתֵּר זָכָה (שמות לג, יא): וְדִבֶּר ה' אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, בִּשְׂכַר (שמות ג, ו): כִּי יָרֵא זָכָה (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, בִּשְׂכַר (שמות ג, ו): מֵהַבִּיט, זָכָה (במדבר יב, ח): וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט, נָדָב וַאֲבִיהוּא זָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה וְלֹא נֶהֱנוּ מִמֶּנָּה. וְעוֹד מִן הֲדָא (במדבר ג, ד): וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', וְכִי לִפְנֵי ה' מֵתוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶם. רַבִּי יוּדָן דְּיָפוֹ בְּעָא מִנֵּיהּ רַבִּי פִּנְחָס בַּר רַבִּי חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן הָכָא אַתְּ אָמַר (ויקרא י, ב): לִפְנֵי ה' (במדבר ג, ד): לִפְנֵי ה' שְׁנֵי פְּעָמִים, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כד, ב): לִפְנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם, פַּעַם אֶחָת, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּפְלַיִים מֵאֲבִיהֶן. (דברי הימים א כד, ב): בְּמִדְבַּר סִינַי, אָמַר רַבִּי מֵאִיר וְכִי בְּמִדְבַּר סִינַי מֵתוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּהַר סִינַי נָטְלוּ אַפּוֹפָּסִין שֶׁלָּהֶם לְמִיתָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא בִּתּוֹ וְנִמְצָא בְּשׁוֹשְׁבִינָהּ דָּבָר שֶׁל שִׁמְצָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם הוֹרְגוֹ אֲנִי עַכְשָׁיו אֲנִי מְעַרְבֵּב שִׂמְחַת בִּתִּי, אֶלָּא לְמָחָר שִׂמְחָתִי בָּאָה וְהוּא טַב בְּשִׂמְחָתִי וְלֹא בְּשִׂמְחַת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי הוֹרְגָן עַכְשָׁיו הֲרֵינִי מְעַרְבֵּב שִׂמְחַת בִּתִּי, לְמָחָר שִׂמְחָתִי בָּאָה. בִּתִּי זוֹ הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, יא): בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה הַר סִינַי, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ זֶה אֹהֶל מוֹעֵד.
במדבר רבה ב׳:כ״ה - הטקסט מספריא
בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר ג, ד), וְכִי בְּמִדְבַּר סִינַי מֵתוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּהַר סִינַי נָטְלוּ אֵפּוֹפָסִין שֶׁלָּהֶם לְמִיתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כד, יא): וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מִכָּאן שֶׁהָיוּ רְאוּיִן לְהַשְׁלָחַת יַד. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְכִי קִילוֹרִין עָלְתָה עִמָּהֶם לְסִינַי, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כד, יא): וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, כְּאָדָם שֶׁמַּבִּיט בַּחֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲכִילָה וַדָּאִית, דִּכְתִיב (משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מְלַמֵּד [על] שֶׁהֵגֵסוּ אֶת לִבָּן וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְזָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר משֶׁה לֹא זָן עֵינָיו מִן הַשְּׁכִינָה וְנֶהֱנָה מִן הַשְּׁכִינָה, לֹא זָן עֵינָיו מִן הַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, וְנֶהֱנָה מִן הַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות לד, כט): וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן אוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ, בִּשְׂכַר כִּי יָרֵא, (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, בִּשְׂכַר מֵהַבִּיט (במדבר יב, ח): וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. נָדָב וַאֲבִיהוּא זָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה וְלֹא נֶהֱנוּ מִן הַשְּׁכִינָה, וְלָמָּה לֹא מֵתוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מַשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ וְנִמְצָא בַּשּׁוֹשְׁבִין שֶׁלָּהּ דָּבָר שֶׁל לוֹגְמֵיָא, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ עַכְשָׁו הֲרֵינִי מְעַרְבֵּב שִׂמְחַת בִּתִּי, לְמָחָר שִׂמְחָתִי בָּאָה וּמוּטָב בְּשִׂמְחָתִי וְלֹא בְּשִׂמְחַת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי הוֹרֵג נָדָב וַאֲבִיהוּא עַכְשָׁו הֲרֵינִי מְעַרְבֵּב שִׂמְחַת תּוֹרָה, לְמָחָר שִׂמְחָתִי בָּאָה מוּטָב בְּשִׂמְחָתִי וְלֹא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, יא): בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה סִינַי, (שיר השירים ג, יא): וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד.
שמות רבה א׳:י״ב - הטקסט מספריא
אַרְבַּע גְּזֵרוֹת גָּזַר פַּרְעֹה עֲלֵיהֶם, בַּתְּחִלָּה גָּזַר וְצִוָּה לַנּוֹגְשִׂין שֶׁיִּהְיוּ דּוֹחֲקִין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין הַסְּכוּם שֶׁלָּהֶן, וְלֹא יִהְיוּ יְשֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶם. וְהוּא חָשַׁב לְמַעֲטָן מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אָמַר מִתּוֹךְ שֶׁאֵינָן יְשֵׁנִין בְּבָתֵּיהֶם אֵינָן מוֹלִידִין. אָמְרוּ לָהֶן הַנּוֹגְשִׂים, אִם אַתֶּם הוֹלְכִין לִישֹׁן בְּבָתֵּיכֶם עַד שֶׁאָנוּ מְשַׁלְּחִין אַחֲרֵיכֶם בַּבֹּקֶר, הַיּוֹם עוֹלֶה לְשָׁעָה וְלִשְׁתַּיִם וְאֵין אַתֶּם מַשְׁלִימִין אֶת הַסְּכוּם שֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, יג): וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר וגו', וְהָיוּ יְשֵׁנִין עַל הָאָרֶץ. אָמַר לָהֶן הָאֱלֹהִים, אֲנִי אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם אֲבִיהֶם שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה בָּנָיו כַּכּוֹכָבִים, דִּכְתִיב (בראשית כב, יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה וגו', וְאַתֶּם מִתְחַכְּמִים לָהֶן שֶׁלֹא יִרְבּוּ, נִרְאֶה אֵיזֶה דָּבָר עוֹמֵד אוֹ שֶׁלִּי אוֹ שֶׁלָּכֶם, מִיָּד (שמות א, יב): וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וגו'. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וּמֶה עָשׂוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת לִשְׁאֹב מַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן, וְשׁוֹאֲבִין מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן וְשׁוֹפְתוֹת לָהֶם שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָן וּמַרְחִיצוֹת אוֹתָן וְסָכוֹת אוֹתָן וּמַשְׁקוֹת אוֹתָן, וְנִזְקָקוֹת לָהֶם בֵּין שְׁפַתָּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יד): אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, בִּשְׂכַר שֶׁשָּׁכְבוּ בֵּין שְׁפַתָּיִם, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִזַּת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת בָּאוֹת לְבָתֵּיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מוֹלִידֵיהֶם, הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָֹּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ח, ה): תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מִשְׁמֵי מָרוֹם, וּמְנַקֶּה אוֹתָם וּמְשַׁפֵּר אוֹתָם, כְּחַיָּה זוֹ שֶׁמְשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ד): וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ וגו'. וּמְנַקֵט לָהֶם שְׁנֵי עִגּוּלִין, אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן וְאֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יג): וַיְנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וגו'. וְכֵיוָן שֶׁמַּכִּירִין בָּהֶם הַמִּצְרִיִּים רָצוּ לְהָרְגָם, וְנַעֲשָׂה לָהֶן נֵס וְנִבְלָעִין בַּקַּרְקַע, וּמְבִיאִין שְׁוָורִים וְחוֹרְשִׁין עַל גַּבֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכט, ג): עַל גַבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים. וּלְאַחַר שֶׁהוֹלְכִין מְבַצְבְּצִין וְיוֹצְאִין כְּעֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָֹּׂדֶה נְתַתִּיךְ וגו'. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִין בָּאִין עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ז): וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, אַל תִּקְרֵי בַּעֲדִי עֲדָיִים, אֶלָּא בְּעֶדְרֵי עֲדָרִים. וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, הֵם הִכִּירוּהוּ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,
שמות רבה כ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר, בִּזְכוּת הָהָר, וְאֵין הָהָר אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, עָלָה בֶּעָנָן וְיָרַד בֶּעָנָן וּזְכוּת אָבוֹת עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִמּוֹ. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אֵלּוּ הַנָּשִׁים, אָמַר לוֹ אֱמֹר לָהֶם רָאשֵׁי דְבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלוֹת לִשְׁמֹעַ, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, אָמַר לוֹ אֱמֹר לָהֶם דִּקְדּוּקֵי דְּבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, שֶׁהֵן מִזְדָּרְזוֹת בְּמִצְווֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיְהוּ מַנְהִיגוֹת אֶת בְּנֵיהֶן לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְּקֵיסָרִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, לֹא צִוִּיתִי אֶלָּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִצְטַוֵּית חַוָּה וְעָבְרָה וְקִלְקְלָה אֶת הָעוֹלָם, עַכְשָׁיו אִם אֵינִי קוֹרֵא לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, הֵן מְבַטְּלוֹת אֶת הַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב, ה): בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, לָמָּה כָּךְ בִּזְכוּת שֶׁאָמְרוּ (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח. ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפוטרו. שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקב"ה שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח. ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים שנאמר ולא תחניפו את הארץ וגו'. כי הדם הוא יחניף את הארץ וגו'.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ח - הטקסט מספריא
אלו הן הלוקין כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו כרת ואין בו מיתת בית דין כגון אוכל חלב ודם וחמץ בפסח וכן כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו מיתה בידי שמים כגון אוכל טבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וכן כל העובר על לאו שיש בו מעשה כגון אוכל בשר בחלב או לובש שעטנז אבל לאו שאין בו מעשה כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמא שוא אינו לוקה.
כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כגון לא תנאף לא תעשה מלאכה בשבת אין לוקין עליו וכל לאו שניתן לתשלומין כגון לא תגזול ולא תגנוב אין לוקין עליו וכל לאו שניתק לעשה כגון לא תקח האם על הבנים לא תכלה פאת שדך אין לוקין עליו אלא אם לא קיים עשה שבהן ועל לאו שבכללות אין לוקין עליו ושאר כל הלאוין שבתורה לוקין עליהן.
אי זהו לאו שבכללות זה לאו אחד שכולל עניינים הרבה כגון לא תאכלו על הדם וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני הואיל ולא ייחד לו לאו לכל אחד ואחד מהן אין לוקין על כל אחד ואחד אלא אם כן חלק אותה בלאוין אחרים או נאמר מפי השמועה שנחלקו כיצד כגון זה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל אינו לוקה על הנא והמבושל שתים אלא אחת ובחדש הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וחייב על שלשתן שלש מלקיות מפי השמועה למדו שזה לחלק הרי נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים ואף על פי שכלל כל העניינים בלאו אחד הרי חלק אותם בלאוין אחרים ואמר לא תנחשו ולא תעוננו מלמד שכל אחד מהן בלאו בפני עצמו וכן כל כיוצא בזה.
מי שלקה בבית דין על איסור כרת ולקה פעם שנייה על אותו כרת עצמו כגון שאכל חלב ולקה עליו ואכל חלב פעם שנייה ולקה עליו אם אכל פעם שלישית אין מלקין אותו אלא מכניסין אותו לכיפה והוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו ונותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיו ויכלה ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת.
מי שעבר על איסור כרת או מיתת בית דין והתרו בו והרכין בראשו או שתק ולא קבל עליו התראה אין הורגין אותו כמו שביארנו ואין מלקין אותו חזר ועשה כך והתרו בו והרכין בראשו או שתק אין ממיתין אותו ואין מלקין אותו חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו אע"פשהרכין בראשו או שתק כונסין אותו לכיפה עד שימות וכל אלו שלא קבלו עליהן ההתראה מכין אותן מכת מרדות הואיל וחטאו מכל מקום אפילו על איסור של דברו סופרים מכין אותו מכת מרדות.
הגונב כלי שרת מן המקדש והמקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן אלא הקנאין פוגעין בהן וכל שהורגן זכה וכן כהן ששמש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה היו מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא.

