שיחה יא
378שיחה יא
108 לקוטי
משיחת ש"פ תרומה, ב' דו"ח אדר ראשון ה'תשד"מ 379(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
380200 לקוטי
באשאפן ,בשביל התורה כו' ובשביל ישראל כו'* (בפרש"י בריש פ' בראשית).
381ד המקנתרים וכ" ,שאלה*:
פרעגן א 3822 לקוטי 383והעלמות והסתרים, מתוך מנוחה אמיתית, ביז ,מנוחה שלימה* (ווי מ'וועט
באַלד זאָגן בתפלת מנחה), ולימוד התורה מתוך דרכי נועם ודרכי שלום, ש,דרכי' דרכי נועם וכל נתיבות" שלום"יי.
הערות
עמוד 378
- 1. שיחות
- 2. ו) מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר -- נדפס בספר קיצורים והערות לתניא ע' קיח ואילך. אגרות-קודש שלו ח"ד ע' רסא ואילך. שם ח"ה ע' צ.
- 2. ראה בארוכה לעיל ע' 320 ואילך (בעניז ההשתדלות בהדפסת ספר התניא בכל עיר ועיירה בה דרים יהודים).
- 3. נדפס (גם) בכש"ט הוצאת קה"ת בתחלתו. ובְכַ"מ.
- 4. מגילה כט, א. זח'א קנ, ב. ובכ"מ.
- 5. מיכה ז, טו.
- 66. ראה לקו"ש חי"א בתחלתו.
- 8. ד עובד" א, כא.
עמוד 379
- 8. ישעי' ס, טי
- 6. להעיר מריבוי ההלכות דקודם ואיחור. ולהעיר מהמשנה בתחלת תושבע-פ: מאימתי קורין את השמע כו' ובהמשנה למה קדמה פ' שמע כו'.
- 0. בהעבודה בפועל -- משא" נבכללות העבודה, ההתחלה היא, אדרבא: קבלת עומ"ש, הנני מוכן ומזומן, הקדמת נעשר לנשמע.
- 1. זכרי" ב, ח.
- 5. ש"פ תוומה, בדו"ח אד"ר תשד"מ
- 6. שיחות 1
- 2. שם, ט.
- 3. ראה גם לעיל ע' 325 הערה 42.
- 4. ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מי*ד כסלו תש"ח -- נדפס בסה*מ תשי"א ע' 268.
- 5. ע"פ ישעי' מא, ו.
- 6. בשיחת ש"פ משפטים מבה"ח אד"ר (נדפס לעיל ע' 359 ואילך).
עמוד 380
- 1. - ==
- 7. אבות בסופה.
- 8. סז, ב. ירושלמי סנה' שם (ספ"ז). ועוד.
- 9. סנה' שם.
- 0. ראה מכתב שנדפס לעיל ע' 366.
- 1. אפילו מלאכים דקדושה.
- 2. בראשית א, א.
- 3. ראה פרש"י שם, יד.
- 4. אגה"ק ס"ך (קל, סעיא ואילך).
- 10. ש"פ תוומה, בדו"ח אד"ו תשד"מ
- 11. שיחות
- 12. ==
- 5. נצבים ל, טו.
- 6. שם, יט.
- 7. פ"ד מ"
עמוד 381
- 8. בראשית א, יז.
- 9. רפללה. ב"ר פט"ז, ב.
- 0. ב, אזיב.
- 4. ש"פ תוומה, בדר"ח אד"ר תשד"מ
- 5. שיחות 381
- 1. הושע ב, י. פרש"י עה"פ ר*פ דברים.
- 2. הל' ע"ז פ'א.
עמוד 382
- 1. ש"פ תרומה, בדר"ח אד"ר תשד"מ
- 2. שיחות
- 4. שיחות כ"ק מו*ח אדמוזר -- נעתק בהגש'פ עם לקוטי טעמים ומנהגים פי' חכם מה הוח - אומר כו' (ע' יז -- בהוצאת קה"ת תשל"ג ושלאח"ז).
- 5. עירובין סה, א.
- 6. לקו"ד ח"ב רי, ב. סה"מ תש"ח ע' 292.
עמוד 383
- 1. ש"פ תוומה, בדו"ח אד"ר תשד"מ
- 2. שיחות 23
- 7. משלי ג, יז.
- 4. >>
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
בראשית רבה ט״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן (בראשית ב, יא), שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן וּמֵימָיו מְהַלְּכִין בְּשֹׁפִי, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, עֲדַיִן לֹא הָיְתָה חֲוִילָה וְאַתְּ אוֹמֵר הוּא הַסֹּבֵב, אֶתְמְהָא, אֶלָּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, זָהָב וַדַּאי. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב), אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבוֹי דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ, טוֹבוֹי דְּהוּא בְּלִוְויָתֵי. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ טוֹבָה גְדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ, אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד וְהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּמָּה יְצִיאוֹת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא הָיָה עוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא בִּשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם (בראשית ב, יב), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ אַתְּ סָבוּר כַּבְּדֹלַח הַזֶּה שֶׁל פַּטָּמִים, יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ (במדבר יא, ז): וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח, מַה זֶּה אֶבֶן טוֹבָה, אַף זֶה אֶבֶן טוֹבָה.

