שיחה ח
347שיחה ח
משיתת ש"פ ו'צא,
1) כי אף שהוא גם יום השבת (עם כל העילויים דשבת), הרי לא הכל מתוועדים (ע"פ תקנת כ"ק מו"ח אדמו'ר) בכל שבת ושבת, כ"א בשבתות מיוחדים, כמו שכַת ק' מברכים החודש (אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע תרג. ועוד), שבת חנוכה, וכיו"ב, וכז בשבת זה -- במוצאי למחרת יו"ד כסלו.
2) כסדר הנהוג ברוב ההתוועדוות - שהתחלתן היא (לכתחילה) במוצאי החג (כמו מוצאי י"ט כסלו (אור לכ"ף כסלו:*), וכיו"ב), ואפילו כשהתחלת ההתוועדות היא בתוקפו דהחג -- הרי המשך ההתוועדות היא במוצאי החג ((גם) כדי להמשיך עניני החג על הזמן שלאח"ז), כמו בסעודת פורים שהתחלתה היא לאחרי תפלת מנחה (רמ'א או" סתרצ"ה ס"א), וממשיכים הסעודה במוצאי פורים, וכן התוועדות דראש השנה (ראה ס' השיחות תש"ד ע' 11), שמחת תורה, וכיו*ב.
וכן הוא בנוגע לההתוועדות דיו"ד כסלו, ששייכת (גם) למוצאי יו"ד כסלו. ובפרט שיו"ד כסלו בשנה זו הוא בערב שבת -- שאינו זמן מתאים כ"כ להתוועדות, מפני ההכנות לשבת, ולאידך -- שבת הוא המשך לערב שבת יו"ד כסלו (נוסף על זה שהוא מוצאי יו"ד כסלו), ובפרט ע"י תוספת שבת, ועד שאפשר להתפלל תפלת ערבית דשבת מבעוד יום (ראה ב"ח לטואו"ח סרס"א. שו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"ב), יו"ד כסלו, וכן מתפללים (ע"ד הרוב) תפלת קבלת שבת לאחרי צאת הכוכבים. אבל בליל שבת -- צריך עיוז אם הוא זמן להתוועדות, כדי שלא לבלבל סעודת שבת בבית כו'; משא"כ ביום השבת, וה"ה (גם) המשך לליל שבת.
ונוסף לכל זה -- הרי ידוע (ראה אוה"ת בראשית כרך א מב, ב ואילך. כרך ג תקח, א ואילך. ועוד) שעליית (העבודה ד)כל ימי השבוע, ובפרט יום הששי (ערב שבת), יו*"ד כסלו בשנה זו -- הוא ביום השבת. ומכ"ש שיומא דשבתא ורעוא דרעוין פועלים עלי' בליל שבת (מוצאי יו*ד כסלו).
י"א כסלו ה'תשמ"ז
מיטעלן רביץ, כ"ק אדמו"ר האמצעילי.
348108 לקוטי זכרון, נאַר) אין עבודה ומעשה בפועל (נעשים).
כסלו, אוז אַרויסנעמען דערפון דוקא אַ לימוד והוראה בעבודת ה'?!
349ווי מיזעט עס בפשטות אין זייערע דרושי חסידות (אפילו בשעת מ'קוקט אָריין אין די מאמרים, עאכו"כ בשעת מ'לערנט זיי).
ובלשון הקבלה והחסידות?" -- ,נקודה בהיכלא"יי, נקודת החכמה בהיכל דבינה, ,צריך להיות שתיהן כאחד כו'"?:.
350200 לקוטי
'דהרחבה כו') נאמר ונכתב לפני גאולתו (לא
כבגאולת אדה"ז, שלאחרי הגאולה נתרחבה ונתגלתה תורתו לגבי לפני הגאולה) -- הרי הכוונה היתה שילמדוה והפצתה (כדלקמן בפנים), ומבלי רדיפות וכו' מהמלכות דאז וכו' --- והשלימות בזה נעשה ע"י הגאולה.
351ה ועוד (ובמובן רחב יותר) ובעיקר:
3) וידוע שאדמו"ר האמצעי: עסק וביותר בהדפסת ספרי חסידות, ובאופן שיגיעו לכאו"א בנקל כו', ועד שהשתדל להדפיסם באופן שגם עניים יוכלו לקנותם (ראה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי - קונטרס המילואים (קה"ת, תשמיא) ע' יג ואילך. ח"יב ע' פא ואילך). וראה שיחת יו"ד כסלו תשמ"ה.
4) תהלים קיג, ט.
5) זהר ח'א ריט, א. חב פד, א. פה, ב. פרדס שער ערה"כ ערך אם הבנים. לקו"ת שמע"צ פח, ד. ובכ"מ.
דאַרף אַראַפקומען* אין עבודה': -- אין מדות שבלב (,חוצה" בערך למוחין), ביז אין מחשבה ודיבור, ביז -- והוא העיקר -- אין מעשה בפועל (,חוצה" שאין חוצה ממנו אין דעם אדם).
3522 לקוטי 353פ"ד. שער אח"פ פ"א, מאו"א ת, ז. וראה ביאורי הזהר להצ"צ ע' תקכ ואילך.
5) דרושי פ' ויצא (פרשתנו): ביאורי הזהר ריש פרשתנו. ד"ה ויצא תר"ל, תר"פ, תרפ"ז, ועוד. וראה לקמן סעיף זדח,
6) ראה הערה 49.
7) ולהעיר משיחת יו"ד כסלו תש"ז (לקו"ד ח*ג תפז, ב ואילך) -- לפני ארבעים שנה -- שמבאר גודל ההכרח שכל השכלה תבוא בעבודה בפועל. עיי"ש.
8) ועפ"ז יש להוסיף בהשייכות דגאולת אדהיז בי"ט כסלו וגאולת אדהאמ"צ ביו"ד כסלו -- לימי חנוכה, בסיום חודש כסלו (נוסף להמבואר בכ"מ): -גם נס חנוכה ונצחון החשמונאים הי' על התנגדות
היונים לא לעניו ההשכלה שבתורה בלבד, כי אם ,להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", וכתוצאה מזה -- ההכרח דעבודה ומעשה בפועל, כולל הפצת התומ"צ גם אצל הזולת. ולזה קבעו הנס בנרות -- שמדליקים על פתח ביתו מבחוץ, להאיר ב,נר (משלי ו, כג) מצוה ותורה אור"* (ובפרט פנימיות התורה, שמן** שבתורה (אמרי בינה ש'
ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
הק"ש פנ"ד ואילך)) גם בחוץ, וע"י מנורה שכל שבעה קני המנורה (כנגד שבעה סוגים דישראל -- לקו"ת ר*פ בהעלותך. שערי אורה ד"ה כי עמך פ"ד. ובכ"מ) הם ,מקשה אחת* (תרומה כה, לו), וממנה יוצאה אורה לכל העולם כולו (ראה מנחות פו, ב. ויק"ר פל"א, ז. ירוש' ברכות פ"ד ה"ה), וי"ל גם לאוה"ע.
ובספירות -- ספירת הבינה הו"ע הלידה וגילוי שבמוחין מנקודת החכמה שהיא בבחי' העלם.
כי אף שבכללות מוחין הן בַחי' עיבור ומדות בחי' לידה והתגלות (תניא פט"ז בהג"ה הא'. ביאורי הזהר לאדהאמ"צ קג, סע"א ואילך. קמה, ג. להצ"צ (כרך ב') עי תתקצג ואילך. הנסמן בליקוט פירושים כו' לתניא שם) -- הרי במוחין עצמן בינה היא בחי' (עיבור ואח"כ) לידה (גילוי) בערך לחכמה, כיימקור המדות הוא מהולדת המדות שבבינה (תבונה), הנק' ,תעלומות לבו" (תניא שם. אגה"ת ספ"ד. לקו"ת מסעי צ, א), בחי" ,בינה לבא" (קיצורים והערות לתניא שם. וראה אוה"ת יתרו ע' תתנו ואילך), וראה הערה 44. ועד שאפשר להיות שבח" תבונה זו מתלבשת במעשה דבור ומחשבת התורה ומצותי' כו' כאלו עסק בהם בדחילו ורחימו ממש אשר בהתגלות לבו (תניא שם) וראה הג"ה הב' בתניא שם ש,לפעמים התבונה יורדת להיות מוחין בנוק' דזעיר אנפין שהן אותי' התורה והמצות".
354(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
355יעקב מבאר שבע" מיינט יציאת בח" חכמה פון בחי' בינה*, מקור המדות (באר שבע), צו מאיר זיין אין מדות, ביז למטה מטה אין עולמות בי"ע, ,חרנה"'*.
356156 לקוטי
לארץ". און ,ויקרא שם המקום ההוא מחנים" (ל' רבים), ,שתי מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו".
357פּאַסיקע הכנות אין די קומענדיקע טעג צו איינאָרדענען אַז בי"ט כסלו (אַדעַר בסמיכות לו) זאָלן זיין התוועדויות בכל מקום ומקום, וואו מ'זאָל זיך אַלע צוזאָ- מען שטאַרקן אין טאָן די עבודה ומעשר בפועל פוז הפצת המעינות חוצה בכ? מקום ומקום.
3588 לקוטי 359גיט ער כח לכאו"א מישראל צו אויפטאָן בא זיך זיין גאולה הפרטית, ולהקדים די גאולה הכללית (ע"י הפצת המעינות חיצה),
הערות
עמוד 347
- 1. *) ואף שיש גם טעם לזה כי שלימות הגאולה היחה בכ"ף כסלו (ראה לקודש חדי ע' 230. וש"נש -- הרי אדה"ז מדגיש במכי הידוע שהייתה בדוקא
- 3. ראה ,התמים" חוברת ב ע' פא [פח, א] ואילך. ,מבוא" לס' בד קודש (הוצאת קה"ת). בית רבי ח"ב פ"ד-ה (הועתק בקיצור לשון בהוספה לס' בד קודש (הוצאה הנ"ל) ע' 20 ואילך).
- 4. פרש"י חוקת כא, כא.
- 5. להעיר ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לגאולתו י"ב-י"ג תמוז: לא אותי בלבד גאל הקב"ה כו', כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה כו (אגרות קודש שלו ח"ב ע' 5).
- 66. לשון אדה"ז באגה"ק סי' זך (קמו, א). :
- 7. ברכות כח, א. וש"נ.
- 8. לשון הכתוב -- אסתר ט, כח. וידוע פ" האריז"ל עה"פ (ראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם, הובא ונת' בס' לב דוד להחיד"א פכ"ט).
- 8. 0-7
- 9. ביט"כ (אגרות קודש אדה"ז (קה"ת תש-מ) ע' צח). -- להעיר מהשייכות (בתוכן) בין גאולת אדה-ז בייט כסלו לגאולת אדהאמ"צ ביו"ד כסלה
עמוד 348
- 9. אבות פ"א מי"ז,
- 0. לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו - כ' כטלו תש"ג (אגרות קודש שלו ח"ז ע' ל). הקדמה לחוברת י"ט כסלו. נת' בלקו"ש ח"ה ע' 436 ואילך, לקמן עי 5 ואילך.
- 3. ונ מכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ג"ע -- ט"ז כסלו תרס"ב (נדפס ב,מבוא* לקונט' ומעין עי 17 (פקסימילי' מגוכתי"ק). ,היום יום" בתחלתו. אגרות קודש שלו ח"א ע' רנט).
- 4. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 5. שיחות
- 2. זח'זג צד, ריש ע"ב.
- 3. ראה לקו"ד ח"ד תשמז, ב. ס' השיחות ה'ש"ת ע' 22. וראה שיחת ש"פ ויצא,:יו"ד כסלו תשמ"ו. ובכ*מ.
- 4. זח"ב קעז, א. וראה לקו"ת ואתחנן ו, ד.
עמוד 349
- 5. בהבא לקמן -- ראה לקו"ש ח"ה ע' 129 ואילך. ח"י ע' 99. לעיל ע' 162 ואילך.
- 6. ע"ד סדר התגלות נגלה דתורה -- משנה ואח"כ גמרא (חכמה ואח"כ בינה -- ראה ביאוה"ז להצ"צ (כרך א) ע' שסג ואילך. ועוד) -- ראה לעיל שם (ע' 162). וש"נ.
- 7. ראה זח"ג קמב, א. אגה"ק סו"ס טו. מקומות שבהערה 20. לקו"ת שה"ש לט, א ואילך.
- 8. ראה ס' השיחות תש"ב ע' 19. תש"ה ע' 60. אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ט ע' תטז. מקומות שבהערה הבאה.
- 9. ראה ,התמים" חוברת ב ע' עח [פח, ב]. לקוטי לוי יצחק -- אגרות ע' שלג ואילך.
- 6. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 0. ד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה -- לקו"ת ר"פ ראה. מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים חיב בתחלתו (נדפס ז"ע). ועוד. -- ולהעיר שגם בדרושים הנ"ל (בביאור הענין דנקודה בהיכלא) -- נראה בגלוי הרחבת הביאור דבעל הגאולה בנקודת הענין שבלקו"ת לאדה"ז,
- 21. ראה זח"א ו, רע"א. תקו"ז ריש תיקון ה (יט, א). תיקוז כח (עב, ב). ועוד. אגה"ק ס"ה (קז, אא ועוד.
- 2. לשון הלקו"ת שם.
- 3. ,התמים" שם,
- 4. לשון אגה"ק הידועה דהבעש"ט -- נדפסה בכש"ט הוצאת קה"ת בתחלתו. ובכ"מ.
עמוד 350
- 5. אלא, בפרטיות -- הי' הקטרוג על אדה"ז על כללות חידושו בהפצת המעינות חוצה (ראה סִי השיחות תש"ג ע' 59. בית רבי ח'א פט"ז בהערה (לא, א). לקו"ש ח"י ע' 223. 269. ח"ל ע' 170), בחבי"יד שבשכל (שעד אז לא הי' ענין זה); משא"כ הקטרוג על אדהאמ"צ הי' בעיקר על הענין דרבי וחסיד כו" (שיחת יו"ד כסלו תשיא (ס' השיחות תש"א ס"ע 50). וראה אגרות קודש אדמו'"ר האמצעי (קה"ת תש"מ) עי שב).
- 6. ונשתלשלו מהן (ראה תניא רפ"ג) -- המאסר למטה.
- 7. וכדברי הבעש"ט והה"מ לאדה"ז בהיותו במאסר (על שאלת אדה"ז ,ואם אצא מכאן האם אפסיק מלומר ד'ח'): כיון שהתחלת לא תפסיק ואדרבה לכשתצא תאמר יותר (בית רבי שם. נת' בלקו"ש ח"ל שם). - ומזה מוכן גם בנוגע לגאולת אדהאמ"צ ביו"ד כסלו.
- 8. ס' השיחות תורת שלום ס"ע 112 ואילך.
- 9. וכמובן גם מזה, שלמרות גאולת אדה"ז, הי אפ"ל עוד קטרוג והעלם והסתר על הפצת המעינות
- 6. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 7. חוצה ע"י מאסר של אדהאמ"צ. ומזה מוכח, שגם ע"י גאולתו ניתוסף עילוי בהפצת המעינות חוצה, עילוי שלא הי' ע"י גאולת אדה"ז. וראה בזה ובהבא לקמן שיחת יו"ד כסלו תשמ"א.
- 0. שגם לאחרי גאולתו בי"ט כסלו היתה תורתו בבחי' נקודת החכמה בערך להרחבת הבינה דאדמו"ר האמצעי.
- 1. ואף שרוב תורתו של אדהאמ"צ (באופן
- 2. ראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' תנה, שהמדות (ז'א) נק' חוץ לגבי חו"ב. וי"ל, שגם המוחין נק' חוץ לגבי האמונה שלמעלה מהשכל ובפרט לגבי עצם הנפש (ראה לקו"ת ויקרא ד, ב).
עמוד 351
- 1. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 2. 0-7] -
- 6. בלשון וכפס"ד המשנה ,לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות פ"א מי"ז).
- 7. וענין זה -- כמו כל ענינים בחסידות - נמצא גם בנגלה דתורהי, כי נגלה דתורה הוא גופא לנשמתא דאורייתא (זח"ג קנב, א): פס"ד הרמב"ם (בספרו ,הלכות הלכות") ש,ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו* (סוף הל' מעילה) ו,אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם כו' ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם כו' ורוב דיני התורה אינן אלאי* כו' לתקן הדעות וליישר כל המעשים" (סוף הלי תמורה), כלומר שדיני התורה (גם חוקים וגם מצוות התלויות בכהן וכיו"ב) לא ניתנו אלא ללמוד הוראה בעבודת ה', ,לתקן הדעות וליישר כל המעשים'.
- 5. *) אלא שחסידות גילתה ופירשה העניץ (ע"ד .ופירש הבעש"ט* (שעהיוה"א פ"א) בענין .לעולס ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט, פט) -- שנאמר לפני זה במדרש תהלים (עה"פ. וראה לעיל ע' 351 הערה 29. וש"נ). ועד"ז בענין העוגחה פרטית (ראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע" קלב. סה"מ תרע"ח ע' חיג. חרפ"ו ע' קנו ואילך. ועוד. וראה לקוש חל ע' 0] אבל לאחרי הגילוי ע"י תורת החסידות אפשר למצוא כל הענינים בנגלה דתורה.
- 6. =) ולשון זה מורה דהוא לעיכובא גראה מנחות פג,: ב בתוד"ה מתני")
עמוד 352
- 8. ראה סה"מ קונטרסים ח'א קצה, סע'א ואילך. היש"ת ע' יא, תש"א ע' 57. ס' השיחות ה'שית ע' 44 ואילך. תש"ג ס"ע 66 ואילך.
- 9. רפלל"ז,
- 0. לכאו' כצ"ל [ועבודתינו -- ביו"ד] כמו ,במעשינו* הסמוך לו.
- 41. אגה"ק דהבעש"ט הנ"ל הערה 24.
- 2. ,מעשינו* -- מלשון כפ" (ראה לקו"ת בחוקותי מח, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשסא. ועוד), ,ועבודתינו" מלשון עיבוד עורות (תו"א משפטים עו, א).
- 6. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 7. שיחות
- 3. ראה תו"א לך יא, ג. תו"ח שם פא, ב ואילך. לקו"ת חוקת נז, ד. ובכ"מ.
- 4. ובפרט בחי' חבונה (שבבינה) אותיות בן ובת שהן דחילו ורחימו (מדות שבבינה) -- תניא ספט"ז בהג"ה. מזח"ג (אדר"ז) רצ, ב. ע"ח שער הזווגים
עמוד 353
- 1. *) ראה בכ"ז מאמרי אדהיז תקס"ג ע' נז. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פמ"א-מב. פנ"ג. סהמ"צ להצ"צ מצות נ"ח (עא, א. שם, סע"ב ואילך). וראה לעיל ע' 237 ואילך.
- 2. **) ולהעיר מדברי אדמו*ר מהורש"ב !י"ע אשר הקטרוגים וכו" והגאולה די"ט כסלו הוא עדד דע"י שכותשין אותו הזית נותן שמנו (ס' השיחות תורת שלום ע' 26
- 9. להעיר מלקו"ד שם (תפח, ב), שיו"ד כסלו הוא זמן הלידה של חסיד, וענין הלידה של חסיד הוא התוועדות חסידית. ויש לומר השייכות, כי לידה הו"ע הגילוי בעולם גם להזולת (ולא כעובר במעי אמו), וזהו גם ענין ההתוועדות -- גילוי לרבים.
- 0. ראה סנהדריז קג, סע"ב ואילך.
עמוד 354
- 51. ראה ד"ה החלצו תרנ"ט פ"י (סה"מ תרנ"ט ע' סא). ועוד.
- 2. ישעי מא, ו
- 3. הובא במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (קובץ מכתבים שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק ע' 198 ואילך. אגרות קודש שלו ח"ג ע' תיג ואילך),
- 4. ראה דניאל י, כא. שם יב, א. ועוד.
- 5. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 6. שיחות
- 5. ירושלמי קידושין פ"ג ה"ב.
- 6. ב"ק כת, ב. \
- 7. עוד שייכות -- ראה לעיל ע' 159 ואילך.
- 8. תו"א ותו"ח ריש פרשתנו. אוה"ת שם קצב, א ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ח (כרך ב) ע' תרכו ואילך. וראה מקומות שבהערה 62.
- 9. ולהעיר שבפרשתנו מסופר גם שלאה ילדה ששה בנים ובת אחת, שהו"ע הולדת שבע מדות (ז"א ומלכות) מבחי' בינה (לאה) (ראה פרדס שבהערה 5. תו"ח פרשתנו כט, ב. אוה"ת חנוכה רחצ, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה (כרך ב) ס"ע תשפח).
עמוד 355
- 0. ויש לומר, ש,ויצא" קאי גם על היציאה מחכמה לבינה,
- 6. ובפרטיות יותר -- כפירוש השני בזהר (פרשתנו קמו, ב ואילך. וראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ (יז, ד) ולהצ"צ ריש פרשתנו. מקומות שבהערה הבאה) כ,ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", שהיציאה היא מ,באר שבע", בחי' מלכות, לעלמא דפרודא.
- 2. ד"ה ויצא תר"ל, תר*פ, תרפ"ז. ועוד.
- 3. ראה תניא ספל"ג. ועוד.
- 4. ראה ב"ר פס"ח, יג. רמב"ן ריש פרשתנו מפדר"א (פל"ה -- ונשמט בפדר"א שעם פירוש הרד"ל!). וראה בארוכה לעיל ע' 153 ואילך. וש"נ.
- 6. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 5. ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד*ה ה*ג ונאמר -- פסחים קטז, ב. ועוד. 6 פרשתנו לב, ב-ג.
עמוד 356
- 7. ראה מפרשי רש"י כאן. רמב"ן כאן. וראה לעיל שם (ע' 150). וש"נ.
- 8. ראה לעיל שם ע' 153 ואילך.
- 9. כפתגם הצ"צ הידוע על שאלת חסיד א' ע"ד הנסיעה לארץ ישראל: ,מאך דא ארץ ישראל" (אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תפה ואילך). ומזה מובן במכש"כ וק"ו בנוגע לעבודת יעקב אבינו, ובפרט שיעקב הי' לפני כיבוש ארץ ישראל, שע"י הכיבוש נקבעה קדושת הארץ (אף שנתינת ובעלות הארץ היתה מזמן אברהם. -- ראה לקו"ש חט"ו עי 5 ואילך. לעיל שם ע' 152-3).
- 4. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 5. שיחות
- 0. והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א). 1 זת"ב סג, ב. פח, א.
עמוד 357
- 2. רמז לזה בפרשתנו (כח, כב) - והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים".
- 3. ראה לעיל ע' 338. וש"נ.
- 4. והעיקר -- ,להכנס* בעניני זכור וזכרון (עיין הלי ת"ת לאדה"ז פ"ב סוס"י, דרושי פ' זכור, ועוד),
- 4. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 5. נסמן לעיל הערה 42.
- 6. מגילה ו, ריש ע"ב.
- 7. איוב ה, ז. סנהדרין צט, ב.
- 8. במדב"ר פי"ב, ג.
- 9. וכמודגש גם בפרשתנו, שתיכף בתחלת העבודה (יציאת יעקב מבאר שבע) מבטיח לו הקב"ה ,והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת גו'" (בח, טו), ומשום זה ,וישא יעקב רגליו", ,משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת*" (כט, א ובפרש*).
- 0. משנה מכות כג, ריש ע"ב.
- 81. ראה כתובות טז, רע"א.
עמוד 358
- 2. במכתבו -- נדפס בסה"מ קונטרסים ח'ב שצז, ב. אגרות קודש שלו חיד ע' רעט.
- 3. ראה ד"ה פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי (בשערי תשובה ח'א) פ"ד. ד"ה ולאחותו הבתולה תרכ"ז, תרכ"ט. סה"מ תרנ"ט ע' קסב. תש"ד ע' 106 ואילך. ועוד,
- 3. ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז
- 4. שיחות
- 4. תניא ספכ"ח.
- 5. ראה רמב"ם הל' מקואות בסופן.
- 6. ראה תו"א ותו"ח ר"פ שמות.
- 7. שיחת שמחז"ת תרפ"ט (סה"ש תרפ"ט ע' 42).
- 8. ע'ד ובדוגמת הביהמ"ק (שכל א' מישראל הוא בדוגמת המקדש, ,ושכנתי בתוכם" (תרומה כה, ח) -- ,בתוך כאו"א* (ראה ראשית חכמה שער האהבה פ" קרוב לתחלתו. אלשיך תרומה שם, של"ה חלק תושב"כ פ' תרומה שכה, ב. שכו, ב ועוד) -- שכל פרט שבו צ"ל בתכלית השלימות, ואין עניות במקום עשירות (תמיד כט, א. וראה אנציקלופדי' תלמודית (כרך א) ערך ,אין עניות במקום עשירות". וש"נ), ולא רק בקדש הקדשים (בדוגמת ,צופוצן" המוח והלב) כו', אלא גם בכל פרט ופרט, עד שמשקין הבהמה קודם (ולכאורה מחוץ למקום) שחיטתה בכוס של זהב (תמיד שם).
- 10. וענינו בעבודה (ראה לקו"ד ח"ד תשב, א): משקין הבהמה משום סירכא על הריאה (ביצה מ, א ובפרש"י, יו"ד סל"ט סי"ב ובש"ך שם ס"ק לב), שיכול לעכב נענוע הריאה ונשימת הבהמה, וע" ההשקאה מסירים הסירכא. וברוחניות: התלבשות הנפש אלקית בנפש הבהמית נקרא בשם סרכות הריאה, שהריאה נסרכת ודבוקה ומושרשת עד שאינה יכולה להניף על הלב (לקו"ת ר"ה סב, א. וש"נ), ולזה משקין הנפש הבהמית כדי להסיר סרכות הריאה, שמעכבין נשימת רוח חיים של הנה"ב (מנפש האלקית), שנשתלשל מ,ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז), מאז דנפח מתוכי' נפת
עמוד 359
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
תניא, שער היחוד והאמונה א׳ - הטקסט מספריא
לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דִּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל כוּ׳״ – הוּא ״יִחוּדָא עִילָּאָה״, וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ – הוּא ״יִחוּדָא תַּתָּאָה״:
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד. וְצָרִיךְ לְהָבִין: וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים נִשְׁרֶה בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְהִיר כָּל כָּךְ ״וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״?
הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם, ה׳, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.
וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ, אִילּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁגַּם בְּדוֹמֵם מַמָּשׁ, כְּמוֹ אֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם, יֵשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִית. דְּהַיְינוּ, בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַמְחַיּוֹת וּמְהַוּוֹת אֶת הַדּוֹמֵם, לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וָאֶפֶס שֶׁלִּפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.
וְאַף שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שֵׁם ״אֶבֶן״ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, נִמְשָׁךְ חַיּוּת לָאֶבֶן עַל יְדֵי צֵירוּפִים וְחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת, הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים פָּנִים וְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְנִמְשָׁךְ מֵהֶן צֵירוּף שֵׁם ״אֶבֶן״, וְהוּא חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶבֶן.
וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ.
לְפִי שֶׁאֵין פְּרָטֵי הַנִּבְרָאִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַצְמָן שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶן עַצְמָן – גָּדוֹל מְאֹד מִבְּחִינַת הַנִּבְרָאִים פְּרָטִיִּים, וְאֵין כֹּחַ בָּהֶם לְקַבֵּל הַחַיּוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹרֵד הַחַיּוּת וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְגִימַטְרִיָּאוֹת שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן הָאוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנּוּ נִבְרָא פְּרָטִי.
וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הוּא כְּלִי לַחַיּוּת הַמְצוּמְצָם בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן, וּלְהַחֲיוֹתוֹ לְעוֹלָם, דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוּלָּא חַד״:
תניא, ליקוטי אמרים ט״ז - הטקסט מספריא
וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה׳ לַבֵּינוֹנִים: הָעִיקָּר, הוּא לִמְשׁוֹל וְלִשְׁלוֹט עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי עַל יְדֵי אוֹר ה׳ הַמֵּאִיר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, וְלִשְׁלוֹט עַל הַלֵּב.
כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּמוֹחוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִבִּינָתוֹ רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳ בְּמוֹחוֹ – לִהְיוֹת ״סוּר מֵרָע״ דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, וַאֲפִילוּ אִיסּוּר קַל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְאַהֲבַת ה׳ בְּלִבּוֹ בֶּחָלָל הַיְמָנִי – בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כּוּלָּן.
וְיֶתֶר עַל כֵּן, צָרִיךְ לֵידַע כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָה לַבֵּינוֹנִים, שֶׁגַּם אִם אֵין יַד שִׂכְלוֹ וְרוּחַ בִּינָתוֹ מַשֶּׂגֶת לְהוֹלִיד אַהֲבַת ה׳ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ בּוֹעֵר כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְחָפֵץ בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה מוּרְגֶּשֶׁת בַּלֵּב לְדָבְקָה בוֹ, רַק הָאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת בְּמוֹחוֹ וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ,
הגהה
וְהַסִּיבָּה לָזֶה הִיא, מִפְּנֵי הֱיוֹת הַמּוֹחִין שֶׁלּוֹ וְנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ מִבְּחִינַת ﬠִיבּוּר וְהֶﬠְלֵם תּוֹךְ הַתְּבוּנָה, וְלֹא מִבְּחִינַת לֵידָה וְהִתְגַּלּוּת, כַּיָּדוּﬠַ לְיוֹדְﬠֵי חֵן:
דְּהַיְינוּ שֶׁהַלֵּב מֵבִין בְּרוּחַ חָכְמָה וּבִינָה שֶׁבְּמוֹחוֹ גְּדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ, אֲשֶׁר עַל כֵּן, יָאֲתָה לוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁתִּכְלֶה אֵלָיו נֶפֶשׁ כָּל חַי לִידָּבֵק וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹרוֹ; וְגַם נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ כָּךְ יָאֲתָה לָהֶן לִהְיוֹת כָּלוֹת אֵלָיו בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה, לָצֵאת מִנַרְתֵּקָן, הוּא הַגּוּף, לְדָבְקָה בוֹ, רַק שֶׁבְּעַל כָּרְחָן חָיוֹת הֵנָּה בְּתוֹךְ הַגּוּף וּצְרוּרוֹת בּוֹ כְּאַלְמָנוֹת חַיּוֹת; וְלֵית מַחֲשָׁבָה דִילְהוֹן תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹתֶיהָ, כִּמְשַׁל הַמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ הַנִּזְכָּר לְעֵיל; וְאֵי לָזֹאת, יָאֲתָה לָהֶן לְחַבְּקוֹ בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד, דְּהַיְינוּ, קִיּוּם הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר וּבְמַחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא הַשָּׂגַת וִידִיעַת הַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
הִנֵּה, כְּשֶׁמַּעֲמִיק בְּעִנְיָן זֶה בְּתַעֲלוּמוֹת תְּבוּנוֹת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, וּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, שֶׁמְּקַיֵּים כֵּן בְּפִיו כְּפִי אֲשֶׁר נִגְמַר בִּתְבוּנַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וְיֶהְגֶּה בָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּפִיו, וְכֵן הַיָּדַיִם וּשְׁאָר אֵבָרִים מְקַיְּימִים הַמִּצְוֹת כְּפִי מַה שֶּׁנִּגְמַר בִּתְבוּנַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, הֲרֵי תְּבוּנָה זוֹ מִתְלַבֶּשֶׁת בְּמַעֲשֵׂה דִּבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, לִהְיוֹת לָהֶם בְּחִינַת מוֹחִין וְחַיּוּת וְגַדְפִין לְפָרְחָא לְעֵילָא, כְּאִלּוּ עָסַק בָּהֶם בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ מַמָּשׁ אֲשֶׁר בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ [בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה מוּרְגֶּשֶׁת בְּלִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ הַצְּמֵאָה לַה׳, מִפְּנֵי רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבָתוֹ שֶׁבְּלִבּוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל], הוֹאִיל וּתְבוּנָה זוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ הִיא הַמְּבִיאָתוֹ לַעֲסוֹק בָּהֶם, וְלוּלֵי שֶׁהָיָה מִתְבּוֹנֵן בִּתְבוּנָה זוֹ לֹא הָיָה עוֹסֵק בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא בְּצָרְכֵי גוּפוֹ לְבַד [וְגַם אִם הוּא מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אוֹהֵב אֶת גּוּפוֹ יוֹתֵר בְּטִבְעוֹ].
וְזֶה רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בְּאָמְרָם: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, וַהֲוָה־לֵיהּ־לְמֵימַר: ״מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ״, אֶלָּא הָעִנְיָן, כִּי דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁבְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, הֵם הַמִּתְלַבְּשִׁים בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לְהַחֲיוֹתָם לְפָרְחָא לְעֵילָא, כִּי הַלֵּב הוּא גַּם כֵּן חוּמְרִי, כִּשְׁאָר אֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁהוּא פְּנִימִי וְחַיּוּת לָהֶם, וְלָכֵן יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לִהְיוֹת לָהֶם גַּדְפִין לְהַעֲלוֹתָם.
אַךְ הַדְּחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁבִּתְבוּנוֹת מוֹחוֹ וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – גָּבְהוּ דַרְכֵיהֶם לְמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת הַמַּעֲשֶׂה, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לִהְיוֹת לָהֶם בְּחִינַת מוֹחִין וְחַיּוּת לְהַעֲלוֹתָן לְפָרְחָא לְעֵילָא, אִם לֹא שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָן וּמְחַבְּרָן לִבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה; וְהֵן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה״, כִּי אֵינָן דְּחִילוּ וּרְחִימוּ מַמָּשׁ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כִּי אִם בִּתְבוּנַת מוֹחוֹ וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
הגהה
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר וְﬠֵץ חַיִים, דִּ״תְבוּנָה״ אוֹתִיּוֹת ״בֵּ״ן וּבַ״ת״, שֶׁהֵן דְּחִילוּ וּרְחִימוּ, וְלִפְﬠָמִים הַתְּבוּנָה יוֹרֶדֶת לִהְיוֹת מוֹחִין בְּ״נוּקְבָא״ דִ״זְﬠֵיר אַנְפִּין״, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
אַךְ צֵירוּף זֶה מְצָרֵף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְעֵסֶק הַתּוֹרָה הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, עַד עוֹלַם הַבְּרִיאָה, מְקוֹם עֲלִיַּית הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים אֲשֶׁר בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ מַמָּשׁ.
אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, נַמֵי עוֹלִים לְעוֹלַם הַיְצִירָה, עַל יְדֵי דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים הַמְסוּתָּרִים בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹלְדוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בַּאֲרִיכוּת:
תלמוד ירושלמי קידושין ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לָךְ מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לֵיךְ מִיכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיֵשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֶרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּהּ. וְאִם הֶרְאָהּ עַל שּׁוּלְחָנוֹ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
הלכה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת כול׳. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז. הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. לֹא הִסְפִּיקָה לִיתֵּן עַד שֶׁמֵּת. תַּנִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. נוֹתְנָן לְאָבִיו וּלְאָחִיו וְהִיא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לֵיךְ מָאתַיִם זוּז. כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו וְאֶחָיו נוֹתְנִין לָהּ וְהִיא זְקוּקָה לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֶדֶר הַסִּימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פַּלָּן בַּר פַּלָּן מְקַדֵּשׁ לֵיךְ אַנְתְּ פַּלְנִיתָא בַּר פַּלָּן עַל מְנָת לִיתֵּן לִיךְ מִיקְּמַת פַּלָּן וּמִכְנְסִינִיךְ לְיוֹם פַּלָּן. וְאִין אָתָא יוֹם פַּלָּן וְלָא כְנַסְתִּיךְ לָא יֶהֱוֵי לִי כְּלוּם. אִירָע לוֹ אוֹנֶס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דְּלָא עֲבַד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דַּעֲבַד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֵיךְ צָרִיךְ לְמֵיעֲבַד. דְּאִין אָתָא יוֹם פַּלָּן וְלָא הֲוֵיתִי כוֹנְסָהּ לִי לֹא יְהֵא עָלַיִיךְ כְּלוּם. רִבִּי יוֹחָנָן דָּמִיךְ פְּקִיד לִבְנָתֵיהּ דִּיהֲווֹן עֲבְדָּן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר. שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בֵּית דִּין אַחֵר וְיִסְבּוֹר דִּכְוָותֵיהּ וְנִמְצְאוּ בָנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵירוּת.
הִגִּיעַ הַזְּמָן. הוּא אוֹמֵר. נָתַתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נָטַלְתִּי. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא סִימְפוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָיה. הַגַּע עַצְמָךְ דְּלָא הֲוָה סִימְפוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְאוֹסְרָהּ עָלָיו צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָיה שֶׁכָּנְסוּ עַצְמָן בְּתוֹךְ סִימְפוֹן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. זִיל הַב. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. אִשָּׁה לֹא קָנִיתִי וְאַתְּ אָמַר לִי. אֵיזִיל הַב. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִיָּמַיי לֹא שָׂחַק בִּי אָדָם אֶלָּא זֶה. חָזַר וְאָמַר. אִין חָזַר בֵּיהּ יִתֵּן. אִין הִיא חַזְרַת בָּהּ תִּתֵּן. וְלֹא הָדָא הִיא קַדְמִיָיתָא. חָזַר וַעֲשָׂאוֹ מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין.
סֶדֶר סִימְפוֹן כָּךְ הוּא. עֵד אֶחָד מִשֶּׁל חָתָן וְעֵד אֶחָד מִשֶּׁל כַּלָּה וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי עֵדִים לָזֶה וּשְׁנֵי עֵדִים לָזֶה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵין שְׁנֵיהֶן מוֹדִין. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן מוֹדִין שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַעֲקוֹר קִידּוּשִׁין. כְּהָדָא. הוּא אוֹמֵר. בָּעַלְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִבְעַלְתִּי. אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְאָמַר. לֹא בָעַלְתִּי. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ. שֶׁכְּבָר אָמַר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. בָּעַלְתִּי. אֲבָל אִם לֹא אָמַר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. בָּעַלְתִּי. שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַעֲקוֹר חֲזָקָה. הָיָא עֵד אֶחָד מִשֶּׁלְּחָתָן וְעֵד אֶחָד מִשֶּׁלְּכַלָּה וְהֶחָתָן חָתוּם בִּכְתַב יָדוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. סִימְפוֹן. רִבִּי בָּא אָמַר. קִידּוּשִׁין. אֲנִי אוֹמֵר. לֹא עָמַד וּבִירֵר אֶת הַסִּימְפוֹן אֶלָּא סָבַר שֶׁהוּא מַתִּיר בַּאֲחוֹתָהּ.
עַד שֶׁיְּהֵא מִדַּעְתּוֹ וּמִדַּעְתָּהּ. הָיָה מִדַּעְתּוֹ סִימְפוֹן וּמִדַּעְתָּהּ קִידּוּשִׁין. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. סִימְפוֹן. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר. קִידּוּשִׁין. וַהֲוָה רִבִּי חֲנִינָה מְתָרֵס כֵּלָיו קֳבַל רִבִּי חַגַּיי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי הִילָא. קַבֵּל חַגַּיי. דְּחַגַּיי אִינְשָׁא סְבוֹרָא הוּא. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. בָּאֲדָר קַדְמַיָיא דְמָךְ רִבִּי הִילָא. בָּאֲדָר תִּנְיָינָא אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנַנְיָה חַבְרֵיהוֹן דְּרַבָּנִין וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּהָדָא דְרִבִּי חַגַּיי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי. לֹא יְאוּת הֲוָה רִבִּי הִילָא אָמַר לָךְ. קַבֵּל לְחַגַּיי. דְּחַגַּיי אִינְשָׁא סְבוֹרָא הוּא. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לֵיהּ. קִידַּשְׁתָּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא קִידַּשְׁתִּיךְ. הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. הָתִיב רִבִּי בוֹרְקַי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְאִם אַף בְּסִימְפוֹן כֵּן. אָמַר לֵיהּ. לֵית סִימְפוֹן סָפֵק. אֶלָּא הוּא סִימְפוֹן אוּ קִידּוּשִׁין.
קִידֵּשׁ בְּתוֹךְ סִימְפוֹן הֲרֵי אֵילּוּ קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. גֵירַשׁ. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹנָה אָמְרִין. נָגְעוּ בָהּ גֵּירוּשִׁין. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. לֹא נָגְעוּ בָהּ גֵּירוּשִׁין. כַּד דְּמָךְ רִבִּי יוֹנָה עַבְדוֹן תַּלְמִידוֹי דִכְוָותֵיהּ. אָמְרִין. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹצְאָה בְלֹא גֵט. וְאַתְּ אָמַר. נָגְעוּ בָהּ גֵּירוּשִׁין. אֶלָּא לֹא נָגְעוּ בָהּ גֵּירוּשִׁין. מֵת מִתּוֹךְ סִימְפוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. מוֹתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא. רִבִּי בָּא אָמַר. אֲסוּרָה לְהִינָּשֵׂא. רִבִּי מָנָא שָׁאַל לְבֵית אָבוֹי דְּרִבִּי יוֹסֵי. הֵיךְ רַבְּכוֹן נְהִיג עֲבִיד. אָמַר לֵיהּ. כְּדַי זְמָן מְרוּבֶּה הוּא אם. תֵּלֵךְ וְתִינָּשֵׂא מִיָּד. כְּדוּ זְמָן מְמוּעָט הוּא אָמַר. מַה בְכָךְ שֶׁתַּמְתִּין. שָׁלַיח דְּבָרִים בְּתוֹךְ סִימְפוֹן. רִבִּי מָנָא אוֹמֵר. סִימְפוֹן. רִבִּי בָּא אָמַר. קִידּוּשִׁין. וְחָשְׁשִׁין רַבָּנִין לְהָדָא דְרִבִּי מָנָא.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ג - הטקסט מספריא
עוֹד זֹאת תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הָאֲמִיתִּית, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּנַפְשׁוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים שֶׁצָּרִיךְ לְזַכְּכָהּ וּלְהָאִירָהּ בְּשִׂמְחַת לֵבָב, אֲזַי יַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ וִיצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ וּבִינָתוֹ עִנְיַן יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ הָאֲמִיתִּי, אֵיךְ הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ מְלֹא כָּל הָאָרֶץ הַלֶּזוּ הוּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ, וְהוּא לְבַדּוֹ הוּא בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ קוֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְגַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּבְרָא בוֹ עוֹלָם הַזֶּה, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, הָיָה הוּא לְבַדּוֹ מְמַלֵּא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְגַם עַתָּה כֵּן, הוּא לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל.
מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים בְּטֵלִים אֶצְלוֹ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּבִיטּוּל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְהַמַּחֲשָׁבָה בִּמְקוֹרָן וְשָׁרְשָׁן, הוּא מַהוּת הַנֶּפֶשׁ וְעַצְמוּתָהּ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כוּ׳, שֶׁאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה [כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְרָקִים כ׳ וְכ״א בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּין שָׁם]. וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר גַּם כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מָשָׁל גַּשְׁמִי לָזֶה, מֵעִנְיַן בִּיטּוּל זִיו וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ, הוּא גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁגַּם שָׁם מֵאִיר וּמִתְפַּשֵּׁט וַדַּאי זִיווֹ וְאוֹרוֹ, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת מֵהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהֶאָרָתוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁשָּׁם הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת בִּמְקוֹרוֹ וּכְאִילּוּ אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת כְּלָל:
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, הוּא בִּיטּוּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקורוֹ שֶׁהוּא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה, כְּשֶׁיַּעֲמִיק בָּזֶה הַרְבֵּה, יִשְׂמַח לִבּוֹ וְתָגֵל נַפְשׁוֹ אַף גִּילַת וְרַנֵּן בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד בֶּאֱמוּנָה זוֹ, כִּי רַבָּה הִיא, כִּי הִיא קִרְבַת אֱלֹהִים מַמָּשׁ. וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ, וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה זוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה, כַּמָּה גְדוֹלָה שִׂמְחַת הֶדְיוֹט וּשְׁפַל אֲנָשִׁים, בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הַמִּתְאַכְסֵן וְדָר אִתּוֹ עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְקַל וָחוֹמֶר לְאֵין קֵץ לְקִרְבַת וְדִירַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּכְדִכְתִיב: ״כִּי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי, נְאֻם ה׳״:
וְעַל זֶה תִּיקְּנוּ לִיתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּכָל בֹּקֶר, וְלוֹמַר: ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ׳ וּמַה יָפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ״, כְּלוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בִּירוּשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לוֹ הוֹן עָתֵק שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ, כֵּן וְיוֹתֵר מִכֵּן לְאֵין קֵץ, יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ עַל יְרוּשָּׁתֵנוּ שֶׁהִנְחִילוּנוּ אֲבוֹתֵינוּ, הוּא יִחוּד ה׳ הָאֲמִיתִּי, אֲשֶׁר אֲפִילוּ בָּאָרֶץ מִתַּחַת – אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְזוֹ הִיא דִּירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: תַּרְיַ״ג מִצְוֹת נִיתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״, כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ אֵינָהּ רַק מִצְוָה אַחַת, הִיא הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ – יָבֹא לְקִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת.
דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּיִחוּד ה׳ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה עָלָיו רַק מִצְוָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת – הֲרֵי בְּכֹחַ וְחַיּוּת נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ, תִּתְעַלֶּה נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה מַּעְלָה, עַל כָּל הַמּוֹנְעִים קִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״ – ״יִחְיֶה״ דַּיְיקָא, כִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כָּךְ תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ. וְהִיא שִׂמְחָה כְּפוּלָה וּמְכוּפֶּלֶת, כִּי מִלְּבַד שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת בְּקִרְבַת ה׳ וְדִירָתוֹ אִתּוֹ עִמּוֹ. עוֹד זֹאת יִשְׂמַח בְּכִפְלַיִים בְּשִׂמְחַת ה׳ וְגוֹדֶל נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמוּנָה זוֹ, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא מַמָּשׁ וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי הַמַּחֲשִׁיכִים וּמְכַסִּים עַל אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ עַד עֵת קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ״ [דְּהַיְינוּ, ״קֵץ הַיָּמִין״, שֶׁיַּעֲבִיר רוּחַ הַטּוּמְאָה מִן הָאָרֶץ, ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו״, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן].
וּבִפְרָט בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים טָמֵא וּמָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין שִׂמְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּאוֹרָה וְשִׂמְחָה בְּיִתְרוֹן אוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּיְיקָא.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו״, פֵּירוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ לוֹ לִשְׂמוֹחַ בְּשִׂמְחַת ה׳, אֲשֶׁר שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשִׂיָּה גַשְׁמִיִּית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״בְּעוֹשָׂיו״ – לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהוּא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי הַמָּלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁנִּקְרָא ״רְשׁוּת הָרַבִּים״ וְ״טוּרֵי דִפְרוּדָא״, וְאִתְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא, וְנַעֲשִׂים ״רְשׁוּת הַיָּחִיד״ לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֶּאֱמוּנָה זוֹ:
בראשית רבה ס״ח:י״ג - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָה בַּגָּלוּת, (בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. (בראשית כח, י): וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה א, יב): אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, (ישעיה ה, ח): עַד אֶפֶס מָקוֹם. (בראשית כח, יא): וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה וגו'. (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. (בראשית כח, יא): וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, (ירמיה יג, יח): כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם. (בראשית כח, יא): וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, (ירמיה ג, כה): נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ. (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, הוּא סֶמֶל הוּא סֻלָּם, אוֹתוֹי דְּדֵין הוּא אוֹתוֹי דְּדֵין. (בראשית כח, יב): מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ג, א): אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא. (בראשית כח, יב): וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ג, א): רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת. (בראשית כח, יב): וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. (בראשית כח, יב): עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, מַעֲלִים בּוֹ וּמוֹרִידִים בּוֹ, אָפְזִים בּוֹ, קָפְזִים בּוֹ, שׂוֹנְטִים בּוֹ. (דניאל ג, יח): יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, אָמַר לָהֶם לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל ג, כו): עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה דָּנִיֵּאל. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁעָלָה וְהוֹצִיא אֶת בִּלְעוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נא, מד): וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו. שֶׁהָיָה לוֹ תַּנִּין אֶחָד לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְהָיָה בּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶׁהָיוּ מַשְּׁלִיכִין לְפָנָיו, אָמַר לוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל, כַּמָּה כֹּחוֹ גָּדוֹל שֶׁבּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶּׁמַּשְׁלִיכִין לְפָנָיו. אָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל, תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי מַתִּישׁוֹ. נָתַן רְשׁוּת. מֶה עָשָׂה, נָטַל תֶּבֶן וְהִטְמִין לְתוֹכוֹ מַסְמְרִים הִשְׁלִיךְ לְפָנָיו וְנִקְבוּ מַסְמְרִים אֶת בְּנֵי מֵעָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ח - הטקסט מספריא
וַאֲפִילוּ אִם נוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי תַּאֲווֹת וּשְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בַּתּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה בְּכַוָּונָה, אַל יָשִׁית לֵב אֲלֵיהֶן, אֶלָּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן כְּרֶגַע.
וְגַם, אַל יְהִי שׁוֹטֶה לַעֲסוֹק בְּהַעֲלָאַת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, כַּנּוֹדָע, כִּי לֹא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הָהֵם אֶלָּא לְצַדִּיקִים, שֶׁאֵין נוֹפְלִים לָהֶם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁלָּהֶם כִּי אִם מִשֶּׁל אֲחֵרִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹפֵל לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, מִבְּחִינַת הָרָע שֶׁבְּלִבּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, אֵיךְ יַעֲלֵהוּ לְמַעְלָה, וְהוּא עַצְמוֹ מְקוּשָּׁר לְמַטָּה?
אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן, אַל יִפּוֹל לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לִהְיוֹת מִזֶּה עָצֵב נִבְזֶה בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה רַבָּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹסִיף אוֹמֶץ בְּכָל כֹּחוֹ בְּכַוָּונַת הַתְּפִלָּה בְּחֶדְוָה וְשִׂמְחָה יְתֵירָה, בְּשׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ, כִּי נְפִילַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה הִיא מֵהַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הָעוֹשָׂה מִלְחָמָה בְּבֵינוֹנִי עִם נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שֶׁבּוֹ.
וְנוֹדָע דֶּרֶךְ הַנִּלְחָמִים וְכֵן הַנֶּאֱבָקִים יַחַד, כְּשֶׁאֶחָד מִתְגַּבֵּר, אֲזַי הַשֵּׁנִי מִתְאַמֵּץ לְהִתְגַּבֵּר גַּם כֵּן בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. וְלָכֵן, כְּשֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי גַּם הַקְּלִיפָּה מִתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ, לְבַלְבְּלָהּ וּלְהַפִּילָהּ בְּמַחֲשָׁבָה זָרָה שֶׁלָּהּ.
וְלֹא כְּטָעוּת הָעוֹלָם, שֶׁטּוֹעִים לְהוֹכִיחַ מִנְּפִילַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה – מִכְּלָל שֶׁאֵין תְּפִלָּתָם כְּלוּם, שֶׁאִילּוּ הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְנָכוֹן – לֹא הָיוּ נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְהָאֱמֶת הָיָה כְּדִבְרֵיהֶם, אִם הָיְתָה נֶפֶשׁ אַחַת לְבַדָּהּ, הִיא הַמִּתְפַּלֶּלֶת וְהִיא הַמְחַשֶּׁבֶת וּמְהַרְהֶרֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.
אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, הֵן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת, הַנִּלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּמוֹחוֹ שֶׁל אָדָם, כָּל אַחַת חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ לִמְשׁוֹל בּוֹ וְלִהְיוֹת הַמּוֹחַ מְמוּלָּא מִמֶּנָּה לְבַדָּהּ, וְכָל הִרְהוּרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם – מִנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל מִילֵּי דְעָלְמָא – מִנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, רַק שֶׁהָאֱלֹהִית מְלוּבֶּשֶׁת בָּהּ.
וְהוּא כִּמְשַׁל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּונָה, וְעוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ עָרֵל רָשָׁע, וּמֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לְבַלְבְּלוֹ, שֶׁזֹּאת עֲצָתוֹ בְּוַדַּאי, שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב לוֹ מִטּוֹב וְעַד רָע, וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּחֵרֵשׁ לֹא יִשְׁמַע, וּלְקַיֵּים מַה שֶּׁכָּתוּב: ״אַל תַּעַן כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לוֹ גַּם אָתָּה״.
כָּךְ, אַל יָשִׁיב מְאוּמָה וְשׁוּם טַעֲנָה וּמַעֲנֶה נֶגֶד הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, כִּי הַמִּתְאַבֵּק עִם מְנֻוָּול – מִתְנַוֵּול גַּם כֵּן; רַק יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ הַהִרְהוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ, וִיסִירֵם מִדַּעְתּוֹ, וְיוֹסִיף אוֹמֶץ בְּכֹחַ כַּוָּונָתוֹ.
וְאִם יִקְשֶׁה לוֹ לַהֲסִירָם מִדַּעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרְדִים דַּעְתּוֹ מְאֹד בְּחָזְקָה – אֲזַי, יַשְׁפִּיל נַפְשׁוֹ לַה׳ וְיִתְחַנֵּן לוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לְרַחֵם עָלָיו בְּרַחֲמָיו הַמְרוּבִּים, כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים הַנִּמְשָׁכִים מִמּוֹחוֹ, וְכָכָה יְרַחֵם ה׳ עַל נַפְשׁוֹ הַנִּמְשֶׁכֶת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, לְהַצִּילָהּ מִ״מַּיִם הַזֵּדוֹנִים״, וּלְמַעֲנוֹ יַעֲשֶׂה, ״כִּי חֵלֶק ה׳״ – מַמָּשׁ – ״עַמּוֹ״:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
מצוטט ב־10 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך כב ‹ ח'רסו לקו"ש חכ"ה ע' 347
- כרך כב ‹ ח'רסז לקו"ש חכ"ה ע' 347
לקוטי שיחות 1
תורת מנחם 6
- ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק פ' ויצא, יו"ד כסלו ה'תשי"ג. לקו"ש חכ"ה ע' 349
- לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ה ע' 349
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן (מאמר ב), ה'תשכ"ו לקו"ש חכ"ה ע' 349
- סא - שנת תש"ל - חלק רביעי ‹ ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ה ע' 348
- סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ה ע' 349
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ פורים, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ה ע' 347
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ י"ט כסלו ‹ 185 לקוטי שיחות חלק כה ע' 358

