שיחה ט
641שיחה ט
ב"ה, ערב שבת-קודש פ' תבוא אל הארץ, ח"י אלול, היתשד"מ, ברוקלין, נ.י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
ערב שבת-קודש: שהוכפל בו טוב (בראשית א, כה. שם, לא. חזקוני עה"פ שם, לא. וראה רמב"ן שם). ולהעיר, אשר ,טוב" השני: א) קאי על (מעשה) כל הששת ימים. ב) נאמר בו ,טוב מאד". ג) נאמר בו ,והנה טוב מאד", לשון שמחה (ספרי - הובא בפרש"י - עה"פ קרח יח, ח. ספרי תבוא כו, י). ד) לא נאמר בר ,בי". -- וראה שיחת ש"פ עקב ה'תשמיג: ייא ניסן שנה זו.
ערב שבת-קודש . . ודי אלול: זמן ההכנה לח"י אלול, ע"ד מארז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ע'"ז ג, א).
ערב שבת-קודש . . ה'תשד"מ: ראה רמב"ן עה"פ בראשית ב, ג: ,ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם", ויום הששי הוא כנגד אלף הששי. ובסידור עם דא"ח (ש' התקיעות רמה, ד): ששת ימיב . . היינו בכלל " אלפים שנה.
שבת-קודש . . ח"י אלול: יום הולדת את שני המאורות הגדולים: הבעש"ט (בשנת נח"ת) ורבנו הזקן (בשנת קה"ת) - ספר השיחות תש"ג ע' 141 ואילך. וראה לעיל ע' 178 ואילך, ובהנסמן שם. ולהעיר, אשר רשב"י (ות"ח בכלל) איקרי שבת (זח"ג קמד, ב. כט, א. וראה ברכות מז, סע"ב. שבת קיט, א).
פ' תבוא: כך נקראת בכל החומשים שראיתי (ולא כי תבוא), ועד לדרושי רבותינו נשיאינו דפרשה זו בהתחלתם. ובטור או"ח סו"ס תכ"ח: כי תבא. וברמב"ם ,סדר תפלות כל השנה" בסופן: והי' כי תבוא. ואכ"מ.
פ' חבוא . . ח"י אלול: להעיר מתורות הבעש"ט בפסוקי ריש פרשת תבוא שנאמרו בש"פ תבוא ח"י אלול (כהקביעות דשנה זו) תרנ"ב (,היום יום" ח"י אלול. כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות ס"ג). ביאור תורה הראשונה -- ראה גם לעיל שם ע' 183 ואילך. וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) ר"פ תבוא (נו, א ואילך). ד"ה והי" כי תבוא, ח"י אלול ה'תשל"ז.
פותחין בברכה: פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק (שבתניא). -- ולהעיר, אשר זהו אחד הטעמים שהתורה מתחילה בבי"ת - ,,בראשית", בי"ת לשון (ר"ת) ברכה -- ירושלמי חגיגה פ'יב ה"א (קרוב לסופה). ועדייז הוא בתנחומא בראשית ה. ב"ר פ"א, י. תדבא"ר פל"א (קרוב לסופו). זהר ר"פ ויגש. ועוד. ונת' בלקו"ת ראה יט, בי אוה"ת בראשית מד, ב. (כרך ג') תקסה, ב. אמור (כרך ג') ס"ע תתנז ואילך. ובכ"מ. וראה שיחת פורים שנה זו.
ווי באָוואוסט: ספר השיחות תש"ג ע' 177. שם ע' 179.
חודש אלול . . חשבון הנפש: סה"מ אידיש ע' 75, 78, 129. וראה לקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים. ל"ת להאריז"ל עה"פ (תצא כא, יג) ובכתה גו' ירח ימים (וראה אוה"ת נ"ך כרך ב' ס"ע א'נ ובשוה"ג שם). טור או"ח ריס תקפא.
642(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
643(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
644ארץ ישראל, פאַנאַנדערטיילן איר צו די שבטים, עס זאֶל אויפגעשטעלט ווערן א בית הוי' אלקיך א.ז.וו. -- האַט תורה לכאורה געדאַרפט זאַגן, ווי בסוף פרשה שלפנ":
645ובלשון הרמב"ם: כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כו' ברוב עם הדרת מלך כר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל הי אלקינו. והשור הולך לפניהם כו" והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים והם הולכין בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בִית ה' נלך כו' ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים כו" הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ואומרין הללוי" הללו א"ל בקדשו וכו" עד כל הנשמה תהלל ייה הללו" כו הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני וגר.
646בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור ולכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
בגשמיות וברוחניות גם יחד
הערות
עמוד 642
- 1. ₪ - %
- 2. יום לחודש: ובשנה מעוברת (כשנה זו) צ"ל דחשבון הנפש דשני חדשי אדר ביום אחד, שהרי שמם אחד (וכמה מעניניהם).
- 3. די פאַסענדע צייט צו ווינטשן: ראה מטה אפרים סתקפ"א (מלקוטי מהרי"ל שם): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת כו' מן ר"יח אלול כו' רומז לו כו' שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים.
- 4. שנה טובה ומתוקה: להעיר מטור או"ח סתקפ"ג (ורמ"א שם ס"א), שבליל ר"ה ,רגילין לאכול . . תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה". וכיה בשו"ע אדה"ז שם. אבל בסידור האריז"ל ובסידור אדה"ז: שנה טובה ומתוקה (ראה לבוש או"ח סתקפ"ג). וראה לקוטי לוי"צ -- אגרות ע' שיא ואילך.
- 5. בגשמיות וברוחניות: ולהעיר שעיקר הדין ומשפט שבר*ה הוא על ענינים גשמיים -- לקו"ת ר"ה נט, ב (מהגמ"י לרמב"ם הלי תשובה פ"ג, בשם הרמב"ז).
- 6. אַלס א טייל פון כלל ישראל: להעיר מתניא פמ"א (נז, ב): אך אמנם אמרו רז"ל (ברכות מט, סע"ב) לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל, לכן יתכוין (בכל עסקיו בתומ"צ) לייחד ולדבקה בו יתברך מקור נפשו האלקית ומקור נפשות כל ישראל.
- 7. דעס פסוק: ר'פ נצבים. אשר ,פרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה" -- לקו"ת שם (ממגילה לא, ב בתוספות. רמב*"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טור ושו"ע או*ח סתכ"ח סיד).
- 8. ,היום" גייט אויף ראש-השנה: לקוית שם, וראה גם לקו"ת ר"פ תבוא (מא, ג). מרמ"ז לזהר חב לב, ב. וראה גם זחיג רלא, א. פענח רזא ס'פ נצבים. דיה את ה' האמרת היום, תר"ל (סה"מ תר"ל ע' רצ. ושם עי חצר).
- 9. דעריבער באַקומט: וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך (תניא פ' לב. וראה קונטרס אהבת ישראל).
עמוד 643
- 1. אדם הראעון: שמבין גדולת הבורא יתעלה (פירוש למס' תמיד בסופו). וברמב"ן בראשית א, לא: ויש מפרשים כי מפני מעלת האדם הוסיף בשבח היצירה בו כי הוא טוב מאד.
- 2. דערציילן אונזערע חכמים זכרונס לברכה: פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא, ב. ח'ג ס"פ אמור. וראה גם
- 3. תקו"ז תנש (צ, ב). -- וראה סנה' לח, ב (ועד"ז באדר"נ וכו'): חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות. בואו . . עושנו: תהלים צה, ו.
עמוד 644
- 1. בואו נשתחוה . . ביכורים: להעיר מתנחומא תבוא א (בתחלתו): היום הזה . . זש"ה בואו נשתחוה . . אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום. -- הובא ונתבאר באוה"ת ר"פ תבוא. סה"מ תרכ"ו ע' רנט ואילך. תרכ"ז ע' תעה ואילך. ד"ה והי' כי תבוא דח"י אלול ה'תשמ"ג ושנה זו.
- 2. די צענטראַלע נקודה און די כוונה . . איר שלימות: עד"ז הוא בחודש תשרי: ר"ה -- ענינו קבלת עומ"ש בכלל, אבל בתור מלך (תמליכוני עליכם -- ר"ה טז, א. לד, ב) -- היינו בשלימות, והשגת השלימות - בשמע"צ. ועד'ז בעבודה יומית: התחלת היום מודה אני כו' מלך, הודו כו' וה" העולם, ושלימותו -- בתפלת העמידה (ביטול לגמרי, כעבדא קמי" מרי' -- שבת י, א).
- 3. כוונה מלכתחילה: כי ,לא בראו אלא לכבודו" (אבות ספ"ו). תניא פל"ו.
- 4. תורה (מלשון הוראה: זח"ג נג, ב.
- 5. הבאת ביכורים: שיעור היומי ברמב"ם (דעש"ק ו)דש"ק ח"י אלול (דג' פרקים ליום), והשיעור היומי בסי המצות שלו.
- 6. אויפג עשטעלט ווערן א בית הוי' אלקיך: ביכורים פ"ב מ"ג. שקלים ספ"ח. תוספתא שם פ"ג הט"ו. רמב'ים הל' ביכורים פ"ב ה"א. ואף בשילה -- ספרי עה"פ תבוא כו, ב. רמב"ן שם. פרש"י עה"פ ראה יב, ה. בנוגע לנוב וגבעוז -- דיעות חלוקות בזה, ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך ביכורים 0 ש). ושינ. והאריך בזה בביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע פד-פה.
- 7. בית הוי" אלקיך: לשון הכתוב (בנוגע לביכורים): משפטים כג, יט. תשא לד, כו. תוספתא שם. רמב"ם שם.
- 8. האַט תורה לכאורה געדאַרפט זאָגן: הביאור בזה ע"פ פשש"מ נתבאר בהתוועדות ש"פ תבוא, ח"י אלול שנה זו (לקו"ש חלק לד ע' 146-7).
- 9. ווי בסוף פרשה שלפני': תצא כה, יט. (וראה גם ראה יב, יא). וראה סנהדרין כ, ב.
עמוד 645
- 1. . . -
- 2. ששת ימים תעבוד: יתרו כ, ט. וראה לקו"ש חי"ז ס"ע 245 ובהע' 20 שם.
- 3. די ערשטע: תבוא שם. ביכורים פ"ג מ"א. פרש"י משפטים ותבוא שם. רמב"ם שם הי"ש.
- 4. זאגט הויך: פרש"י עה"פ תבוא שם, ה (מסוטה לב, ב).
- 5. ובשמחה: ראה פרש"י תבוא שם, יא (מפסחים לו, ב).
- 6. ובלשון הרמכ"ם: שם פ"ד הט'"זדיז (מביכורים פ"ג מ"ב-ד. ירושלמי ביכורים פ"ג היב).
- 7. ברוב עם הדרת מלך: משלי יד, כח.
- 8. קומו ונעלה: ירמי" לא, ה.
- 9. והשור: ומקריבין אותו שלמים (ר"ש ורע"ב לביכורים פ"ג מ"ג, מירושלמי שם היג).
- 10. שמחתי באומרים . . עומדות היו: תהלים קכב, א-ב.
- 11. הללוי" הללו . . הללוי': תהלים מזמור קנ. וראה ביאורו: פרדס שער ב' רפ"ג ורפ"ה. ועוד. אוה"ת להצ"צ לתהלים (יהל אור) ע' תקפח ואילך. וש".
- 12. ארוממך ה': תהלים ל, ב.
עמוד 646
- 1. ה
- 2. עבודת האדם לבוראו . . דומם . . צומח . . מדבר: ראה גם המשך תער"ב ח"א ע' רפה קרוב לסופו ואילך. מכתב מראשון דסליחות ה'תשי"ג (לקויש חיט עי 411).
- 3. כוחות הנפש . . אַפגעפרישט: ראה ב"י לטור או"ח ס"ד. שו"ע אדה"ז או"ח ס"ד ס"א (בשם הרשב"א).
- 4. כשיתעורר משנתו . . לקום משנתו: רמ"א או"ח בתחלתו. שו"ע אדה"ז שם ס"א ס"א. מהדו"ב שם.
- 5. יקום .מיד בזריזות לעבודת בוראו": אדה"ז בשו"ע מהדו"ב שם. וראה רמ"א שם.
- 6. די פיר שלבים: סידור האריז"ל בתחלתו. כתהאריז"ל במקומות המקבילים. לקו"ת בשלח ב, ב. סה"מ תרס"ח ע' ה ואילך. דיה זה היום תרצ"ד ס"ג (סה"מ קונטרסים ח"ב שיט, ב ואילך). ד'ה ויחלום תש"ח (סה"מ תשיח ע' 80 ואילך). ועוד. וראה לקו"ד (כרך ג') תצז, א ואילך. ובכ"מ.
- 7. וכבעשוה: בראשית א, כז. וראה שו"ע או"ח רסקנ"ו.
- 8. כל מעשיך לשם שמים: אבות פ"ב מי"ב. רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. וצע"ק שבשו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב השמיטו (אבל מציין בפנים לעיין באדר"נ פי"ז ובח"פ להרמב"ם פ"ה, שבשניהם מקושר הנ"ל עם ,בכל דרכיך דעהו* -- שהובא בשו"ע אדה"ז שם).
- 9. הכתרה . . בשלימות: כמצות רצונך (ראה תו"ח ס"פ ויחי (צה, א. צו ג-ד). אוה"ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל*ז פי"ז ואילך).
- 10. והיתה לה' המלוכה: עובדי' א, כא. וראה רמב"ם הלי מלכים ספי"א וספי"ב (סיום וחותם ספרו).
- 11. וידעו . . הארץ: תהלים סיום וחותם מזמור פג.
- 12. אַלע . . באַשְאַף: כי מלאה הארץ דעה גו' (ישעי' יא, ט. רמב"ם בסיום וחותם ספרו).
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והמנהג הפשוט שיהו קוראין במדבר סיני קודם עצרת ואתחנן אחר תשעה באב אתם נצבים קודם ראש השנה צו את אהרן קודם הפסח בשנה פשוטה לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין כגון אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע אם בחקותי עם בהר סיני וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
משנה ביכורים ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים. שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן. ויש להם שיעור. ונוהגים בכל הפירות. בפני הבית ושלא בפני הבית. ובאריסין. ובחכורות. ובסקריקון. ובגזלן. הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להביא בכורים למקדש ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים [אבל עמון ומואב ובבל] אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים.
משנה ביכורים ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
כיצד מפרישין הבכורים. יורד אדם בתוך שדהו. ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים. ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע:
משנה ביכורים ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כיצד מעלין את הבכורים. כל העיירות שבמעמד. מתכנסות לעיר של מעמד. ולנין ברחובה של עיר. ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר. קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו:
משנה ביכורים ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הקרובים מביאים התאנים והענבים. והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים. והשור הולך לפניהם. וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם. עד שמגיעים קרוב לירושלם. הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם. ועטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם. ושואלין בשלומם. אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום:
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
משנה תורה, הלכות דעות ג׳ - הטקסט מספריא
שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה המהלך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.
צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר כיצד כשישא ויתן או יעשה מלאכה ליטול שכר לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתיה וישיבת בית ונשיאת אשה וכן כשיאכל וישתה ויבעול לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי ליהנות בלבד עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים לגוף אם מרים אם מתוקים ולא יאכל דברים הרעים לגוף אע"פ שהן מתוקים לחיך כיצד מי שהיה בשרו חם לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתה יין כענין שאמר שלמה דרך משל אכול דבש וגו' ושותה מי העולשין אף על פי שהוא מר שנמצא שותה ואוכל דרך רפואה בלבד כדי שיבריא ויעמוד שלם הואיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתיה וכן כשיבעול לא יבעול אלא כדי להברות גופו וכדי לקיים את הזרע לפיכך אינו בועל כל זמן שיתאוה אלא כל עת שידע שהוא צריך להוציא שכבת זרע כמו דרך הרפואה או לקיים את הזרע.
המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
שולחן ערוך, אורח חיים רל״א - הטקסט מספריא
אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד בְּלֹא שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, יִישַׁן. הַגָּה: וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּקְרָא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן: וִיהִי נֹעַם (תְּהִלִּים צ, יז) (כָּל בּוֹ); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסוּס שֶׁהוּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאַף בְּזֶה הַמְּעַט לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ; וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁיֵּהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִּיב: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ (מִשְׁלֵי ג, ו) וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְהַהֲלִיכָה וְהַיְשִׁיבָה, וְהַקִּימָה וְהַתַּשְׁמִישׁ, וְהַשִּׂיחָה וְכָל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה צָמֵא וְרָעֵב, אִם אָכַל וְשָׁתָה לַהֲנָאָתוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי חִיּוּתוֹ, לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְכֵן אֲפִלּוּ לִישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵינוֹ מְשֻׁבָּח אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם; וְכֵן בִּשְׁכִיבָה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לֹא יִתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה לְעַנֵּג עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא יָגֵעַ וְצָרִיךְ לִישַׁן כְּדֵי לָנוּחַ מִיְּגִיעָתוֹ, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְגוּפוֹ מְנוּחָה לְצֹרֶךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בַּתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעַת הַשֵּׁנָה; וְכֵן בְּתַשְׁמִישׁ אֲפִילּוּ בָּעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אִם עָשָׂה לְהַשְׁלִים תַּאֲוָתוֹ אוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ וִימַלְּאוּ מְקוֹמוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אוֹ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ; וְכֵן בְּשִׂיחָה, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי חָכְמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אוֹ לְדָבָר הַמֵּבִיא לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חַיָּב אָדָם לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁיָּבִיא לִידֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לֹא יַעֲשֵׂהוּ; וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ תָּמִיד.
מצוטט ב־26 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כז ‹ י'רנג לקו"ש חכ"ד ע' 641
לקוטי שיחות 12
- כרך לב ‹ הוספות ‹ מכתבים כלליים ‹ 207 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לד ‹ הוספות ‹ כ' מנחם אב ‹ 271 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לז ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחת יום ב', כ"ח ניסן ה'תש"נ ‹ 118 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לז ‹ הוספות - מכתבים ‹ פסח ‹ 159 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לח ‹ הוספות ‹ קיץ ‹ 232 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ ‹ 375 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 428 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 433 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 450 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 456 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 463 לקו"ש חכ"ד ע' 641
- כרך כט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ג ‹ 530 לקו"ש חכ"ד ע' 643
תורת מנחם 8
- י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשי"ד לקו"ש חכ"ד ע' 643
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ. לקו"ש חכ"ד ע' 641
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד*. יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב**, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ד ע' 646
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח לקו"ש חכ"ד ע' 641
- סא - שנת תש"ל - חלק רביעי ‹ שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ד ע' 641
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ד ע' 641
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ד ע' 641
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ד ע' 641
מאמרים מלוקטים 4
- חלק א ‹ בס"ד. יום שמחת תורה ה'תשמ"א לקו"ש חכ"ד ע' 646
- חלק א ‹ בס"ד. אור ליום ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון לקו"ש חכ"ד ע' 646
- חלק ב ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש חכ"ד ע' 646
- חלק ד ‹ בס"ד. יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ד ע' 646
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ י"ט כסלו תש"ח ‹ 180 לקו"ש חכ"ד ע' 641

