שיחה א

67שיחה א

א. "מצות עשה... לברך אחר אכילת מזון"

בתחלת סדר ברכת¹ הנהנין² כותב אדמו"ר הזקן: "מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר³ ואכלת ושבעת וברכת את ה'".

דברים אלו, אשר אותם מצטט אדמו"ר הזקן גם בשולחן ערוך שלו⁴, לקוחים מן הרמב"ם, בתחלת הלכות ברכות⁵. אך ישנם מספר הבדלים בין לשונו של אדמו"ר הזקן בספריו הללו לבין לשון הרמב"ם, וכן ישנם הבדלים בין הלשון בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן לבין סדר ברכת הנהנין:

א) ברמב"ם⁶ ובסדר ברכת הנהנין נאמר "מצות עשה .. לברך אחר אכילת מזון...". ובשולחן ערוך מוסיף אדמו"ר הזקן "(מצות עשה .. לברך) את ה'...".

ב) הרמב"ם מצטט מן הפסוק גם את המילה "(וברכת את ה') אלקיך"⁷, ואילו אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך רומז להמשך הפסוק באמצעות המילה "וגומר", ואילו בסדר ברכת הנהנין נאמר רק "וברכת את ה'", ללא המילה "וגו'".

הדיוק לגבי הבדל זה מודגש יותר: בהמשך הסעיף – הן בשולחן ערוך והן בסדר ברכת הנהנין – אומר אדמו"ר הזקן⁸ "וכל הנהנה מהעולם הזה (מן העולם הזה) בלא ברכה כאילו נהנה 67מקדשי שמים שנאמר⁹ לה' הארץ ומלואה". ובהלכה זו קיים אותו הבדל באופן הפוך: בשולחן ערוך אין אדמו"ר הזקן מוסיף לאחר הציטוט מן הפסוק את המילה "וגו'"¹⁰, ודוקא בסדר ברכת הנהנין הוא כן מוסיף "וגו'"!

למרות, שלכאורה, נראה שאלו הם שינויים קלים, הרי ביודענו עד כמה מדוייקת לשונם של הרמב"ם ושל אדמו"ר הזקן ובמיוחד בעניננו, כאשר אדמו"ר הזקן משנה את הלשון שהוא מצטט מן הרמב"ם, וכן הוא משנה את לשונו שלו בשולחן ערוך – הרי בודאי יש בשינויים אלו משמעות.

ב. לשם מה צריך לציין

"לברך את ה'"?

לגבי ההבדל הראשון בין לשון הרמב"ם לבין לשונו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך ניתן להסביר:

הרמב"ם אומר רק "לברך", ללא התוספות "את ה'", כי ב"כותרת"¹¹ של הלכות ברכות הוא אומר "מצות עשה אחת, והיא לברך את השם הגדול והקדוש אחר אכילה", ולכן אין הרמב"ם צריך לחזור ולומר "לברך את ה'" בהלכה עצמה¹², ובמיוחד כאשר זוהי ההלכה הראשונה בהלכות ברכות, המופיעה מיד לאחר ה"כותרת" הזאת.

ואילו בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, כאשר אין הקדמה כזו, הוא אומר בהלכה עצמה שמצות העשה היא "לברך את ה'".

אך יש להבין: מדוע צריכים הרמב"ם (בכותרת) ואדמו"ר הזקן לציין בכלל ש"מצות עשה... לברך את ה'", והרי הדבר נאמר במפורש בפסוק המצוטט כאן "וברכת את ה'"?

ומצד שני, אם אכן יש צורך להדגיש זאת, הרי קשה, כאמור לעיל בסעיף א, מדוע אדמו"ר הזקן משמיט זאת בסדר ברכת הנהנין?

ג. סדר ברכת הנהנין – הוראות למעשה

כדי להבין זאת יש להסביר את ההבדל שבין מטרת החיבור של (הרמב"ם ו)השולחן ערוך לבין מטרת כתיבת סדר ברכת הנהנין:

ספרי הרמב"ם והשולחן ערוך חוברו כאוסף של פסקי הלכות. ההבדל ביניהם הוא רק בכך, שהרמב"ם הוא "מקבץ לתורה שבעל־פה כולה"¹³ – כולל ההלכות שאינן נהוגות בזמן הזה, 68ואילו השולחן ערוך מכיל רק את ההלכות החלות בזמן הזה. אך השוויון שביניהם הוא, שזהו לקט הלכות.

לעומת זאת, את סדר ברכת הנהנין קבע אדמו"ר הזקן בסידור¹⁴, שהסידור, ואף ההלכות הכתובות בסידור, קשור להנהגה למעשה בחיי היום־יום¹⁵, כפי שרואים ב"הלכות נטילה שחרית", "הלכות ציצית", וכדומה, אלו מהן בחר אדמו"ר הזקן להכניס לסידור¹⁶.

כלומר, ההלכות הכתובות בסדר ברכת הנהנין לא נכתבו באופן של לימוד לשם ידיעת ההלכות, אלא באופן ניסוח של הוראות למעשה בפועל¹⁷.

ד. וברכת "את" – לרבות בעל הבית

אחד ההבדלים הנובעים מכך בין לשונו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך לבין לשונו בסדר ברכת הנהנין ובהלכות שבסידור בכלל הוא:

בסדר ברכת הנהנין, הוראות להתנהגות מידית בפועל¹⁸, הדיוק בלשון הוא בעיקר כדי להבהיר שהלכה זו תבטא באופן ברור כיצד צריך לנהוג מיד עתה. אך דיוק הלשון איננו בא כל כך להדגיש את מה שילמד מכך לגבי הנהגה אחרת, לגבי הלכה שונה.

ואילו בשולחן ערוך, שזהו אוסף של כל פסקי ההלכות, צריכה הלשון להיות מדוייקת באופן כזה שלא תילמד מכך מסקנה כלשהי שאיננה מתאימה לשולחן ערוך בכל ענין שהוא.

לפי זה ניתן להבין מדוע בשולחן 69ערוך מדייק אדמו"ר הזקן ומוסיף "לברך את ה'", ואילו בסדר ברכת הנהנין הוא משמיט זאת:

ישנו כלל¹⁹, שהמילה "את" בתורה שבכתב (אך לא בתורה שבעל־פה²⁰) היא לשון ריבוי. כפי שלומדים²¹ מן הפסוק "את ה' אלקיך תירא"²² – "לרבות תלמידי חכמים". וכך גם בפסוקנו "ואכלת... וברכת את ה' אלקיך" – מהוה המילה "את" לשון ריבוי, כנאמר בדברי ה"ראשונים"²³: "וברכת את – לרבות בעל הבית", ולכן קובעת ההלכה ש"אורח²⁴ מברך (המזון) כדי שיברך לבעל הבית".

לפיכך צריך אדמו"ר הזקן לדייק בשולחן ערוך שלו ולומר "מצות עשה מן התורה לברך את ה'" – כדי למנוע את הטעות, שלא יחשבו ש"מצות עשה מן התורה" כוללת גם את הברכה לבעל הבית²⁵, הנלמדת מן המילה "את", כדלעיל.

ואילו בסדר ברכת הנהנין, כאשר חשוב רק להביע בבירור את ההנהגה המידית, אין הכרחי להוסיף "לברך את ה'", כי כתוב בסידור "וברכת את ה' אלקיך", וכן מובן מאליו שברכת המזון היא לקדוש־ברוך־הוא, ובנוסף לכך מצוטט בסדר ברכת הנהנין מיד לאחר מכן הפסוק "וברכת את ה'".

וכן יש להוסיף: בסדר ברכת הנהנין אין מובאת ההלכה²⁶ "האורח מברך כדי שיברך לבעל הבית", ולכן אין צורך למנוע בסדר ברכת הנהנין טעות זו, ואין צורך להדגיש שמצות עשה מן התורה אינה כוללת את הברכה לבעל הבית. אך לא כן ב(רמב"ם וב)שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, שבהם מובאת הלכה זו.

70ה. ההבדל בהבאת טעמי ההלכות בין השולחן ערוך לבין הסידור

הבדל נוסף בין שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן לבין סדר ברכת הנהנין הנובע מההבדל שהוזכר לעיל בסעיף ג, הוא בענין טעמי ההלכות:

החידוש של אדמו"ר הזקן בשלחן ערוך, לעומת שולחן ערוך של ה"בית יוסף", הוא בכך שאדמו"ר הזקן מביא "מילתא בטעמא", "הלכות בטעמיהן"²⁷. ואילו ההלכות בסידור הן פסקי הנהגות לגבי המעשה בפועל בלבד. למרות שגם בסידור מובאים במספר מקומות טעמי ההלכה בקצרה²⁸, הרי ההבדל בין שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן לבין סידורו הוא:

אדמו"ר הזקן הכניס את טעמי ההלכות בשולחן ערוך כדי שלא יהא זה כעין מה שנקרא "מבלי עולם"²⁹, כלומר, לשם ידיעת התורה³⁰, שהיא לדעת "הלכות בטעמיהן" (בדרך קצרה)³¹.

ואילו בסידור, וכן בסדר ברכת הנהנין, שמטרתו היא פסקי ההנהגות למעשה, גם הטעמים שבו אינם מובאים לשם ידיעת הטעמים, אלא כדי להבהיר את ההנהגה למעשה בפועל, לעשותה ביתר כוונה, חיות וכדומה³². כפי שרואים במספר מקומות, ששם מובא טעם ההלכה בקצרה.

ו. ההבדל בציטוט הפסוק כרוך במטרת הבאתו

לפי זה ניתן להבין גם את ההבדל השני בין לשון השולחן ערוך לבין לשון סדר ברכת הנהנין, כמובא לעיל בסעיף א:

בשולחן ערוך, ששם מביא אדמו"ר הזקן את טעמי ההלכות לצורך ידיעתם, כדלעיל, הוא מציין במספר מקומות גם את הפסוקים שמהם נלמדות ההלכות. וכן בעניננו מצטט אדמו"ר הזקן את המקור למצות העשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון³³ – "ואכלת ושבעת וברכת את ה'".

ולכן מוסיף אדמו"ר הזקן לאחר מכן "וגו'", כי לצורך ידיעת המקור לברכת המזון "מן התורה", חשוב גם המשך הפסוק, ולא רק המילים "וברכת את 71ה'", כפי שמציין אדמו"ר הזקן בשולחנו³⁴, שמן המילים "על הארץ הטובה" אשר בפסוק לומדים שמן התורה צריכה ברכת המזון לכלול ברכה "על הארץ ועל המקדש (ירושלים)".

לעומת זאת ברמב"ם³⁵, כאשר הלימוד של הלכה זו אינו כתוב³⁶, מצוטטות רק המילים "וברכת את ה' אלקיך" – ללא הוספת "וגו'", כי הלכה זו ש"מצות עשה... לברך אחר אכילת מזון", קשורה רק למילים "וברכת את ה' אלקיך"³⁷.

ואילו בסידור³⁸, כולל סדר ברכת הנהנין, כאשר הטעמים מובאים רק כדי להבהיר את ההתנהגות למעשה, אין צורך לצטט פסוקים.

לעומת זאת מביא אדמו"ר הזקן את הפסוק בעניננו, כי הפסוק מביע את המשמעות של ההלכה, הנובעת מטעמה, שהכוונה היא ליתר הבנה, חיות ותענוג בהנהגה זו.

הטעם והמהות של ברכת המזון הוא "ואכלת ושבעת וברכת את ה'": כאשר האדם שבע, עליו לברך ולהודות על כך לקדוש־ברוך־הוא.

וזוהי הקדמה להמשך הסעיף לגבי כל ברכות הנהנין – "וכל הנהנה מן העולם הזה... כאילו נהנה מקדשי שמים" – כיון שמתעתדים ליהנות מדבר השייך "לה'", יש לברכו על כך, בדומה לברכת המזון, שבה השביעה מחייבת ברכה.

ולכן משמיט אדמו"ר הזקן את "וגו'", כי המשמעות של ברכת המזון אינה קשורה להמשך הפסוק, ואפילו לא למילה "אלקיך".

ואדרבה: לא זו בלבד שאין הכרח במילה "אלקיך" לצורך ידיעת מטרת הברכה, אלא מילה זו באה ללמד אודות סוג ברכה ההפוך מברכת המזון וברכת הנהנין³⁹.

נאמר בתוספתא⁴⁰ שמהמילה 72"אלקיך", מלשון "דיינך", לומדים "שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה", "בכל דין שדנך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות" – וזהו ההיפך⁴¹ מברכת המזון וברכת הנהנין הבאות על שביעת הגוף והנאתו, וההשוואה ל"מברך על הטובה" היא רק בענין של "לקבלינהו בשמחה"⁴².

ז. "לה' הארץ ומלואה"

לפי ההבדל הכללי הנ"ל בין השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן לבין סדר ברכת הנהנין ניתן להסביר גם את ההבדל ביניהם בהמשך הסעיף, בציטוט הפסוק "לה' הארץ ומלואה", כדלעיל בסעיף א':

למרות שמניעת טעות העלולה להתעורר במקום אחר שייכת לשולחן ערוך ולא כל כך לסדר ברכת הנהנין, כדלעיל בסעיף ד, הרי לגבי הבהרת ההלכה וההנהגה למקום זה מיד, הענין הוא להיפך:

בסדר ברכת הנהנין שכולל הוראות למעשה, באה גם תוספת בלשון המבהירה אפילו דבר מובן, ובלבד שההנהגה בפועל תתבצע בודאי כראוי, ואילו בשולחן ערוך הניסוח הוא בקיצור ואין נכתב שם דבר המובן מאליו.

ולכן בסדר ברכת הנהנין מוסיף אדמו"ר הזקן לאחר "לה' הארץ ומלואה", את "וגו'": כך מובנת יותר ההלכה "כל הנהנה מן העולם הזה כו' כאילו נהנה מקדשי שמים", אשר כוונתה להנאה של כל דבר בעולם הזה, כי הכל שייך לה'. וענין זה, שכל העולם הזה שייך לה' מפורט, ונאמר בהמשך הפסוק "תבל ויושבי בה"⁴³:

ב"לה' הארץ ומלואה" הכוונה היא לארץ ישראל⁴⁴, ובהמשך הפסוק נוסף, שגם "תבל", כל העולם, הוא "לה'", ויותר מכך – גם "ויושבי בה" הם לה'.

ולכן "כל הנהנה מן העולם הזה", ואפילו כאשר המאכל שייך לאדם אחר⁴⁵ ואף ללא־יהודי, הרי זה "כאילו נהנה מקדשי שמים", ולכן יש לברך לפני כל הנאה.