תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא בא

שיחה ב

רשימת העמודים (7) מצוטט ב־7 עמודים חיפוש חדש

62שיחה ב

א. עדותם של קרובים בעדות החודש

בקשר לעדות החודש ישנה מחלוקת¹ בין רבי שמעון לבין חכמים: רבי שמעון סובר ש"אב ובנו וכל הקרובין כשרים לעדות החודש" – משום שנאמר בתורה² "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן .. החודש הזה לכם", כלומר³: עדות זו תהא כשרה בכם – משה ואהרן, שהיו אחים.

אך חכמים סוברים שקרובים פסולים לעדות החודש, והמשמעות של הפסוק הנ"ל היא³ ש"עדות זו תהא מסורה לכם" – שבית דין מקבל את העדות ומקדש את החודש.

כ"ק אדמו"ר מהר"ש⁴ מסביר את טעמו של רבי שמעון לכך שעדות החודש שונה מכל העדויות⁵: כיוון שגם ללא העדות יודע בית דין מתי ראש חודש לפי החישוב, כפי שכיום, "עכשיו שאין מקדשין על פי הראיה .. אנו סומכין על החשבון". ולכן, העדות איננה באופן ש"בלעדם לא היו יודעין כלל", ולפיכך כשרים גם קרובים לעדות זו⁶.

יש להבין: פסילת קרובים לעדות אינה משום החשש שמא ישקרו, אלא "גזירת מלך הוא"⁷. ואם כך, מדוע חל בכך שינוי כאשר בית דין יודעים לפי החישוב את אמיתותה של העדות?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

עדות איננה רק בירור הגיוני, אלא זהו דין וסיכום הדבר וגזירת הכתוב⁸ – "על־פי שני עדים .. יקום דבר"⁹, וכפי שמסביר הרמב"ם¹⁰, ש"נצטוינו לחתוך את הדין על־פי שני עדים כשרים ואף־על־פי שאפשר שיעידו שקר...".

וכך גם מן הצד השני: קרובים פסולים לעדות אף כאשר אין שום חשש שישקרו, משום שתוקפה של עדות איננה רק מצד הבירור ההגיוני של הדברים באמצעותה, אלא יש לכך תוקף של דין תורה, אשר התורה לא נתנה לקרובים.

אך משום שלצורך קביעת החודש אין הכרח בתוקף של עדות, ודי בבירור 62שלפי החישוב – אשר משום כך "עכשיו שאין מקדשין על פי הראיה .. אנו סומכין על החשבון" – לפיכך, נדרש גם בעדות החודש, לדעת רבי שמעון, רק הבירור שעל ידי העדות. ולכן, במקרה שאין חשש שמא ישקר – כבעניננו, כאשר "אינם נוגעים בדבר"¹¹ – הרי אז גם קרובים כשרים לעדות.

ב. דין קירבה לגבי גרים

לפי הסבר זה אפשר לתרץ קושיה נוספת שניתן לשאול לפי דעת רבי שמעון:

ההלכה היא, ש"גרים .. אין להם קורבה אפילו שני אחים .. שנתגיירו מעידים זה לזה, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי"¹². ואם כך, אם תמצא לומר¹³ שבעת יציאת מצרים¹⁴ נחשבו ישראל לגרים¹⁵, אין מובן: מהי ההוכחה מכך ש"עדות זו תהא כשרה בכם" לענין קרובים לאחר מתן תורה, והרי הדברים נאמרו למשה ואהרן, שחל עליהם דין של גרים¹⁶?

אך לפי האמור לעיל אפשר לומר:

63"גרים .. אין להם קורבה .. מעידים זה לזה", משום שפסילת קרובים לעדות היא גזירת הכתוב, ולא משום קירוב הדעת שביניהם, וכיון שעל גרים לא חל דין של קרובים, אין הם נכללים בפסול זה.

אך כאשר מדובר אודות עדות שהיא רק בירור הגיוני, הרי הפגם של קרובים בסוג זה של עדות הוא משום קירוב הדעת שיש ביניהם. שקירוב הדעת בין אחים קיים גם בין אחים שהתגיירו, כפי שרואים במציאות¹⁷, ניתן ללמוד מכך שמשה ואהרן היו כשרים לעדות, גם לגבי קרובים שלאחר מתן תורה¹⁸.

ג. תוקף של דין עדות לקידוש החודש

אך ההלכה נקבעת כדעת חכמים, שקרובים פסולים לעדות¹⁹. מכך מובן, שגם בקידוש החודש יש צורך בדין עדות.

ויש לבאר את סברתם:

מעצם הדבר שהתורה ציותה שיש צורך בעדי ראיה – "כזה ראה וקדש"²⁰ – ולכאורה: אם בית דין צריך בין כך ובין כך לחשב את זמן מולד הלבנה לפי החישוב המיוחד לכך²¹, ואף יותר מכך: בין כך ובין כך סומכים על חישוב זה, אפילו כאשר מקדשים על פי הראיה²², שהרי כאשר "ידעו בחשבון שאינו נראה ובאו עדים והעידו שנראה .. אין סומכים על דבריהם"²³ – ואם כך מדוע יש צורך בעדי ראיה²⁴?

מכך מובן, שהתורה רוצה להוסיף על ענין החשבון. ולכן סוברים חכמים, שהתורה רוצה להוסיף, שקביעת ראשי חדשים לא תהיה לפי חישוב ובירור הגיוני בלבד, אלא שיהא לו תוקף של דין עדות, אשר "על פי שני עדים .. יקום דבר".

ד. קידוש החודש לפי שני אופנים

אך לפי זה אין מובן מצד שני:

כיון שמקדשים לפי הראיה של שני עדים כשרים אשר "על פי שני עדים .. יקום דבר", במה שונה קידוש החודש, שבו אין סומכים על העדות ועל החקירות והדרישות בלבד, אלא עורכים גם חישוב, ואם העדות אינה 64תואמת לחישוב הרי אז "אין סומכין על דבריהם"?

ויש לומר שההסבר לכך, לפי פנימיות הענינים הוא:

בכל אחד משני האופנים הללו – "עדי ראיה" ו"חשבון", יש מעלה שאינה קיימת אצל השני. ובקביעת ראש חודש, שהוא ענין כללי ויסודי בתורה ומצוותיה יש צורך בשתי המעלות, כדלהלן, ולכן "אין אנו סומכין אלא על שניהם כאחד הראיה והחשבון"²⁵.

ה. "החודש הזה" – חידוש בבריאה

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את המאמר הידוע²⁶ על הפסוק "החודש הזה לכם": "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם", וכפי שמסביר רש"י²⁷ "שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל".

ולכאורה, אין מובן²⁸: מדוע "החודש הזה לכם" היא "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל"²⁹. והרי, לכאורה, היתה המצווה הראשונה צריכה להיות "אנכי ה' אלקיך", קבלת עול מלכות שמים³⁰, שהיא ההתחלה והיסוד לקיום כל המצוות³¹?

ההסבר לכך הוא:

"אנכי ה' אלקיך" הוא היסוד וההתחלה של כל המצוות לגבי קיום המצוות בפועל – כדי שהאדם יקיים את המצוות כראוי, הוא זקוק תחילה לקבלת עול מלכות שמים.

"החודש הזה לכם" – היא המטרה והתכלית של התורה והמצוות, ולכן היא מבוארת ומובאת כהקדמה לכל המצוות, כמצוה ראשונה³²:

תכלית התורה והמצוות היא, שישראל יגרמו ל"חידוש" בבריאה. כפי שידוע ההסבר בפנימיות התורה³³ של מאמר חז"ל³⁴ "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" – כי מעשה שמים וארץ הוא בריאה יש מאין, אך מעשה צדיקים הוא ביטול היש אל האין,

ולכן "גדולים... ממעשה שמים וארץ", בדומה למאמר חז"ל³⁵ ש"גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון" משום ש"מן שמיא³⁶ מיהב יהבי מישקל לא שקלי" (=לתת נותנים, אך לקחת אין לוקחים) – הנס של הפיכת דבר ל"אין" – "מישקל" – גדול מן הנס של "מיהב יהבי" – יצירת דבר מאין ליש.

65וזהו הרמז בפסוק "החודש הזה לכם":

"חודש" מלשון חידוש³⁷. הכח של ה"חידוש" ניתן לישראל. "לכם"³⁸, שעל ידי התורה והמצוות הם הופכים את העולם ל"דירה לו יתברך".

ו. "טובים השנים מן האחד"

בכך יובנו גם דברי המדרש על הפסוק³⁹ "טובים השנים מן האחד", בקשר לפרשת החודש, וכך נאמר במדרש⁴⁰: "טובה פרשה שנאמרה על פי שנים מפרשה שנאמרה ביחיד, בשנים שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם...". ואין מובן:

יש פרשיות רבות בתורה שנאמרו על ידי הקדוש־ברוך־הוא "אל משה ואל אהרן"⁴¹, ומדוע, אפוא, מציין המדרש דוקא פרשה זו של "החודש..."⁴²?

ההסבר לכך הוא⁴³: "החודש" – מלשון חידוש – מבהיר את המטרה הכללית של כל התורה ומצוותיה, כדלעיל. וכיוון שה"חידוש" של התורה והמצוות הוא בשני ענינים כללים, שאחד מהם קשור למשה והשני – לאהרן, כדלהלן – לכן מודגש דוקא בפרשה זו הקשר לשניהם, ומשום כך אומר המדרש דוקא על פרשה זו "טובים השנים מן האחד".

ז. "חידוש" – מלמעלה ומלמטה

כבר הוסבר מספר פעמים, שהביטוי⁴⁴ "דירה לו יתברך בתחתונים" כולל שני ענינים כלליים:

א) מצד ה"תחתונים" – שצריך לעשותם ראויים להיות דירה לה' יתברך.

ב) מצד למעלה – המשמעות של "דירה לו יתברך" היא שעצמותו של ה' מתגלית דוקא למטה, כפי שאדם, להבדיל, נמצא בדירתו בכל עצמותו⁴⁵.

שני ענינים הללו הם "חידוש"⁴⁶, כי כדי ש"תחתונים" יהיו ראויים להיות דירה לה' יתברך, הכרחי ביטול היש 66לאין. והמשכת העצמות למטה היא ענין של חידוש, כי התהוות האין ליש היא רק מהארת האלקות – "בדבר ה' שמים נעשו"⁴⁷, ורק על ידי העבודה של ביטול היש לאין נוצר חידוש ו"ממשיכים" את עצמותו יתברך למטה.

וזוהי הסיבה לכך שדוקא על פרשה זו מוסב לפי המדרש הפסוק "טובים השנים מן האחד" – כי בפרשה זו, שבה מתבטאת תכלית התורה והמצוות מודגשים שני ענינים הללו: הן משה – "שושבינא דמלכא"⁴⁸, המביאה לידי המשכת אלקות מלמעלה למטה, ונותן כח ל"חידוש" של המשכת העצמות למטה. והן אהרן – "שושבינא דמטרוניתא"⁴⁸, העלאה ממטה למעלה – הנותן את הכח להעלות את ה"תחתונים"⁴⁹.

ח. חידוש הלבנה – עליית ישראל

כשם ש"החודש הזה לכם" מביע את תכלית התורה והמצוות לגבי ההשפעה בעולם – כך הוא מביע את השפעת התורה והמצוות בישראל.

ישראל מושווים ללבנה, למאור הקטן⁵⁰, כנאמר⁵¹ "מי יקום יעקב כי קטן הוא". וחידוש הלבנה וגידולה מצביעים על החידוש והעליה של ישראל, על־ידי התורה והמצוות, מקטנות לגדלות.

עלייתם של ישראל נחלקת לשני סוגים:

א) העבודה מצד הכוחות הפנימיים של האדם, שזוהי העבודה שלפי טעם ודעת. מעלת העבודה זו היא הפנימיות, שהיא מקיפה את כל מציאות האדם – שכלו, מדותיו וכדומה עובדים את הקדוש־ברוך־הוא.

ב) העבודה מצד הכחות המקיפים של הנשמה ומצד עצם הנשמה – המתבטאת בהתבטלות לרצון עליון, למעלה מטעם ודעת.

זהו גם הטעם הפנימי לכך שראש חודש נקבע על ידי שני הענינים ביחד – הן עדי ראיה והן חישוב – איחוד שתי המעלות ביחד⁵²:

יש כאן ענין של ראיה, הנעלית מהבנה והשגה שכלית, על ידי עדות, הנותנת תוקף של תורה מצד גזירת הכתוב – ביטול שלמעלה מטעם ודעת, 67ויחד עם זאת יש כאן "התאמה" ל"חישוב", שהוא על פי טעם ודעת – ההתבטלות שלמעלה מטעם ודעת "נמשכת" וחודרת אל הפנימיות.

הערות

עמוד 62

1. ר"ה כב, א.
2. פרשתנו יב, א־ב.
3. ר"ה שם (ובירושלמי שם (פ"א ה"ו) הובא רק טעמא דר"ש).
4. ד"ה החודש הזה תרכ"ו פ"ה (סה"מ תרכ"ו ע' מד־מה). וראה גם אוה"ת פרשתנו ריש ע' רעז. – וראה לקמן הערה 11.
5. ומתורצת עפ"ז קושיית הפנ"י (ר"ה שם) אמאי לא ילפינן מעדות החודש דקרובים כשרים גם בדיני ממונות.
6. להעיר מביאור הצפע"נ לרמב"ם (ריש הל' קדה"ח) בדעת ר"ש, ע"ש.
7. ב"ב קנט, א. רמב"ם הל' עדות ספי"ג. שו"ע חו"מ סל"ג ס"י.
8. ראה צפע"נ לרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז.
9. שופטים יט, טו.
10. הל' יסוה"ת שם. שם פ"ח סה"ב. וראה הל' סנהדרין פכ"ד סה"א.

עמוד 62

11. ד"ה החודש שם. – במנ"ח (מצוה ד סק"ג) מביא כמה אופנים שאפ"ל נוגע בדבר (ופסול לעדות קדה"ח). וי"ל שהכוונה בהמאמר, שסתם עדות החודש "אינם נוגעים בדבר" (מאחר שאין זו עדות "בדבר הנוגע לחבירו"); אבל באופנים שבמנ"ח שם שכן נוגע בדבר, קרובים פסולים (אף לדעת ר"ש). ודוחק. – וי"ל (עכ"פ בחלק מהאופנים הנ"ל?) דכיון שעיקר העדות בנוגע לראית הלבנה אין דינם משתנה עי"ז שלאח"ז יהיו נוגעים בדבר ע"ד דעדות גטין וקידושין א"צ דרישה וחקירה אע"פ שאח"כ יבוא לדיני נפשות (ב"י בבד"ה חו"מ ס"ל. ועוד). ואכ"מ.
12. טושו"ע חו"מ שם סי"א. מיבמות כב, א. רמב"ם הל' עדות פי"ג ה"ב.
13. כהסוגיא דיבמות (מו, א־ב) ובכ"מ – בנוגע למ"ת וההתחלה ביצי"מ. – ואין להקשות מירושתם א"י מאברהם, מענין כהנים ולוים וחלוקה לשבטים בכלל – שהרי כ"ז הי' ע"פ הדבור מפורש. והאמירה שישובו לאהליהם – ה"ז דבור שקידושין הקודמין בתוקפן.
14. ולפני זה – באמירת החודש גו'. כדמשמע מהמדרש (הובא בפרש"י ר"פ בראשית) דהחודש גו' היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. שהכוונה בזה שהיא מצוה ראשונה שנתנה להם לא בתור ב"נ, כ"א בתור ישראל. משא"כ גדה"נ ומילה. – וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 7.
15. וגם לדעת ר' יהושע (יבמות שם) שהיתה טבילה (לפני מ"ת), הרי אז (בעת יצי"מ) נפקי מתורת ערל ע"י המילה* (והנשים ע"י טבילה) – תו"י שם ד"ה ורבי יהושע. וראה תו"י שם (לתוס' סד"ה כי פליגי) – דלרע"ק צ"ל שטבלו ביצי"מ דאל"כ איך אכלו הפסח. וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 130 הערה 26. – ולהעיר מנבואת יחזקאל (קאפ' (=פרק) טז) שיצי"מ היא לידת עם ישראל.
16. אבל עיין גו"א ויגש (מו, י), שב שמעתתא בהקדמה, בית האוצר (להר"י ענגל) כלל א' אות כב, וכלי חמדה עה"ת פ' ויגש – שבגירות דמ"ת לא אמרינן דכקטן שנולד דמי. וראה גם צפע"נ לסנהדרין פב, א (גם לענין משה ואהרן). ולהמבואר בפנים צ"ל דהדוגמא (שו"ע חו"מ שם ס"י) "ואפי' משה ואהרן אינם כשרים להעיד זה לזה" – אין הכוונה בזה למשה ואהרן ממש שלא היו כשרים להעיד זל"ז, כ"א שאפילו אנשים נאמנים כמשה ואהרן אינם כשרים להעיד זל"ז. ולכאורה על כרחך צריך לפרש כן בגמ' (ב"ב קנט, א) "משה ואהרן לחותנם כו'", שהרי חותן משה בודאי הי' גר (זבחים קטז, א. רש"י ר"פ יתרו. ועוד) ומותר להעיד לו. ועצ"ע.
. ראה תוד"ה דכתיב (כריתות ט, א) דגם אותם שהיו נימולים לפני יצי"מ, מעיקרא כשמלו עצמן מלו ליכנס בברית המקום כו'.

עמוד 63

17. להעיר ממרז"ל דגיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי' (רש"י יתרו יח, ט. מסנה' צד, א).
18. מאחר שבעדות זו אין חשש שהקורבה תביא לידי שקר (כנ"ל סוס"א והערה 11).
19. רמב"ם הל' קדה"ח רפ"ב. ולהעיר מחי' הצ"צ על הש"ס ר"ה שם.
20. ר"ה כ, א. רש"י פרשתנו עה"פ. ועוד.
21. ראה רמב"ם הל' קדה"ח פ"א ה"ו ואילך. שם פ"ב ה"ד ואילך. שם פ"ה ואילך.
22. רמב"ם פ"א שם. וראה בארוכה שם פי"ח שגם בזמן שמקדשין ע"פ הראי' כשא"א ע"י ראי' סומכין על החשבון לחוד.
23. לשון ה"מפרש" לרמב"ם פ"א שם. וראה גם תויו"ט ר"ה פ"ב מ"ו (קרוב לסופו). ולדעת הרס"ג, הרי עיקר הקביעות היא (רק) ע"פ החשבון ורק להוציא מדעת הצדוקים תקנו עדי ראי' (ראה בארוכה תו"ש פרשתנו כרך י"ג פ"ג).
24. כקושיית התויו"ט שם.

עמוד 64

25. לשון ה"מפרש" שם. ועד"ז בתויו"ט שם. וראה מנ"ח שם סק"א.
26. פרש"י ר"פ בראשית. יל"ש פרשתנו עה"פ. והוא ממדרש תנחומא (באבער) בראשית יא.
27. שם.
28. ראה גם לקו"ש חט"ז [המתורגם] ס"ע 517 ואילך.
29. דבפסח מצרים לא הי' נוגע (לדעת) הקביעות בחודש, כ"א שבעוד עשר ימים יקחו שה גו' ובעוד י"ד יום ישחטוהו גו'.
30. ראה מכילתא יתרו כ, ג.
31. ראה מכילתא שם. ברכות רפ"ב.
32. להעיר מלקו"ש ח"י ס"ע 8 ואילך.
33. ראה בכ"ז ד"ה גדולים מעשה צדיקים תרפ"ה פ"ז (בסה"מ תרפ"א ובהוספות לסה"מ קונטרסים ח"ב – תסב, סע"א ואילך).
34. כתובות ה, א.
35. תענית כה, א.
36. כ"ה בב"ח שם.

עמוד 65

37. ראה ראב"ע כאן. ועוד.
38. ראה ד"ה החודש שם פי"ג.
39. קהלת ד, ט.
40. קה"ר עה"פ.
41. "י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן" (תו"כ ורש"י ר"פ ויקרא. במדב"ר פי"ד, יט. וראה ספרי ס"פ נשא).
42. ודוחק לומר שנקט פרשה זו לדוגמא (מפני שהיא פרשה ראשונה שנאמרה לשניהם) ולא – ע"ד התחלת כמה מרז"ל כיו"ב: טובות פרשיות שנאמרו ע"פ שנים כו'. ובפרט שהיא מהפרשיות שנתמעט אהרן (מכילתא כאן. וראה במקומות שנסמנו בהערה הקודמת).
43. בהבא לקמן (ס"ו־ז) ראה גם ד"ה החודש הזה שם פ"ח (בסגנון אחר). וראה אוה"ת פרשתנו ריש ע' רעז (ובהגהות לשם – אוה"ת שם כרך ח ע' ב'תתקיא־ב). אוה"ת נ"ך (כרך ב) לקהלת עה"פ.
44. תניא רפל"ו. ע"פ תנחומא נשא טז. ועוד.
45. המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ.
46. ראה בכ"ז ד"ה גדולים מעשה צדיקים שם. וראה גם סד"ה תקעו תרס"ז (בהמשך תרס"ו). לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 22 ואילך. חי"ב ע' 74 ואילך.

עמוד 66

47. תהלים לג, ו.
48. זח"ג כ, א (ברע"מ). ועוד. וראה ס' הליקוטים (צ"צ) ע' משה (ע' א'תקע ואילך), ס' הערכים חב"ד ע' אהרן ע' כז ואילך (וש"נ).
49. והגהות הצ"צ (הנ"ל הערה 43) שהעילוי בפרשה זו (שנאמרה על פי שנים) לגבי כל הפרשיות שבהתורה (שנאמרו ע"י משה לבד) הוא כמעלת ימוה"מ לגבי מ"ת, שבמ"ת היתה רק ירידת העליון למטה אף שעדיין לא נזדכך התחתון, משא"כ לימוה"מ שתהי' גם הזדככות התחתון.
50. ראה ב"ר פ"ו, ג. סוכה כט, א. ועוד.
51. עמוס ז, ב. ה. וראה חולין ס, ב ובחדא"ג שם.
52. וי"ל שהוא ע"ד ב' הענינים דלעיל (סעיף ז) בנוגע לעולם – כי העבודה מצד ראי' היא בדרך מלמעלמ"ט, ודשכל (וכוחות פנימיים) – מלמטלמ"ע. (משיחות ש"פ תזריע, פ' החודש תשי"ז, ש"פ וארא תשט"ו)

מצוטט ב־7 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ב ‹ 32 לקו"ש חכ"א ע' 63

תורת מנחם 6

יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן, ואמר מאמר ד"ה ראה נתתיך אלקים גו'. *** לקו"ש חכ"א ע' 66
יט - שנת תשי"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן (מאמר ב), ה'תשי"ז לקו"ש חכ"א ע' 65
יט - שנת תשי"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשי"ז. לקו"ש חכ"א ע' 62
כ - שנת תשי"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ז. לקו"ש חכ"א ע' 62
מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשכ"ז לקו"ש חכ"א ע' 66
מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ פקודי, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשכ"ז לקו"ש חכ"א ע' 62