שיחה יז
548שיחה יז
יום הכפורים
ברבת ב"ק אדמו"ר שליט"א ערב יום הכפורים -
להת' שי' - לפני כל נדרי, היתשט"ז:;
,דער אויבערשטער זאַל אייך העלפן, איר זאָלט אויסוואַקסן חסידים יראי שמים ולומדים. מען זאֶל קענען זאַגן אויף אייך, ראו גידולים שגידלתי. איר זאָלט האָבן אַ הצלחה'דיקן יאַר אין לימוד התורה בשקידה ובהצלחה אין קיום המצוות בהידור. א חתימה וגמר חתימה טובה בתוך כלל ישראל. אַ גוט יאַר בגשמיות וברוחניות".
549א חתימה וגמר חתימה טובה בתוך כלל ישראל בטוב הנראה והנגלה. א חתימה וגמר חתימה טובה.
להת' שי -- לפני כל נדרי, ה'תשי"ט:
אמר פרשת ברכת כהנים ואת'כ:
550עיו"כ (שחל להיות בשבת) אחרי תפלת מנחה, ה'תשב"ד:
551(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
552לערנען תורה בהפלגה , ומתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ושכבתם 5 ואין מחריד,
און מקבל זיין פני משיח צדקנו מתוך שמחה וטוב לבב, וכספם וזהבם אתם '', בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו *, קהל גדול ישובו הנה *',
בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, ביחד עם משיח צדקנו, אמן כן יהי רצון.
להת' שיי - לפני בל נדרי, ה'תשל"ט:
553אַז נוסף על כל האמור זאֶל זיין די ברכה המשולשת בתורה הכתובה ע"י משה רבינו, באמור :, וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם *, 554איר זאָלט גיין מחיל אל חיל אין לימוד התורה וקיום מצוותי, און האָבן כל המצטרך בגשמיות וברוחניות, ובגשמיות וברוחניות גם יחד, 555ובקרוב ממש זאָל זיין ,בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותנו**, ,קהל * גדול ישובו הנה" ".
556אמן כן יהי רצוזי
להת' שי' - לפני כל נדרי, ה'תש"מ:
וידבר גו' דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
557(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
558< בביהכנ"ס אחר תפלת מנחה, ה'תשמ"א:
559(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
560ובשמחה, ובטוב הנראה והנגלח, אמז כן יהי רצוז.
561להת' שיי - לפני כל נדרי, ה'תשמ"א:
וידבר גו' דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
562(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
5633 וכ"כ גם בפע"ח.
4 כנראה הפי' מבאר מה מנחת התמיד.
הטעם שאין נ"כ בתפלת נעילה אצלנו, הרי מבוארים טעמי שתי ההנהגות בנ"כ בשו"ע. וצריך לברר הנהגת אנ"ש בארהקת"ו בזה -- על אתר. 0 (ממכתב י"ג תמוז תשכ"א)
6-2
תיח על ההערות בנוגע לאבל בעריוהכ"פ מס' לקט יושר -- שכתב שדי ב,מקצת היום"; ואינו ברור המפורש שם ,לפני מנחה"? (ממכתב י"ג תשרי תשל"ד)
הערות
עמוד 548
- 18. לקוטי הוספות / יוהכ''ם שיחות
- 2. אחר תפלת מנחה, היתשט"ז:
- 3. 6-2
- 4. וידבר גו', דבר גו', יברכך גו', יאר גו', ישא גו', ושמו גו' ואני אברכם.
עמוד 549
- 1. לקוטי הוספות / יוהכב'ים שיחות 49
- 2. אחר תפלת מנחה, ה'תשי"ז:
- 1. אגרת התשובה ספ".
- 4. אחר תפלת מנחה, היתשי"ט:
עמוד 550
- 50. לקוטי הוספות / יוהביים שיחות
- 1. הן בגשמיות והן ברוחניות -- כרוב התפלות (ראה רמב"ם ריש הלי תפלה), משא"כ תפלות אחדות, ובהן תפלת כה"ג בהיכל (יומא נג, ב) שהייתה רק בנוגע לגשמיות (ובמילא -- כן הוא גם התפילה שבסיום סדר עבודת כה"ג (,יהי רצון" ע"ס הא"ב), שהיא כמו ,תפלת כה"ג בהיכל').
עמוד 551
- 2. בתכלית השלימות (ראה רמב"ם הלי תשובה פ"ב ה"ז, לקו"ת האזינו עב, ג, ועוד), נוסף ע"ז שצ"ל כל ימיו בתשובה עילאה (אגה"ת ספי"א). \
- 3. פ" וי"א. ושם (קא, רע"א) ,שהיא בשמחה רבה*.
- 4. כמו שאנו מבקשין בכל תפלת י"ח והחזירנו בתשובה שלמה לפניך (עיין אגה"ת פי"א).
- 5. שהרי השנה שנטתיימה היא שנת סיום מחזור (קטן -- ) דלבנה (ראה רמב"ם הל' קדה"ח רפ"י).
- 6. להעיר שתיכף בסיום השנה -- ה"ה ראש חודש (תשרי), יחוד שמשא וסיהרא,
- 1. קידושין מ, ב. \
- 8. שופטים יט, ח. ספרי ופרש"י עה"פ. ועיין דייה אל תצר לאדמו"ר האמצעי (ע' 6 ואילך. מאמרי אדהאמ"צ דכרים ח"א ע' ח ואילך).
- 9. ראה תיב"ע לנצבים (כט, יד). ת*י, פרש"י, אוה"ח ועוד -- שם.
- 0. בשלח יד, ח. -- להעיר ממש'כ בדגל מחנ"א (בשלח ד"ה א"י ע*פ) דמתרגם בריש גלי, ברייש ר"ת רבי ישראל בעל שם, גלי היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעינותיו אז יפקון מן גלותא.
- 11. בחוקותי כו, יג ובפרש"י (מתיב"ע ותו"כ).
- 2. אבות פ"ב מי"ב. משלי ג, ו. וראה שו"ע או"ח סרל"א,
עמוד 552
- 3. קידושין מ, א. ובאוה'ת (בראשית לג, ב. משפטים ע' א'קנז. ועוד) מפרש ומבאר השייכות עם יום השלישי שהוכפל בו כי טוב.
- 4. וכיון דאיפליג איפליג (גיטין כח, א).
- 5. בחוקותי (שם, ו) ומכש"כ -- כשאינם במצב ד,שכבתם".
- 6. ראה ברכות בסיומה. שו*ע אדה"ז רסקנ"ה, וש"נ.
- 7. ישעי' ס, ט. וראה תורת הבעש"ט במחז"ל התורה חסה על ממונן של ישראל (בתר שם טוב סרי"ת. אוית קא, ד).
- 8. בא (י, ט), שהרי כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות -- בגאולתנו מגלות זה.
- 9. ירמי' לא, ז. - ייל החידוש שעוד קודם השיבה יעשו מציאות של: א) קחל ב) גדול.
- 1. ברכות ו, ב.
עמוד 553
- 1. לקוטי הוספות / יוהכ''ם שיחות 3
- 2. נשא ו, כביכז,
- 3. ראה רמב"ם הל' תפלה (נ"כ) פט"ו ה'ז. -- בפרש"י עה"ת (שם) הביא ב' הפירושים שבחולין מט, א.
- 4. ראה לקו"ת ברכה צו, ב. ובב"מ.
- 6. ש,ישראל מונין ללבנה" (סוכה כט, א), ו,הן עתידין להתתדש כמותה" (ברכת קידוש לבנה מסנהדרין מב, א).
- 66. פרש"י תבוא כו, טו, וראה גס פרש"י יתרו יט, א. עקב יא, יג.
- 7. להעיר מתורת הבעש"ט שצ"ל מסנ"פ באהבת ישראל אפילו בזה שלא ראהו מעולם (היום יום ע' קיג. וברמב"ם חל' דעות (פ"ו ה"ג) ,את כל אחד ואחד מישראל". וראה קונטרס אהבת ישראל,
- 8. ראה רמב"ם סוף הלי לולב.
- 9. ראה אגה"ת פי'א (ק, סע*ב ואילך): תשובה עילאה שהיא בשמחה רבה.
- 0. י"ל גם ,מעשיך לשם שמים".
- 1. ראה תו"א מג'א בתחלתו. ובלקו"ת שמעיצ פה, א: להיות המעשים טובים ומאירים כו' צ"ל בחיי תשובה. ושם .איז הפי' תשובה כו' מעבירות כו' אלא תשובה כו' שהוא להשיב את הנפש למקורה ושרשה כו" -- תשובה עילאה.
עמוד 554
- 564. לקוטי הוספות / יוהכ"פ שיחות
- 2. שה"ש א ד
- 3. שהש"ר פ"א, ד (קרוב לסופו).
- 4. סנהדרין צח, א. וראה ד"ה אל תצר לאדהאמיצ (מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' ב ואילך. מט ואילך).
- 5. ישעי' ס, כב.
- 6. ישעי" נב, ז.
עמוד 555
- 1. לקוטי הוספות / יוהכ''ם שיחות 5 בביהכנ"ס אחר תפלת מנחה, היתש"מ:
- 1. מעלת ,כולכם" (לאחדים כאחד) לגבי ראשיכם גו' עד גו' שואב מימיך (היינו דאיש לא נעדר).
- 2. ספרי עה"פ בהעלותך י, י.
- 3. ישע" נח, יג.
- 4. אגה"ת פי'א (ק, סע"א ואילך).
- 65. ספ"ח ופ"ט.
- 6. ראה קידושין מ, ב.
- 8. ד ישעי' לה, י. נא, יא.
- 68. בא ט. דגאולה העתידה תהי' כימי צאתך מארמ"צ דכולם יצאו, משא"כ בשאר הגאולות.
- 9. אף דתלוקטו לאחד אחד (ישעי' כז, יב).
- 0. ירמיי לא, ז,
- 1. שהרי צ"ל ,טועמיי" מכל תבשיל ותבשיל בע"ש (שו"ע אדה"ז או*ח סר"ג ס"ת).
- 2. דהאב זוכה לבנו בנוי כו' (עדיות פ"ב מ"ט).
- 3. ראה יד, אי
עמוד 556
- 56. לקוטי הוספות / יוהכ'ים שיחות
- 4. כהוראת חז"ל (ברכות י, א ובתוס' שם) דאיידי דחביבא פתח כו' וסיים כו
- 1. ברכה לג, י. בברכת שבט לוי.
- 2. ראה רמב"ם סוף הלי שמיטה ויובל: לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו כו' להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו כו
- 3. כנ"ל: יורו משפטיך גו' ותורתך.
- 4. ברכה שם, ד.
- 65. ראה קידושין מ, ב.
עמוד 557
- 1. לקוטי הוספות / יוהב''ם שיחות 7
- 2. ו
- 66. כדחז"ל (תו"כ עה"פ בחוקותי כו, ג -- הובא בפרש"י שם) אם בחוקותי גו' ואת מצוותי גו' -- שתהיו עמלים בתורה כו' ע"מ לשמור ולקיים כו' -- ונתתי גו',
- 7. שציווה את כאו"א ללמוד תורה. וראה הלי תת לאדה"ז פ"א ס"ד שהציווי הוא ללמוד כל התורה בולה. =
- 8. בהבא לקמן -- כההמשך ל,אם בחוקותי גו" -- וישבתם לבטח בארצכם, ואתם תהיו לי לעם, ואולך
- 6. אתכם קוממיות.
- 9. עקב יא, יב.
- 0. ראה תו"ח ויחי צה, א. צו, גיד. אוה"ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. וככה תרל"ז פי"ז ואילך.
עמוד 558
- 1. - ה
- 1. ראה בפרטיות ביה'ר שלאחרי העבודה דיוהכ"פ (בכמה מחזורים נשמט ,שנת נחמה') -- בַסַה האריז"ל וכו'. שינוי נוסחאות בזה -- בס' כתר ש"ט להרב גאגין.
- 2. פ"י וי'א. ושם (קא, רע'א): שהיא בשמחה רבה.
- 3. תהלים יט, טי
- 64. תענית ל, סע'א.
- 5. כפשוטו של מקרא -- תרגום ופשטני המקרא.
- 6. לקו"ת ראה כג, ג. וראה תניא פליז (מח, ב).
- 7. בב י, א. תניא שם.
- 8. ראה גם לקו"ת ברכה צו, ב. ובכ"מ.
- 9. ויצא כח, יב. זח'א רסו, ב. ח"ג שו, ב. תקו"ז תי מה.
עמוד 559
- 0. ויצא שם. ,
- 1. ראה תו"א משפטים עו, א. שם, ג. לקו"ת בהר מא, א. ועוד. ובארוכה דייה ואברהם זקן תשל"ח (סה"ימ מלוקט ח"א ע' רפט ואילך. לקויש ח"כ ע' 315 ואילך).
- 2. וכידוע המעלה שבתפלה על ברכה (סה"מ תרכ"ט בתחלתו. ובכ"מ).
- 3. להעיר מאגה"ק סי"ד.
- 4. ברכה לג, כט.
- 5. ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח'א רנג, א. שה"פ פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים.
- 6. ו,הכל הולך אחר החיתום" (כרכות יב, א).
- 8. זו) כן נקראת בכ"מ (רמב"ם בהקדמתו לפיה"מ, אגרת ר"ש גאון (מהדורת לוין ע' 6 וע' 33). פירוש רה"ג לכלים פכ"ו מ"ד). ולהעיר ש,יומא" פירושו -- יום המיוחד והידוע, ,אחת בשנה".
- 8. במשנה שלפנינו בש"ס ובמשניות הלי הוא ,מי". אבל בירושלמי, רי"ף וע*י כאן (וכ"ה ברד"ה ארע"ק אשריכם שבהערה הבאה) הוא כבפנים.
- 9. ראה ד"ה ארע"ק אשריכם (אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תקעו ואילך). לקו"ש חי"ז ע' .176 ואילך.
- 11. 0). אחרי טז, ל.
- 1. בהר כה, ב-ד.
- 2. ראה מכילתא ופרש"י עה"פ יתרו כ, ט. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סשיו ס"ח (סכ"א).
עמוד 560
- 0. לקוטי הוספות / יוהכ''ם שיחות
- 3. תצוה ל, י. אחרי שם, לד.
- 4. שבת קיד, ב. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתרי'א.
- 5. ראה לקו"ת ר"ה נח, ב.
- 6. וילך לא, יב.
- 7. בשלחת טו, יז. וראה פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.
- 8. ישעי' לה, י. נא, יא.
- 9. עקב יא, יב.
עמוד 561
- 1. לקוטי הוספות / יותכ''ם שיחות 1
- 1. שעלי" אמרו חז"ל: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה (ברכות ו, ב. וראה בארוכה ד*ה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה כו', תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א רג, ב ואילך). ובכ"מ).
- 2. לאחדים כאחד -- לקו"ת ר"פ נצבים. וראה לקו*ש ח"ד עי 1141 ואילך.
- 3. ריפ נצבים. וקאי על ר"ה (לקו"ת שם), ולהעיר שיוהכ"פ נק' ר"ה כי הוא פנימיותו (לקו"ת ר"ה נח, א. סד, א. וש'נ).
- 4. קרת יח, כ.
- 6. סוף הלי שמיטה ויובל.
- 6. ברמב"ם שם (נדבה רוחו אותו) והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' -- וייל בדרך אפשר: בינה, דעת, חכמה, עמידה (וביטול דכתר), לפני ה' -- פנימיות הכתר.
- 1. ראה לקו"ת ברכה צו, ב. ובכ"מ.
- 8. ראה קידושין מ, ב. וראה הלי ת"ת לאדה-ז פ"ד סיג-ד.
- 9. ראה רמב"ם הל' דעות רפ"ד.
- 11. 6010 ישעי' מב, כא, ע"פ חולין סו, ב. -- בהפצת התורה -- ראה רמבים הלי ת"ת ספ"ב.
- 1. ראה אגה"ק דהבעש"ט -- נדפסה גם בריש ספר כש"ט הוצאת קה"ת.
עמוד 562
- 2. לקוטי הוספות / יוהכ''ם שיחות
- 2. ביז אַז מ'וועט זען בפועל ווי אַזוי ,קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרחיזו ביז ,ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"*ו,
- 3. 7-7
- 2. רמב'"ם הל' מלכים ספי"א.
- 3. עובדי' א, כא.
- 4. וילך לא, יב.
- 5. עקב יא, יב.
- 6. ראה ברכות בסיומה. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה ס"א. וש"נ.
- 1. ישעיי ס, א.
- 8. שם מ, ה.
עמוד 563
- 1. אשתקד* בלמדי עם התלמידים סדר העבודה דיו"כ הוקשה לי למה השמיט כ"ק אדמוה"זי מנחת התמיד של שחר>, ועיינתי בנוסח אתה כוננת שבמחזורים נוסח ספרד: ושם כתוב אחר האיברים כמצותן ,ומקטיר כמנחת התמיד כמצותה", אך שם יש כפל לשון* לכאורה, שכתוב שם ג"כ ככל יום יעשה מנחת הסלת ומנחת חביתין.
- 1. הוא כל' המשנה (יומא פ"ג מ"ד).
- 2. ומנחתו נכלל באיברים דבשבילן באים (ראה תפא"י שם) בפרט שנתוסף כאן ,כמצותן" ובכ"ז מפרט אח'"כ היין -- כי חביתין (שאין שייכין לתמיד) הפסיקו. אבל כתבה (על מנחת התמיד של בין הערבים.) כי הקטרת מפסקת בינה להאיברים.
- 4. (ממכחב כ"ק אדמו"ר שליט"א)
- 5. *) שאלת א' בנוגע לנוסח אתה כוננת, ובשוה"ג -- מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א. המו"ל.
תניא, אגרת התשובה י״א - הטקסט מספריא
וְאָמְנָם, לִהְיוֹת בְּלִבּוֹ הַהַכְנָעָה, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְגַם הַשִּׂמְחָה בַּה׳, שְׁתֵּיהֶן בְּיַחַד – כְּבָר מִילְּתָא אֲמוּרָה בְּלִקּוּטֵי־אֲמָרִים סוֹף פֶּרֶק ל״ד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ ״חֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאי מִסִּטְרָא דָא וְכוּ׳״. וּבְצֵירוּף עוֹד הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, לִהְיוֹת נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה׳, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְחַנּוּן וְרַחוּם וְרַב לִסְלוֹחַ, תֵּיכֶף וּמִיָּד שֶׁמְּבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ (״כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי״ ״כַּבְּסֵנִי טַהֲרֵנִי״, וְכָל עֲווֹנוֹתַי מְחֵה״ וְכוּ׳), בְּלִי שׁוּם סָפֵק וּסְפֵק סְפֵיקָא בָּעוֹלָם.
וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בְּכָל תְּפִלַּת י״ח תֵּיכֶף שֶׁמְּבַקְשִׁים ״סְלַח לָנוּ כוּ׳״ – ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ״, וַהֲרֵי ״סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל״, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ בְּרָכָה לְבַטָּלָה? אֶלָּא, אֵין כָּאן שׁוּם סָפֵק כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁנוּ ״סְלַח לָנוּ״ ״מְחָל לָנוּ״, וְאִילּוּ לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים וְחוֹטְאִים – הָיִינוּ נִגְאָלִין מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל״.
וַהֲרֵי אֲפִילוּ בְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם כֵּן, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִמְחוֹל תֵּיכֶף וּמִיָּד שֶׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וְלֹא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחוֹל, וַאֲפִילוּ בְּקוֹטֵעַ יַד חֲבֵירוֹ, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא בְּסוֹף פֶּרֶק ח׳ דְּבָבָא קַמָּא:
וְאִם בִּיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ ג׳ פְּעָמִים וְלֹא מָחַל לוֹ – שׁוּב אֵין צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, וְהַגִּבְעוֹנִים שֶׁבִּיקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם מֵהֶם מְחִילָה בְּעַד שָׁאוּל שֶׁהֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים, וְלֹא רָצוּ לִמְחוֹל – גָּזַר דָּוִד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בִּקְהַל ה׳, שֶׁהֵם רַחֲמָנִים וְכוּ׳, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ח׳ דִּיבָמוֹת.
וּבְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְאֵין קֵץ.
וּמַה שֶּׁמְּשַׁבְּחִים וּמְבָרְכִים אֶת ה׳ ״חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ״ – ״הַמַּרְבֶּה״ דַּיְיקָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֶזְרָא ״וְרַב לִסְלוֹחַ״, דְהַיְינוּ, שֶׁבְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה וּמָחַל לוֹ וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְסוּרוֹ – קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ שֵׁנִית, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית.
אֲבָל בְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין פַּעַם אַחַת לְאֶלֶף פְּעָמִים, כִּי הַמְּחִילָה הִיא מִמִּדַּת הָרַחֲמִים, וּמִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֵינָן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו״, וּלְגַבֵּי בְּחִינַת אֵין־סוֹף אֵין הֶפְרֵשׁ כְּלָל בֵּין מִסְפָּר קָטָן לְגָדוֹל, דְּ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא – מַמָּשׁ – חֲשִׁיב״, וּ״מַשְׁוֶה קָטָן וְגָדוֹל וְכוּ׳״.
וְלָכֵן ״מַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה״, וְכָל הַחֲטָאִים שֶׁמִּתְוַודִּים בְּ״עַל חֵטְא״ מִדֵּי שָׁנָה, אַף שֶׁחָזַר וְעָבַר עֲלֵיהֶם – חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשָׁנָה הַבָּאָה, וְכֵן לְעוֹלָם. וּ״בְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה״ לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא כְּמוֹ כֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם ג׳ פְּעָמִים מְבָרְכִים: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ״.
וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״תְּפִלָּה כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּהָ״, וְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת הַלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּייִם עַל שֶׁל יוֹם, וְכֵן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם לְעוֹלָם: אֶלָּא שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת, וְהַתָּמִיד, שֶׁהוּא קָרְבַּן עוֹלָה, מְכַפֵּר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה בִּלְבַד, וְכֵן הַתְּפִלָּה בִּזְמַן הַזֶּה עִם הַתְּשׁוּבָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְאֵין זֶה ״אֶחֱטָא וְאָשׁוּב״, כִּי הַיְינוּ דַוְקָא שֶׁבִּשְׁעַת הַחֵטְא הָיָה יָכוֹל לִכְבּוֹשׁ יִצְרוֹ, אֶלָּא שֶׁסּוֹמֵךְ בְּלִבּוֹ עַל הַתְּשׁוּבָה, וְלָכֵן, הוֹאִיל וְהַתְּשׁוּבָה גּוֹרֶמֶת לוֹ לַחֲטוֹא – ״אֵין מַסְפִּיקִין וְכוּ׳״. וְאַף גַּם זֹאת ״אֵין מַסְפִּיקִין״ דַּיְיקָא, אֲבָל אִם דָּחַק וְנִתְחַזֵּק וְנִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – מְקַבְּלִין תְּשׁוּבָתוֹ.
אֲבָל אָנוּ שֶׁמְּבַקְשִׁים בְּכָל יוֹם: ״סְלַח לָנוּ״ – אָנוּ מַקְדִּימִין לְבַקֵּשׁ: ״וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ״, דְּהַיְינוּ שֶׁלֹּא נָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְבַקְשִׁים: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד״ – מַסְפִּיקִין וּמַסְפִּיקִין, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ״ – ״הַבָּא״ דַיְיקָא, מִיָּד שֶׁבָּא. וְאֵי לָזֹאת, גַּם הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה הִיא מִיָּד.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״ – אֵין הַמְכֻוָּון לִהְיוֹת תָּמִיד עָצֵב נִבְזֶה חַס וְשָׁלוֹם, דְּהָא כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי וְגוֹ׳״, וּמִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה, שֶׁהִיא בְּשִׂמְחָה רַבָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֶלָּא ״נֶגְדִּי״ דַיְיקָא, כְּמוֹ: ״וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד״, ״מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ״, וּפֵירֵשׁ רַשִׁ״י ״מֵרָחוֹק״. וְהַמְכֻוָּון, רַק לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ, וְלִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל הָאָדָם, כְּשֶׁיִּהְיֶה לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינָיו שֶׁחָטָא נֶגֶד ה׳.
וְאַדְּרַבָּה, לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה יוֹעִיל זִכְרוֹן הַחֵטְא בְּיֶתֶר שְׂאֵת, בִּכְדֵי לְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת, בֵּין מִן הַשָּׁמַיִם, בֵּין עַל־יְדֵי הַבְּרִיּוֹת, בְּדִיבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה (וְזוֹ עֵצָה טוֹבָה לְהִנָּצֵל מִכַּעַס וְכָל מִינֵי קְפֵידָא וְכוּ׳). וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִין, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים וְכוּ׳״, וְ״כָל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו – מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו״:
משנה תורה, הלכות קידוש החודש י׳ - הטקסט מספריא
שנת החמה למי שהוא אומר שהוא פחות מרביע מחכמי ישראל. יש מי שאומר שס"ה יום וחמש שעות ותתקצ"ז חלקים ומ"ח רגע. והרגע אחד מע"ו בחלק. ולפי חשבון זה תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה י' ימים וכ"א שעה וקכ"א חלק ומ"ח רגע. סימן להן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת במחזור של י"ט שנה כלל אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.
בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה צ"א יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגע. סימן להם צ"א ת"ק י"ט ל"א. וכשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה. תחשוב מאותו רגע מנין זה ותדע תקופה שאחריה על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.
תקופת ניסן לפי חשבון זה היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים. סימן להם ט' תרמ"ב. וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים.
כשתדע תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור. תחשוב ממנה צ"א יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגע לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור.
אם תרצה לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה. תדע תחילה שנים גמורות שעברו מן המחזור. ותקח לכל שנה מהן תוספת. והיא יכ"א קכ"א מ"ח. וקבץ כל הרגעים חלקים וכל החלקים שעות וכל השעות ימים כדרך שתחשוב במולדות. ותגרע מן הכל ט' שעות ותרמ"ב חלקים. והנשאר תשליך חדשי לבנה. והנשאר שאין בו חדש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה. וברגע שיגיע המנין בו תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.
ונראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי. שהיו מעברין מפני הזמן או מפני הצורך. לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון. והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס"ה יום ורביע יום.
וחשבון שתי תקופות האלו שביארנו דרכם הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמיתי. אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה. בין בחשבון מי שחשב רביע יום גמור בין למי שמחשב לפחות מרביע יום
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
שולחן ערוך, אורח חיים רל״א - הטקסט מספריא
אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד בְּלֹא שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, יִישַׁן. הַגָּה: וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּקְרָא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן: וִיהִי נֹעַם (תְּהִלִּים צ, יז) (כָּל בּוֹ); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסוּס שֶׁהוּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאַף בְּזֶה הַמְּעַט לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ; וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁיֵּהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִּיב: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ (מִשְׁלֵי ג, ו) וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְהַהֲלִיכָה וְהַיְשִׁיבָה, וְהַקִּימָה וְהַתַּשְׁמִישׁ, וְהַשִּׂיחָה וְכָל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה צָמֵא וְרָעֵב, אִם אָכַל וְשָׁתָה לַהֲנָאָתוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי חִיּוּתוֹ, לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְכֵן אֲפִלּוּ לִישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵינוֹ מְשֻׁבָּח אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם; וְכֵן בִּשְׁכִיבָה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לֹא יִתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה לְעַנֵּג עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא יָגֵעַ וְצָרִיךְ לִישַׁן כְּדֵי לָנוּחַ מִיְּגִיעָתוֹ, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְגוּפוֹ מְנוּחָה לְצֹרֶךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בַּתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעַת הַשֵּׁנָה; וְכֵן בְּתַשְׁמִישׁ אֲפִילּוּ בָּעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אִם עָשָׂה לְהַשְׁלִים תַּאֲוָתוֹ אוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ וִימַלְּאוּ מְקוֹמוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אוֹ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ; וְכֵן בְּשִׂיחָה, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי חָכְמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אוֹ לְדָבָר הַמֵּבִיא לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חַיָּב אָדָם לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁיָּבִיא לִידֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לֹא יַעֲשֵׂהוּ; וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ תָּמִיד.
רש"י על שמות י״ט:א׳ - הטקסט מספריא
ביום הזה. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ; לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא בַּיּוֹם הַהוּא, מַהוּ בַּיּוֹם הַזֶּה? שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה חֲדָשִׁים עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתָנָם (ברכות ס"ג):
ביום הזה THE SAME (lit., this) DAY — on the day of the New Moon. (Mekhilta; Shabbat 86b). It ought not to write ביום הזה, but ביום ההוא, “on that day”; what, then, is the force of the words “on this day”? Since they refer to the day when the Israelites came to Sinai to receive the Torah they imply that the commands of the Torah should be to you each day as something new (not antiquated and something of which you have become tired), as though He had only given them to you for the first time on the day in question (Yalkut Shimoni on Torah 273; cf. Berakhot 63b).
משנה עדיות ב׳:ט׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר האב זוכה לבן. בנוי. ובכח. ובעושר. ובחכמה. ובשנים. ובמספר הדורות לפניו. והוא הקץ. שנאמר (ישעיה מא, ד) קורא הדורות מראש. אף על פי שנאמר (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ונאמר (בראשית טו, טז) ודור רביעי ישובו הנה:
רש"י על ויקרא כ״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
אם בחקתי תלכו. יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִיתֶם אֹתָם הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה (ספרא):
ואת מצותי תשמרו. הֱווּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה'):
אם בחקתי תלכו IF YE WALK IN MY ORDINANCES — One might think that this denotes the fulfilment of the commandments; but when Scripture states “and ye shall keep My commandments and do them”, it is plain that in this passage there is mentioned the “fulfilment of the commands”. How then must I explain אם בחקתי תלכו? As an admonition that you should study the Torah laboriously (Sifra, Bechukotai, Section 1 1-2)
ואת מצותי תשמרו AND TAKE HEED OF MY COMMANDMENTS — Study the Torah laboriously with the intention to take heed and to fulfil its teachings, as it is said, (Deuteronomy 5:1) “and ye shall learn them and take heed to do them".
שמות רבה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וּמשֶׁה הָיָה, כָּל מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ הָיָה, מְתוּקָן לְכָךְ, (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקֶּנֶת הָיְתָה הַמִּיתָה לָבוֹא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, זוֹ מִיתָה, שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. (בראשית ג, א): וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָיָה. בְּנֹחַ כְּתִיב (בראשית ו, ט): תָּמִים הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (שמות א, ה): וְיוֹסֵף הָיָה, מְתֻקָּן לְפַרְנָסָה. בְּמָרְדְּכַי כְּתִיב (אסתר ב, ה): אִישׁ יְהוּדִי הָיָה, מְתֻקָּן לְהַצָּלָה. וּמשֶׁה לִגְאֻלָּה. מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָם נִתְקְנוּ לְכָךְ. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְעַלּוּ מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ו): מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר, הַמָּן, וְהַשְֹּׂלָו, וְהַבְּאֵר, וְהַמִּשְׁכָּן, וְהַשְּׁכִינָה, כְּהֻנָּה, וּמַלְכוּת, וְעַנְנֵי כָבוֹד. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַתָּה עָתִיד לְהַעֲלוֹת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת מִי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים, זֶה אַבְרָהָם, וְאֵין מִדְבָּר אֶלָּא דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ג): וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, סִימָן זֶה לְךָ, בַּמִּדְבָּר אַתָּה מַנִּיחָן וּמִן הַמִּדְבָּר אַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָן לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, שֶׁצָּפָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲרִיב כְּרַכֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמָה דִכְתִיב (ירמיה נ, יב): הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִים צֹאן יָמוּתוּ בַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁתָּבַע משֶׁה צָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שיר השירים א, ז): הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וגו', כַּמָּה חַיּוֹת בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה מֵינִיקוֹת הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, כַּמָּה רִיכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת. הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שיר השירים א, ח): אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, אִם לֹא יָדַעְתָּ סוֹפְךָ לֵידַע, (שיר השירים א, ח): צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, כְּלוֹמַר הַצֹּאן וְהַגְּדָיִים אַתָּה רוֹעֶה [כלומר האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים], וְאֵין אַתָּה רוֹעֶה הַבָּנִים, אֶלָּא (שיר השירים א, ח): עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, בְּאֶרֶץ סִיחוֹן [שלא תכנס משם והלאה]. וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, חֲמִשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר הָאֱלֹהִים, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֱלָהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַר בָּשָׁן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹכֵל אָדָם בְּשִׁנָּיו בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בָּהָר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, ג ד): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. הַר גַּבְנֻנִּים, נָקִי כַּגְּבִינָה, נְקִיִּים מִכָּל מוּם. הַר חוֹרֵב, שֶׁמִּמֶּנּוּ נָטְלוּ סַנְהֶדְרִין רְשׁוּת לַהֲרֹג בֶּחָרֶב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁמִּשָּׁם נָטְלוּ עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים אִפּוֹפְּסִין שֶׁלָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, יב): וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, מֵחוֹרֵב יֶחֱרָבוּ. הַר סִינַי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.
משנה כלים כ״ו:ד׳ - הטקסט מספריא
סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה. טמא מדרס. נפסקה שניה ותקנה. טהור מן המדרס. אבל טמא מגע מדרס. לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה. נפסק עקבו. ניטל חוטמו. או שנחלק לשנים. טהור. סוליים שנפסק מכל מקום. טהור. מנעל שנפחת. אם אינו מקבל את רוב הרגל. טהור. מנעל שעל האמום ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביין. ר' מאיר אומר צרור שעה טהורות. צרור עולם טמאות. ר' יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות:
רש"י על שמות כ׳:ט׳ - הטקסט מספריא
ועשית כל מלאכתך. כְּשֶׁתָּבֹא שַׁבָּת יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, שֶׁלֹּא תְהַרְהֵר אַחַר מְלָאכָה (שם):
ועשית כל מלאכתך [SIX DAYS SHALT THOU LABOUR] AND DO ALL THY WORK — When the Sabbath comes it should be in thy eyes as though all thy work were done (completed), so that thou shouldst not think at all about work (Mekhilta).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
משנה יומא ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
פרסו סדין של בוץ. בינו לבין העם. פשט ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד. קרצו. ומרק אחר שחיטה על ידו. קבל את הדם וזרקו. נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות. ולהקריב את הראש. ואת האברים. ואת החביתין. ואת היין:
מצוטט ב־7 עמודים
תורת מנחם 7
- טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לקו"ש חי"ט ע' 548
- טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו לקו"ש חי"ט ע' 548
- יח - שנת תשי"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לקו"ש חי"ט ע' 549
- כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לקו"ש חי"ט ע' 549
- כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו לקו"ש חי"ט ע' 549
- לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ערב יום הכיפורים, אחר תפלת מנחה, ה'תשכ"ד לקו"ש חי"ט ע' 550
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ט ע' 559

