שיחה ד

212שיחה ד

קרח

א. שמירת הלויים בעזרה – חמשה או שבעה

שערים?

בקשר למצות שמירת המקדש על־ידי הכהנים והלויים, שעליה מצווים בפרשתנו¹, אומרת המשנה בתחילת מסכת מדות: "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש... והלוים בעשרים ואחד מקום... חמשה על חמשה שערי העזרה...

ואילו במשנה מאוחרת יותר² נאמר "שבעה שערים היו בעזרה...", ומפרטים אותם, כלומר, שהיו "שבעה שערים", ולא "חמשה"?

על קושיא זו מביאה הגמרא³ שני תירוצים: "אמר אביי: תרי מינייהו (=שנים מבין "שבעה השערים") לא צריכי שימור (ולכן נאמר במשנה, שהשמירה היא רק "על חמשה שערי העזרה"). רבא אמר: תנאי היא (=מחלוקת תנאים היא) .. ואיכא תנא דאמר (=ויש תנא שאומר) שבעה, ואיכא תנא דאמר חמשה הוו".

הרמב"ם מביא ב"יד החזקה"⁴ משתי המשניות – (א) "ושבעה שערים היו לה"⁵, (ב) "והיכן היו הלוים שומרים .. ד ועל חמשה שערי העזרה" – ומוסיף⁶ מיד את הטעם לכך שהשמירה היא רק על חמשה מבין שבעת השערים: "שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ"⁷.

כלומר, הרמב"ם סובר בתירוצו של אביי, שאין מחלוקת בין שתי המשניות. ותמוה⁸: מדוע פוסק הרמב"ם כאביי, הרי הכלל הוא, שאביי ורבא הלכה כרבא⁹?

ב. דעתו של הרמב"ם כרבא, לפי התנא במשנה השניה

בפירוש המשניות¹⁰ אומר הרמב"ם, שהנאמר במשנה "חמשה על חמשה שערי העזרה" הוא "לדעת תנא קמא, לפי שיש מן התנאים מי שאמר חמשה שערים היו לעזרה והוא המדבר כאן, ויש מהם שאמר ז' והיא דעת רבים ..

213ולדעת החכמים היה המשמר על חמשה שערים מן השבעה"¹¹.

אין מובן: הרמב"ם מתחיל ומתרץ את הסתירה עם המשנה המאוחרת יותר "שבעה שערים היו בעזרה" על־ידי תירוצו של רבא – שזוהי מחלוקת תנאים ("תנאי היא"), ושהתנא במשנה זו סובר ש"חמשה הוו", והוא מסיים כשיטת אביי, שגם לפי התנא הסובר ש"שבעה שערים היו בעזרה", היתה השמירה רק על "חמשה שערים (מן השבעה)"?!

הכרחי לומר, שדעת הרמב"ם היא: גם לפי רבא, האומר "תנאי היא", המחלוקת היא רק לגבי מספר השערים, אך לא לגבי השמירה על השערים: התנא במשנה הראשונה סובר, שהיו רק חמשה שערים, וממילא היתה השמירה "על חמשה שערי העזרה". ואילו התנא במשנה השניה סובר, ש"שבעה שערים היו בעזרה", אך גם הוא מודה, שהשמירה היתה רק על חמשה שערים, כי "תרי מינייהו לא צריכי שימור". ואילו אביי סובר, שאין כלל מחלוקת, וכולם סוברים, ש"שבעה שערים היו בעזרה" ו"תרי מינייהו לא צריכי שימור".

בכך מובן מדוע פוסק הרמב"ם שהשמירה היתה על "חמשה שערי העזרה .. שהרי הכהנים שומרים...", כתירוצו של אביי, כי גם לפי רבא סובר כך התנא האומר "שבעה שערים היו בעזרה" – והרמב"ם פוסק לפי תנא זה (ולא לפי התנא הסובר "חמשה הוו"), כי זוהי "דעת רבים", כפי שהוא אומר בפירוש המשניות, כדלעיל.

ג. לשם מה צריך להסביר

שיש מחלוקת?

אך ביאור זה תמוה, לכאורה: אם גם לפי רבא אין סתירה בין שני הענינים – (א) ש"שבעה שערים היו בעזרה" ו(ב) בכל זאת השמירה היא רק "על חמשה שערי העזרה" – מדוע מוכרח רבא לומר "תנאי היא" ולהרבות מחלוקת, שהמשנה הראשונה "חמשה על חמשה שערי העזרה" אינה תואמת את דעת התנא שבמשנה השניה, האומר "שבע שערים היו בעזרה" (כפי שאומר אביי), אלא מוכרח לסבור ש"חמשה הוו"?

תמיהה זו בולטת יותר בפירוש המשניות, ששם הוא אומר את שני הענינים ביחד, כדלעיל: (א) התנא של המשנה הראשונה סובר "חמשה שערים היו לעזרה", כתירוץ רבא, (ב) גם החכמים האומרים "שבעה שערים היו בעזרה" סוברים ש"היה המשמר על חמשה שערים מן השבעה" –

ולכאורה: אם גם "לדעת החכמים היה המשמר על חמשה שערים...", מדוע צריך להסביר את דברי המשנה "על חמשה שערי העזרה" כמי שסובר "חמשה שערים היו לעזרה", ולא כדעת החכמים ("דעת רבים") האומרים ש"היה המשמר על חמשה שערים..." – 214בדיוק כשם שמסביר הרמב"ם עצמו בספר היד החזקה¹²?

ד. המחלוקת אינה על המציאות אלא על דין שער

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר קושיא על לשון המשנה "שבעה שערים היו בעזרה...": המשנה מונה את כל שבעת השערים – "שער הדלק וכו'" – ומדוע, אפוא, מקדים התנא ואומר "שבעה שערים...", ובלשון הגמרא¹³: "מניינא¹⁴ למה לי¹⁵"?

ההסבר לכך הוא: מציאותן של דעות שונות בקשר למספר השערים בעזרה – חמשה, שבעה, שמונה¹⁶ ושלושה עשר¹⁷ – שאינה מחלוקת על המציאות – לגבי מספר השערים שהיו שם, שהרי קיים כלל¹⁸, שלא תתכן מחלוקת על מציאות. אלא, לכל הדעות היו שם שלושה עשר שערים, כמובא במשנה¹⁷, והמחלוקת היא זאת: על כמה משלושה עשר השערים חל דין שער¹⁹ – חמשה, שבעה, שמונה או שלושה עשר²⁰.

ההבדל למעשה בין השערים שיש להם דין שער לבין השערים האחרים חשוב לגבי מספר ענינים בהלכה, ומהם:

(א) בענין שמירת המקדש: רק השערים שיש להם דין שער צריכים שמירה²¹. (ב) לגבי ביאת מקדש: כאשר נכנסים למקדש דרך השערים שאין להם דין שער, אפשר לומר שזו אינה "דרך ביאה"²². (ג) לגבי מזוזה: לולא הלימוד²³ "מה בית שהוא חול אף 215כל שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש", היה הדין²⁴, שדוקא השערים שיש להם דין שער חייבים במזוזה, כמו שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך²⁵.

ולפיכך מקדימה המשנה ואומרת "שבעה שערים היו בעזרה" – כדי לקבוע שרק לשבעה שערים היה דין שער²⁶, ולא לאחרים.

[ועוד יש לומר: בדומה לדברי חז"ל²⁷ על הפסוק²⁸ "שש ערי מקלט תהיינה" – "עד שיהיו ששתן קולטות כאחת" – כך גם בעניננו: ביתור הלשון "שבעה שערים היו בעזרה" רומזת המשנה, שכל השערים הללו הם מציאות אחת, ואם אין מספר מלא של שבעת השערים, אין חל עליהם הדין של שער העזרה – שצריך שמירה וכו'].

ה. המחלוקת בין שני התנאים

ולפי זה: כשאומר רבא "תנאי היא", אין הוא מתכוון למחלוקת אודות המציאות לגבי מספר השערים שהיו בפועל, אלא המחלוקת היא – לכמה מן השערים יש דין שער:

התנא במשנה הראשונה אומר שהשמירה היתה רק "על חמשה שערי העזרה", למרות שלמעשה היו שלושה עשר שערים, כי לשיטתו היה דין שער רק לחמשה שערים אלו. "חמשה הוו" – כלומר, שערים, בעלי דין שער.

ואילו התנא של המשנה השניה, האומר "שבעה שערים היו בעזרה", סובר שלשבעה מבין שלושה עשר השערים היה דין שער, וממילא חלה על כל אלו חובת השמירה. והשמירה היתה רק "על חמשה שערי העזרה" כי "תרי מינייהו לא צריכי שימור", כלומר (לא שאין שערים אלו חייבים בשמירה, אלא) כפי שמסביר הרמב"ם – "שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ". כלומר, שני השערים הללו כבר "שמורים" על־ידי הכהנים.

216ו. השמירה "בבית הניצוץ ובבית המוקד" פוטרת את השערים

בכך מובנת שאלה נוספת שניתן לשאול על דברי הרמב"ם בספר יד החזקה, שהובאו לעיל: "ועל חמשה שער העזרה .. שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ":

שמירת הכהנים לא היתה בשער המוקד ובשער הניצוץ, אלא "בבית הניצוץ ובבית המוקד", כנאמר במשנה²⁹, וכפי שמציין הרמב"ם בעצמו מספר הלכות קודם לכן³⁰. מדוע, אפוא, משנה הרמב"ם וכותב "על שער³¹ המוקד ועל שער הניצוץ"?

לפי האמור לעיל מובן הדבר: בכך מדגיש הרמב"ם, שגם לשני שערים אלו דין שער, והם חייבים בשמירה. אך הלויים אינם שומרים עליהם, כי על־ידי שמירת הכהנים "בבית הניצוץ ובבית המוקד" הם כבר שומרים ממילא "על שער³² המוקד ועל שער הניצוץ".

כלומר, בענין השמירה בבית המוקד ובבית הניצוץ יש שני דינים: א) חובת השמירה מצד ה"בית", כמו בית אבטינס – חובה המוטלת על הכהנים. ב) מצד ה"שערים" שבהם – חובה השייכת בעיקר ללויים, אך כיון שעל־ידי שמירת הכהנים בבית המוקד ובבית הניצוץ נשמרים ממילא שער המוקד ושער הניצוץ. לא היו הלויים צריכים לשמור עליהם³³.

ז. ההסבר להכרח של דעת רבא שיש מחלוקת

לפי כל האמור לעיל מובן מדוע רבא, והרמב"ם בפירושו למשניות סוברים, שהתנא של המשנה הראשונה, האומר "חמשה על חמשה שערי העזרה" אינו סובר כתנא האומר "שבע שערים היו בעזרה" – למרות שגם לפי התנא השני היתה השמירה רק על "חמשה שערים מן השבעה":

בתחילת המשנה מדבר התנא על כל המקומות שבהם צריכים היו הכהנים והלויים לשמור, וזו לשונו: "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד, והלויים... חמשה על חמשה שער העזרה".

כלומר, תנא זה מזכיר רק את שמירת הכהנים "בבית הניצוץ ובבית המוקד", ואחר־כך הוא מדבר על שמירת הלויים על שער העזרה ואומר "על חמשה שערי העזרה" – ואם נאמר שתנא זה סובר "ז' שערים היו בעזרה" 217והשמירה היא רק על "ה' שערי העזרה" כי "תרי מינייהו לא צריכי שימור", יוצא, שאין הוא מזכיר כלל, אפילו ברמז, את חובת השמירה על שער הניצוץ ושער המוקד.

ועוד, וגם זה עיקר: כיון שאפשר להסביר ש"תנא דוקא קאמר"³⁴ (=דייק בדבריו), ו"פירש דבריו"³⁵, אין אומרים שהוא "לאו דוקא" וסתום וכו'.

ולפיכך סובר הרמב"ם (לפי רבא) שתנא זה סובר ש"חמשה שערים היו לעזרה" – רק לחמשה שערים יש דין שער והם חייבים בשמירה³⁶.

ולפיכך, בספר ה"יד", כאשר פוסק הרמב"ם את ההלכה, כ"דעת רבים", ש"שבעה שערים היו לה" – הוא מדייק, שהשמירה היא רק "על חמשה שערי העזרה", מפני ששמירת הכהנים אינה רק "בבית הניצוץ ובבית המוקד" – כדעת תנא קמא – אלא, ממילא, גם "על שער המוקד ועל שער הניצוץ".