216
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. השמירה "בבית הניצוץ ובבית המוקד" פוטרת את השערים
בכך מובנת שאלה נוספת שניתן לשאול על דברי הרמב"ם בספר יד החזקה, שהובאו לעיל: "ועל חמשה שער העזרה .. שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ":
שמירת הכהנים לא היתה בשער המוקד ובשער הניצוץ, אלא "בבית הניצוץ ובבית המוקד", כנאמר במשנה29, וכפי שמציין הרמב"ם בעצמו מספר הלכות קודם לכן30. מדוע, אפוא, משנה הרמב"ם וכותב "על שער31 המוקד ועל שער הניצוץ"?
לפי האמור לעיל מובן הדבר: בכך מדגיש הרמב"ם, שגם לשני שערים אלו דין שער, והם חייבים בשמירה. אך הלויים אינם שומרים עליהם, כי על־ידי שמירת הכהנים "בבית הניצוץ ובבית המוקד" הם כבר שומרים ממילא "על שער32 המוקד ועל שער הניצוץ".
כלומר, בענין השמירה בבית המוקד ובבית הניצוץ יש שני דינים: א) חובת השמירה מצד ה"בית", כמו בית אבטינס – חובה המוטלת על הכהנים. ב) מצד ה"שערים" שבהם – חובה השייכת בעיקר ללויים, אך כיון שעל־ידי שמירת הכהנים בבית המוקד ובבית הניצוץ נשמרים ממילא שער המוקד ושער הניצוץ. לא היו הלויים צריכים לשמור עליהם33.
ז. ההסבר להכרח של דעת רבא שיש מחלוקת
לפי כל האמור לעיל מובן מדוע רבא, והרמב"ם בפירושו למשניות סוברים, שהתנא של המשנה הראשונה, האומר "חמשה על חמשה שערי העזרה" אינו סובר כתנא האומר "שבע שערים היו בעזרה" – למרות שגם לפי התנא השני היתה השמירה רק על "חמשה שערים מן השבעה":
בתחילת המשנה מדבר התנא על כל המקומות שבהם צריכים היו הכהנים והלויים לשמור, וזו לשונו: "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד, והלויים... חמשה על חמשה שער העזרה".
כלומר, תנא זה מזכיר רק את שמירת הכהנים "בבית הניצוץ ובבית המוקד", ואחר־כך הוא מדבר על שמירת הלויים על שער העזרה ואומר "על חמשה שערי העזרה" – ואם נאמר שתנא זה סובר "ז' שערים היו בעזרה"
הערות
- 29. ריש תמיד ומדות.
- 30. ה"ה.
- 31. במדות שם מ"ה "שלישי לו בית המוקד". אבל עדיין קשה שינוי הלשון ברמב"ם. ובמלאכת שלמה (מדות שם) מביא גירסא "שער בית המוקד" וכותב ע"ז: "כך מצאתי כו' והנאני".
- 32. וצע"ק דהא "כהן שעבד עבודת לוי ה"ז בל"ת" (רמב"ם הל' כלי המקדש ספ"ג).
- 33. ועצ"ע במשנה מדות פ"א מ"ה "והלויים מלמטן" דלא כפיה"מ (מ"א) ודלא כבהל' ביהב"ח (פ"ח ה"ח) ודלא... כאביי! והרמב"ם לא הביאו. וראה משנה למלך הל' ביהב"ח פ"ח ה"ד. ועוד. ויש להאריך בכ"ז. ואכ"מ.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳ - הטקסט מספריא
זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר בעת ההיא הבדיל י"י את שבט הלוי ומצות עשה להיות הלוים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו שנאמר ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ובן לוי שקבל עליו כל מצות לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו עד שיקבל את כולן:
עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום שנאמר ושרת בשם י"י אלהיו ככל אחיו הלוים אי זהו שירות שהוא בשם י"י הוי אומר זו שירה ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור החובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה:
לוי האונן מותר לעבוד ולשורר ואין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן ומוסיפין עד לעולם ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא עבודתה בפה ואחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס ואין אלו המשוררים על פי הכלים עולין למנין השנים עשר:
ובמה הם מנגנין בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל ואין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם והצלצל אחד בלבד:
בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות החצוצרה היתה נעשית מן עשת של כסף עשה אותה מן הגרוטאות של כסף כשירה משאר מיני מתכות פסולה והחלילין שהיו מנגנין בהן היה אבוב שלהן של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחלק יפה:
בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח:בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני וביום טוב הראשון של פסח וביום הראשון של עצרת ובשמנה ימי החג וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן עבודה היא ודוחה את השבת:
אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה הא כיצד חמש ללמוד ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו:
זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום ואינו מצוה נוהגת לדורות אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים:
שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלוים לארבעה ועשרים משמרות ועובד משמר בכל שבת וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו וכל הלוים מוזהרין על עבודת המזבח שנאמר אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו לא יקרבו לעבודה אבל ליגע מותרין:
וכשם שהלוים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכהנים כך הכהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלוים שנאמר גם הם גם אתם וכן הלוים עצמם מוזהרים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר שנאמר איש איש על עבודתו ואל משאו:
לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה בידי שמים שנאמר ולא ימותו אבל כהן שעבד עבודת לוי אינו במיתה אלא בלא תעשה:
משנה מדות א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ושבצפון שער הנצוץ. וכמין אכסדרה היה. ועלייה בנויה על גביו. שהכהנים שומרים מלמעלן. והלוים מלמטן. ופתח היה לו לחיל. שני לו שער הקרבן. שלישי לו בית המוקד:
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ וכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד בכ"ד מקום הכהנים בג' מקומות והלוים בכ"א מקום:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.