שיחה יג
619שיחה יג
פורים
ב"ה, י"א אדר ה'תשל"ז ברוקלין, נ.י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
על פי מרז"ל שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה,
הרי יומא קא גרים -- י"א אדר -- שכדבר משנה (רישא דראש מס' מגילה) ובלשונה: מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר,
לזרז עוה"פ נוסף להזירוז דמאז ובפרט מראש החודש -- ע"ד מבצע פורים,
להשתדל שכל אחד ואחת יקיים כל מצוות ימי הפורים ועניניהם כהלכתם, השתדלות ע"י דבור -- הדבור עמהם בדברים היוצאים מן הלב בכ"ז, ועִיי מעשה -- במקום ובענין שיש צורך: להַמציא בעל קריאה (דהמגילה, וביום -- גם דפ' ויבוא עמלק), מנות -- מוכנות לקיום מצות משלוח מנות, מטבעות -- לקיום מצות מתנות לאביונים,
ומה טוב -- לצרף גם קיצור הלכות פורים הצריכות, ועכ"פ -- קיצור פרשת ימי הפורים האלה ותקפו של נס, 620ועוד - וג"ז עיקר -- שאין זו ,קריאה למפרע", שאין זה רק ספור דברים ופרסומי ניסא שהי' בעבר ובעבר הרחוק, כ"א חלק דתורתנו (גם מלשון הוראה) הנצחיית בכל מקום ובכל זמן ולכל אחד ואחת,
כולל אשר כאז כן עתה ותמיד -- לא ינום ולא יישן שומר ישראל - המלך מלכו של עולם -- ויקוים האמור במגילה ,ונוח מאויביהם" ,כי נפל פחד היהודים עליהם"
וליהודים ,אשר בכל מדינות המלך -- מלכו של עולם -- הקרובים והרחוקים" לעת עתה (כי נכנס בהם רוח שטות ועברו עבירה, ר"ל) תהיי ,אורה ושמחה וששון ויקר" -- כפשוטו של מקרא וגם -- ככל פירושי חכמינו ז"ל בזה,
ויקיים כל אחד ואחת הציווי דמשנכנס אדר (בכל ימי החודש) מרבין בשמחה באמיתיות ובפשטות, ובפרט -- בשמחה של מצוה.
ומענין לענין באותו ענין וממצוה אחת לעוד מצות -- לזרז עוה"פ על כל המבצעים, מתחיל ממבצע נרות שבת קודש, כיון שפורים דשנה זו חל ביום הששי ערב ש"ק, מבצע חנוך, מבצע אהבת ישראל (שהם יסוד לכל המבצעים), מבצע תורה, מבצע תפלין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע בית מלא ספרים,
(ואלה שתוכנם אשר ,כשר הדבר לפני המלך" -- כל יהודי ויהודי - וטהור הוא וקדוש), מבצע כשרות האכו"ש, מבצע טהרת המשפחה - 621והפעילות בכל אלה -- באופן דמרבין, ומתוך -- מרבין בשמחה.
בכבוד ובברכה שיהי' -- בלשון חז"ל -- מיסמך גאולה (דימי הפורים האלה -- בסוף זמן הגלות, ד,אכתי עבדי אחשורש אנן" -- בקיום היעוד: תרוממנה קרנות צדיק, ועמך כולם צדיקים) לגאולה האמתית והשלימה ע'י משיח צדקנו - מיסמך ממש בעגלא דידן, ובברכת פורים שמח ולהמשיך השמחה בכל השנה כולה
ב"ה, י"ח אדר שני, ה'תשל"ח ברוקלין, 1. י.
אל התלמידים ואל התלמידות בכל מוסדות חינוך
ה' עליהם יחיו שלום וברכה: תקותי שהגיעה לכם הצעתי ובקשתי -- בקשר עם ימי הפורים -- לכל תלמידי ותלמידות מוסדות החינוך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ובמיוחד לאלה אשר טרם הגיעו לגיל בר-מצוה ובת-מצוה, לעורר ולזרז אותם ללכת בעקבות ילדי ישראל בימי מרדכי ואסתר, אשר, כסיפור חכמינו
זיל, בזכותם של תינוקות של בית רבן בטלה גזרת המן הרשע, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.
וליתר תוקף הנני בא גם בכתב בהצעה ובקשה זו, והיא בשתים:
622האחת -- להוסיף בלימוד התורה, וגם זה בשני אופנים: (א) בכמות, על ידי קביעת זמנים נוספים ללימוד התורה, בהוספה לתכנית הלימודים בביתהספר, (ב) וגם הוספה באיכות הלימוד, כלומר הוספה בשקידה וחיות ועיון. וההוספה בלימוד התורה תהי' במקום שלבם חפץ, בפרשת השבוע או באחד משאר כ"ד ספרי התנ"ך, או במשנה וגמרא וכו', ככל אשר יבחרו.
והשנית -- הוספה בקו הצדקה, אשר מהאופנים המשובחים בזה הוא גמילות-חסדים -- לעזור לחברים-ות וכל הנצרך להלוואת גמ"ח. וההצעה בוה היא לכל אחד ואחת מכם להשתתף ביסוד קרן גמילות חסד בכיתה או ביה"ס שלכם על ידי תרומות לקרן זו ממעות שלכם. ואם כבר קיימת ופועלת קרן כזו -- להגדילה ולהרחיבה, כלומר להגדילה בנתינות נוספות, ולהרחיבה על ידי הרחבת חוג מקבלי הגמ"ח.
והטעם והיסוד לההצעה והבקשה האמורה, הוא על פי המבואר בכמה מקומות בתורתנו הק', תורת חיים ותורת אמת, אשר תורה וצדקה -- בפרט חורה וצדקה של ילדי ישראל -- ממשיכות ברכות ה' בכל עת, ובמיוחד כשעמנו בני ישראל נמצא במצב קשה וזקוק לרחמי שמים לצאת מן המיצר אל המרחב, וכמו שהי' ישועה ונס בימי מרדכי ואסתר, כנ"ל. וכמו בימים ההם כן גם בזמן הזה, גדול כוחם וזכותם של ילדי ישראל -- על ידי לימוד התורה ומעשה הצדקה שלהם -- להביא גאולה וישועה לכל עמנו ולקרב הגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
אי לזאת, תקותי חזקה שכל אחד ואחת מכם וכולכם יחד תקבלו בשמחה ההצעה האמורה, ותעשו בזה בטוב לבב, וזכות התורה ומצות הצדקה תעמוד לכם גם בכל המצטרך לכל אחד ואחת מכם בפרט, ובמיוחד להצליח בלימוד התורה ובהנהגה המתאימה, ולהיות לנחת אמתי ולברכה גם להוריכם ומוריכם שיחיו.
בברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור 623א. גאולת פורים וגאולת פסח -- שייכות זל"זי, כמרז"ל*י מסמך גאולה לגאולה.
ומכיון שהגאולה העתידה היא כמו ודומה לגאולה דפסח כמש"ץ: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות -- ועד שגם זמנה של הגאולה העתידה הוא בחדש דיצי"מ, בחודש ניסןי, כמרז"ל*+ בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל -- מובן עפ"ז שגאולת פורים שייכת היא גם לגאולה העתידה.
וכיוז אשר ב' גאולות אלו (גאולת פורים וגאולה העתידה) שייכות זל"ז, הרי כצ"ל גם בהסיבות המביאות את הגאולה:
בגאולה העתידה כתיב' ,ציוז במשפט תפדה ושבי' בצדקה" ופירש רבינו הזקןי (בעל התניא והשו"ע) ,במשפט היינו הלכות כתרגומו ע"פ' כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא", היינו: שגאולה העתידה תהי' ותבא ע"י עסק התורה ומעשה הצדקה,
וגם גאולת פורים הייתה ע"י ב' ענינים אלו: ע"י עסק התורה - כמרז"ל* ,אתא מלי קומצא קמחא דידכו (מה שעסקו בתורת הלכות קמיצה) ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי"; וע"י צדקה' -- כמרז"ל"" ,לפיכך הקדים שקליהן לשקליו".
ב. והנה ע"פ מה שהפליגו רז"ליי בגודל מעלת הבל תינוקות של בית רבן, להיותו הבל שאין בו חטא
1) נוסף על השייכות בכלל דזל"ז דכל דבר ששם גאולה עליו (רש"י דיה אתחלתא מגילה יז, ב).
*1) מגילה ו, סע*ב. ולהעיר שענין זה [השייכות דגאולת פורים לגאולת פסח -- וגם לגאולה העתידה (כדלקמן בפנים)] נוגע במיוחד בשנה מעוברת (כשנה זו) -- כי כדי ל,מסמך גאולה לגאולה" קורין המגילה באדר שני דוקא, הסמוך לניסן.
2) מיכה ז, טו.
3) להעיר ממגילה שם (נעתק בהערה *1) ש,מסמך גאולה לגאולה" הוא טעם קריאת המגילה באדר הסמוך לניסן. וראה רש"י תענית כט, סע"א. -- ולהעיר אשר ,ניסן* -- ,נוני"ן הרבה נסים רבים" (רש"י ד"ה חנינא -- ברכות נז, רע"א). \
4 שמו"ר פט"ו, יא. ואף שבגמרא (ר"ה יא, א) פלוגתא בזה -- הרי במדרש (שמו"ר שם) הכריע וסתם שבניסן עתידין להגאל (ראה אוה"ת בא ע' רנט. ד"יה החודש הזה לכם ש"ת בתחלתו).
5) ישעי' א, כז.
6) לקו"ת דברים א, סע"ב.
7 וישב מ, יג.
8 מגילה טז, א,
9) להעיר גם שמהמצות (העיקריות) דפורים היא ,מתנות לאביונים" שצריך להרבות בהם יותר גם מבמשלוח מנות לרעיו [עם היות שגם תוכן מצוה זו הוא קירוב הלבבות, כדלקמן הערה. ו3] (רמב"ם הל' מגילה ספ"ב) וכל הפושט ידו נותנים לו (שו"ע או*ח סו"ס תרצ"ד). וראה בכ"ז פע"ח שער הפורים פ"ו. ובכ"מ בכתהאריז"ל; (וראה לקו"ש ח"ב ע' 536).
0) שם יג סע'ב. וראה בב ט, סעיא: בזמן שב"ה קיים אדם שוקל שקלו ... עכשיו ... עושין צדקה כו'.
1ן) שבת קיט, סע"ב.
624-- שמזה מובן, שעד'ז הוא גם בעשיית מצוות דתשב"ר?, מכיון שעשייתן היא עשיית יד שאין בה חטא
[ובפרט בנוגע למעשה הצדקה, שזכותה וצ"ל דוקא בסבר פנים יפות - הרי קטנים וקטנות, מצד התמימות שבהם, כאשר מעוררים אותם ע"ד נתינת צדקה ובהסברה ותעד שנותנים בפועל -- עושים זאת בסבר פנים יפות+] -
מובן, שגם האמור לעיל בענין תורה וצדקה שמביאות את הגאולה '
-- גאולה מן גזירות וכו' [כגאולת פורים, שגם לאחרי הגאולה ,אכתי עבדי אחשורוש אנן"יי], וגם גאולה מן הגלות [שגאולת. פורים שייכת גם לגאולה זו (כנ"ל סעיף א)] -
הוא בתוקף בעסק התורה ומעשה הצדקה דתשב"ור.
וכמו שמצינו בגאולת פורים, שביטול הגזירה הי' [לא ע'י עסק התורה של מרדכי (עם היותו מהראשים שבסנהדרין"), כי אמיי] ע"י שקיבץ מרדכי כ"ב אלף תינוקות והיו עוסקים בתורה ובבוא עליהם המן הרשע לא פחדו ואמרו שבין לחיים בין למות ,עמך אנו* (עם מרדבי ותורתו) -- הנה זה דוקא פעל ביטול הגזירה'י.
ואותו הדבר הוא בנוגע להגזירות, שבכל דור ודור עומדים עלינו כו' -- הן הגזירות הגלויות, והן הגזירות שבתחבולות מרמה -- אשר ביטולם הוא ע"י תשב"ר. וכמ"ש"" מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם: אויב הוא שונא הגלוי, ומתנקם הוא ,שונא נסתר ועולל עלילות", והשבתת שניהם היא ,מפי עוללים ויונקים".
וע"פ האמור לעיל (סעיף א') בפירוש מרז"ל ,מסמך גאולה לגאולה", שגאולת פורים שייכת גם לגאולה העתידה -- עסק התורה ומעשה הצדקה אלו (דתשב"ר), לא רק שיביאו להשבית אויב ומתנקם, אלא גם ימהרו ויזרזו עוד יותר את הגאולה העתידה.
625ג. ע"פ כל הנ"ל כדאי ונכון במאד מאד, אשר מנהלי ומורי כל בתי הספר ות"ת וישיבות ומוסדות חינוך איזה שיהיו יעוררו ויזרזו את התלמידים והתלמידות -- כולל ובפרט קטנים וקטנות שלא הגיעו עדיין לגיל בר-מצוה או בת-מצוה (שהם זקוקים. להסברה יתרה) -- להוסיף בלימוד התורה
הן בכמות -- הוספת משך זמן מסויים בכל יום מחוץ לסדרי הבית ספר וכו', והן באיכות -- הוספת חיות והתלהבות בלימוד התורה, הוספת דוך ואופן חדש בלימוד (בקיאות, חריפות) וכיו"ב,
ובמעשה הצדקה -- שהתלמידים והתלמידות דכל בית ספר וכו' (או דכל כתה) ייסדו קרן גמ"ח" [שהיא ,מעלה הגדולה" בצדקה ,שאין למעלה ממנה*"':], ושכל אחד ואחת יתרמו מזמן לזמן מממונם לקרן זו
[נוסף על המדובר כָמה פעמים", שכדאי מכו"כ טעמים שלכל תלמיד ותלמידה תהי' קופסא שלו של צדקה ויפריש לתוכה מזמן לזמן (ומה טוב - בכל יום חול בוקר) מעות לצדקה].
ד. בכדי להשריש בלב הילדים והילדות שיהיו לא רק ,נדיבים בממונם" אלא גם ,נדיבים בגופם"? -- נכון במאד, שקרן הגמ"ח יתנהל ע"י. הילדים והילדות עצמם. שתלמידי בית הספר (או הכתה) וכו' יבחר מתוכם מנהל הקרן, גזבר וכו',
אשר זה גם יגביר רגש האחריות [ובמילא, יוסיף גם חיות והתלהבות] והקשר להגמ"ח דכל תלמידי בית הספר וכו' -- הואיל וגם עשיית החסד בפועל היא ע"י שלוחיהם ובאי כוחם.
ומה טוב שהנהלת קרן הגמ"ח וחלוקת התפקידים (מנהל, גזבר, מנהל חשבונות וכו') תתחלף לעתים לא רחוקות (ע"י בחירת התלמידים והתלמידות) -- בכדי לאפשר לכל תלמידי בית הספר וכו' או לרובם עכ"פ, להיות לא רק נדיבים בממונם אלא גם נדיבים בגופם, ובפרט ע"פ דברי חכמים במשנתם: והכל לפי רוב המעשה*.
ה. ענין זה -- השרשת והגברת מדת החסד בלב הילדים והילדות -- 626שייך הוא גם לענין מחיית עמלק" [שהוא עיקר בימי הפורים*]: ענינו של עמלק (בנפש האדם) הוא -- חוצפה? ישות וגאוה<,
ומבואר בכ"מ<, שהטעם לזה מה שבא עמלק להלחם עם ישראל הוא לפי שלא הי' יכול לסבול הגדלות דישראל שיצאו ביד רמה, כמו טבע הגס רוח שאינו יכול לסבול גדלות זולתו,
ועיי שמחנכים את הילד והילדה לתרום ממעותיו (שבהם הי' יכול לקנות חיי נפשו"*) עבור זולתו'" -- ובפרט כשמחנכים אותו לגמול חסד גם בגופו -- משרישים בו את מדת הענוה והביטול, מחיית עמלק?י
ו ויהי רצון, שכל הנ"ל -- ההוספה בלימוד התורה ובמעשה הצדקה, ובפרט של תשב"ר -- ישבית כל האויבים והמתנקמים, ותהי' לנו אורה ושמחה וששון ויקר (כדרשת רז'"ל:י וגם כפשוטו*) בימים אלו האחרונים של הגלות כש,אכתי עבדי אחשורוש אנן"",
ויזרז כ"ז קיום היעוד ,ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ו,מחה אמחה את זכר עמלק", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו*, בקרוב ממש.
פשוט שהתלמידים ותלמידות שכבר באו לחיוב מצוות -- וגדולים בכלל כדאי ונכון וכו' שיוסיפו בלימוד התורה ובמצות צדקה ובתומ"צ בכלל.
והצעות הנ"ל באות כהוספה' על הפשוט, יותר נכון -- כהוספת ענין שאינו פשוט כ"כ. (משיחות פורים ומוצאי ש"פ צו (המשך לההתועדות דפורים), תשל"ח).
627ב"ה, ערב ש"ק י"א אדר ה'תשל"ט פ' זכור את אשר עשה לך עמלק. ברוקלין, נ. י.
שלום וברכה!
...ויהיר שבקרוב ממש יקויים היעוד בקריאת התורה דימי הפורים הבע"ל: מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויהי' השם שלם והכסא שלם.
ועוד קודם לזה יקויים בכאו"א מבנ'"י: תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח -- בקריאת ש"ק זה.
כולל ג"כ ענינו בעבודת האדם לקונו כמבואר בספרי מוסר וחסידות בכמה אופנים, ומהם אשר
ידע את רבונו בשכלו -- חכמה ובינה שבנפשו, אשר היא ,חלק שם הו" ב"ה". וחו"ב שלה ,מרומזים באותיות יו"ד ה"א (שבשם)"
ויעבדו ,באמת בעסק התורה והמצות -- הן אותיות וא"ו ה"א (שבשם)"
ויהיי בעבודת האדם -- השם שלם והכסא (מלכות דהשם) שלם, בי ע"י המחשבה דבור ומעשה שלו ממליכו בעולם,
ובאתערותא דלתתא (תמחה) -- אתערותא דלעילא (מחה אמחה), 628וכנרמז כ"ז בדברי חכמים במשנתם ריש מס' מגילה: מגילה נקראת בי'א כו' בט"ו לא פחות ולא יותר,
וידוע הפירוש: מגילה נקראת ע"ד ,קורא בתורה -- שקורא להקב"ה ע"י התורה"
בי"א -- אותיות ו"ה שבשם. בט"ו -- אותיות י-ה שבשם
[בי"ב בי'ג בי"ד -- ביתחד עם י"א ט"ו -- סה"כ כמנין אדנ-י, אדנות. כסא שלם].
ובלשון הכתוב: אזכרה מקדם פלאך שנצטוו אז ע'י משה גואל ראשון למנות להם מלך (ואח"כ) מלחמת עמלק (ואח"כ) בניו בית המקדש
כן תהי' לנו: שיעמוד ויבוא מלך המשיח וילחם מלחמות ה' וינצח ויבנה המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל -
במהרה בימינו ממש.
בברכה לפורים שמח
6-9 629ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' ואתה תצוה גו' חוקת עולם לדורותם. שבעה באדר, ה'תשליט. ברוקלין, נ.י.
אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
מעניני ימים אלה וע"פ מאמר והוראת חז"ל אין מזרזים אלא להמזורזין, באתי בזה עוה"פ אודות ההכנות למבצעי פורים וביתר שאת וביתר עז,
וכההוראה שהיתה בימים ההם: לך כנוס את כל היהודים -- מנער ועד זקן טף ונשים -
כן תהי' לנו -- כינוס ואיחוד כזה, לתפלה וללימוד התורה
ובמיוחד לתשב"ר ובפרסום גדול וגם ע"י ,מרדכי" -- כל גדולי עמנו -- שבדורנו עצמם 630ולקיום המצוות
ובקרוב ממש נזכה כי יבטלו ומלכתחילה כל התכניות הבלתי מתאימות, אשור ישנם כאלה שמתכננים לפגוע, היל"ת, ולגרוע בשלימות תורתנו הקדושה, בשלימות עמנו עם קדוש ובשלימות ארצנו הקדושה,
אשר עליהם נאמר: עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל
כי כל תכניות אלו הן היפך תורתנו תורת אמת ותורת חיים, היפך דבר השם זו הלכה, אשר היא -- חוקת עולם לדורותם.
כניסת ואיחוד כל היהודים
במיוחד לפעולות בענינים שהזמן גרמא ובהם: בהכנות ככל הדרוש, ולאחר זה בימי הפורים בקיום בפועל כדבעי, דכל מצוות פורים, כולל מקרא מגילה ברוב עם ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים,
ובפרט -- לאלה הנמצאים בבתי: מושב זקנים, בית רופאים, בית האסורים, שהם זקוקים לעזר מיוחד בכל זה,
אשר משרשי מצוות אלו אחדות כל היהודים, היפך וביטול הטענה שהם עם אחד מפוזר ומפורד,
ומצוה גוררת מצוה: קיום כל התורה כולה במשך כל השנה כולה.
631ויקויים בכאו"א בתוככי כל אבנ"י: ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כפשוטו של מקרא, וכן כדרשת חז"ל: אורה זו תורה כו' ויקר אלו תפלין,
ולקיים ולקבל כל זה עליהם ועל זרעם. ומסמך גאולה בהמצב דאכתי עבדי אנן בגלות ובעקבתא דמשיחא לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,
אשר אז אזכרה מקדם פלאך -- כימי צאתך מארץ מצרים -- ויקויים אראנו נפלאות,
מסמך ממש ובלשון הידוע ומפורסם: מיד הן נגאלין.
בכבוד ובברכה
יום ה' ר"ח ניסן.
מובן שכהנ"ל -- הנה עתה בתוקפו עומד בנוגע למבצעי פסח,
וה"ז מעניני ימים אלה -- שתי שבתות לפני החג וביום זה נאמר: החודש הזה לכם גו' (פסחים ו, א), דהי' צריך להתחיל התורה בזה,
ובפרט יום חמישי ויום ר"ח -- שהם ימי כניסה,
ו,לך כנוס את כל היהודים" -- לימים שלפני חה"פ ויום א' דתה"פ נאמר.
632(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
633(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
634השם יתברך זאֶל מצליח זיין די יערלעכע אונטערנעמונג בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בברכה להצלחה בכל האמור ולבשורות טובות
נעם לי לקבל מכתבם מכ"ב שבט, עם המצורף אליו, בו כותבים אודות ההתעוררות לחזק הענין דקופת רבנו וכו'.
635והתקוה חזקה שיביאו ההתעוררות בפועל ובמעשה, שהרי המעשה הוא העיקר, והרי גם הזמן מסוגל להאמור, הכנסנו לחדש אדר, אשר נקודה התיכונה -- הם ימי הפורים, ואחת המצות העיקריות בם, מתנות לאביונים, ונוסף בה על שאר מצות פורים ובכלל, אשר אין מדקדקים וכל הפושט ידו ליטול נותנים לו.
והרי דוקא דורנו דור גלות חשך כפול ומכופל עקבתא דמשיחא דחוצפא יסגי וכו', וכמבואר בארוכה בחז"ל, ובכל זה מבקשים אנו ודורשים ברכות השי"ת ודוקא שיתן בעין יפה ובספ"י, הנה הדרך שכל הפושט ידו יתנו לו - לעשות מעין זה, וכנ"ל הדין במעות פורים.
ואף שמובן ופשיטא שאין דוגמא כלל וכלל ועד אין קץ הנתינה דלמטה למה שדורשים מלמעלה, ופחיתות הדרגא של המטה בערך הלמעלה -- לגבי פחיתות הדרגא דבן אדם הפושט ידו ר"ל ליטול, מבן אדם חבירו, הרי זהו הענין דחוצפא יסגי בקו הטוב. וכמבואר בכ"מ, אשר כל הענינים בלתי רצויים ביכולת האדם להפכם שיהיו בקו הטוב דוקא (עיין לקו"ת פ' בחקותי דיה אלה החוקים). והובטחנו על כגון דא -- חוצפה כלפי שמיא מהני.
בברכה לבשו"ט בכל האמור מתוך קיום המצוה מרבין בשמחה, שמחה אמיתית וגם פנימית.
...מה שכותב אודות עצות לעורר השמחה, מבואר הענין בכמה מקומות. ומהם בספר התניא, וכמצוין במפתח שם.
ויהי רצון אשר מתאים לפתגם הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה?ה נבג"'מ זי"ע, שלמרות גודל הענין דחשבון הנפש, צריך הוא להעשות בזמנים מיוחדים דוקא. וכדרך הסוחרים, שאיזה פעמים בשנה עושים חשבון זה, כי באם יתעסקו בזה על כל צעד ושעל, לא לבד שלא יועיל אלא שיזיק, גם הוא יאחז בהנהגה זו, וידחה החשבון לחדש אלול ולערב ראש חדש וכיו"ב. ומתוך שמחה ירבה בפעולות להאיר חלקו בעולם. וגם זה ישפיע בדרך אור חוזר על הגדלת האור בנפשו פנימה.
וימים אלו מסוגלים להתחלה טובה בזה, עד שגם ההעלמות וההסתרים דעד עתה לא רק שלא יפריעו אלא עוד יהפכו למסייעים, שהרי על חדש הפורים אומרת תוה"ק, והחדש -- ז.א. כל ימי החדש -- אשר נהפך להם וגו' לשמחה וגו' ליום טוב.
636וענין נהפך, הוא אשר גם הענינים שאינם בטוב הנראה והנגלה - מסוגל הוא חדש זה להפכם לשמחה וליום טוב נראים לעיני בשר. (ממכתב י"ב אד"ש תשי"ז)
בהתאם להוראת כ' כשהי' פה, שלחנו לבתו הכבודה ת' עניני דפוס היו"ל בעד הנוער ע"י המרכז לעניני חנוך, ובטח בגודל מרצה והשפעתה תשתדל בתו הכבודה שתי' אשר הירחונים וכו' יגיעו לידי הנערים והנערות ובזה תהי' ממזכי הרבים, אשר זכות הרבים יהי' תלוי בה.
תקותנו חזקה אשר גם בעתיד ישתדל כבו' כפי יכלתו להמציא לחוגי הנוער אשר השפעתו מגעת שם, את החומר היוצא לאור ע"י המרכז לעניני חנור אשר כל מאויו לקרב את בני ובנות ישראל לתומ"צ ומסורת אבות. ואם אין גדיים אין תישים, והקטנים והתלמידים של היום הם הם התכמים דיום מחר, ובזה תלוי' השראת השכינה על ישראל, וכלשון הירושלמי (סנה' פ"י ה"ב),
בימים האלו, ימי גזרות קשות כהמן וכמרז"ל (סנה' צז, ב), הנה העצה היעוצה ע"י חכמינו ז"ל (ב"מ פה, א) היא ללמד את בני עמי הארץ תורה ולהחזיר רשע בתשובה וכפי התרגום ופירש"י על הפסוק בירמי' שם, שאז מבטלים הגזרה. וכל אחד צריך לראות את העולם חציו זכאי וחציו חייב, והוא ע"י מעשיו הטובים מכריע העולם לכף זכות וגורם תשועה והצלה. '
בברכה לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה (ממכתב זאת חנוכה הש"ג) 637אָבְער פּאַר'ן געהן אַפשרייען די גזירת המן האַט זי געזאַָגט צו מרדכיין: ,לך כנוס את כל היהודים" -- געה קליב צוזאַמען אַלע אידען מזאָל תפלה טאָן.
638נוסח המברקים ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א לאניש שי' בכל מרחבי תבל לקואת ימי הפורים היתשל"ה - ה'תש"מ
פורים תשל"ה )
פורים שמח והתועדויות פעילות טוב לשמים וטוב לבריות. לחיים לחיים / ולברכה /מקום החתימה/
פורים תשליו
פורים שמח והתועדויות פעילות טוב לשמים וטוב לבריות והצלחה מיוחדה בכל המבצעים. לחיים לחיים ולברכה /מקום החתימה/
פוריס תשל"ל
פורים שמח ושבתא טבא והתועדויות פעילות והצלחה מיוחדה בכל המבצעים. לחיים, לחיים ולברכה. /מקום החתימה/
פוריס תשליח
פורים שמח והתועדויות מתוך אורה ושמחה וששון ויקר פעילות ובהצלחה באורה זו תורה וכו' כפירוש חז"ל. לחיים לחיים ולברכה. /מקום החתימה/
פורים תשליט
פורים שמח והתועדויות מתוך אורה ושמחה וששון ויקר פעילות ובהצלחה באורה זו תורה וכו' כפירוש חז'ל. לחיים, לחיים ולברכה. /מקום החתימה/
פוריס תשימ
שבת שלום ופורים שמח והתועדויות מתוך אורה ושמחה וששון ויקר פעילות ובהצלחה באורה זו תורה וכו' כפירוש חז'ל, לחיים, לחיים ולברכה. / מקום החתימה /
הערות
עמוד 619
- 1. ==
- 2. שמזרזין. .. מעשה: רש"י יתרו יט, כד. וראה מכילתא שם.
- 3. וישא דראש: שכולל הכל וכו' -- ראה עטרת ראש בתחלתו (דיוק הל' ראש ולא תחלה).
- 4. מגילה נקראת: ראה ד"ה זה בס' תורת שמואל שנת תרכ"ז, תרכ"ט.
- 5. בי"א, . . בי"ג: ונפק"מ גם עתה ובכל מקום -- טושו"ע או"ח סתרפ"ח ס"ז.
- 6. בי"א. . . ולא יותר: ראה של"ה ס"פ תצוה.
- 7. מראש החודש: ראה ירוש' ריש מגילה: כל החודש כו' והחודש אשר נהפך גו'. טושו"ע שם.
- 8. מנות. . . מתנות: ראה פע"ח ש' הפורים פ"ו. בסידור האריז"ל שם ובכ"מ.
- 9. מחנות לאביונים: ו,מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו" (רמב"ם הל' מגילה פ"ב הי*ז).
- 10. תקפו של נס: ראה מגילה (יט, א), אבל בפרש"י ע"פ פשוטו של מקרא (מג"א ט, כט): תוקפו של נס של אחשורוש ושל המן ושל מרדכי ושל אסתר.
עמוד 620
- 1. - * -
- 2. קריאה למפרע: בלשון המשנה (מגילה יז, א) ומובא בשם הבעש"ט -- למפרע שסובר כי אז הי הנס ולא עתה לא יצא.
- 3. לא ינוס... עולס: ראה אסת"ר עה"פ. אור התורה עה"פ. וש"נ.
- 4. ונוח..כי נפל.. אשר בכל.. אורה..ויקר: אסתר: ט, טז. ח, יז. ט, כ (ועפמדרז"ל -- הובא במאורי אור א, קפב -- אחשורוש זה הקב"ה שאחרית וראשית שלו. נת' באוה"ת ע' ב'רסג). ח, טז.
- 5. נכנס. .. עבירה: סוטה ג, א. ועיין קונטרס ומעין.
- 6. הציווי. . . בשמחה: תענית כט, סע'א. הובא במג"א לשו"ע או"ח סתרפ"ו סק"ה (כהוספה על השו"ע שם שלא הביאו -- וראה שו"ת חת"ס חאו"ח סק"ס. נימוקי או"ח סתרפ"ו). וראה לקו"ש חי"א ע' 338.
- 7. נרות שבת... פורים: שייכות ביניהם -- בכל השנים -- י"ל שנרמזה בדרז"ל (מגילה טז, ב) עה"פ ליהודים הייתה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותו"א (שמועתק גם רישא דקרא) וע'פ פרש"י בזה (שבת כג, ב ד"ה בנים) דקאי בנר מצוה דשבת וחנוכה.
- 8. נרות שבת קודש: להעיר מזח"א (מח, ב) ד,אתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת".
- 9. אהבח ישראל: היפך ומכבטל דברי המן ,עם אחד מפוזר ומפורד" -- והוא מטעמי מצות משלוח מנות וכו' (ראה מנות הלוי -- להר"ש אלקבץ על מג"א. מגלת סתרים שם. ועוד). ולהעיר מתורת הה"מ עה"פ אל תבוא במשפט עמנו פי' דכל הדנים את ישראל דנים כביכול אותו יתברך כי הוא אחדות עמנו (או"ת לתהלים). וראה קונטרס אהבת ישראל.
- 10. כשר... האכו"ש: כשר ר"ת כמוצא שלל רב לרמז על בירור הניצוצין כו' (לקוטי לוי"צ אגרות ע' קצח).
עמוד 621
- 1. מיסמך. .. לגאולה: מגילה ו, סע"ב.
- 2. אכתי... אנן: מגילה יד, א.
- 3. תרוממנה קרנות צדיק: תהלים עה, יא. וראה מדרש תהלים שם.
- 4. פורים שמח: ועד לאופן -- כציווי חז"ל (מגילה ז, ב) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידעי (יותר מבמועדים לשמחה) -- וראה ד"ה זה בתורה אור (שערי אורה צט, ב), אוה"ת, ס' המאמרים תש"ח ועוד.
עמוד 624
- 12. ויש לומר שהוא במכ"ש מבתורה -- ראה חדא'ג מהרש"א שם ,דגם התורה שהיא רק בהבל פיו של אדם כו"י :
- 3. רמב"ם הל' מת"ע פ"י ה"ד, טור ושו"ע יו"ד סרמ"ט ס"ג.
- 4. וכיון שמטעמי הכרח הספ"י דצדקה הוא הבושה והרגש העני מובן שזה גוגע גם בקטן, אף שאינו בר דיעה. וראה בהבל תשב'ר שפעולתו גם כשהוא מיראת הרצועה (תניא קו"א סוס"ג).
- 5. מגילה יד, א
- 6. שם טז, סע'ב.
- 6. 7ו) כמובן גם ממרז"ל (יליש רמז תתרגז) מה עשה מרדכי קבץ כל תינוקות של בית רבן כו'.
- 8. ראה אטת"ר פ"ט, ד, יל"ש רמז תתרנח.
- 9. תהלים ח, ג. וראה ד"ה וקבל היהודים תרפ"ז פ"בי
עמוד 625
- 0. להעיר ממה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר (,התמים" ח"ז ע' סה. וראה גם לקו"ד תרפא, סע"ב ואילך) שבימי ילדותו ,כל הוני -- אשר רכשתי לי שכר לימוד משניות בע"פ -- ... הייתי עושה בו גמילות חסדים ... ובערב יומא דשוקא וביום שלאחריו היו לי ימי עבודה בחלוקת וקבלת סכומי הגמילות חסדים". -- ומזה שסיפר ופירסם הנהגתו זו מובן שהיא הוראה לרבים.
- 2. ומכיון ש,בתר רישא גופא אזיל" (עירובין מא, א) -- הרי הנהגת נשיא (וראש) ישראל, היא גם נתינת כת. \ :
- 1. רמב"ם שם ה"ז. טור ושו"ע שם סו.
- 2. וראה בארוכה שיחת יום ג' ב' אלול תשל"ז (לקו"ש חי"ד ע' 276 ואילך).
- 5. 3') ראה ארחות צדיקים שער י"ז.
- 4. אבות פ"ג מט"ו. פיה"מ להרמב*ם שם. תניא אגה"ק סכ"א -- שעפ"ז מובן גודל הפעולה בחינוך התלמידים ותלמידות ע"י כ"ז.
עמוד 626
- 6. %
- 5. להעיר (בענין השייכות דמחיית עמלק לילדים וילדות) ממה ש,נוהגין ... התינוקות לקחת אננים חלוקים ולכתוב עליהם המן, וכשמזכיר הקורא את המגילה המן הם מקישים זו על זו למחוק את שמו* (אבודרהם תפלת פורים).
- 6. שהרי המן האגגי הוא מזרע עמלק. וקרה"ת בפורים היא פרשת ויבא עמלק, ובשבת שלפני פורים -- פרשת זכור. ובמדרז"ל (תרגום ירושלמי עה'פ. פסיקתא דר"כ ס"פ זכור) דמדור דור (דס"פ בשלח) כולל ,דור מרדכי ואסתר'.
- 7. ראה תנחומא ס"פ תצא, שנפל פחד בנ"י על כל האמות אבל עמלק כו'.
- 8. תו"א צא, סע"ד. ד"ה זכור תרס"ה. ועוד.
- 9. ד"ה לך לך תש"ב פיג. ועוד.
- 0. תניא פל"ז (מח, סע"ב).
- 1. וענין זה שייך במיוחד לפורים -- שהרי הקטרוג של המן הי' שישראל הם עם ,מפוזר ומפורד", וביטול הקטרוג הוא ע"י מצות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים המביאים לקירוב הלבבות דאיש לרעהו, דעשיר ואביון (מנות הלוי -- למהר"ש אלקבץ).
- 2. ראה ד"ה לך לך הנ"ל פ"ד, שההתנשאות דעמלק מונעת קיום מצות צדקה (כדבעי).
- 3. מגילה טז, ב.
- 4. דאין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת סג, א)
- 5. בשלח יז יד.
- 6. ראה תיב"ע ס"פ בשלח, מכילתא ועוד, בעה"ט שם.
עמוד 627
- 1. י"א אדר: שאז מתחילים בקריאת המגילה (באם לא חל בש"ק), ונפק"מ גם עתה ובכל מקום: ראה טושו"ע או"ח סתרפ"ח ס""
- 2. זכור. .. עמלק: תצא כה, יז
- 3. מחה... השמים: בשלח יז, יד.
- 4. מחה אמחה... תמחה: ראה לקוטי לוי"צ לתנ"ך ע' צט.
- 5. עמלק: להעיר מל"ת להאריז"ל ס"פ בשלח. כתר ש"ט הוספות סצ"ג.
- 6. השם שלס והכסא שלם: תנחומא ס"פ תצא. פרש'י עה"פ בשלח שם, טז. ובתו"ש שם נקבצו ונסמן לכו*כ מדרז"ל בזה. -- וצע*ק בזח"א קנה, רע"א.
- 7. תמחה... תשכח: תצא שם, יט.
- 8. ענינו בעבודת האדס: ראה תו"א פרשתנו פג, ב ואילך. תו*ח ואוה"ת שם. סידור שער הפורים. דרמ"צ מצות זכירת מעשה עמלק. ד"ה זכור תרס"ה. ד"ה זכור תרצ"ד (סה"מ קונטרסים ח"ב רפה, ב ואילך). ובכ*מ.
- 9. ידע את רבונו: להעיר מרמב"ם סוף הל' מלכים (ספרו).
- 10. ידע את רבונו. .. ויעבדו: היפך עמלק שארז"ל עליו יודע רבונו ומכוון למרוד בו (דרמ"צ יג, ב. צה, א. ועד'ז בד"ה זכור תרס"ה רפ"ג). -- ולהעיר אשר בתו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ בחוקותי כו, יד, פרש"י נח י, ט. לך לך יג, יג -- נאמר זה לא על עמלק.
- 11. ,חלק ... ב"ה", וחו"ב ... (שבשם)" ... ה"א (שבשם)": אגה"ת פ"ד.
- 12. הו" .. יו"ד ה"א .. וא"ו ה"א: ראה לקו"ת להה"מ סי' רנב-ג. לקו"ת ר"פ ראה. ובכ"מ.
עמוד 628
- 1. בי"א .. לא פחות: אבל בירוש' ריש מגילה מ"ד דכל החודש. והובא לפס"ד בלי חולק בשו"ע .שם. וצע'ק. \ \
- 2. לא פחות ולא יותר: וכ"כ בכ"מ, וצ"ע בכ"מ בפ*ע מאי קמ"ל. וראה מפרשי המשנה שבת פי"ט מ"ה. והרע"ב ומפרשי רש"י ליתרו יט, וא"ו. \ \
- 3. וידוע הפירוש .. בי"א .. שבשם: של"ה חלק תושב"כ פ' תצוה שכט, א. של, ב. וראה אוה'ת מג"א. (הוספות) ע' מג. סד"ה מגילה נקראת תרכ"ט. לקוטי לוי"צ על מחז"ל ע' קסה ואילך.
- 4. .,קורא... החורה": תניא ספל"ז. וראה לקו"ת ויקרא ה, ב. ועוד.
- 5. בייב. . . סה"כ כמנין אדנ"י: ראה של"ה שם.
- 6. ובלשון הכתוב: תהלים עז, יב.
- 7. שנצטוו. . . המקדש: סנהדרין כ, ב. וראה אוה"ת ד"ה זכור (תרומה-תצוה ע' א'תשסט). דרמ"צ מצות מינוי מלך.
- 8. יעמוד ... מלך ... ישראל: רמב"ם הל' מלכים ריש וספי'א. .
עמוד 629
- 1. יום.. טוב: פרש"י עה"פ בראשית א, ז. ובאוה"ת (בראשית לג, ב. משפטים ע' א'קנז. ועוד) מקשר זה עם טוב לשמים ולבריות (קידושין מ, א).
- 2. יום שלישי: להעיר שקביעות פורים בשנה זו היא ביום השלישי.
- 3. שהוכפל.. טוב: ראה קידושין שם. פיה"מ להרמב"ם פאה בתחלתה. מכתב כ"ק אדנ"ע בס' המאמרים תש"ט ע' יח. מכ' ומאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שם. ועיין פרש"י שם בסופה -- דגם העבר נעשה טוב.
- 4. פ' ואתה תצוה.. שבעה באדר: חל סדר תצוה בשבוע שתל בה ז' אדר וכו' (מאור עינים פרשתנו. ועוד. נתבאר בשיחה לפ' תצוה-ז' אדר (לעיל ע' 342 ואילך)).
- 5. ואתה תצוה: שייכות ואתה תצוה לפורים -- ראה ד*ה וקבל היהודים תרפ"ז ספ"ג ואילך (סה"מ תשי"א ע' 182 ואילך). ד"ה זה דשנת תשליח.
- 6. ואתה. . לדורותם: פרשתנו כז, כ-כא.
- 7. חצוה. . כינוס: להעיר מאו"ת להה"מ ריש פרשתנו: מלשון צוותא וחיבור שתחברם אליך מכל ובל.
- 8. שבעה באדר: שבשבעה באדר מת (משה) ובשבעה באדר נולד (מגילה יג, ב. וש"נ). טושו"ע או"ה סתק"פ סוס"ב. ושייך לפורים -- ראה מגילה שם. נתבאר בשיחה שם.
- 9. מאמר.. חז"ל: במדב"ר פ"ז, ו. וראה מכות כג, א,
- 10. לך.. היהודים -- מנער.. ונשיס: אסתר ד, טז. לשון הכתוב אסתר ג, יג.
- 11. כנוםס את כל .. יבטלו: להעיר מתורת הבעש"ט: הנני מעיד עלי כו' (ס' השיחות תש"ג ע' 161. נעתק בקונטרס אהב"י ע"י).
- 12. כינוס. . לחפלה וללימוד התורה. . לתשב"ר. . ע"י .מרדכי": אסתיר פ"ח, זה
- 13. לתפלה וללימוד התורה ובמיוחד לתשב"ר: מעלת תפלתם -- ראה אסת"ר פ"ט, ג. לימוד התורה שלהם -- ראה שבת קיט, ב. וראה בארוכה ד"ה וקבל הנ"ל.
- 14. לחשב"ר. . יבטלו: כמ"ש (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם.
- 15. ,מרדכי": ראהי אסת"ר פ"ז, יג (בסופו): אדם כשר באותו הדור.. ושמו מרדכי.
עמוד 630
- 1. יבטלו ומלכתחילה: וכמו שהי' בימים' ההם שהגזירה היתה על י"ג אדר ובכ"ג סיוז שלפניו כבר נכתב ונשלח בשם המלך לבטלה (אסתר ח, ט-יג) ועוד לפני זה בט"ו בניסן בטל הקב"ה את הגזירה למעלה (אסת'ר ספ"ט), ובמגילה (שם, סע"ב): גלוי וידוץ לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו.
- 2. עליהם נאמר: ישעי' ח, י. וראה אסת'ר פ"ז, יג (קרוב לסופו).
- 3. דבר השם זו הלכה: שבת קלח, ב
- 4. בימי הפורים .. כל התורה כולה: שבת פח, א
- 5. בימי הפורים. . התורה.. כל השנה כולה: ראה תו"א ד"ה וקבל. שערי אורה שם.
- 6. דכל מצוות פורים: ראה לקו"ש ח"ד ע' 1283. תי"א ע' 321.
- 7. פורים. . אחדות: ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רסז ואילך.
- 8. מקרא מגילה ברוב עם: ראה מג"א או"ח סתר"צ סקכ"ג: אע"ג שיש לו ק' אנשים מצוה לקרותה בצנור משום ברוב עם וכו
- 9. ברוב עם: אולי י"ל גם לריבוי סוגי עם: מוקפי חומה, עיירות, כפרים. וראה ד"ה מגילה נקראת, תרכיט. .
- 10. ומשלוח . . לאביונים: אסתר ט, כב.
- 11. מנות. . מתנות: ראה פע"ח שער הפורים פ"ו. סידור האריז"ל שם. ובכ"מ. . שליה מס' מגילה שלו בסופה.
- 12. משרשי מצוות אלו אחדות.. ביטול הטענה.. מפוזר ומפורד: ראה מנות הלוי לר"ש אלקבץ על מג'א. של"ה תושב"כ פ' תצוה (שכט, ב), ועוד.
- 13. עם..ומפורד: אסתר ג, ת.
- 14. מצוה גוררת מצוה: אבות פ"ד מ"ב.
עמוד 631
- 1. ליהודים. . ויקר: אסתר ח, טז. כדרשת חז"ל: מגילה טז, ב. וראה שערי אורה קרוב לסופו. ולקיים. . זרעם: ע"פ אסתר ט, כז-לא.
- 2. ומסמך.. לגאולה: מגילה ו, סע"ב.
- 3. אכתי עבדי אנן: שם יד, א.
- 4. אזכרה מקדם פלאך: תהלים עז, יב.
- 5. כימי, , נפלאות: מיכה ז, טו. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ.
- 6. ובלשון הידוע: רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
עמוד 632
עמוד 633
- 1. לקוטי הוספות / פורים שיחות 3
- 2. 6-79
- 3. ב"ה, שושן-פורים, ה'תשכ"ט = ברוקלין, נ. י.
- 4. ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
עמוד 634
- 1. 9" > ביה, כ"ט שבט, ה'תשכ"א ברוקלין, 1. י. מארגני קופת רבנו בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו, : ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
עמוד 635
- 1. לקוטי חוספוו?/ פורים שיחות 5
עמוד 636
- 6. לקוטי הוספות / פורים שיחות
עמוד 637
עמוד 638
- 38. לקוטי הוספות / פוריס שיחות
רש"י על שמות י״ט:כ״ד - הטקסט מספריא
לך רד. וְהָעֵד בָּהֶם שֵׁנִית, שֶׁמְּזָרְזִין אֶת הָאָדָם קֹדֶם מַעֲשֶׂה וְחוֹזְרִין וּמְזָרְזִין אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (מכילתא):
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים. יָכוֹל אַף הֵם עִמְּךָ, תַּ"לֹ וְעָלִיתָ אַתָּה, אֱמֹר מֵעַתָּה, אַתָּה מְחִצָּה לְעַצְמְךָ, וְאַהֲרֹן מְחִצָּה לְעַצְמוֹ, וְהַכֹּהֲנִים מְחִצָּה לְעַצְמָם – מֹשֶׁה נִגַּשׁ יוֹתֵר מֵאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִן הַכֹּהֲנִים, וְהָעָם כָּל עִקָּר אַל יֶהֶרְסוּ אֶת מַצָּבָם לַעֲלוֹת אֶל ה' (שם):
פן יפרץ בם. אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נָקוּד חֲטַף קָמָץ אֵינוֹ זָז מִגְּזֵרָתוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל תֵּבָה שֶׁנְּקֻדָּתָהּ מְלָאפוּם, כְּשֶׁהִיא סְמוּכָה בָאָה בְּמַקָּף, מִשְׁתַּנֶּה הַנִּקּוּד לַחֲטַף קָמָץ:
לך רד GO, GO DOWN and warn them a second time. God said this, because the rule is that one admonishes a person before an action is to be done and then one again admonishes him at the very moment when the action is to be done (cf. (Mekhilta).
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים AND THOU SHALT COME UP, THOU AND AARON WITH THEE AND THE PRIESTS — One might think that they (the priests) shall also be with thee! Therefore it states “and thou shalt come up”. Consequently you must now admit that this is what God spake to him: thou hast a designated place for thyself, and Aaron a designated place for himself and they a designated place for themselves — Moses approached closer than Aaron and Aaron closer than the priests — but let the people under no circumstances break down their position to go up to the Lord (Mekhilta).
פן יפרץ בם LEST HE BURST FORTH UPON THEM — Although it (the word יִפְרָץ) is punctuated with a Chataf Kametz (our Kamets Chataf — short Kametz), it has not departed from its normal grammatical form, for thus is the way of every word which has the vowel Melopum (our חולם) in its hit syllable, that being a closed syllable: when it comes with a Makkef (a hyphen) after it the vowelling is changed to a Chataf Kametz (our short Kametz).
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ב׳ - הטקסט מספריא
הקורא את המגילה למפרע לא יצא. קרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו וחזר וקרא פסוק ששכח וחזר וקרא פסוק שלישי לא יצא מפני שקרא פסוק אחד למפרע. אלא כיצד עושה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.
מצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה האחרון עם הצבור ואחזור ואקרא חציה ראשון שזה קורא למפרע. אלא קורא מתחילה ועד סוף על הסדר. קרא ושהה מעט וחזר וקרא אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה הואיל וקרא על הסדר יצא.
הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקדש ובכתב הקדש אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין יצא ידי חובתו. וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא אע"פ שאינו מכיר ואפילו היה השומע עברי.
היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. והוא שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון. אבל אם היה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא על פה. וכיון שלא יצא ידי חובתו הקורא לא יצא השומע ממנו.
הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא. כיצד היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון את לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם לא כיון לבו לא יצא. קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא.
בד"א שהמכוין לבו בכתיבה יצא בשנתכוון לצאת בקריאה שקורא בספר שמעתיק ממנו בשעה שהוא כותב. אבל אם לא נתכוון לצאת בקריאה זו שכתב לא יצא. שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה.
הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת יצא. לפי שאין מדקדקין בקריאתה. קראה עומד או יושב יצא ואפילו בצבור. אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור. קראוה שנים אפילו עשרה כאחד יצאו הקוראין והשומעים מן הקוראין. וקורא אותה גדול עם הקטן ואפילו בצבור.
אין קוראין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים. ואם קרא לא יצא. אלא אם כן היתה יתירה על שאר היריעות או חסירה כדי שיהא לה היכר. אבל היחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה ולא יתרה ויוצא בה ידי חובתו.
אין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה. ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה. כתבה בשאר מיני צבעונין פסולה. וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריך לעבד לשמה. היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו"ם או אפיקורוס פסולה.
היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות. אם רישומן ניכר אפילו היו רובה כשרה. ואם אין רישומן ניכר אם היה רובה שלם כשרה. ואם לאו פסולה והקורא בה לא יצא. השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא את המגילה על פה יצא.
המגילה צריכה שתהא תפורה כלה עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת. ואינה נתפרת אלא בגידין כספר תורה. ואם תפרה שלא בגידין פסולה. ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר תורה אלא אפילו תפר בגידין שלש תפירות בקצה היריעה ושלש באמצעה ושלש בקצה השני כשרה מפני שנקראת אגרת.
וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד. ומנהג כל ישראל שהקורא המגילה קורא ופושט כאגרת להראות הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך.
שני הימים האלו שהן י"ד וטּ"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום. בין לבני כרכין שהן עושין ט"ו בלבד. בין לבני עיירות שהן עושין י"ד בלבד. ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני. אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי הסמוך לפורים מותרים בהספד ותענית ביום קריאתה ואסורין בהספד ותענית בשני הימים האלו ואע"פ שאין קוראין בהן.
מצות יום י"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט"ו לבני כרכים להיותן יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים. ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי אם חלקו מעות לאביונים ביום קריאתן יצאו. אבל השמחה והמשתה אין עושין אותם אלא ביום י"ד. ואם הקדימו לא יצאו. וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.
כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
וחייב לחלק לעניים ביום הפורים. אין פוחתין משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו. ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.
מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
צָרִיךְ לִתֵּן הַצְּדָקָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וּמִתְאוֹנֵן עִם הֶעָנִי בְּצַעֲרוֹ וּמְדַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין. וְאִם נְתָנָהּ בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת וְרָעוֹת, הִפְסִיד זְכוּתוֹ.
משנה אבות ג׳:ט״ו - הטקסט מספריא
הכל צפוי. והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רוב המעשה:
מדרש תנחומא, כי תצא י״א - הטקסט מספריא
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי אוֹמֵר, עַל שְׁלֹשָה דְּבָרִים נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ. לְמַנּוֹת עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. לְמַנּוֹת עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, דִּכְתִיב: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז, טו). לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה, דִּכְתִיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח). לְהַכְרִית זֶרַע עֲמָלֵק, דִּכְתִיב: וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרֵי אָמַר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה (שם יז, יד). כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים אֵלּוּ. עַד שֶׁלֹּא פָּשַׁט יָדוֹ בַּכִּסֵּא, תִּמְחֶה. כְּשֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בַּכִּסֵּא, מָחֹה אֶמְחֶה. אֶפְשָׁר בָּשָׂר וָדָם יָכוֹל לִפְשֹׁט יָדוֹ בַּכִּסֵּא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהֶחֱרִיב יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה' (ירמיה ג, יז). לְפִיכָךְ מָחֹה אֶמְחֶה. וְנֶאֱמַר, כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' (שמות יז, טז). תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אִלְעַאי, שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, יְמִינִי יְמִינִי, כִּסְאִי כִּסְאִי, אִם יָבֹאוּ גֵּרִים מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֲנִי מְקַבְּלָן, וְזַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק אֵינִי מְקַבְּלוֹ לְעוֹלָם. אַף דָּוִד עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד אֵי מִזֶּה אָתָּה, וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי (ש״ב א, יג). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּנוֹ שֶׁל דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי הָיָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְיךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ וְגוֹ' (שם פסוק טז). דָּמֶיךָ כְּתִיב: הַרְבֵּה דָּמִים שָׁפַכְתְּ, הָרַגְתָּ נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. מִדֹּר דֹּר (שמות יז, טז), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדֹּר דֹּר, אֲנָא בַּתְרֵהּ לְדָרֵי דָּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יוֹסִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִדּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה עַד דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִדּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַד דּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. וְרַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, מִדּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא שְׁלֹשָה דּוֹרוֹת. וּמִנַּיִן לְדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁהוּא שְׁלֹשָה דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים (תהלים עב, ה). דּוֹר, חַד. דּוֹרִים, שְׁנַיִם, הֲרֵי תְּלָת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, כָּל זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק קַיָּם, כְּאִלּוּ כָּנָף מְכַסֶּה אֶת הַפָּנִים. אָבַד זַרְעוֹ מִן הָעוֹלָם, לֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ (ישעיה ל, כ). רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם, לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם, וְלֹא הַכִּסֵּא שָׁלֵם. אָבַד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם. מַה טַּעַם. הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְגוֹ' (תהלים ט, ז). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ (שם פסוק ח), הֲרֵי הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם. אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן.
משנה שבת י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
קטן נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר. הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה. בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה. יום טוב לאחר השבת נמול לאחד עשר. שני ימים טובים של ראש השנה נמול לשנים עשר. קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא:
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
במדבר רבה ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (ספרי נשא א): בֹּא וּרְאֵה מַה כֹּחַ עֲבֵרָה קָשֶׁה, שֶׁעַד שֶׁלֹא פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּעֲבֵרָה לֹא הָיוּ בָּהֶן זָבִין וּמְצֹרָעִים, מִשֶּׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּעֲבֵרָה הָיוּ בָּהֶן זָבִין וּמְצֹרָעִין. לְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ שֶׁשְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ אֵרְעוּ בּוֹ בַּיּוֹם.
תורה אור, מגלת אסתר י׳ - הטקסט מספריא
וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. פי' החלו במתן תורה שאמרו נעשה ונשמע ואז היתה עדיין נקרא' בשם התחלה. אבל בימי המן וקבל היהודים וגו'. קבלה גמורה. ולהבין זה צריך להבין ענין מתן תורה שניתנה לישראל. והלא אברהם אבינו ע"ה קיים את כל התורה עד שלא ניתנה ומה זו מעלת נתינתה:
אך הנה מעלת אברהם אבינו ע"ה שהיה הלוך ונסוע. דהיינו שהיה בבחי' רצוא ושוב בשביל שהיתה מדתו מדת האהבה בבחינת בטול אליו ית' כי אברהם אבר מ"ה כו'. ובטול זה הוא ע"י ההתבוננות כמ"ש יהללו את שם ה' כו' בחינת שם בלבד שאינו מערך עצמותו ומהותו כו'. כי הוא דהיינו עצמותו ומהותו ית' צוה ונבראו שלא שייך עליו ית' לומר שברא את העולמות כנ"ל. כי לשון ברא משמע שיש כח הפועל בנפעל ולא שייך זה אלא בשמותיו ית' כמ"ש בראשית ברא אלהים הוא שמותיו של הקב"ה. אבל עצמותו ומהותו כביכול הוא רק כאלו צוה ונבראו ממילא שאין להם ערך ויחוס כלל אליו ית' כי נשגב שמו לבדו. פי' אפילו בחינת נשגב. דהיינו בחי' סובב כל עלמין אינו אלא בחינת שמו לבדו.
ואי לזאת תתבטל אליו ית' הנפש בבחי' בטול באור א"ס ב"ה ממש שאין כח בנפש להכיל את אור האהבה זו כי אם בבחי' רצוא ושוב וזו היתה מעלת ומדרגת אברהם הלוך ונסוע. אך לעתיד לבא כתיב כי עין בעין יראו לפי שאז נאמר בבכי יבאו שהבכיה היא מחמת קבלת השמחה הגדולה ורוב התענוג המתגלה למעלה מעלה מאשר תוכל הנפש שאת שלכן הוא בוכה ומוריד דמעות לפי שאין מעצור בבחי' כלי וגבול כנודע:
והנה מעלת אברהם היתה גדולה מאד מצד שרש נשמתו ולא כל האדם זוכה לזה. לכך נתנה התורה רמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה שהן הן בחי' רצוא ושוב. רצוא במצות עשה. ושוב במצות לא תעשה. כי המצות הן כלים לאור א"ס ב"ה המלובש בהם.
וכמו שכתוב וירד ה' על הר סיני. כי רמ"ח פקודים הם רמ"ח אברים דמלכא. כמו האבר שהוא כלי שבו מלובש החיות מן המוח כך המצות הם כלים ואברים להחיות הנמשך מן החכמה דאורייתא מחכמה נפקת שבה מלובש אור א"ס ב"ה ממש וע"י זה יהיה גילוי אור א"ס ב"ה ממש בנפש האדם.
וזהו ענין נעשה ונשמע. נעשה היא בחי' כלי בעשיית המצות בפועל ממש. ונשמע מלשון וישמע שאול לשון אסיפה שיתאסף ויתקבץ לתוכן המשכות מאור א"ס ב"ה. כי המשכת אור א"ס ב"ה בתורה ומצות תלוי במעשה המצות וקיומן בפועל ממש כי אין אור בלי כלי כנודע מענין יסוד האש ע"ד משל שהוא הגבה למעלה מכל הד' יסודות תחת גלגל הירח ואעפ"כ אינו מאיר בלילה לפי שהאור הבא ממנו אינו מאיר אלא א"כ יש דבר למטה שנאחז בו ודולק כמו פתילה ועצי' ואחר שכלו ונשרפו העצי' והפתילה מסתלק והיה כלא היה ואינו עולה בשם אור כלל. וזהו ולא עם הארץ חסיד. חסיד הוא בעל מדות האהבה והיא היא בחי' אור (כי ב' פעמים אור בגימטריא ואהבת) ואי אפשר להיות גילוי אור האהבה כי אם שיהיה בחי' כלי למטה שיתפעל בו. ובחינת כלי זו הוא ע"י תורה ומצות. משא"כ עם הארץ. וגם עיקר הגורם להמשכ' אוא"ס ב"ה שיהי' מתלבש בתורה ומצות ולהיות אנת חכים ולא וכו'. הוא הוא עיקר התורה ועשיית המצות עצמן שבחי' הכלי קדמה לאור בשרשו ומקור חוצבו.
וכמ"ש במ"א על פסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'. וכנודע ששרש וחיות המאכל שמדומם צומח חי הוא הגבה למעלה מחיות ונפש החיונית של האדם שלכן המאכל מחיה את האדם ומשיב את נפשו כו'.
ולכן עיקר המשכת אור א"ס ב"ה תלוי בבחי' כלי שע"י מעשה המצות וקיומן בפועל ממש שעושין בחי' כלי מזה נמשך האור ומתלבש בהם. וזהו ג"כ ענין ולא עם הארץ חסיד שאי אפשר להיות המשכת אור האהבה מלמעלה כי אם ע"י כלים שהם התורה ומצות.
ובזה יובן שלפעמים מצינו שנחשב מעלת אברהם גדולה שקיים את כל התורה. וכמ"ש וישמר משמרתי וגו'. ולפעמים מצינו שנחשב לו לגרעון שלא זכה לתורה. דשניהם אמת כי מצד שרש נשמתו היה הגבה למעלה עד שהיתה נשמתו מרכבה ובחי' כלי לאור התורה ואור א"ס ב"ה הנמשך ומתלבש בתורה. כי אברהם אבר מ"ה אבר וכלי. אבל כל המצות עצמן שהם מדרגות עליונות יותר מלפני מלך וגו' עדיין לא ניתנו בימי אברהם:
אך על ענין המשכה זו נאמר יביאו לבוש מלכות. וסוס אשר רכב עליו המלך והלבישו את האיש וגו'. והענין כי הנה לבוש מלכות היינו בחי' תורה ומצות כמ"ש עוטה אור כשלמה ואין אור אלא תורה דאורייתא מחכמה נפקת והוא בחינת לבוש לאור א"ס ב"ה המתלבש בתוכה אנת הוא חכים וכו' והמצות נקראין לבושין שבהם מלובש חסד דרועא ימינא כו' והמשכת בחי' לבוש זה שיהיה התלבשות אור א"ס ב"ה בתורה ומצות במעשה המצות וקיומן בפועל ממש הוא ע"י בחי' סוס וכמ"ש גבי מתן תורה כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.
וביאור ענין זה כי הנה סוס הוא בגימטריא ב"פ ג"ס והיינו בחי' כי גאה גאה דהיינו להיות ע"י זה בבחינת בטול אליו ית' כי מצות צריכות כוונה דהיינו רעותא דלבא אם ישים אליו לבו כו' שאין אור א"ס ב"ה שורה אלא במי שבטל אליו כו':
והנה ענין הסוס הוא שמוליך הסוס לרוכבו למקום שאין יכול להגיע לשם מצד עצמו. ויש בזה ב' בחינות שמעלהו הרים גדולים ומורידו בקעות גדולות כך הנה יש בבחי' בטול זה ב' בחינות ממטה למעלה למקום שאין יניקה ואחיזה לסטרא אחרא עלמא דחירות גיאה על גיותניא שלא ניתן להם שפע וחיות אם תגביה כנשר וגו'.
וזהו שכתוב סוס ורוכבו רמה בים. רמה לשון רוממות ולשון השלכה ושניהם אמת כי מחמת רוממות נעשה בחי' השלכה כו' וממעלה למטה להיות נמשך גילוי בחי' בטול זה למטה דאתהפכא סטרא אחרא ואתכפייא כו' כי א"א להיות התהפכות המדות ע"י המדות דקדושה עצמן מאחר שהם זה לעומת זה.
וכמאמר לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל אלא עד יערה עליו רוח ממרום בחי' בטול באור א"ס ב"ה. וזהו מרומז בדברי רז"ל תבא אמו ותקנח את בנה כו' וכמ"ש אם רחץ ה' אל תקרא אם אלא אם כו' אם הבנים היינו אם ומקור המדות היא בחי' התבוננות באור א"ס ב"ה ממש בבחי' בטול ושם מתהפכין כל המדות מהפך להפך לפי שהיא בחי' מקיף כמו ע"ד משל מחשבה שמקפת וסובלת ב' דברים הפכיים ואין שם שליטת בחי' זה לעומת זה:
וזהו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. שנמשך בחינת ישועה להושיע משופטי נפשו ולאהפכא כו'. ועי"ז נותנין הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים הוא מיכאל כהנא רבא ענף החסד שהוא המלביש את הנשמה בג"ע כו'. וקרא לפניו ככה יעשה וגו'. יובן ע"פ מארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו'. כי הנה קדוש הוא ענין המשכת קודש העליון בוי"ו המורה על המשכה. ולעתיד לבא תהיינה כל המשכות ממטה למעלה שעיקר הגלוי יהיה למטה. ומלאכי מעלה יקבלו הארה ממטה כו'.
והנה המשכת אור א"ס ב"ה בבחי' הנ"ל החלו במ"ת שאז היתה התחלת ההמשכה וכענין מעט מעט אגרשנו. אבל בימי המן וקבל היהודים קבלה גמורה בבת אחת כי יהודים נק' על שם בחי' הודיה. כי יש ברכה והודיה. ברכה היא בחי' גלוי מעולם ועד עולם. אבל הודאה אינו בחינת גלוי לפי שהיא בחינת הודאה באור א"ס ב"ה עצמו אשר אי אפשר לבא לידי גלוי ואינו נתפס בשום מחשבה רק בבחי' הודאה והיא בחי' בטול ממש וזכו אז ישראל למדרגת הבטול הגדול ע"י מסירת הנפש על קדוש השם שהרי אם רצו להמיר דתם לא היה המן עושה להם כלום שלא גזר אלא על היהודים אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו וע"י בחינת מסירת נפש זכו לבחי' קבלה גמורה שנכנס ונמשך להם בחי' אוא"ס ב"ה ממש:
משנה אבות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
מצוטט ב־7 עמודים
אגרות קודש 5
- כרך כו ‹ ט'תרסג לקו"ש חט"ז ע' 633
- כרך א ‹ מד לקו"ש חט"ז ע' 636
- כרך א ‹ נו לקו"ש חט"ז ע' 636
- כרך י ‹ ג'שלה לקו"ש חט"ז ע' 632
- כרך כ ‹ ז'תקפג לקו"ש חט"ז ע' 634
לקוטי שיחות 1
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 319 לקו"ש חט"ז ע' 629
תורת מנחם 1
- ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א לקו"ש חט"ז ע' 625

