שיחה ג

הערות

עמוד 211

1. 1. פרשתנו כז, א. כ
2. 2. ברא"ם כאן מפרש שכהו עיניו מצד שהי' מיצר לו על עשן הע"ז (וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 141 ואילך). ובתנחומא כאן (ח): אמר הקב"ה הריני מכהה את עיניו כו'. אבל מפשטות לשון רש"י "בעשנן כו'" מוכח, שכיהוי עיניו בא מהעשן עצמו (דטבע העשן להזיק לעינים – משלי יוד, כו), וכבשפ"ח כאן.
3. 3. וכן פירש הרשב"ם, רד"ק ורבינו בחיי כאן.
4. 4. ויחי מח, י.
5. 5. אבל אין להקשות דלפי פרש"י למה נאמר ו' בכתוב "ויהי כי זקן יצחק" (וראה משכיל לדוד כאן)* – כי י"ל, שזוהי הקדמה (לא ל"ותכהין", "א) לכללות הסיפור שרצה יצחק לברך את עשו, שזה שייך רק כאשר "זקן יצחק גו' לא ידעתי יום מותי".
6. 6. אף שלפעמים המעלה היא לא מצד קושיא שישנה, כ"א, לפי שהוא קרוב יותר לפשוטו ש"מ.
7. . עיקר הקושיא לפי פי' הראשון "בעשנן של אלו", משא"כ לפי' הב' והג' – ראה לקמן בפנים סעיף והערה 26.

עמוד 212

1. 7. כה, יא.
2. 8. ראה עד"ז לקמן ע' 231 – בביאור פרש"י בפסוק שלאח"ז ("לא ידעתי יום מותי, אריב"ק כו'").
3. 9. ויצא כח, יג. לא, מב. דרך אגב – גם בפרש"י זה נראה גודל דיוק הלשון שלו: המקור לפרש"י הוא בתנחומא פרשתנו (ז), אלא ששם הלשון "הואיל ונתייסם בעיניו כו'" [וכן בפדר"א פל"ב*: מכאן אתה למד שהסומא חשוב כמת], ואילו ברש"י הלשון: "שכהו עיניו .. והרי הוא כמת". והביאור בזה [נוסף לזה שבקרא מצינו רק הענין ד"כהו עיניו" ולא שנתייסם**]: אא"פ לומר
4. 10. משא"כ ביעקב יש לומר, אשר: (א) כבידות עיניו באה מצד זה ש"מעט ורעים היו ימי שני חיי גו'" (ויגש מז, ט). (ב) "כבדו" קל יותר מ"ותכהין" (ראה זהר פרשתנו קמב, א. ספורנו כאן). (ג) גם זה – הי' רק בסוף ימיו (וראה באר יצחק לפרש"י כאן). בפשש"מ הוא (לא שאינו רואה כלל, כ"א) שרק נחלש כח הראי' אפילו במקצת, וע"ד מש"נ: כהה הנגע – שלא עמד במראיתו (תזריע יג, ואו ובפרש"י. וראה תו"כ שם).
5. . גם בנדרים (סד, ב) דסומא חשוב כמת – אבל שם אין המדובר ביצחק.
6. . בבכורות מד, א: כל מחמת כהיותא כו', וברש"י שם: כהיותא, דאינו רואה [ובשטמ"ק מוסיף (וכ"ה ברבינו גרשום): כלל]; אבל הפירוש ד"ותכהין" שיצחק הי' סומא, כי הי' "עולה תמימה"*** פרש"י פרשתנו כו, ב. מב"ר פס"ד, ג), וסומא הוי מום (אמור כא, יח. כב, כב). [ואין מזה סתירה לזה שפרש"י עה"פ (ש"ב ה, "העורים והפסחים" – "היו להם שני צלמים (עבודת כוכבים) א' עור וא' פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב כו'" – כי י"ל שזהו רק לדעת היבוסים שלא הבחינו דרגת "ותכהין" דיצחק (ופשוט שלא ידעו שהי' "עולה תמימה"). והרי גם יעקב חשבוהו "פסח" (שפירושו "דולג" – פרש"י בא יב, יא), אף שהי' רק "צולע" (וישלח לב, לב). ועוד ועיקר שהרי לאח"ז ויבא יעקב שלם בגופו (פרש"י וישלח לג, יח) – שהי' צולע משך זמן קצר ביותר במשך כל ימי חייו. ובפשטות י"ל שאא"פ לעשות צלם של (רק) כיהוי עינים]. ועפ"ז חידוש בהלכה (ע"ד הפשט) – דכיהוי עינים לא הוי מום****.
7. . ובפשטות – וגם מזה שגם אחרי "ותכהין עיניו" הי' בא"י – משמע שכל ימיו הי' "עולה תמימה".
8. . ואף שבבכורות שם דגם "מחסורייתא" (שחסרה מראייתו אבל רואה מקצת – פרש"י) הוי מום – פשיטא שאין הכוונה שלא עמד בראיתו כ"א נחלש במקצת, כ"א אדרבא וכלשון רש"י שהראי' היא (רק) מקצת.

עמוד 213

1. 11. שנותיו של יצחק אז (פרש"י פרשתנו כז, ב).
2. *. ואע"פ שפרש"י (בראשית ד, כג) שהי' למך סומא: א) הרי מסיים שם "כך דרש ר' תנחומא (דקאי על כל הפירוש), ב) אינו מפורש בכתוב, ג) מביא גם פירוש אחר.
3. 12. אף שי"ל שאין מוזכר זה בכתוב – מפני שאין נפק"מ, משא"כ בנדו"ד (וביעקב), אבל גם עפ"ז עדיין לא יתורץ זה שמוכח בנוגע לכמה אנשים שלא היו סומים אף בגיל של 123 שנה ויותר.
4. *. ברכה לד, ז. וראה ב"ר פס"ה ה: וצדקת צדיקים זה משה (שנאמר בו לא כהתה עינו – ראה בחיי פרשתנו כאן) יסורו ממנו זה יצחק כו' כהו עיניו.
5. 13. פרש"י כו, לה. ולהעיר שבכמה כת"י רש"י איתא: ד"א מקטירות לע"ז כו'.
6. 14. אבל מזה לחוד אינו מוכרח – כי אפשר שסמיכות שני ענינים אלו הוא לפי שלא היו ביניהם מאורעות אחרים שדברה בהם תורה.
7. 15. ראה גם תנחומא כאן ח. רא"ם ושפ"ח כאן.
8. 16. עפמ"ש בפנים יומתק לשון רש"י "בעשנן של אלו" (ולא של נשי עשו), שכוונתו בזה – אלו שנאמרו למעלה, בכדי להדגיש שפי' זה מרומז בסמיכות הכתובים.
9. 17. ראה טור הארוך ופענח רזא עה"פ ותהיין מורת רוח גו'. וראה פרש"י כז, טו.

עמוד 214

1. 18. כי לפירוש זה הכיהוי עינים אינו תלוי בזקנה, כדלקמן הערה 26. התירוצים שבתנחומא שהובאו במפרשי רש"י (שרבקה היתה רגילה בע"ז כו') הם רק אם נאמר שהכיהוי עינים בא בגלל שהעשן הי' של ע"ז, אבל לא לפרש"י (ראה לעיל הערה 2) שבא מהעשן גופא [אבל בשפ"ח כאן: שעשן קשה לעינים אבל רבקה היתה רגילה בו. וראה ג"כ חזקוני ודבק טוב]. בנוגע לנשי עשו עצמן – אין הכרח מהכתובים שלא כהו עיניהן. או י"ל שבהקטירן ידעו ליזהר מהעשן. [וכן י"ל בנוגע לעשו. ובפשטות יותר – כי הי' "איש שדה" ולא הי' נמצא כ"כ בביתו].
2. 19. עוד מעלה בפירושים אלו על פירוש הא': לפי' הא' קשה מדוע נאמר "ותכהין" אחרי "זקן יצחק"* (ראה לקמן ס"ו) – משא"כ לפי' הג' (כדלקמן שם); וגם לפירוש הב' יש לתרץ כדלקמן הערה 26.
3. 20. וצע"ק למה לא כתב רש"י ע"ז "ומדרשו", כדרכו בכ"מ.
4. 21. בסגנון אחר: הקושי על פי' הב' הוא רק שאין לו מקור בפשש"מ (אבל הפירוש בקרא – ש"ותכהין" בא ע"י דמעות המלאכים – מתקבל על הדעת); משא"כ הקושי על פי' הג' הוא שעצם הפירוש (הטעם על "ותכהין") אינו מתקבל כו' [וע"ד משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ה (ע' 43 הערה 39) זה שבכ"מ מקדים רש"י פי' האגדה "פשוטו"].
5. . ובפרט שלפירוש הראשון נמצא שהתיבות "ויהי כי זקן יצחק" מפסיקות סמיכות הכתובים (בין "ותכהין" ל"ותהיין מורת רוח גו'"), כמ"ש במשכיל לדוד כאן. ל

עמוד 215

1. 22. עוד יתרון בפירוש זה על פירוש הא' והג': לפי' זה (שכהו עיניו בעת מעשה העקידה, כדלקמן בפנים) מתורץ בפשטות למה לא הרגיש יצחק הא ד"זה (עשו) פירש לע"א" (פרש"י פרשתנו כה, כז), משא"כ לפי' הא' והג' שכהו עיניו לאח"ז.
2. 23. פרשתנו כו, לד.
3. 24. שם כה, כו.
4. 25. פרש"י פרשתנו כה, כ.
5. 26. עיקר הקושיא הוא לפירוש הראשון. כי בנוגע לפי' הב' י"ל בדוחק שהדמעות שנשרו מעיני המלאכים "היו רשומות בתוך עיניו" (ב"ר פס"ה, י), ובמילא פעולת הדמעות היתה פעולה נמשכת, ולא כהו עיניו רק לאחרי שהזקין [וכמ"ש בפענח רזא כאן. וראה מהרש"ל (והובא בש"ח) כאן. פדר"א פל"ב]. משא"כ לפי' הא' "בעשנן של אלו" פשוט שכבר כהו עיניו כמה זמן לפני זה, ולא רק עתה (כאשר "זקן יצחק" – קכג שנה) ע"י ריבוי העשן ד...כג שנה!
6. 27. ראה פרש"י וישב לז, לג: ולמה לא גלה לו הקב"ה כו'.
7. 28. ובפרט אשר בלאה"כ ראה יצחק שדברים בגו, שהרי אברהם אביו לא ברכו (ראה פרש"י ח"ש כה, יא).

עמוד 216

1. 29. פרש"י פרשתנו כו, לה.
2. 30. שם כז, כא (מב"ר פס"ה, יט. תנחומא באבער פרשתנו יוד). אבל ראה רמב"ן ומפרשי רש"י שם.
3. 31. עד"ז (סנה' יא, א. ועוד): חטא ישראל כו' וכי דילטור אני. (משיחת ש"פ תולדות וש"פ וישלח תשכ"ח)
4. 32. ראה קידושין יח, רע"א.
5. 33. בלשון יחיד (ראה רמב"ן יתרו כ, ב. פס"ר פכ"א, ו).
6. 34. לקו"ת ר"פ ראה. ובכ"מ.