214

הערות

1. 18. כי לפירוש זה הכיהוי עינים אינו תלוי בזקנה, כדלקמן הערה 26. התירוצים שבתנחומא שהובאו במפרשי רש"י (שרבקה היתה רגילה בע"ז כו') הם רק אם נאמר שהכיהוי עינים בא בגלל שהעשן הי' של ע"ז, אבל לא לפרש"י (ראה לעיל הערה 2) שבא מהעשן גופא [אבל בשפ"ח כאן: שעשן קשה לעינים אבל רבקה היתה רגילה בו. וראה ג"כ חזקוני ודבק טוב]. בנוגע לנשי עשו עצמן – אין הכרח מהכתובים שלא כהו עיניהן. או י"ל שבהקטירן ידעו ליזהר מהעשן. [וכן י"ל בנוגע לעשו. ובפשטות יותר – כי הי' "איש שדה" ולא הי' נמצא כ"כ בביתו].
2. 19. עוד מעלה בפירושים אלו על פירוש הא': לפי' הא' קשה מדוע נאמר "ותכהין" אחרי "זקן יצחק"* (ראה לקמן ס"ו) – משא"כ לפי' הג' (כדלקמן שם); וגם לפירוש הב' יש לתרץ כדלקמן הערה 26.
3. 20. וצע"ק למה לא כתב רש"י ע"ז "ומדרשו", כדרכו בכ"מ.
4. 21. בסגנון אחר: הקושי על פי' הב' הוא רק שאין לו מקור בפשש"מ (אבל הפירוש בקרא – ש"ותכהין" בא ע"י דמעות המלאכים – מתקבל על הדעת); משא"כ הקושי על פי' הג' הוא שעצם הפירוש (הטעם על "ותכהין") אינו מתקבל כו' [וע"ד משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ה (ע' 43 הערה 39) זה שבכ"מ מקדים רש"י פי' האגדה "פשוטו"].
5. . ובפרט שלפירוש הראשון נמצא שהתיבות "ויהי כי זקן יצחק" מפסיקות סמיכות הכתובים (בין "ותכהין" ל"ותהיין מורת רוח גו'"), כמ"ש במשכיל לדוד כאן. ל