שיחה ד

217שיחה ד

תולדות

א. דברי רש"י על "לא ידעתי...", והקשיים עליהם

על המילים "לא ידעתי יום מותי" שבפרשתנו¹ אומר רש"י²: "אמר ר' יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש שנים לאחר כן, ויצחק היה בן קכ"ג^*, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא בת קכ"ז מתה, והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא".

יש להבין:

א) מדוע מחפש רש"י סיבה לדברי יצחק "לא ידעתי יום מותי" בעוד אשר יצחק בעצמו אמר לפני־כן את הסיבה: "ויאמר הנה נא זקנתי"?

ב) לשם מה מציין רש"י את שמו של בעל המאמר³? מהו הדבר שאינו מובן בפירוש, ואשר ניתן להבינו באמצעות הידיעה, שאלה הם דברי ר' יהושע בן קרחה?

ב. רש"י מסביר כאן שאלה המתעוררת לאור האמור בפרשה הקודמת

ההסבר לכך הוא: בפרשה הקודמת⁴ נאמר "ויברך אלקים את יצחק", ורש"י מסביר "נתיירא (אברהם) לברך את יצחק, מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר: יבוא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו, ובא הקב"ה וברכו".

אם כך מתעוררת בפסוקנו השאלה: מדוע הרהר יצחק על יום מותו בהיותו בן מאה ועשרים ושלוש שנים? והרי בקבלו את הברכה מאת הקב"ה בעצמו, בעל הברכות, היא בודאי כללה גם אריכות ימים ולא היה יצחק צריך לדאוג בגיל זה, שהרי אברהם ושרה שקבלו ברכה מה', האריכו ימים יותר ממאה ועשרים ושלוש שנים?

לפיכך אומר רש"י שדאגת יצחק נובעת מהגיעו לגיל, שהוא חמש שנים לפני פטירת אמו, ובאומרו "הנה נא זקנתי" הוא לא התכוון לסתם זקנה, אלא לגיל המסויים, המתקרב ל"פרק אמו".

אך אפשר לתמוה: כיצד מתאים כאן כלל זה, בעוד אשר יצחק חי מאה ושמונים שנה⁵, הרבה יותר מאשר חמש שנים "סמוך לפרקה" של אמו? – 218כדי להסביר זאת מציין רש"י, שיש כאן מספר אפשרויות: חמש שנים לפני או אחרי "פרק אבותיו", וב"פרק אבותיו" אפשר שהכוונה היא לפרק אמו או " לפרק אביו. אצל יצחק, שחי מאה ושמונים שנה, התקיימה למעשה האפשרות של חמש שנים לאחר פרק אביו⁶.

ג. השאלה: היכן תוספת השנים הנובעת מברכת

ה'?

לכאורה, גם לאחר הסברו של רש"י נשאר עדיין הקושי: ברכת הקב"ה ליצחק הביאה בודאי לתוספת בפרטי חייו, ובודאי תוספת לחייו עצמם – הוספה באריכות ימים, למעלה ממה שצריך היה לחיות לפי הטבע. והנה, אפילו באופן טבעי יכול אדם להגיע לגיל הסמוך לפרק אבותיו, וברכת ה' ליצחק צריכה היתה, אפוא, להוסיף לו יותר מאשר חיי אבותיו, ונשאלת השאלה:

א) מדוע לא חי יצחק יותר ממאה ושמונים שנה? אם זהו הגיל שאפשר לחיות לפי דרך הטבע, היכן היא התוספת הנובעת מברכת ה'⁷?

ב) אותה שאלה ניתנת להישאל על כך, שבהיותו בן מאה ועשרים ושלוש שנים, כבר אמר יצחק

לא ידעתי יום מותי"; הרי זוהי כמות השנים המינימלית, שהוא היה צריך לחיות לפי הטבע (חמש שנים פחות מ"פרק אבותיו" הקצר יותר), וברכת ה' בודאי הוסיפה משהו לשנים אלו – ואם כך, מדוע אמר יצחק כבר בגיל זה "לא ידעתי יום מותי"?

ד. לפי הטבע נקבעו לאברהם מאה שנים

ההסבר לכך:

כאשר היה אברהם בן קרוב למאה שנים, ושרה בת קרוב לתשעים שנים, הם כבר היו "זקנים", ואף "באים בימים"⁸ – כבר באו אל תוך כל ימיהם, כל הימים⁹ שנקבעו להם¹⁰, והעובדה שהם חיו יותר נבעה מברכת ה' להם.

לפי זה יוצא, שלפי הטבע, אילולא ברכת ה', הגיע יצחק כבר בגיל מאה וחמש שנים לאריכות הימים המרבית בהתאם ל"פרק אבותיו", בחמש שנים יותר ממאת השנים שנקבעו לאביו (שהרי ב"פרק אבותיו" הכוונה היא 219לשנים שהם פרק האבות¹¹ ללא ברכת בעל הברכות).

ואם כך, הן לפי האמת, והן לפי דעתו של יצחק, הוסיפה ברכת ה' שנים רבות ליצחק – אותו מספר שנים שהוסיפה ברכת ה' לאביו:

יצחק חי מאה ושמונים שנה, ובכך הוסיפה לו ברכת ה' שבעים וחמש שנים על מאה וחמש השנים שהוא היה צריך לחיות באופן מרבי בדרך הטבע (בחמש שנים יותר ממאת השנים שנקבעו לאביו) – ואותו מספר שנים בדיוק הוסיפה הברכה לאברהם אביו, שחי מאה ושבעים וחמש שנים: בשבעים וחמש שנים יותר מן המאה שנקבעו לו, " כדלעיל.

וכך גם לפי דעתו של יצחק, שחשש שמא יחיה בחמש שנים פחות מ"פרק אמו": הברכה כבר הוסיפה לו אותו מספר שנים שהיא הוסיפה לאמו, כדלקמן: לשרה נקבעו תשעים שנים, ובאמצעות הברכה היא חיתה מאה עשרים ושבע שנים – בשלושים ושבע שנים יותר; וכך גם היה יצחק צריך לחיות (לפי דעתו, וללא הברכה) רק שמונים וחמש שנים (בחמש שנים פחות מאמו), וכשם שלאמו הוסיפה הברכה שלושים ושבע שנים, החל יצחק לדאוג לאחר מאה עשרים ושתיים שנים – בהיותו בן מאה עשרים ושלוש.

ה. הקושי שמתורץ ע"י שם בעל המאמר

אך עדיין נשאר קושי: לפני כן¹² כותב רש"י, שאברהם נפטר חמש שנים לפני זמנו, בגלל ברכתו השניה של ה' לאברהם "תבוא... בשיבה טובה", כדי שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה. ואם אברהם צריך היה לחיות בזכות ברכת ה' הראשונה מאה ושמונים שנים, יוצא, שיצחק, אשר צריך היה לקבל ברכה זו בתוספת חמש שנים על פרק אביו, היה צריך לחיות מאה ושמונים וחמש שנים, ולא מאה ושמונים בלבד?

לתשובה לכך רומז רש"י בציינו

אמר ר' יהושע בן קרחה":

בגמרא¹³ מסופר אודות מספר תנאים, ששאלו אותם "במה הארכת ימים", וכל אחד מהם ציין מספר דברים שהוא הקפיד עליהם במיוחד, ואשר בזכותם הוא זכה לאריכות ימים. שאלה זו שאלו גם את ר' יהושע בן קרחה, והוא ענה על כך: "מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע".

מכאן רואים, שר' יהושע בן קרחה סובר, שההישמרות מהסתכלות בפני אדם רשע שקולה כנגד מספר ענינים המביאים לאריכות ימים. ומכלל הן אתה שומע לאו: כאשר מסתכלים בפני אדם רשע, נגרם קיצור באריכות הימים.

220ולפיכך מובן מדוע חי יצחק רק מאה ושמונים שנה: הוא לא נמנע מלהסתכל בדמותו של עשו. אמנם, הוא לא ידע שהוא רשע, אך בכל זאת גרמה ההסתכלות¹⁴ לכך, שממאה ושמונים וחמש השנים שהוא היה צריך לחיות, ירדו חמש שנים (סמוך לפרק אביו), וברכת ה' הביאה לכך שהוא יאריך ימים כ"פרק אביו"¹⁵.

ו. "יינה של תורה"

בפירוש רש"י יש גם "יינה של תורה"¹⁶:

הסיבה לחששו של יצחק שהוא יחיה חמש שנים פחות מ"פרק אמו" – הגיל הנמוך ביותר לפי הטבע (ועוד: גם ב"פרק אמו" החשיב יצחק רק את מאה עשרים ושבע השנים שהיא חיתה למעשה, ללא התחשבות בכך שחייה התקצרו, כי עקב העקידה "פרחה נשמתה"¹⁷) – היא, היות יצחק בדרגה – של קו הגבורה. ולכן הוא הביט על כל הענינים ומדד אותם לפי מדת הגבורה.

כך היה נוהגו של יצחק רק כלפי עצמו, אבל כאשר הוא ברך את הזולת, היתה ברכתו באופן הנעלה ביותר של היפך הגבורה והצמצום: היא כללה הן את הענינים של "שמים", והן את הענינים של "ארץ", ואף בהם עצמם הוא כלל "מטל השמים ומשמני הארץ"¹⁸ – ברכות הנעלות אף מברכת יעקב לבניו ומברכת משה לישראל¹⁹.

וזוהי ההוראה לעבודתו של כל יהודי, אשר יצחק הוא אחד מאבותיו, ויש בו ענינים משל יצחק²⁰: גם כאשר יהודי נוהג לפי קו הגבורה, ולפיכך הוא מחמיר וכדומה, צריך הוא לנהוג כך רק כלפי עצמו. אך כאשר נוגע הדבר ליהודי אחר, עליו לנהוג לפי קו החסד, להתקרב אליו במדת הטוב, ולהשפיע עליו רוב טובה ביד רחבה, ללא צמצומים והגבלות, עד למידה המרבית

"מטל השמים" ו"משמני הארץ".