שיחה ה
221שיחה ה
תולדות
א. פירוש רש"י על "וישמע יעקב"
מן הפסוק1 "וישמע יעקב.. וילך פדנה ארם", מצטט רש"י את המילים "וישמע יעקב"2 ומפרש: "מחובר לענין של מעלה, וירא עשו כי ברך יצחק... וכי שלח אותו פדנה ארם, וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם, וכי רעות בנות כנען, והלך גם הוא אל ישמעאל".
בפשטות נראה שכוונת רש"י היא זו: אי אפשר לומר שבאמרה "וישמע יעקב..." מתכוונת התורה לספר את המאורעות, שיעקב אבינו ציית לאביו והלך לפדן ארם, כי על זאת כבר סופר לפני כן3 בפרשה ("וישלח יצחק את יעקב וילך...")4, והפסוקים הכתובים " לפני "וישמע יעקב" הן המשך ל"וירא עשו" הנאמר בפסוק הקודם, והתורה מספרת על פרט נוסף שראה עשו.
אך צריך להבין:
א) ענין זה, ש"וישמע יעקב" קשור ל"וירא עשו" היה מובן גם אילו היה רש"י אומר בקצרה "וישמע יעקב, " מחובר לענין של מעלה וירא עשו"5.
ה מדוע מפרט רש"י את כל הפרטים אשר ראה עשו ואשר כתובים בתורה בפירוש?
ב) בתורה מסופר פרט נוסף שראה עשו – "ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען" – מדוע משמיט רש"י פרט זה?
ג) בין הפרטים ב"ענין של מעלה", שאליו קשור "וישמע יעקב", צריך היה, לכאורה, למנות רק את אלה הכתובים לפני "וישמע יעקב", ולא את הפרט "וישמע יעקב" עצמו, ובודאי לא את הפרט "כי רעות בנות כנען" המוזכר לאחר "וישמע יעקב".
ד) מפליא יותר הוא הסיום של רש"י
והלך גם הוא אל ישמעאל", אשר אינו נכלל בפרטים שראה עשו, אלא תוצאה מעשית של "וירא עשו": כיון שראה ש"רעות בנות כנען" הוא הלך אל ישמעאל.
אין לומר שבסיימו "הלך גם הוא אל ישמעאל" מתכוון רש"י להסביר6, שכל הפרטים אשר "וירא עשו" הביאו לידי
וילך עשו אל ישמעאל", ולכן הוא 221מונה את כל הפרטים המוזכרים בתורה, כולל "וכי שמע... והלך... וכי רעות... והלך..." –
כי הענין ש"וירא עשו" הוא הגורם " ל"וילך עשו..." מובן מעצמו. גם ללא " פירושו של רש"י ש"וישמע יעקב" "מחובר לענין של מעלה", ניתן להבין " שכל הפרטים המוזכרים בתורה, חוץ מ"וישמע יעקב...", הם הקדמה לתוצאה "וילך עשו...".
מהכללת הדברים בפירוש רש"י "מחובר לענין של מעלה" מובן, שיש לכך קשר לפירוש: רק לאחר ההסבר ש"וישמע יעקב מחובר לענין של מעלה", וכל הפרטים שמזכיר רש"י, מובן הפסוק " "וילך עשו אל ישמעאל", ולכן מסיים רש"י "והלך גם הוא אל ישמעאל".
ב. שני אופני "וירא"
כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר ענין נוסף: לאחר שכבר נאמר בתורה "וירא עשו (כי ברך יצחק... ושלח אותו... ויצו עליו...)", חוזרת התורה ואומרת שוב "וירא עשו (כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך...)", ומכך מובן, שהפרטים אשר ראה עשו נחלקים לשני סוגים , שלגבי כל סוג היה אופן אחר של "וירא", ולכן נאמר "וירא עשו" פעמיים.
וההבדל בין שני אופני "וירא" הוא, בדומה לפירוש רש"י לעיל, בתחילת פרשת וירא7 – "מהו וירא וירא שני פעמים. הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה נסתכל... והבין...": משמעות
וירא עשו" בפעם הראשונה היא
כמשמעו" – הוא ראה מאורעות שאירעו לאחרים – בין יצחק ליעקב –
ברך... את יעקב ושלח אותו... ויצו עליו...". לעומת זאת "וירא" בפעם השניה היא "לשון הבנה" – "נסתכל... והבין"*, ש"רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" – שהפרטים קשורים אליו ומחייבים אותו, וכפי שכתוב בהמשך הפסוקים ש"וירא" זה גרם להליכתו אל ישמעאל.
אך צריך להבין: מטרת כל הסיפור
וירא עשו" היא לציין את הסיבה שגרמה ל"וילך עשו אל ישמעאל ויקח...", ולשם כך די היה ב"וירא" השני – "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו (ולכן) וילך עשו...", ומדוע מספרת התורה בהרחבה את כל אשר ראה עשו ב"וירא" הראשון8?
לכל היותר די היה בפרט "ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען", אשר מכך הוא הבין ש"רעות בנות כנען..." ולכן "וילך עשו..."
– ודוקא פרט זה משמיט רש"י, כאמור לעיל.
222ג. התמיהה על התנהגות עשו
ההסבר לכך הוא: התורה מספרת כל זאת בהרחבה כדי לתרץ תמיהה המתעוררת לגבי "וילך עשו אל ישמעאל":
עשו הלך לקחת את בת ישמעאל לאשה, ולא לקח מבנות כנען שבשכנותו, כדי להראות שאין הוא נחות מיעקב, וגם הוא מקיים את רצונו של יצחק9.
ואין מובן: הרי יצחק לא ציוה על יעקב רק "לא תקח אשה מבנות כנען", כי־אם גם "שלח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אשה", ויעקב קיים הן את החלק השלילי שבהוראה והן את החלק החיובי. הוא לא לקח לו אשה מבנות " כנען, והלך לפדן ארם.
אם כך, מדוע הסתפק עשו בשלילה – לא לקח אשה מבנות כנען, אך עם " זאת לא בצע את החלק החיובי, הוא לא הלך לפדן ארם10 כדי לקחת לו משם אשה11?
כדי לתרץ תמיהה זו על מעשי עשו12, אומרת התורה פעמיים "וירא עשו"13: בדברים שראה עשו היו, כאמור, שני סוגים, אשר כל אחד מהם מסביר פרט אחר ב"וילך עשו אל ישמעאל": "וירא" בפעם הראשונה מסביר מדוע סבר עשו שאין הוא צריך ללכת לפדן ארם. "וירא" השני מסביר מדוע הלך עשו לקחת לו אשה מבנות ישמעאל.
ד. לדעת עשו רק חלק מהוראת יצחק קשור אליו
ההסבר לכך הוא: לדעת עשו14 לא נשלח יעקב על ידי יצחק לפדן ארם
לקחת לו משם אשה" משום שרק שם יש שידוך מתאים, אלא שליחות זו היא אמצעי ו"כלי" לקבלת הברכות שברכו יצחק15, כפי שמודגש שוב בתורה:
וירא עשו כי ברך...ושלח אותו פדנה ארם... בברכו אותו...", לכן סבר עשו שהוראה זו של "וילך פדנה ארם" 223מתייחסת רק ליעקב16, אך לגביו אין – לה כל משמעות, ולפיכך הוא לא הלך לפדן ארם.
לעומת זאת, לגבי הציווי "לא תקח – אשה מבנות כנען" הבין עשו – "וירא עשו" – שהסיבה לכך היא כי "רעות
ל בנות כנען בעיני יצחק אביו", וההוראה קשורה גם אליו, ולכן – "וילך עשו אל ישמעאל...". –
ה. ההסבר לאריכות הפרטים שבפירוש רש"י
לפי כל האמור לעיל מובנת ההרחבה
ב בפירוש רש"י:
לאחר שרש"י אומר ש"וישמע יעקב" אינו מאמר מוסגר, אך קשור ל"וירא – עשו", הוא מסביר מדוע ב"וירא עשו" הראשון, לפני המילים "וישמע יעקב...", כתוב "ויצו עליו לאמר לא
ה תקח אשה מבנות כנען".
שהרי, לכאורה לפי ההסבר הנ"ל, – ש"וירא עשו" בפעם הראשונה מסביר " מדוע לא הלך עשו לפדן ארם – כיון שראה שפרטים אלו אינם קשורים אליו – יוצא, ש"ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען" קשור ל"וירא עשו" השני הבא להסביר מדוע לא לקח עשו אשה מבנות כנען – "
לפיכך מפרש רש"י ש"וישמע יעקב
מחובר לענין של מעלה"17, ומפרט את הפרטים שאליהם הוא מחובר – "כי ברך יצחק... וכי שלח אותו פדנה ארם"
ומשמיט את הפרט "ויצו... לא תקח...": בכך הוא מדגיש שלדעת עשו, הפרט "ויצו..." אינו קשור
"וישמע יעקב... וילך פדנה ארם", אלא הוא קשור ל"וירא עשו" השני*
"כי רעות בנות כנען (ולכן) והלך גם הוא אל ישמעאל"18.
224ו. דיוק בלשון רש"י
בכך מובן הדיוק בלשון רש"י, המציין את הפרט "וכי רעות בנות כנען" רק לאחר "והלך פדנה ארם": "
הפרט "ויצו..." כתוב בתורה ב"וירא עשו" הראשון, כיוון שהוא אכן היה לפני "וילך פדנה ארם", וכן כיוון שהוא " הביא לכך שיעקב "וישמע... וילך פדנה ארם". אך לגבי עשו, שהתורה רוצה להסביר, לפי רש"י, את שני החלקים במעשי עשו, שייך פרט זה ל"וירא עשו" השני.
ז. ההסבר להזכרת כל הפרטים, ולסוף דברי רש"י "
לפי זה מובן גם מדוע אין רש"י מזכיר רק את הפרטים שאליהם "וישמע יעקב" מחובר, אלא גם "וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם וכי רעות בנות כנען...": "
בכך מתכוין רש"י להסביר מדוע "וישמע יעקב" מחובר רק ל"כי ברך... וכי שלח...", ולא מחובר ל"ויצו..." – כי מקומו של הפרט "ויצו...", המתבטא במילים "וכי רעות בנות כנען" הוא, לדעת עשו, רק לאחר כל הענין של "וישמע יעקב... וילך פדנה ארם". פרט זה קשור ל"וירא" אשר גרם להליכת עשו לישמעאל.
ולכן אומר רש"י גם את ההמשך
והלך גם הוא אל ישמעאל"19, כדי להבהיר שהפרט "ויצו...", לפי תוכנו וסיבתו "רעות בנות כנען", אינו
מחובר" ל"וישמע יעקב... וילך פדנה ארם", אלא זהו חלק מן ה"וירא" השני, שגרם להליכת עשו לישמעאל, כמוסבר לעיל.
ח. ההסבר להשמטת הפרט "ויצו"
רש"י משמיט את הפרט "ויצו..." במנותו את הפרטים שאליהם מחובר
וישמע יעקב", לא רק מפני ש"ויצו..." אינו קשור לפרטים האחרים, כאמור לפני כן, שעשו ראה את "ויצו" כענין הקשור גם עליו, אלא גם מפני שלדעת עשו לא קשור
וישמע יעקב" ל"ויצו": לדעת עשו הלך יעקב לפדן ארם דוקא כדי למלא שליחות יצחק ולקבל את הברכות, אך לא בגלל הציווי "לא תקח...".
וגם ענין זה הוא הקדמה ל"וילך עשו אל ישמעאל", שזאת אומר רש"י בסוף פירושו – "והלך גם הוא אל ישמעאל": עשו הלך אל ישמעאל כדי להראות שלא זו בלבד שהוא מקיים את רצון 225יצחק, אלא גם שאין הוא פחות מיעקב20, ואדרבה: הוא טוב ממנו, כיון שהוא מקיים את רצון יצחק למרות שלא נצטווה על כך21.
הערות
עמוד 221
- 1. פרשתנו כח, ז. ע
- 2. ראה לקמן הערה 18.
- 3. שם, ה.
- 4. משכיל לדוד כאן.
- 5. ויתירה מזה: הפירוש ד"וישמע יעקב" מחובר כ ל"וירא עשו" ואינו סיפור עוה"פ ע"ד יעקב, לכאורה – מובן הוא מעצמו [ע"ד הפשט. משא"כ "ד הדרש – ראה ב"ר פס"ז, יב. תנחומא באבער ויצא א], ואין צריך רש"י לפרשו.
- 6. הרא"ם מפרש שכוונת רש"י היא לבאר שהוא"ו שבתיבת "וילך" אינה משמשת לחיבור, "א להפוך העתיד לעבר – אבל ביאור זה אינו שייך, לא להתיבות "וישמע יעקב" שרש"י מעתיקם ולא לפירושו "מחובר לענין של מעלה".
עמוד 221
- 7. יח, ב. וראה בראשית ג, ז ובפרש"י. וישב מ, טז. פרש"י מקץ מב, א. ועוד.
- *. כי ראי' (כמשמעו) דאופי בנות כנען – ידע מכבר (שהרי נשיו היו מבנות כנען) ועתה נתחדש אצלו והבין שהן רעות בעיני יצחק.
- 8. ראה גם אלשיך ר"פ ויצא. אוה"ח כאן פסוק ו'.
עמוד 222
- 9. ראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 165 (ובהערה 13 שם).
- 10. כי אף שבנות ישמעאל הן ממשפחת אברהם (וראה רשב"ם, אברבנאל אוה"ח ועוד כאן) – מ"מ, מכיון שיצחק ציוה ליעקב ליקח אשה מבנות לבן דוקא (ולא מבנות ישמעאל)*, גם עשו הי' צריך לעשות כן. ולהעיר מפרש"י ויצא (כט, יז): שהיו הכל אומרים כו' הגדולה לגדול כו'.
- 11. ראה אלשיך שם (שהי' ענין נסי ש"בל ישית לב אל כל דברי אביו רק על מחצית' כו'", עיי"ש. וראה הערה 13).
- 12. להעיר מפרש"י לעיל כו, לד (אבל אינו דומה לנדו"ד שב' הציווים – "לא תקח גו' וקח לך משם אשה גו'" – נאמרו יחד, ולכאו' אין מקום לחלק ביניהם).
- 13. כי מכיון שבהכתובים שקודם "וירא עשו" (שם, א־ב) מסופר ב' הענינים: "ויצוהו גו' לא תקח גו' קום לך פדנה ארם" – הרי מובן, שעשו ראה לא רק הציווי "לא תקח גו' מבנות כנען" אלא גם השליחות לפדן ארם (דמאי שנא), ובמילא הוצרך הכתוב לבאר הטעם על שלא השתדל עשו ללכת פדן ארם.
- 14. משא"כ לדעת יעקב – ולכן, ג"ז הי' סיבה להליכת יעקב לפדן ארם, היינו שגם בתוכן – ולא רק בזמן – הי' זה קודם ל"וילך פד"א".
- 15. וראה רמב"ן כאן (פסוק ה'). אלשיך שם.
- . ולהעיר מפרש"י חיי שרה כד, מט.
עמוד 223
- 16. ועפ"ז יומתק מה שהכתוב מקדים בראיית עשו "וישמע יעקב וגו'" – כי גם זה ביאור על אי הליכתו לפדן ארם. כי מכיון אשר "וישמע יעקב גו'", הברכות הן כבר של יעקב. (משא"כ באם לא שמע יעקב וגו' הי' הולך עשו לפד"א בחשבו שע"י הליכתו יקבל הוא את הברכות).
- 17. עפ"י המבואר בפנים – שכוונת רש"י היא לא (רק) לתרץ ד"וישמע יעקב גו'" הוא פרט "וירא גו'" – יומתק יותר דיוק לשון רש"י "מחובר לענין של מעלה" (ולא "למקרא של מעלה" – ע"ד לשון רש"י וארא ו, כח. ואתחנן ד, י. ועוד).
- *. אעפ"כ לא כתב כאן רש"י פעם שני' וראה כי סמך על מש"כ בכתוב, כמו שלא העתיק התיבות "בעיני יצחק אביו" אף שרק זה "ראה" עתה (כנ"ל הערה *7).
- 18. ואף שעיקר החידוש שבפירש"י הוא בנוגע "ויצו גו'" (שאינו מחובר לשאר הפרטים שב"וירא עשו" הראשון, כי שייך הוא ל"וירא עשו" השני) מ"מ, כותב רש"י את פירושו על התיבות וישמע יעקב", בכדי להדגיש את תוכן החילוק שבין הציווי "לא תקח גו'" לשאר הפרטים שב"וירא עשו" הראשון, שחלוק הוא בזה שבעיקרו שייך לעשו. וזה שרש"י לא העתיק מהכתוב התיבות "ויצו גו' וירא עשו גו'" (להדגיש שזוהי ראי' שני') ואינו מרמזן אפילו בתיבת וגו' – כי הביא העיקר בהתיבות שבפנים פירושו (כרגיל בכ"מ בפרש"י) וירא עשו כי ברך יצחק וגו' וכי – בוא"ו המוסיף, היינו שג"ז ראה, וכאילו כותב ומפרט "וירא כי – שלח אותו פדנה ארם ו(ירא) כי שמע כו' ארם ו(ירא) כי רעות בנות כנען" – וא"צ לפרט דראי' האחרונה היא מזה דויצו עליו גו', כי זהו פשוטו ש"מ (ועפ"ז גם בטלה קושיא ג' דסעיף א). ועפ"ז יובן מש"כ רש"י "(וכי שמע יעקב) אל אביו כו'" – אף שבפירושו כאן מביא רק התחלת הענין, ומשמיט "ואל אמו" – כי "ואל אמו" אינו שייך ל(וירא) עשו. והביאור על אי הליכת עשו לפד"א הוא רק שמיעת יעקב אל אביו, שעי"ז ברכות אביו הן כבר של יעקב. – ומש"כ גם "והלך פד"א" הוא להדגיש שהיו בזה ב' ענינים: א) שמיעה ליצחק (שלילת בנות כנען, ועוד) ב) והלך לפד"א. ובהאחרון הדגיש רש"י לעיל (שלח) אותו פד"א. וק"ל.
עמוד 224
- 19. נוסף כי רק לפי פרש"י – בב' הסוגים בכתוב – מובן מש"נ "וילך עשו אל ישמעאל", כנ"ל ס"ג־ד.
עמוד 225
בראשית רבה ס״ז:י״ב - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ (בראשית כח, א), רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ בְּיָדוֹ, כָּאן, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב בְּאָבִיו לֹא נָטַל בִּרְכוֹתָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר לְאָבִיו לִטֹּל לִטְרָא אַחַת שֶׁל זָהָב, אָמַר לוֹ לָמָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת בּוֹא וְטֹל לְךָ בְּפַרְהֶסְיָא, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וַיְצַוֵּהוּ, הִזְהִירוֹ עַל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. (בראשית כז, ז): וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כא, ב): כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו זֶה שִׁמְשׁוֹן, (שופטים יד, ג): וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי. (משלי יב, טו): וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם, זֶה יַעֲקֹב. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ.
רש"י על בראשית מ״ב:א׳ - הטקסט מספריא
וירא יעקב כי יש שבר במצרים. וּמֵהֵיכָן רָאָה? וַהֲלֹא לֹא רָאָה אֶלָּא שָׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי וְגוֹ' וּמַהוּ וַיַּרְא? רָאָה בְאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם; וְלֹא הָיְתָה נְבוּאָה מַמָּשׁ לְהוֹדִיעוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁזֶּה יוֹסֵף:
למה תתראו. לָמָּה תַּרְאוּ עַצְמְכֶם בִּפְנֵי בְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו כְּאִלּוּ אַתֶּם שְׂבֵעִים? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן הָיָה לָהֶם תְּבוּאָה (תענית י'). וְלִי נִרְאֶה פְּשׁוּטוֹ לָמָּה תִּתְרָאוּ, לָמָּה יְהְיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּכֶם וּמַתְמִיהִים בָּכֶם, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לָכֶם אֹכֶל בְּטֶרֶם שֶׁיִּכְלֶה מַה שֶּׁבְּיֶדְכֶם. וּמִפִּי אַחֵרִים שָׁמַעְתִּי, שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּחִישָׁה, לָמָּה תִּהְיוּ כְּחוּשִׁים בָּרָעָב, וְדוֹמֶה לוֹ וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא (משלי י"א):
וירא יעקב כי יש שבר כמצרים AND JACOB SAW THAT THERE WAS A SALE OF CORN IN EGYPT — How did he see it? Surely he did not see but he heard it, as it is said (v. 2) “Behold, I have heard ... What, then, is meant by “And Jacob saw”? He saw in a holy dim vision that there was שֶׂבֶר hope for him in Egypt, but it was not a true prophetic vision telling him plainly that it was Joseph in whom his hope lay (Genesis Rabbah 91:6).
למה תתראו WHY DO YE LOOK UPON ONE ANOTHER? — Why do you show yourselves (pretend) before the children of Ishmael and the children of Esau as though you have plenty to eat (Taanit 10b). For at that time they still had some grain. I am of opinion that the real meaning of למה תתראו is: Why should every one gaze at you and wonder at you because you do not search for food before what you have in your possession comes to an end. From others I have heard that it has the meaning of leanness: why should you become lean through hunger? A similar use of the verb as that in the first explanation is (Proverbs 11:25) “And he that satisfieth abundantly shall be satisfied (יורא) also himself”.
רש"י על שמות ו׳:כ״ח - הטקסט מספריא
ויהי ביום דבר וגו'. מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו:
And it came to pass on the day that the Lord spoke unto Moses in the land of Egypt: [This is connected with the following verse]

