ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ה

222

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ג. התמיהה על התנהגות עשו

ההסבר לכך הוא: התורה מספרת כל זאת בהרחבה כדי לתרץ תמיהה המתעוררת לגבי "וילך עשו אל ישמעאל":

עשו הלך לקחת את בת ישמעאל לאשה, ולא לקח מבנות כנען שבשכנותו, כדי להראות שאין הוא נחות מיעקב, וגם הוא מקיים את רצונו של יצחק⁹.

ואין מובן: הרי יצחק לא ציוה על יעקב רק "לא תקח אשה מבנות כנען", כי־אם גם "שלח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אשה", ויעקב קיים הן את החלק השלילי שבהוראה והן את החלק החיובי. הוא לא לקח לו אשה מבנות " כנען, והלך לפדן ארם.

אם כך, מדוע הסתפק עשו בשלילה – לא לקח אשה מבנות כנען, אך עם " זאת לא בצע את החלק החיובי, הוא לא הלך לפדן ארם¹⁰ כדי לקחת לו משם אשה¹¹?

כדי לתרץ תמיהה זו על מעשי עשו¹², אומרת התורה פעמיים "וירא עשו"¹³: בדברים שראה עשו היו, כאמור, שני סוגים, אשר כל אחד מהם מסביר פרט אחר ב"וילך עשו אל ישמעאל": "וירא" בפעם הראשונה מסביר מדוע סבר עשו שאין הוא צריך ללכת לפדן ארם. "וירא" השני מסביר מדוע הלך עשו לקחת לו אשה מבנות ישמעאל.

ד. לדעת עשו רק חלק מהוראת יצחק קשור אליו

ההסבר לכך הוא: לדעת עשו¹⁴ לא נשלח יעקב על ידי יצחק לפדן ארם

לקחת לו משם אשה" משום שרק שם יש שידוך מתאים, אלא שליחות זו היא אמצעי ו"כלי" לקבלת הברכות שברכו יצחק¹⁵, כפי שמודגש שוב בתורה:

וירא עשו כי ברך...ושלח אותו פדנה ארם... בברכו אותו...", לכן סבר עשו שהוראה זו של "וילך פדנה ארם"

הערות

9. ראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 165 (ובהערה 13 שם).
10. כי אף שבנות ישמעאל הן ממשפחת אברהם (וראה רשב"ם, אברבנאל אוה"ח ועוד כאן) – מ"מ, מכיון שיצחק ציוה ליעקב ליקח אשה מבנות לבן דוקא (ולא מבנות ישמעאל)*, גם עשו הי' צריך לעשות כן. ולהעיר מפרש"י ויצא (כט, יז): שהיו הכל אומרים כו' הגדולה לגדול כו'.
11. ראה אלשיך שם (שהי' ענין נסי ש"בל ישית לב אל כל דברי אביו רק על מחצית' כו'", עיי"ש. וראה הערה 13).
12. להעיר מפרש"י לעיל כו, לד (אבל אינו דומה לנדו"ד שב' הציווים – "לא תקח גו' וקח לך משם אשה גו'" – נאמרו יחד, ולכאו' אין מקום לחלק ביניהם).
13. כי מכיון שבהכתובים שקודם "וירא עשו" (שם, א־ב) מסופר ב' הענינים: "ויצוהו גו' לא תקח גו' קום לך פדנה ארם" – הרי מובן, שעשו ראה לא רק הציווי "לא תקח גו' מבנות כנען" אלא גם השליחות לפדן ארם (דמאי שנא), ובמילא הוצרך הכתוב לבאר הטעם על שלא השתדל עשו ללכת פדן ארם.
14. משא"כ לדעת יעקב – ולכן, ג"ז הי' סיבה להליכת יעקב לפדן ארם, היינו שגם בתוכן – ולא רק בזמן – הי' זה קודם ל"וילך פד"א".
15. וראה רמב"ן כאן (פסוק ה'). אלשיך שם.
. ולהעיר מפרש"י חיי שרה כד, מט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.