212

הערות

1. 7. כה, יא.
2. 8. ראה עד"ז לקמן ע' 231 – בביאור פרש"י בפסוק שלאח"ז ("לא ידעתי יום מותי, אריב"ק כו'").
3. 9. ויצא כח, יג. לא, מב. דרך אגב – גם בפרש"י זה נראה גודל דיוק הלשון שלו: המקור לפרש"י הוא בתנחומא פרשתנו (ז), אלא ששם הלשון "הואיל ונתייסם בעיניו כו'" [וכן בפדר"א פל"ב*: מכאן אתה למד שהסומא חשוב כמת], ואילו ברש"י הלשון: "שכהו עיניו .. והרי הוא כמת". והביאור בזה [נוסף לזה שבקרא מצינו רק הענין ד"כהו עיניו" ולא שנתייסם**]: אא"פ לומר
4. 10. משא"כ ביעקב יש לומר, אשר: (א) כבידות עיניו באה מצד זה ש"מעט ורעים היו ימי שני חיי גו'" (ויגש מז, ט). (ב) "כבדו" קל יותר מ"ותכהין" (ראה זהר פרשתנו קמב, א. ספורנו כאן). (ג) גם זה – הי' רק בסוף ימיו (וראה באר יצחק לפרש"י כאן). בפשש"מ הוא (לא שאינו רואה כלל, כ"א) שרק נחלש כח הראי' אפילו במקצת, וע"ד מש"נ: כהה הנגע – שלא עמד במראיתו (תזריע יג, ואו ובפרש"י. וראה תו"כ שם).
5. . גם בנדרים (סד, ב) דסומא חשוב כמת – אבל שם אין המדובר ביצחק.
6. . בבכורות מד, א: כל מחמת כהיותא כו', וברש"י שם: כהיותא, דאינו רואה [ובשטמ"ק מוסיף (וכ"ה ברבינו גרשום): כלל]; אבל הפירוש ד"ותכהין" שיצחק הי' סומא, כי הי' "עולה תמימה"*** פרש"י פרשתנו כו, ב. מב"ר פס"ד, ג), וסומא הוי מום (אמור כא, יח. כב, כב). [ואין מזה סתירה לזה שפרש"י עה"פ (ש"ב ה, "העורים והפסחים" – "היו להם שני צלמים (עבודת כוכבים) א' עור וא' פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב כו'" – כי י"ל שזהו רק לדעת היבוסים שלא הבחינו דרגת "ותכהין" דיצחק (ופשוט שלא ידעו שהי' "עולה תמימה"). והרי גם יעקב חשבוהו "פסח" (שפירושו "דולג" – פרש"י בא יב, יא), אף שהי' רק "צולע" (וישלח לב, לב). ועוד ועיקר שהרי לאח"ז ויבא יעקב שלם בגופו (פרש"י וישלח לג, יח) – שהי' צולע משך זמן קצר ביותר במשך כל ימי חייו. ובפשטות י"ל שאא"פ לעשות צלם של (רק) כיהוי עינים]. ועפ"ז חידוש בהלכה (ע"ד הפשט) – דכיהוי עינים לא הוי מום****.
7. . ובפשטות – וגם מזה שגם אחרי "ותכהין עיניו" הי' בא"י – משמע שכל ימיו הי' "עולה תמימה".
8. . ואף שבבכורות שם דגם "מחסורייתא" (שחסרה מראייתו אבל רואה מקצת – פרש"י) הוי מום – פשיטא שאין הכוונה שלא עמד בראיתו כ"א נחלש במקצת, כ"א אדרבא וכלשון רש"י שהראי' היא (רק) מקצת.