שיחה ב

118שיחה ב

וירא

א. מדוע קורא הזהר לבאר שחפר אברהם – "באר

יצחק"?

בזהר הקדוש נאמר¹: "תלתא אינון דקיימו בסהדותא לאסהדא, ואלין אינון: באר דיצחק, גורל, ואבנא דשוי יהושע, וכו' (=שלושה דברים קיימים לעדות ואלו הם: בארו של יצחק, " הגורל ואבנו של יהושע, וכו'). באר דיצחק מנלן, (=באר יצחק מנין?) דכתיב (פרשתנו ²) בעבור תהיה לי לעדה וגו'".

הדברים אינם מובנים, שהרי הפסוק "בעבור תהיה לי לעדה" נאמר על הבאר שחפר אברהם, ומדוע נקראת בזהר הקדוש "באר יצחק".

הרמ"ז מזכיר תמיהה זו³ ואומר: "זה ("בעבור תהיה לי לעדה") אברהם אמרו, אלא הבאר שחפר (אברהם) הוא באר יצחק"⁴.

אך הסבר זה עצמו דורש ביאור: כיצד ייתכן לומר על הבאר שחפר אברהם שהיא "באר יצחק"?

ב. תשובת ה"לקוטי לוי יצחק" על שאלה זו

אבי מורי בהערותיו על גליון הזהר כותב⁵ בנושא זה: "יחס הבאר ליצחק אם שכתוב זה באברהם, הוא מפני שבאר דאברהם סתמו פלשתים אחרי מותו, ויצחק חפרו מחדש כמ"ש⁶:

וישב יצחק ויחפור כו' ויקרא להן שמות כשמות⁷ אשר קרא להן אביו"⁸. ועיין מזה "בתורה אור" ריש פרשת תולדות עיין שם. לכן ייחסו ליצחק".

לכאורה, פירושו של אבי מורי הוא ההיפך מפירוש הרמ"ז: לפי פירוש הרמ"ז ה"באר שחפר (אברהם) הוא באר דיצחק". הכוונה היא שהבאר היא בעיקרה בארו של יצחק, אלא שחפירת הבאר היתה ע"י אברהם. לעומת זאת משתמע מפירושו של אבי מורי ז"ל ההיפך: בעיקרה זוהי "באר דאברהם", אך כיוון שיצחק חפרה בשנית, ייחס אותה הכתוב ליצחק.

מובן, שלפי פנימיות הענין של חפירת הבארות יש מקום והסבר לשני הפירושים. צריך להבין, אם כן, במה 118מתבטא ההבדל ביניהם, ומדוע בחר אבי מורי לפרש את הענין באופן שונה (והפוך) מפירוש הרמ"ז (המובא פעמים רבות בחסידות⁹), במקום להסבירו.

בסוף פירושו מפנה אבי לעיין במקום אחר¹⁰, באומרו: ו"עיין מזה ב"תורה אור" ריש פרשת תולדות, עיין שם".

ג. אברהם – קו החסד, יצחק – קו הגבורה

עיון במקור זה ב"תורה אור"¹¹ מגלה, כי מדובר שם על עבודותיהם השונות של אברהם ושל יצחק: עבודתו של אברהם היא עבודה בקו החסד¹² – הורדת השפע ממעלה למטה, ואילו עבודתו של יצחק היא עבודה בקו הגבורה¹² – העלאה ממטה למעלה.

לכן אנו מוצאים שלגבי אברהם נאמר¹³ "אברהם אוהבי", ולגבי יצחק נאמר¹⁴ "ופחד יצחק", שהרי אהבה נובעת ממידת החסד, ופחד (יראה), – מקורו במידת הגבורה.

בהתאם להבדל שבין עבודת אברהם לעבודת יצחק, מבאר אדמו"ר הזקן שם (ב"תורה אור"¹¹) את הסיבה לכך שאת הבארות שחפר אברהם – סתמו הפלשתים, ודווקא ע"י יצחק, נפתחו הבארות, והיא: פלשתים יכולים לסתור את קו החסד של הקדושה אך לא את קו הגבורה.

ד. פלשתים – מבוי המפולש

ההסבר לכך הוא:

"פלשתים" הוא מלשון "מבוי המפולש"¹⁵ (מבוי הפתוח משני צדדיו), וזהו מה שנאמר^* ע"י רז"ל¹⁶ "פלשתים ליצנים היו", כי ליצנות נובעת "מצד פתיחות הלב ביותר, שהוא פתוח ומפולש מכל צד".

ענין חפירת הבארות ע"י אברהם נובע גם הוא מהתרחבות. זוהי עבודה של התרחבות מצד החסד של הקדושה

בכיוון של אהבה, תענוג ושמחה באלקות "בהתגברות גדולה ביותר מכפי המידה", ולפיכך קיימת האפשרות של "ויסתמום פלשתים", כי 119התרחבות הקדושה מאפשרת נתינת כח ("יניקה") ל"פלשתים", שהם התרחבות של כוחות הטומאה, הסותרת לקדושה.

אלא שהיניקה וההתנגדות של ה"חיצונים" (כוחות הטומאה) אינה יכולה להתקיים בשעה שמידתו של אברהם מאירה בגלוי בנפש האדם, כלומר בעת שהאור האלקי מאיר בגלוי באהבה ובעונג. רק כאשר האור והעונג נסתרים, יכולה התרחבות הלב להביא להוללות ולשמחה של ה"קליפה" (הטומאה).

עובדה זו מודגשת בפסוק "ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם". דווקא לאחר שנפרד ממנו עבודת האהבה של הקדושה ("מות אברהם"), ונשארה רק התרחבות הלב, דווקא אז יש מקום להתנגדות "פלשתים" ("ויסתמום פלשתים").

לעומת זאת אין הפלשתים יכולים לסתום את בארות יצחק, כי חפירת הבארות ע"י יצחק היא עבודה של יראה ופחד דקדושה, ופלשתים שהם "לעומת זה" של חסד דקדושה, אינם יכולים לסתום את בארות יצחק, שענינם גבורה דקדושה, שהרי¹⁷ "אין ביכולת כל מידה שב"לעומת זה" (בטומאה) להיות מנוגד, רק (=אלא) למידה שכנגדו בקדושה".

ה. גם את בארות אברהם אין פלשתים יכולים לסתום לאחר שנחפרו

שוב ע"י יצחק

לא רק את בארות יצחק לא יכלו פלשתים לסתום (כפי שהוסבר לעיל), אלא יתירה מכך: גם את הבארות של אברהם, שענינם חסד, לא יכלו פלשתים לסתום לאחר חפירתם בשנית על־ידי יצחק¹⁸.

וההסבר לכך הוא:

מידת האהבה קשורה עם הרגשת מציאות עצמית ("יש מי שאוהב"), אבל יראה (וקבלת עול) היא בבחינת התבטלות, "ביטול המציאות"¹⁹. לכן, כאשר עבודת היהודי היא באהבה ובשמחה בלבד, הוא נמצא עדיין במצב של "ישות", הרגשת הישות העצמית, ולמרות שזוהי ישות של קדושה, הוא יכול להגיע למצב של "ישות" פשוטה, ואז הוא יכול להידרדר ממדריגת ההתרחבות דקדושה, שהוא נמצא בה בשעת התפילה, למדריגת ההתרחבות דקליפה – הוללות וליצנות. אך אם העבודה מלווה ביראה וקבלת עול, אין²⁰ ההתבטלות והיפך הישות 120מאפשרים את נתינת הכח ל"חיצונים", גם אם קיימת התרחבות של אהבה ושמחה.

לכן מובן שפלשתים לא יכלו לסתום את בארות אברהם לאחר שנחפרו בשנית ע"י יצחק. בבארות אברהם (עבודת האהבה והשמחה) נמצאת עתה גם חפירת יצחק (התבטלות, יראה וקבלת עול), דבר המונע נתינת כוח ל"חיצונים" (כוחות הטומאה), ולכן "לא²¹ נפסק עוד נביעתם".

ו. לפי הסבר זה העיקר בבארות הוא עבודת אברהם

לפי ההסבר הנ"ל מובן שהבארות שחפר אברהם, למרות שהפלשתים סתמו ויצחק חפר בשנית, למרות כל זאת הן בעיקרן בארות אברהם – עבודה של אהבה ושמחה. פעולתו של יצחק (יראה וקבלת עול) נעשתה כדי לשמור על האהבה והשמחה.

לכן מפרש אבי מורי שכוונת הזהר הקדוש בביטוי "באר דיצחק" איננה שעצם הבאר היא של יצחק (כפירוש הרמ"ז), אלא שהבאר היא "באר דאברהם, ורק "ייחסו ליצחק", כיוון שעבודת אברהם מתקיימת ע"י עבודת יצחק.

ז. ההסבר לפי תורת החסידות

ההסברה בפירוש הנ"ל של הרמ"ז על־פי תורת החסידות.

ענין חפירת הבארות הוא, באופן כללי, עבודה ממטה למעלה, עבודה הנובעת מקו הגבורה של יצחק – דבר המוסבר במספר מקומות²². לכן מפרש הרמ"ז שהבאר שייכת בעיקר ליצחק

"באר דיצחק"), כלומר לקו הגבורה, אך היתה כאן גם התערבות של פעולת אברהם – קו החסד.

כמו־כן יש להוסיף: בזהר אין מדובר על הבאר כשלעצמה, אלא על הבאר כ"עדות". לכן היא נקראת "באר יצחק" 121כיוון שמטרת ה"עדות" היא להביא לקיום הדבר שעליו מעידים (העדות מבטלת את הערעורים על הדבר²³), וקיומה של הבאר נגרם ע"י יצחק²⁴.

ח. התבטאות הענין בעבודת האדם –

הענין בעבודת האדם: עבודת היהודי צריכה להיות עבודה של יראה והתבטלות, אך מפני גדולת מעלתה " של השמחה²⁵, צריך להתערב בה גם קו השמחה (אבל על השמחה להיות מוסתרת, בהעלם²⁶).

דברי אדמו"ר הזקן ב"תורה אור" (ריש פרשת תולדות) שע"י "חפירה דיצחק לא נפסק עוד נביעתם" (של בארות אברהם), מוכיחים שפעולת יצחק (קו הגבורה) היא בכך, שבאמצעותה התקיימו בארות אברהם

עבודה של אהבה ושמחה.

פירוש הדברים הוא, שהעבודה תהיה בקו האהבה²⁷ והשמחה כמאמר הזהר²⁸

לית פולחנא כפולחנא דרחימותא" (=אין עבודה כעבודת האהבה), אך כדי ש"יתקיים בו השמחה צריך להקדים לה היראה"²⁹ וקבלת עול מלכות שמים.