331

את השמים ואת הארץ" אינם אותם דברים ששמעו השמים והארץ, האמורים בפרשת האזינו, ואשר נהיו לעדים על אמירתם,

וכיצד, איפוא, אומר רש"י שאלה אותם דברים – "שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים" – ושההבדל היחיד הוא שבפרשת האזינו הוא הודיע על כך גם לשמים ולארץ?

ד. שני הסוגים של עדויות

ההסבר לכל הנ"ל הוא: משמעותה הפשוטה של המלה "עדות" בפסוקים רבים היא: אות, סימן לזכר ענין מסויים¹⁹, וזה אפשרי בכמה צורות:

א) קובעים עדות, סימן לדבר מסויים, אך העצם המהווה סימן אינו קשור כלל לענין המסומן על־ידו. כפי שכבר למדנו בענין אברהם ואבימלך²⁰: על שאלת אבימלך "מה הנה שבע כבשות", ענה לו אברהם: "כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת".

שבע הכבשות כשלעצמן אינן קשורות לענין ואינן מצביעות על כך שאברהם חפר את הבאר, אלא שהוא ואבימלך החליטו שניהם ששבע הכבשות יהוו עדות, אות וסימן לזכירה ש"חפרתי את הבאר הזאת".

סימן כזה אינו צריך להיות "קיים" מאוחר יותר. הכוונה של העדות והסימן נשארת גם לאחר שהסימן מתבטל²¹, כפי שמובן בפשטות, ששבע הכבשות לא חיו במשך כל הזמן שהיה צורך ב"עדה", ואפילו לא בכל תקופת חיי אברהם ואבימלך, למרות שעדותן והסימן שהיוו שימשו זמן רב לאחר מכן²².

ב) לעדות ולסימן יש קשר למשמעות הענין שהם באים להזכיר. לדוגמא, הגל שקבע יעקב אבינו כ"עד" בינו לבין לבן – "עד²³ הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור עליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה".

כלומר, גם סוג זה של עדות הוא סימן בלבד לענין שהם סיכמו ביניהם, אבל יש קשר בין הסימן לבין תוכן הענין²⁴, "גל" של אבנים מורה על מחיצה בין שני צדדים²⁵.

מכך מובן בעניננו: כאשר לומדים את הפסוק "העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ", המדבר על עדים