ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט האזינו שיחה א

332

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שאינם בשר־ודם, אין מתעוררת השאלה מהי משמעות העדים, או מדוע נבחרו דוקא עדים אלו, כי כך סיכמו וקבעו דבר זה ל"עדות" ולסימן לענין מסויים, גם אם אין לכך קשר עם הענין המסומן.

רש"י מסביר רק על מה נקבע הסימן של שמים וארץ – "וכאשר תקרה אתכם הרעה יהיו עדים שאני התריתי בכם"²⁶.

אלא שכאן יש צורך בעדים שהם "קיימים לעולם", שלא כסימן של שבע הכבשות וכדומה, כי שבע הכבשות היו סימן לענין שקיים במקום מסויים ורק בין אברהם לאבימלך וזרעם אחריהם, ולכן אפשר לדעת ולזכור סימן זה גם לאחר ביטולו. ואילו בעניננו, הסימן הוא לכל היהודים בכל זמן ובכל מקום, ולכן אין די בכך שהעדים קיימים רק בעת קביעת הסימן²⁷.

אך פירוש זה איננו "חלק" לגמרי: אפשר לומר על דבר מסויים שהוא סימן וזכרון לדבר אחר, שאין ביניהם קשר, רק כאשר הסימן נעשה על־ידי האדם במיוחד למטרת היותו סימן – רק אז הוא מזכיר את הדרוש, אבל לגבי שמים וארץ, הקיימים מששת ימי בראשית באותו מצב, "קיימים לעולם", אי־אפשר, לכאורה, לומר כך²⁸, כי הם לא נוצרו במיוחד למטרה זו, ובכלל לא נעשה בהם שום שינוי לצורך היותם סימן²⁹.

לכן אומר רש"י פירוש נוסף: "דבר אחר... אמר להם הקדוש־ברוך־הוא לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שנו את מדתם... ומה אלו שנעשו..."³⁰, שהשמים והארץ הם עדים, שעקב מהותם ומשמעותם מהוים אות וסימן המזכיר ומעורר לקיום התורה והמצוות³¹.

הערות

26. וכן צריך לפרש "העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ" בפ' ואתחנן (ד, כו) שפרש"י "הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם", שג"ז הוא רק סימן ע"ד הנ"ל. ומכיון שכבר פירש בואתחנן "הנני מזמינם" אי"צ לכפול הדברים בפ' נצבים. לאידך, מה שהוצרך לפרש בנצבים ולא סמך על פירושו בואתחנן, כי בכתוב זה לא מפורש על איזה דבר הוא אומר "העדותי גו'" (כבפנים) ולכן צריך לפרש "וכאשר תקרה כו'", משא"כ בואתחנן שממשיך "כי אבד תאבדון מהר גו'". ולכן מספיק פירושו להיות עדים שהתריתי בכם. וראה משכיל לדוד ואתחנן שם.
27. ומה שפירשו בנצבים ולא בפ' ואתחנן י"ל כי התחלת הפרשה שם "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ גו'", וא"כ מובן מה שהעיד בהם שמים וארץ, שקיימים יותר מבשר ודם, אבל אינו מוכרח שזהו לפי שהם קיימים לעולם כיון שהמדובר הוא בזמן סמוך ולא בכל הזמנים, וראה בפרש"י שם ד"ה ונושנתם.
28. וי"ל שלכן לא פרש"י בפי' הא' כפשוטו שהם עדות וסימן וכו' שיקיימו התורה ומצות בכל הזמנים כו', ע"ד בשבע הכבשות והגל דיעקב ורק "כאשר תקרה אתכם הרעה כו'", על זמן מסויים, אבל גם זה דוחק קצת כבפנים.
29. וגם: לפי זה קשה דהול"ל ואעידה בכם וכיו"ב כיון שעכשיו עשה אותם עדים משא"כ לפי' הב' מתאים ל' "העדותי" כיון שענינם מצ"ע הוא העדות (גם לפני דבורו של משה) כדלקמן בפנים. וראה רע"ב ומשכיל לדוד שם.
30. מה שלא כתב רש"י גם פי' השני בפ' ואתחנן שם כי (כנ"ל הערה 26) שם ממשיך ומפרש "העדותי בכם היום את השמים גו' כי אבד תאבדון גו'" א"כ אין לפרש כפי' הב' בנצבים שהעדתי שלהם היא מה שהם עצמם מעוררים על קיום המצות. וראה משכיל לדוד ואתחנן שם.
31. ועפ"ז פי' "העדותי" הוא כבכ"מ בפרש"י (הובא לעיל הערה 16) ענין ולשון התראה שהשמים והארץ מתרים בישראל, וי"ל דלכל הפי' גם לפי' הא' ברש"י הוא ענין ולשון התראה, אלא דלפי' זה הם רק מסייעים בההתראה, ולכן נאמר "העדותי". כרגיל).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.