333

ולסוג עדות כזה, של "הסתכלו בשמים...", אין סתירה מהיותם קיימים מאז ומתמיד, כי משמעותם, ש"לא שינו את מדתם...", היא עדות וזכרון.

מצד שני – לפי הפירוש השני אין מובנת המילה "היום", כי אם הם עצמם עדים ומזכירים לקיים תורה ומצוות על־ידי "הסתכלו בשמים...", הרי עדותם שונה תמיד, ולאו דוקא "היום".

ואילו לפי הפירוש הראשון, למרות שהסימן חשוב לתקופה מאוחרת יותר, הרי קביעת העדים, הפיכתם לסימן, נעשית "היום", כאשר משה רבינו מתרה בישראל ומעיד על כך עדים אלו.

ה. ב"האזינו" – עדים ממש

הנקודה השווה בין שני סוגי העדים הללו היא, שאין צורך לשם כך דוקא באדם, מדבר, ואין צורך שהעדים ידעו על היותם סימן.

בפסוק "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", שאומר משה רבינו לשמים ולארץ, אי־אפשר לומר שהעדות כאן היא אות וסימן (כבפסוק "העדותי..."), כי לעדות שכזו אין צורך שהעדים ישמעו וידעו זאת. הכרחי, אפוא, לומר, שהכוונה היא לעדות ממשית על מאורע או דבר מסויים. לכן מפרש רש"י "ותהיו אתם עדים בדבר" – עדות במשמעותה האמיתית³².

ולכן שואל כאן רש"י "ולמה העיד בהם שמים וארץ" – אם זוהי עדות ממש, מדוע נבחרו דוקא השמים והארץ לעדים, ולא בני אדם, כבכל התורה?

(רש"י אינו שואל "איך העיד בהם שמים וארץ" – כיצד ייתכן שהשמים והארץ יעידו על התראת משה בישראל בעוד אשר אין הם יכולים לשמוע ולהבין – כי כבר לפני כן, בפרשת בראשית³³, כבר פירש רש"י לגבי הדשאים "אף־על־פי שלא נאמר למינהו בדשאין בציווייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך ונשאו קל־וחומר בעצמן..."³⁴, ומכך יודעים שאפשרי אצלם, ובודאי אצל השמים והארץ, ענין של שמיעה והבנה³⁵. רש"י שואל רק מדוע דוקא השמים והארץ הם העדים, ולא אנשים –