שיחה א

1שיחה א

במדגבר

א. עה"פ' ,איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו", מעתיק רש"י תיבת ,מנגד" ומפרש : .מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע: אך רחוק יהי' ביניכם וביניו כאלפים אמה, שיוכלו לבא בשבת. משה * ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו".

וצריך להבין :

א) מזה שרש"י מוסיף בהתחלת פיד רושו תיבת ,מרחוק" (ואינו כותב ,מנגד -- מיל כמש"נ וכו' *) משמע* שכוונתו לא רק לפרש שיעור הריחוק, אלא לומר ש,מנגד" פירושו <מרחוק"* -- ואי"מ : עה"פ * +והיו חייך תלויים לך מנגד" -- לא פרש"י כלום. ועכצ'"ל שהוא מפני שהפי' מובן מעצמו** או שסומך עצמו ע*ז שכבר פי' כאן -- וא"כ גם בפרשתנו א"צ פי' או שיסמוך ע'יז שכבר פי' עה"פ* <ותלך ותשב לה מנגד -- מנגד מרחוק", ולמה פרשו

כאן עוה"פי? (ועד"ז קשה בפרש"י עה"פ * ,כי מנגד תראה את הארץ וגו'" שגם שם פי' ,מנגד -- מרחוק").

ב) מה חסר בפי' פשטות הכתובים -- שלכן מבאר רש"י שיעור הריחוק (מיל) שבין האוה"מ למחנה ישראל (ובמילא מוכרח גם להביא הטעם לזה) 1 ובפרט שב,ותלך ותשב לה מנגד וגו'* אינו מפרש השעור (אף שבמדרש* מבואר שגם שם ה" -- מיל69 - הרי, שלא בכ"מ שכתוב בתורה ,מנגד" נוגע לפשש"מ לידע שיעורו :3

ג) מה נוגע'י להבנת פי' הכתוב כאן ש,משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך לן":י1

1 משא"כ בפ' תשא שם פי' .הרחק -- אלפים אמה כענין שנאמר כו'* כי שם הרי מסיים בהכתוב ,והי" כל מבקש ה' (באיוה יום שיה") יצא אל מחוץ למחנה" ומבאר שכן הוא, כי מותר הי' ללכת שם רשבת.

22 לקוטי

[לכאורה הי' מקום לומר שרש"י בא לתרץ מעין סתירה שבהכתובים : לפנ"ז כתוב *י ,והלויים יחנו סביב למשכן העדות", שבפשטות כווגת הכתוב לומר שהיו קרובים (,סביבי) להמשכן, וכאן כתוב ,מנגד סביב לאוה"מ יחנו", שפירושו ד,סביב" זה יהיי מרחוק -- וע"ז מתרץ רש"י, שמרחוק מיל היו שאר בנ"י, משא"כ ,משה ואהרן ובניו והלוים. חונים בסמוך לן".

אבל אא"פ לומר כן, בי:

(א) בהכתוב שלפנ"ז מפור) ,והלוים יחנו סביב למשכן גו'" *, ובכד תוב זה מפורש <יחנו בנ"י גו" -

ובניו והלויים חונין סמוך לו והיו ישראל צריכין לבא שם ללמוד תורה ולכן הקפירי (ועד"ז פי' במשכיל לדוד).

אבל קשה לפרש שזוהי כוונת רש"י, כי לפייז הרי אין נוגע מה ש(אהרן ובניו - ובפרט) הלויים היו חונין בסמוך.

ולכן מוכרח לומר שרשיי מביאו כאן בשביל טעם אחר (כדלקמן), ובדרך ממילא מתורצת גם קושיא הנ"ל.

4 א, נב

5 ועפ"ז מובן שגם אין לומר שכוונת רש"י לתרץ הקושיא : מכיון שבנ"י היו רחוקים מן המשכן מיל, נמצא שהמשכן ה" מבלי כל שמירה כלל*, וגם אין זה דרך כבוד (ולהעיר מרמב"ם הל' ביהביח רפ"ח : ,אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין"), וע'"ז מתרץ רש"י ש,משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך לו"

- כי מכיון: שמפורש לפניז שהלוים חנו סביב למשכן, הרי אין מקום לקושיא זו.

בסרברא

וא"צ בזה לתירוץ.

(ב) לפי"ז הסתירה היא בתיבת ,סביב", שלפנ"ז פירושה ,סביב" ממש, וכאן פירושה ,מנגד (מרחוק) סביבי - וא"כ הי' רש"י צריך להעתיק מן הכתוב גם תיבת ,סביבי +

(ג) הסתירה בפי' ,סביב" אין רשיי מתרצה.

(ד) ע"פ הנ"ל אין ענין זה בא בהמשך למ"ש רש"י לפנג"ז -- וכמדובר כ"פ *%י במקום שרש"י מסביר ב' ענינים נפרדים בפירושה של תיבה א' (או תיבות אחדות) מהכתוב, מעתיק הוא תיבה זו עוה"פ, לפני כל ענין בפ"ע; ובנדו"ד אין רש"י מעתיק ,מנגד (סביב)" עו" ה'פ ?]

ד) הטעם לריחוק מיל ,שיוכלו לבא בשבת" -- ה"ה טעם למה לא ה" רחוק יותר ממיל. שמזה מובן שבעצם הי' מחנה ישראל צריך להיות רחוק יותר יי (אלא בכדי שיוכלו לבא בשבת היו רחוק רק מיל) -- וצלהיב ; מ"ט תיסק אדעתין מעיקרא שמחנה

7 ואין לומר, שמכיון שכתוב שה" מרחוק בלי נתעת שיעור, הרי אפשר להיות גם רחוק ביותר, ולכן מסביר רשיי למה הגבילו אותו לאלפים אמה דוקא - כו בפשטות מובן, שמכיון שלא ניתן שיעור לוה בתורה, היו צריכים לקרב את המתגה להמשכן (עליו נאמר ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם") עד כמה שאפשר (ובלבר שיהיי שם ,רחוק" עליו), ולא לרחקה (ולהעיר מפרש"י קרח ין, כח).

3ישראל צ"ל רחוק יותר::?

ה) למה פרט רש"י ,משה ואהרן ובניו", והול"ל בקיצור ,והלויים" -- שמשמעותו כל בני שבט לוי + ובפרט שפשט המקרא משמע שמ"ש לפנ"ז עוהלויים יחנו סביב למשכן העדות" קאי גם על משה ואהרן ובניו, שהרי גם הם בכלל מש"נ ,סביב למשכן העדות וגו' ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות" (וכמפורש אח"כי ,והחונים לפני המשכן וגו" משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש וגו'"), אלא שלא נפרט עדיין מקומם במיוחד, ואח"כ פרט הכתוב שמשה ואהרן ובניו יהי' מקומם (שבכלל הוא ,סביב למשכן העדות") ,לפני המשכן קדמה לפני אוה"מ מזרחה"; וא"כ גם רש"י הול"ל ,והלויים" (ותהי' כוונתו למ"ש לפג"ז ,והלוים יחנו וגו'") והיו נכללים בזה גם ,משה ואהרן ובניו" -- ולמה מפרטם?

ב. הביאור בכ"ז:

מובן מכו"כ פסוקים בתורה ** שפי' תיבת ,נגד" הוא: ,נוכח" (;בפני", ,לפני? וכיו"ב), מזה מובן גם כשכתוב ,כנגד", ,מנגד" וכיו"ב, הפי' הוא עד"ז, שה"ז*5 אותה התיבה בתוספת אחת מאותיות השימוש כ, מ כו'. ואף שלפעמים מצינו משמעות

9 ג לה

*20) ראה לקמן הערה 29.

במרברא

אחרת להתיבה, כדלקמן -- אין הכ" וונה שפי' התיבה משתנה, כ"א רק שנתוספה עוד, משמעות בזה (נוסף על הפי' ,נוכח" יי), מתאים להתוכן הד מדובר בקרא זה -- היינו שה,נוכח* שבפסוק זה הוא באופן מיוחד. בסגנון אחר : ,נוכח" -- הוא מושג כללי, אפ"ל : רחוק, סביב או מצד א' ועוד, ובכ"מ -- משמעות הכתוב קובעת שבנדו"ז הוא רק באופן אחד מהגנ"ל.

וכמו בכתוב ** ,עזר כנגדו", ופרש"י: ,זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם", היינו שגם כאן פי' ,נגד" הוא ,נוכח" *5, אלא שבנדו"ד מובן מהכתוב *: (ובפרט עִ'י הוספת אות כ"ף) ש,נוכח" זה הוא באופן של ,להלחם". כן מש *5 ,נגד ההר" ופרש"י: ,למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד פגים למזרח", כוונתו שבאם המדובר הוא בצד מסוים, אז ה,נגד" (ה,נוכח") הלזה הוא מזרח** דוקא *י.

עפ"ז מובן בנוגע ל,מנגד" -- שפיד רושו ,מלפני* יי. אמנם לפעמים מש" מעות הכתוב ש,מלפני" הלזה הוא בריחוק, ואז יהי' פירושו (נוסף על

4 ,אל"כ כנגדו למ*ל" -- כן פה בגו"א שם.

5 יתרו יט, כ.

6 וכ"פ בראים כאן וביתרו שם. ומד תרץ עפ"ז קושיית הראב"ע ביתרו שם.

ז) ראה במפרשים הראיות.

44 לקוטי

הענין דנוכח בכלל, גם'*) *מרחוק". וכמו בהגר -- שממ"ש ,ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת", מוכח שבד פסוק זה פירושו ,מרחוק" (שאז מובן ההמשך -- ביאור: וכמה רחוק ? הרחק כמטחוי קשת). וא"כ פי' הכתוב לד אח"ז ,ותשב מנגד" ש,הוסיפה להתרחק" *5.

עד"ז מובן בנדו"ד: פירוש תיבת ,מנגד" הוא ,לפני", כבכל המקומות. אמנם באם נפרשו באופן כללי הרי תיבה זו מיותרת כי תומ"י אומר ,סביב לאוה"מ יחנו", היינו -- לפני אוה"מ יי. לכן מוכרח לומר שה,מלפני* דכאן הוא (מודיע שזהו) ,מרחוק".

עפ"ז מובן שצריך רש"י לפרש ,מרחוק" בפסוק דילן, אף שפי' כן לפנ'יז בהגר, כי אין ,מרחוק" פי' התיבה, אלא כ"א שבמקום שהוא מוכד

במרברא

רח מהכתוב צ"ל שיש ב,מנגד* זה -- פרט נוסף זה *י. ובכל מקום בפיע שיש פרט נוסף -- רש"י מפרשה

[ועד"ז מוכרח רש"י לפרשו במ"ש ,כי מנגד תראה את הארץ וגו'", כי ממשמעות הכתוב דשם מוכח שאין כוונת ,מנגד" ,מלפני* סתם, כי אין זה מתאים לסיום הכתוב ;ושמה לא תבוא וגו' * -- לכן מוכרח לומר (ובד מילא מוכרח רש"י לפרשו) שכוונתו ,מרחוק", ואז מובנת כוונת הכתוב: מרחוק תראה את הארץ אבל אושמה (מקרוב) לא תבוא **.

5ג אמנם עדיין אין תיבת ;מנגד* בפסוק דילן מובנת כל צרכה: גם אם נאמר שפירושה ,מרחוק", מיותרת היא, דהרי גם זה פשוט שמחנה ישראל היתה רחוק מן המשכן. כיון שמפורש לפנ'"ז ,והלוים יחנו סביב למשכן הד עדות", וא"כ הרי אא"פ שבנ"י יהיו קרובים להמשכן שהרי הלוים מפם" סיקים 1

לכן מוכרח לומר שכוונת הכתוב היא שירחיקו הרבה, יותר ממה שהין רחוקים בלא"ה (ע"י חניית הלוים).

והטעם ע"ז מובן בפשטות ** : מכיון שכתוב לפנ"ז ,ולא יהי' קצף על עדת בני ישראל וגו' * ופרש"י: .ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהי' קצף וכו' *, לכן צוה הקב"ה שירחיקו מחנה ישראל מהמשכן הרבה, להרחיק יותר האפשריות שיכשלו זרים בכניסה וכו'.

חוק". ועפי"ז יומחק מ"ש אדה"ז ,ופרש"י מרחוק" -- כי בראב"ע מפרש עד"ז, אלא

במרברא

-- לכן פרש"י שהריחוק הי' מיל, שבזה מדגיש ב' ענינים:

א) שכוונת הכתוב בכתיבת ;מנגד* היא שיהיו רחוקים יותר מהמרחק מצד חניית חלוים -- כי שבט לוי היו חונים רק מג' צדדי המשכן, וגם הי' מועט באוכלסין ולא תפסו שטח גדול. ומחנה ישראל רחוק מיל מן המשכן הרי זה יותר מהמרחק שמצד מחגה לן"'.

ב) לא יהיו רחוקים יותר ממיל.

ומפרש רש"י שמקורו שהריחוק הי' (רק) מיל הוא מזה שביהושע כתוב ,אך רחוק יהי? ביניכם וביניו כאלפים אמה":

אבל לכאורה מאי ראי' שבמדבר היו רחוקים מיל ממה שביהושע הי כן!

לכן ממשיך רש"י, שביהושע היו רחוקים מיל כדי ,שיוכלו לבוא בשבת", וטעם זה הרי בתקפו גם ב" מדבר, ולכן מובן שגם במדבר הו רחוקים מיל.

ד. אמנם צלה"ב:

למה לא היו בנ"י יכולים לבא להמשכן גם אם היו רחוקים יותר מאלפיים אמה, שהרי מחנה ישראל הי' מכל ד' הצדדים, כמבואר בפרששתנו, וא"כ נחשבת כולה כעיר אחת 5 וגם בפשטות הענין -- ובעיר עצמה הרי אין האיסור דתחומין:*י?

והביאור בזה:

5 ראה עירובין נה, ב. 66 ראה במשביל לדוד ופנים יפות עַה"יפ שהקשו עד"ז מעירובין (שם)' עיי"ש, 66 = לקוטי

כבר חודגש במ"פ, דרש"י בפיי

עה*ת מפרש הכתובים רק ע"ד הפשט, ואינו מביא ההלכות הנלמדות ע"י רמז

ודרוש כו'. ומזה מובן, דגם כשמביא

הלכה מסויימת, ה"ז מפני שמוכרח הוא

בפשש"מ. ועוד זאת: פרטי ההלכה

כפי שהם ע"ד הפשט אין הכרח שית-

אימו לכפי שהם בחלק ההלכה שבתורה.

ועד"ז באיסור תחומין, שאיסורו מבואר בפשש"מ, כפרש"י עה"ם זי ,אל יצא איש ממקומו -- אלו אלפיים אמה של תחום שבת כו'"':

עם היות דמובנו של ,(אל יצא איש

מ)מקומו" הוא (לא רק מקומו הפרטי של האיש, אלא) עירויי, בכ"ז צ"ל

ד3) בשלח טז, כט.

8 אף שמסיים ,ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן גאמר" -- הרי מזה שרש"י מביאו שם בפי' הכתוב (והביאו בפשטות כאן ובפ' תשא. ועוד) מובן שדין תחום שבת ישנו ע"פ פשש"מ*, ומיש ,מדברי סופרים" היינו שאיייז עיקר פששימ, וס"ל דגם ,דברי סופרים" הם מן התורה ע'ד שיטת הרמב"ם כו' -- ראה בכ"ו לקו"ש ח"ו ע' 208 העהה 32, 33.

9 ראה טור (וכ"ה בשו"ע, ובשויע אוה"ז) ר"ס שצז: ,כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ מד' אמותיו או מה" מקום ששבת בו כן"", היעו ,שאם שבת בעיר או בקרקף חשבינן כולה כד' אמות (ראה רשיי עירובין מא, ב דייה כאילו. גמרא

במרברא

כפשט הכתוב ,מקומו" של ,אישי, היינו מקום מושב בנ"א. אבל אם יש שטח גדול שלא כרגיל באמצע עיר שאינו מושב בנ"א, שוב חל על אותו שטח האיסור ד,אל יצא איש ממקומו", ואסור לילך בו יותר מאלד פיים אמה.

ועד"ז בנדו"ד : עם היות דכל המחנה (ישראל לוי' ומשכן) נחשבת כעיר אחת (מכיון שדגלי ישראל היו מכל הד' צדדים), בכ"ז אם הי' יותר מאלפיים אמה בין הדגלים להמשכן הי' אסור% לבוא ממחנה ישראל אל המשכז''.

שם מז, ב ועוד) וחוצה לו נותנים לו אלפים כו'" (פרישה שם סק'א).

1 ועפ"ז יובן מה שיש להקשות עוד: למה הוצרך רש"י להביא ראי' מיהושע שלא הי' יותר מאלפים אמה, הרי טעם זה ,שיוכלו לבוא בשבת" מספיק להוכיח שכאן לא הי' יותר ממיל 1

אך הראיי מיהושע היא לשלול סברא הנ"ל (בתחלת הסעיף) שכאן הי' הריחוק יותר ממיל ובכ"ז יכלו לבוא בשבת מכיון שה" דגלים היו .מד' צדדים.

והביאור : ביהושע לא ה" נוסע הארון אחר ב' הדגלים כבזמן משה, אלא ,הארון הי' נוסע תחלה" לפני כל המחנה (פרש"י יהושע שם, וראה רד"ק שם. זעוד). ומזה שגאמר ביהושע ,אך רחוק יה" בעיכם ובינו כאלפים אמה", משמע שכונת ה" שוטרים היתה שירחיקו את הארון יותר מכפי שהיי נעשה בלי אמירה זו, ואם קודם האמירה הי' הריחוק יותר מאלפים אמה (מכיון שבהמחנה שבמדבר הי' המשכן מוקף מד' צדדים, והיו יכולים לבא בשבת גם אם הי' יותר ממיל) -- היו השוטרים צריכים לומר ,אך קרוב יה" ביניכם גו'"י 7ה. אלא שלפי"ז (שע"פ פשש"מ:+ גדר ,מקומו" הוא מקום מושב בנ"א) אינו מובן לאידך גיסא: למה ה" צ"ל לא יותר מאלפים אמה בין מחנה ישראל להמשכן כדי שיוכלו לבוא בשבת, והרי מכיון שמחנה לוי' היתה סביב המשכן, ופשוט שגם מחנה לוי הוא בכלל ,מקומו" של (איש) בנ"י, א"כ הרי יוכלו לבוא בשבת גם אם מחנה ישראל יהי' אלפים אמה ממחנה לוי', היינו יותר מאלפים אמה מהמשכן. וע"פ הנ"ל הרי הסברא נותנת שצריך להרחיק מחנה ישראל עד כמה שאפשר?

לזה מסיים רש"י ,משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך לו", היינו שלא רק הלוים (כללות השבט) חנו סמוך להמשכן, אלא גם ,משה ואהרן ובגיו". ובהם הרי מפורש תיכף לקמן שהם (ורק הם) חנו מצד המזרח של המשכן, וכל שאר הלוים חנו בשאר ג' ה-

כיון שעכשיו צ"ל קרוב יותר מכפי שה" ע'יע; ומזה שאמרו ,אך רחוק יה' גן"" משמע שעד אז לא הי' רחוק יותר מאלפים אמה, ובהכרח לומר כבפנים שאף שנחשב כעיר אחת (מכיון שהיו הדגלים מד' צד" דים), מ"מ בהשטח שלא הי' מושב בניא אסור לילך יותר מאלפים אמה. ורק עכשיו ביהושע הי' אפ"ל סברא שצ"ל קרוב יותר, מכיון שהארון נוסע תחלה, לכן אמרו שצ"ל רחוק אלפים אמה, כי עד אלפים אמה מותר לילך בכל אופן.

ואא"פ לרש"י להביא רק מ"ש ביהושע, כי שם אין מפורש שכן הי" במדבר -- וע"כ צריך להוסיף גם הטעם ,שיוכלו לבוא בשבת" -- שגם במדבר בתקפו הוא.

2) ע"פ דרך ההלכה, אם היי אסור לילך מסוף מחנה ישראל להמשכן יותר מאלפים אמה מקום לשקו"ט אם הי' מועיל זה ש-

במרברא

צדדים, וא"כ הרי בצד המזרת לא הי' אפ"ל מחנה ישראל רחוק מה" משכן יותר מאלפים אמה (לבד מ7 פורתא שתפסו אהלי משה ואהרן ובניו), ומכיון שמצד המזרח הי' מוכרח להיות כן. לא חלקו בשבטים וכולם היו במרחק שווה, אלפים אמה, מן המשכן בכל צד".

ו. ההוראה לכאו"א שבפרש"י דילן:

תובעים מכאו"א מבנ"י שעליו לא רק לקיים את כל המצות דאורייתא ודרבנן והסייגים וכו', אלא גם שיהיו ,כל מעשיך לשם שמים":, ועוד יותר* ,בכל דרכיך דעהו"+, היינו

מחנה לוי" ביניהם, כי מכיון שב' עיירות שיש ביניהן יותר מקמ"א אמה ושליש אין מצטרפין (עירובין נז, א, שו"ע ס" שצח ס"ז, שו"ע אדה"ז שם סי"א) -- ובפשטות הי' יותר מקמ"א אמה ושליש ריוח בין מחנה ישראל ומחנה לו" כי ה"ה ב' מחנות -- לשילוח טמאים וכו' (ודוחק לחלק שרק בנוגע לשבת (תחומין) יחשבו כעיר אי) -- במילא נפק"מ בין כלתה מדתו (האלפים אמה שמסוף עיר הא) באמצע או בסוף העיר (הב') -- (ראה שו"ע או"ח סי' תח ס"א ובמג"א שם סק'"ב)

טושו"ע או"ח קנ ס"ב.

88 לקוטי

שגם כל עניני הרשות שעושה בכל זמן יהיו חדורים עבודת ה>

אמנם יש טוענים שקשה הדבר מאד : בשלמא בשבת ויו"ט, וכן בזמני התורה והתפלה בימות החול (שהם בדוגמת שבת ויו"ט), שפנויים אז מענינים גשמיים, אפ"ל תוכו רצוף אהד בה ועוסק בעבודת ה', אבל כשעסוקים בענינים גשמיים. איך אפשר לקיים זאת **.

ע'ז בא הרמז בפרש"י: למה הי המחנה רחוק מהמשכן רק אלפים אמה -- כדי ,שיוכלו לבוא בשבת". מטעם זה הי כן תמיד, אף ששייך זה רק לשבת (ויו"ט) -- שמזה הרמז, שהמצב כמו שהוא בשבת (ויו"ט) -- נמשך (משפיע) גם בשאר ימות השנה; והכוונה בזה, שמדרגת הקדושה שאדם עומד בה בשבת ויו"ט נמשכת ונות-

7 ראה לקו"ש ח"ג ע' 790 ואילך. ובכיימ.

בודב\ א

נת כח בעניני ימות החול של כל השנה, שגם אז יהי' חדור עבודת ה'.

ובא הרמז בפרש"י בקשר לשעור הסמיכות והקירוב של מחנה ישראל להמשכן, כי המשכן שהוא מקום מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות ובו שורה השבינה, ה"ה רומז לעבודת ה'. והרי ע'י כל מצוה** ודבר טוב וקדושה מתקרב ומתאחד האדם עם ה' -- ומרמז רש"י שאופן הקירוב וכו' שישנו להאדם (מחנה ישראל) להקב"ה (המשכן) ביום השבת, אותו הקירוב נמשך גם בימות החול, שתמיד יהחיי קרב קרב אל הוי'".

8 דהרי מצוה היא מלי צוותא וחיבור (לקו"ת בחקותי מה, 2). ולפני כל מצוה מברכים ,אשר קדשנו כו" (ראה תניא פמיו (סה, ב)).