402
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
והחילוק שבין שני ענינים אלה מתבטא (בין השאר) גם בשם הארץ: מחמת קדושתה נקראת היא בשם "ארץ ישראל" דוקא, וזה שולל "ארץ כנען" וכיוצא בזה, כי ענין הקדושה אינו שייך כלל לארץ כנען; מה שאין כן מחמת בחירת הקדוש־ברוך־הוא בארץ ישראל אין הכרח לקרותה דוקא בשם "ארץ ישראל", ואפשר לקרותה גם "ארץ כנען"37, וכיוצא בזה, כי בחירת הקדוש־ברוך־הוא הייתה "כשברא (הקדוש־ברוך־הוא) העולם חלק הארצות לשאר האומות ובחר בארץ ישראל".
ולפי זה נמצא שגם באיסור היציאה מארץ ישראל קיימים שני ענינים: א) מחמת קדושת הארץ38 (וזה נוגע גם לקיום המצוות התלויות בארץ39), ב) מחמת בחירתו של הקדוש־ברוך־הוא בארץ ישראל שנתנה לישראל40.
הערות
- 37. להעיר מהכתובים בפרשתנו (לג, נא ואילך) שקוראו "ארץ כנען" או "הארץ". אבל כ"ה בכ"מ בתורה (ראה אנצ' תלמודית שם), ובבמדב"ר פרשתנו שם, ז: אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי שנאמר .. ארץ כנען.
- 38. בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' כח, דכל הדינים דמתניתן דהאיש כופה כו' "עיקר הטעם משום קדושת א"י ומצות ישיבתה הוא אפילו בזה"ז כו'" ולא משום קיום המצות כו'. אבל שם הוא לפי דעת הרמב"ן במ"ע דישוב א"י, אבל ראה חת"ס יו"ד סי' רלד שגם לדעת הרמב"ם כו' הוא מצד קדושה. וראה כפו"פ פ"י. אבני נזר שם אות לג. וראה קונטרס "בעניני כולל חב"ד" לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ירושלים, תרס"ז. נדפס בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) שנה א חוברת ג) ס"ז ואילך. ובהערה הבאה.
- 39. ברשב"ם ב"ב (צא, א) ד"ה אין יוצאין כו' "שמפקיע עצמו בן המצות" (ומזה מוכח לכאורה דלא ס"ל כהרמב"ן דיש מ"ע מישוב א"י). ובתשב"ץ ח"ג סי' ר' (וראה שם סי' קצח) דדין דכופין לעלות הוא רק לחיוב מצות. וכ"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א סמ"ז. והנה לכאורה נפק"מ אם הוא מצד קדושת שכינה לבד או מצד מצות, לענין עבר הירדן (לכמה דיעות) וכמ"ש בתשב"ץ שם (משא"כ לדעת רש"י פרשתנו לד, ב. אוה"ח מטות לב, ז. דברים ב, ג. ג, יג. וראה מהרי"ט שם דחיוב כפי' למצות הוא רק בא"י המקודשת) – או עכ"פ לענין (סוריא או) שאר הארצות שכבשום לאחרי א"י, שבספרי (עקב יא, כד) איתא "שהמצות נוהגות שם". וראה בארוכה ע"ד עבר הירדן בלקו"ש חי"ג ע' 5־124 הערה 20 ובהמצויין שם. ואכ"מ.
- 40. ובזה לכאורה פשוט שזהו רק בא"י שבחר בה הקב"ה ולא בעבר הירדן ושאר ארצות שכבשום. ולהעיר שגם בחיוב תרו"מ י"ל ע"ד ב' אופנים אלה: א) מצד קדושת הארץ, כפשטות לשון הרמב"ם ספ"ו מהל' ביהב"ח. הל' תרומות פ"א ה"ה. ב) כיון שהקב"ה בחר בא"י ונתנה לישראל וזהו ארצם גם בפועל (היינו לאחרי כבוש וחילוק דוקא)* [שלכן (לכמה דיעות) לא הובאו במתניתן דכלים פ"א מ"ו בזה "דא"י מקודשת מכל הארצות כו'" – מנ"ח מצוה רפד אות ו'. וראה משנה אחרונה שם], וכיון ששבט לוי לא נטלו חלק בארץ לכן צריך ליתן להם תרו"מ. ונפק"מ להלכה בנוגע לסוריא ועוד. וראה רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג הי"א ובהשגת הראב"ד שם ה"י ובכס"מ שם (וראה פרש"י ורמב"ן שופטים יח, א־ב). אבל ראה פרשת דרכים דרך הקודש דרוש ששי. והאריכו בזה במפרשי הרמב"ם בכ"מ. ואכ"מ.
- . ולכאורה אפשר להעמים זה גם בהרמב"ם שס"ל (ספ"א מהל' תרומות) שחיוב תרו"מ מדאורייתא הוא רק כ"שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כו'". אבל ראה צפע"נ שם ד"רבינו ז"ל כיון דמצריך ב' דברים כו'".
רש"י על במדבר ל״ד:ב׳ - הטקסט מספריא
זאת הארץ אשר תפל לכם וגו'. לְפִי שֶׁהַרְבֵּה מִצְוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֻצְרַךְ לִכְתֹּב מִצְרָנֵי גְבוּלֵי רוּחוֹתֶיהָ סָבִיב, לוֹמַר לְךָ מִן הַגְּבוּלִים הַלָּלוּ וְלִפְנִים הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת (עי' גיטין ח'):
תפל לכם. עַל שֵׁם שֶׁנִּתְחַלְּקָה בְגוֹרָל נִקְרֵאת חֲלֻקָּה לְשׁוֹן נְפִילָה; וּמִ"אַ אוֹמֵר עַ"יְ שֶׁהִפִּיל הַקָּבָּ"ה שָׂרֵיהֶם שֶׁל שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם וּכְפָתָן לִפְנֵי מֹשֶׁה אָמַר לוֹ רְאֵה אֵין בָּהֶם עוֹד כֹּחַ (עי' תנחומא):
ואת הארץ אשר תפול לכם וגו׳ THIS IS THE LAND THAT SHALL FALL TO YOU [FOR AN INHERITANCE] — Since many divine commandments have to be practised in the Land of Canaan and are not to be practised outside the Land, it (Scripture) feels compelled to describe the limiting lines of the boundaries of its sides all round, in order to tell you: from these boundaries and inward the divine commands have to be practised (cf. Gittin 8a).
תפול לכם [THE LAND WHICH] FALLS FOR YOU — Because it (the land) had to be divided by lot (which is said to fall upon a person), the division is expressed by the term “falling”. — And a Midrashic explanation of why this term is employed here states: It is because the Holy One, blessed be He, cast down (more lit., made fall) from heaven the tutelary angels of the seven nations of Canaan and placed them in fetters before Moses, He said to him, (Deuteronomy 1:21) “Behold the Lord God hath put before thee the tutelary angels of the land” — there is no more strength in them (cf. Midrash Tanchuma, Masei 4 and Rashi on Deuteronomy 2:31).
אור החיים על במדבר ל״ב:ז׳ - הטקסט מספריא
וְלָמָּה תְנִיאוּן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַטְּעָנוֹת, עוֹד קוֹבֵל אֲנִי עֲלֵיכֶם ״לָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב״ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לוּ יְהִי שֶׁאֵין כַּוָּנַתְכֶם אֶלָּא לַטְּעָמִים הָאֲמוּרִים בְּדִבְרֵיכֶם, עִם כָּל זֶה יֵשׁ מָקוֹם לָרוֹצֶה לַחְשׁוֹב שֶׁטַּעֲנוֹתֵיכֶם הוּא לְיִרְאַת עַם הָאָרֶץ. וַהֲגַם שֶׁאַתֶּם שׁוֹלְלִים הַדְּבָרִים, שֶׁאַדְרַבָּה אַתֶּם חוֹשְׁבִים הָאָרֶץ כְּאִלּוּ כְּבוּשָׁה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְכַסּוֹת טַעַם הַנִּכָּר שֶׁהוּא לְיִרְאַת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וְהֵן הֵנָּה דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים שֶׁאָמְרוּ (במדבר י״ג:ל״א) שֶׁחָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וְהוּא אָמְרוֹ ״כֹּה עָשׂוּ אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳. עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לַחֲשָׁד זֶה אַחַר שֶׁכְּבָר קָדַם מַעֲשֵׂה הָאָבוֹת וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה, שֶׁפָּחֲדוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲלוֹת אֶל הָאָרֶץ. וְלָזֶה יֵשׁ מָקוֹם לַחְשׁוֹב הַדָּבָר עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁחֵלֶק מֵהַשְּׁבָטִים מְבַקְּשִׁים לָשֶׁבֶת חוּץ לָאָרֶץ.
אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה׳. נִתְכַּוֵּן גַּם בָּזֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ בְּמַאֲמַר ״אֲשֶׁר הִכָּה ה׳״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁדִּין הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ. אָמַר לָהֶם שֶׁעַל כָּל פָּנִים יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם בָּאִים שָׁמָּה מֵאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם רוֹצִים, כִּי הָאָרֶץ נָתַן לָהֶם ה׳ מַה שֶׁאֵין כֵּן אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֵינָהּ בִּכְלַל אֶרֶץ שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם, וְכִדְתַּנְיָא (ספרי דברים רצט) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״לָתֶת לְךָ״ – פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁנָּטַלְתָּ מֵעַצְמְךָ. וַהֲגַם שֶׁסְּבָרָא זוֹ סְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָל תַּנָּא קַמָּא דּוֹרֵשׁ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת, מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן נִשְׁמַע לְתַנָּא קַמָּא, כִּי מִן הַסְּתָם אֵינָם חוֹלְקִים בְּעִקַּר הַדָּבָר אִם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הִיא בִּכְלַל מַה שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם אִם לָאו:
גַּם מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה פ״ז) בְּעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, שֶׁאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן רָאוּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלִשְׁכּוֹן הַשְּׁכִינָה, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (יהושע כ״ב:י״ט) ״אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֶפְשָׁר כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא הָיָה בְּדַעַת מֹשֶׁה לְחַלְּקָהּ לַשְּׁבָטִים, וְהָיָה חָפֵץ שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה׳ לָהֶם לֶהֱיוֹתָהּ יוֹתֵר קְדוֹשָׁה. וְעַיֵּן בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (ג:יג) בְּפָסוּק ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״:
משנה תורה, הלכות תרומות א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות.
משנה כלים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאים כן מכל הארצות:
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל י״ג:י״א - הטקסט מספריא
יראה לי שאין הדברים אמורי' אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל.
רש"י על שופטים י״ח:א׳ - הטקסט מספריא
כִּי לֹא נָפְלָה לוֹ. יְרֻשָּׁה כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם בְּאֶרֶץ מְכֻבֶּשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע יט:מז): ״וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם״, וְאַף מִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה זֶה בִּתְחִלַּת הַשּׁוֹפְטִים מִיָּד:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.