שיחה א

33שיחה א

א. ידועים דברי השל"ה:, שפרשיות התורה שייכות הן לעניני הזמן בשנה שקוראין אותן. ועפ'ז גם בנדוייד -- פרשת צו -- שבכמה וכמה שנים : קוראין אותה בשבת הגדול, יש קשר ושייכות ביניהם.

ויובן זה בהקדים דברי רבינו הזקן בשלחנוי בביאור הטעם שהשבת שלפני הפסח נק' שבת הגדול, וזה לשונו:

,שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול, שפסח מצרים הי' מקחו מבעשור לחדש . . ואותו היום שבת ה" .. וכשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך. אמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים, הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל, ולא רצו, ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם, וז"ש :+ למכה מצרים בבכוריהם, וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת. וקראוהו שבת הגדול. ולמה לא קבעוהו בעשירי לחדש סתם בין שחל בשבת בין שחל בחול כדרך שנקבעו כל

1 ר"פ וישב. וראה ג"כ זח"ב רו, בי

6 ראה שו"ע או"תה סי" תכח ס"ד: לעולם קורין צו את אהרן קודם פסה בפשוטה.

3) או*ח ריש סי' תל.

66 תהלים קלו, י. וראה מדרש תהלים שם. רשיי ומצו"ד שםי

הגדול

המועדים, לפי שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול במ"ש בסיל תק"פ ע"ש".

וצריך להבין:

א) אדה"ז מדייק ,שנעשה בו נס גדול" + -- היינו שעפ"ז יומתק* למה

,קורין אותו שבת הגדול". אבל דבר זה גופא דורש ביאור: מהו גודלו של

6 וכ"ה בתוס' (דיה ואותו -- שבת פז, ב), בטור ר"ס תל (אלא שתוכן הנס

66 דגם אם הי' רק נס סתם יש עילוי בשבת זה לגבי שבת סתם. וראה לקו"א להה"מ (סקכ"ד בהוצאת קהת) ובאו"ת (עַה*פ) ד"יה משכו וקחו. וראה ג"כ עבודת הלוי (להרה"צ כו" מהר"א הלוי מסטאראשעלי) ד"יה להבין ענין שבת הגדול.י 344 לקוטי

הנס? וגם התועלת שבנס זה לבנ"י לא היתה בזה ,גדלות" כלל, שהרי גם לאחרי ש,הרגו הרבה מהם" לא הי' אפשר לישראל (ע"פ טבע) לצאת ממצרים והוזקקו להנס דמכת בכורות וכו', היינו שלא רק שלא היתה בהנס תועלת גדולה לבנ"י, אלא שלכאורה, לא היתה להם בזה' שום תועלת+?

ב) זה שהתענית שנקבעה ביום דמי" תת מרים בכוחה לדחות את קביעותו של זכרון הנס ליום השבת [היינו, אף אם נאמר שקביעות יום הזכרון היתה כמו בקביעות דזכר ליציאת מצרים **,

1) בהנס ך,למכה מצרים בבכוריהם". משא"כ לדעת הטור שהנס הי' ,ולקחו + . שה . , לשחטו לשם פסת .. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם (לישראל) דבר" -- הרל ה" בוה תועלת לישראל.

ומה שלא ניחא לי' לאדה"ז בטעמו של הטור (ובחר בטעם התוספות) -- י"ל שזהו מפני קושיות הב"י והב"ח שם.

6) אין לומר, שוונת התוס' ואדה"ז ב,הלכו בכוריהם כו'" היא בדרך ,לא זו אף זו", הינו: ע"פ טבע היו צריכים לעשות מלחמה עִם ישראל, והנס הי' שלא רק שלא עשו מלחמה עם ישראל אלא אד" רבה עשו מלחמה עם המצריים -- כי [נוסף על הדוחק בזה -- כי אם האמינו בדברי ישראל שהוי' יהרוג אותם על שאין משלחין את ישראל * -- פשיטא שלא ילחמו להכות את ישראל, הנה] בל' הכתוב ,למכה מצ" רים בבכוריהם" לא נרמז זה כלל, וכן לא נזכר ענין זה בדברי התוס' ואדה"ז שם.

שבת הגדול

בעת שאירע הנס, שבמילא קבעוהו מד תחילה בעשירי בניסן י, ואח"כ (לאחרי מיתת מרים וקביעת התענית) דחוהו ליום השבת] -- מובן: מצינו שגדול כחן של התעניות הנזכרות במגלת תענית לדחות אפילו איסור התענית בר"ח יי, שאסור להתענות בו מן ה-

כי ווחק גדול לובר, שמכיון שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ר"ה יא, א, וש"ג), ידעו ישראל שמיתת מרים תהי' בעשירי בניסן, ולכן קבעו מלכתחילה את זכרון הנס בשבת דוקא -- ע"ש העתיד.

0 שו"ע או"ח ויש ס" תקפ. ורק ש,טוב שלא להשלים בר"ח" (רמ"א שם).

ויש לומר, שזהו מה שמוסיף אדה"ז בסוף הסעיף ,(כמ"ש בסי" תק"פ) ע"ש" - דלכאורה: הרי כבר כתב כאן ,שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית", ומה יתוסף ע"י ה,עיין שם" (בסימן תקפ) -- אלא שכוונתו היא להחומר שבתעניות אלו, כב" פנים.

ועפ"ז יומתק גם מ"ש אדה"ז ,וקבעו

ויליפ חומרת מיתת מרים לגבי מיתת השאר דשלשת הרועים (תענית ט, א) משה ואהרן -- מפני שזה גרם למיתתם (במדבר) -- כמפורש בקרא (חוקת כ, אזיב).

35דין יי, ומכ"ש בנידון דידן (זכרון הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם") שאינו אלא ,מנהג" :י. [\בפרט שיש לומר (בדוחק עכ'פ) שמאיזה טעם שיהיי, הייתה קביעת זכרון הנס לאחרי מיתת מרים וקביעת התענית, ובמילא -- נקבע מלכתחילה ליום השבת] :י.

אבל עדיין צריך ביאור (בפנימיות הענינים): מכיון דזכרון הנס מצד עצמו (לולי הענין דמיתת מרים) צריך לקבעו בעשירי לחדש ,כדרך שנקבעו כל המועדים", היאך יתכן לשנות ** אופן קביעות זכרון זה מקביעות כל המועדים, לדחות לגמרי הזכרון מיום זה ולקבעו ביום אחר מפני ענין צדדי (ובצרט שמיתת מרים היתה ל"ט שנה לאחרי הנס)?

ב. והביאור בכל זה:

ניסים רבים נעשו לבנ"י במשך הדורות, אשר בהם וע"י ניצולו מידי שונאיהם, ובלשון ההגדה ,שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" ; נהרגו כמה משונאיהם (בנס דקי"ס, פורים, חנוכה וכו').

1) טושו"יע סתי"ח. וראה שו"ע "אדהיז סתכייט ס"י.

2) וכלשון ה,כותרת" בשו"ע אדה"ז לסימן תל [שמן הסתם כתבה אדה"ז. וב" פרט שבשו"ע המחבר אין ,כותרת" לסימן

זה] ,מנהג שבת הגדול" (ולא כבלבוש ,זין שבת הגדול").

3) ועפ"ז יומתק לשון -אדהייז ,וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת", שמלשון זה משמע שקבעוהו מלכתחילה בשבת. *13) להעיר מתענית ועש"ק חוקת - שלא קבעוהו לימי החודש מפני שאלת חלום וכו' דוקא (מג"א סו"ס תקיפ).

שבת הגדול

ובהם כו"כ -- ש,

אמנם, גודל הנס ד,שבת הגדול" הי' בזה שהריגתם היתה ע"י בכורי מצרים, וכהדגשת הכתוב ,למכה מצד רים בבכוריהם". וענין זה, אשר בעת גלות מצרים יי, ופרעה בתקפו עד כ"כ -- שאפילו משה רבינו ובעת היותו בחרי אף עליו חלק לו כבוד מלכות יי ופרעה ומצרים מאנו (בכל תוקף *י) לשלח את ישראל -- בו ב" זמן בקשו בכורי מצרים (התוקף:: דמצרים) ,שישלחו את ישראל", ודרישתם היתה מאבותיהם ומפרעה ובתקיפות כזו עד ש,עשו עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם" -- הוא ;נס גדול* שלא הי' כמוהו בשארי ניסים 5. הצ-

6 ועד שלא הועיל גם מה ,שעשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם".

ונוסף לזה : בקשתם של בכורי מצוים 3666 לקוטי

לת -ישראל מידי שונאיהם בנס דקי"ס, פורים וכו', היתה באופן אשר שונאי ישראל נטבעו בים סוף, נהרגו, או ששלטו היהודים בהם, משא"כ הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם" הי' באופן שבכורי מצרים עצמם ובהיותם בתקפם (ובתוקף דקליפת מצרים *י) נלחמו ,שישלחו את ישראל" -- (דוגד מת) ,אתהפכא חשוכא לנהורא".

ג. ולתוספות ביאור (מה שנס זה נקרא ,נס גדול"):

ענינו של נס הוא -- שינוי הטבע. ומזה מובן. שכשהשינוי הוא לא רק ב,טבע" הנהגת העולם אלא בענין שהוא ,טבעי" מצד הנהגה דתורה (ש,טבע" זה הוא תקיף יותר) -- הרי זה נס גדול ביותר.

ובנדו"ד -- הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם": הסדר שנטבע ונקבע בעבודת הבירורים על ידי התורה הוא, . שהניצוצות שבג' קליפות הטמאות א"א לבררם כ"א צריך לדחותם כ"" -- עפ"ז בקשת בכורי מצרים

ו,למכה מצרים" על ידם לא היתה ע"פ בקשת ישראל (שהרי לא מצינו שישראל יבקשו מהם דבר כ"א רק סיפרו להם ,שיהרוג את בכורי מצרים"), כי אם מצד

שבת הגדול

שישלחו את ישראל ומלחמתם עם המצרים עבור זה (אף שהי' לזה מקום בטבע כפשוטו -- שיראו לנפשם כו') הוא שינוי בה,טבע" דקדושה, ולכן הוא ,נס גדול"יי.

ד. עפ"י הנ"ל יש לומר, שב' המאורעות שאירעו בעשירי בניסן -- הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם", ומיתת מרים -- יש שייכות ביניהם מצד תוכן ענינם :

איתא באגה"ק :: בביאור מרז"ל 55 : ,למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת", שכשם שענינם של מי חטאת הוא לטהר טומאת מת ,אף שהוא אבי אבות ובו" ולמטה מטה מנוגה", כך מיתת צדיקים ,פועל ישועות בקרב הארץ לכפר על עון הדור אף גם על הזדונות שלמטה מנוגה".

ולפי מה שנת*ל (סעיף ב), שהענין ד,למכה מצרים בבכוריהם" הוא שתוקף הקליפה דמצרים בקש ובתוקף (שישלחו את ישראל -- היינו) שיעשו

ב,ומטר לא נתך ארצה" -- אם המטר נשאר באויר ורק שלא הגיע לארץ, או שנתבטלה כל מציאותו -- שמכיון שמ" 37ציווי ה/ ה"ז בדוגמת מיתת מרים

- ,מיתתן של צדיקים? -- שענינה.,

ל,אהפכא חשוכא לנהורא", ,לכפר אף גם על הודונות שהן מג' קליפות הד טמאות" *'.

ה עפ"י הנ"ל, יש לבאר גם (פנימיות) הטעם שלא קבעו זכרון הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם" ביו"ד ניסן -- מפני מיתת מרים :

מבואר י: בנוגע ליו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין במדינה משום גזירה דרבה, שמא יעבירנו (להשופר) ד"א ברה"ר 5 -- דלכאורה: ,מה ראו חז"ל לעקור מ"ע דשופר כו' משום גזירה דרבה בעלמא, והלא החשש הוא להדיוטים וקלי הדעת, ואיך מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים גדולים וטובים" -- שההסבר בזה (בפנימיות הענינים). דמה שאין תוקעין בר"ה שחל בשבת אין זה דיחוי של (תוקף) מצות תקיעת שופר, אלא שאז אין צורך (כ"כ) בתקיעת שופר, כי ההמשכות שנמשכות ע"י תק"ש גמד שכות הן ביום השבת מצ"ע בלא תקיעת שופר.

ועד"ז בנוגע לזכרון הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם" ומיתת מרים, שביום מיתת מרים אין צורך (כ"כ) בזכרון הנס. כי הפעולה שנעשית ע"י זכרון (ע"י מנהגי שבת הגדול) הנס דאתהפכא חשוכא לנהורא דלמכה מצ-

שבת הגדול

רים בבכוריהם, נעשית (בכללות *) עּ'י זכרון (ע'י התענית) דאתהפכא חשוכא לנהורא שע"י מיתת מרים.

ו עפ"י כהנ"ל תתבאר גם השיכות דפרשת צו לשבת הגדול:

ענין שבעת ימי המילואים -- אןד דותם מסופר בארוכה בפרשתנו, מבואר בלקו"ת זי ד,ע"כ נק' ז' ימי הד מלואים לשון מילוי ושלימות כי הנה לע"ל בשיהי' תכלית השלימות כתיב 5 ,והי' אור הלבנה (כאור החמה)" שיתמלא פגימת הלבנה . . ומעין זה הי' ג"כ ע"י שהוקם המשכן שעי"ז נעשה עליות המלכות".

והנה ביאור הענין ד,והי' אור הלבנה כאור החמה" מבואר בחסידות *', דעכשיו מקבלת הלבנה אורה מן השמש, ולע"ל ,יהי' לה אור עצמי כמו אור החמה" **; והיינו, שהלבנה שענינה (עכשיו) ,מקבל", תתהפך להיות בחי' אור וגילוי מצד עצמה. ועד"ז בספירות העליונות : ספי' המלכות, שענינה דלית לה מגרמה כלום, תתהפך ותהא אור וגילוי, ובאופן שתאיר

66 אבל לא אותו הענין ממש, שלכן נקבע זכרון הנס בשבת עכ"פ, אבל דיו במנהג (וא"צ וין -- כתענית מיתת מרים) -- בזוגמת הטעם המבואר בחסידות (המשך תרס"ו בסופו. ובכ"מ) על זה שגם בר"ה שחל בשבת צריך לאמירת פסוקי שופרות -- שהיא מדרבנן (אבל לא לתק"ש -- שהיא מה"ת).

388 לקוטי

מצד עצמה -- אתהפכא לנהורא''.

כן עד"ז בנוגע לשם כל הפרשה כולה ,צו": אמרז"ל:: ,אין צו אלא ע"ז? וביחד עם פי' ,זירוז מיד ולדורות ואף שיש בו חסרון כיס"י למלאות רצון ה' ובגימט' א-ל אד':: -- אתהפכא חשוכא לנהורא.

3 תו"כ (הובא בפרש"יי) כאן.

4 עיין בכ"ז סהמ"צ (להצ"צ) מצות תגלחת בסופה קונטרס ומעין. מכ"ד פ"ב.

שבת הגדול

ודוגמת ענין זה בעבודת האדם היא עבודת התשובה *:, שע"י מתהפכים ה(חשך של ה)דונות עצמן לזכיות (אור) *י.

וזהו גם הצד השוה שבין פרשת צו לשבת הגדול: אתהפכא חשוכא לנהורא.