שיחה יב

223שיחה יב

י"ט כסלן*

מסופר י, אשר בעת ישיבת אדמו"ר הזקן במאסר פעטראָפאַוולאָווסקי באו אצלו פעם אחתי הרב המגיד עם הבעש"ט ג"ע מעלמא דקשוט. רבנו שאל אותם למה מגיע לו זה ומה תובעים ממנו, והשיבו לו שנתחזק עליו קטרוג למעלה על שאומר דברי חסידות הרבה ובגילוי. א"ל רבנו: ואם אצא מכאן האם אפסוק מלומר ד"ח. והשיבו לו: כיון שהתחלת לא תפסוק, ואדרבה לכשתצא תאמר יותר. וכן הי', כי אחרי שחרורו הוסיף רבנו הזקן בזמני אמירת ד"ח, המאמרים היו באריכות יותר : ובביאור וכו'.

וכידוע אשר קודם המאסר בפטרבורג הי' ,גילוי המאור" ,הדא'יח היי שורף את העולם לפי שהי' בבחי' מקיף. לא הי' אחד שהי' שומע דא"ח ממגו ונשאר במצבו הקודם?, אבל אחר פטרבורג הי' .בסדר והדרגה בכלי, בריבוי אותיות דהבנה" הי' ,ההשפלה הגדולה להלביש חסידות בשכל" י.

וכשבטל הקטרוג למעלה והסכימו על הדרך החדש, במילא נתבטל המאסר למטה, יצא לחפשי, והותחלה ההנהגה החדשה -- והוא ביום יט כסלו.

ובאשר ,ביום אשר נתגלו אורים גדולים עליונים והשפ'יע בצחצחות, הנה מדי שנה בשנה כה יעשה ביום ההוא, חוזר וניא"ור, הולך ואור"*,

הנה בכל שנה ביום יט כסלו חוזר וניעור וניא'ור, הן למעלה הן למטה, נצחון דרך רבנו הזקן ושיטתו. ובזה מבואר מש"כ בכ"מ% אשר יום זה הוא רייה לחסידות ומסוגל להתחזק ולהתעודד בזה.

ובלשון הרב, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, ליום זה:

גוט יום טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.

(ממכתב ג' כסלו, ה'תשי*ב)

*) נכנסו כאן כו"כ מכתבים בהם מדובר ע"ד תורת החסידות ולימוד החסידות, הפצת המעיינות וכו' (אף שלא נזכר בהם מפורש ע"ד י"ט כסלו). המו"ל.

1) בית רבי ח"א פט"ז. ועייגיכ תורת שלום ע' קעג.

2) כמובן, אינו המסופר בשיחת יט כסלו תרצ"ג (לקוט ב) אות כ,

אף כי גם אז לא היו המאמרים ארוכים (תורת שלום ע' ק)

\ ראה בכל זה תורת שלום ע' לג, ק. שיחת יט' בסלו הנ"ל.

5) לב דוד לחיד"א פכ"ט בארוכה. עייייש,

6) ראה מבוא לקונטרס ומעין עִ' טו, כד. שיחת כ' כסלו תרצ"ב (קוגטרס טז). הקדמה לקונטרס יט כסלו תשילא (קונטרס פז). ועורי 224. יום הבהיר י"ט כסלו, שהוא, כבטוי כ"ק מו"ח אדמו"ר, <ראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות". וידוע ביאור כ"ק אדהז"ק בדיוק הל' ,ראש" ולא ,תחילה" שהראש כולל חיות כל האברים, שכן הוא בהנוגע לתקופת השנה והחודש, ועל דרך זה -- ראש השנה דחסידות ממשיך חיות חסידותי בכל ימות השנה, ויהי רצון אשר ההתעוררות דרה*ש זה תמשיך התעוררות חום ואור במשך כל השנה כולה.

\ . . כותב אודות ההתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, וכיון שנקרא ריה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות. וידוע הדיוק בלשון ראש ולא תחלה, כי ממנו צ"ל נמשך חיות לכל שאר ימות השנה, ובודאי ישתדלו גם בזה וע"ד המבואר שלאחרי החתימה טובה בראש השנה ישנו גם הענין דנידון בכל יום -- כדי להמשיך דבר יום ביומו, יעוין לקו"ת ס"פ קורח בקונטרס ומעין וכו', ומובן שלא אליו בלבד הכוונה בהנ"ל, אלא לכאו"א מאנ"ש ולכולם ביחד, וכבר ידוע פסייד בית דין שלמעלה: בגלל המסירות נפש (של רבינו הזק) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.

(ממכתב י*ב טבת תשט"ז) ( קוו ל

נעם לי לקבל מכתבם, בו כותבים אודות ההתועדות בימי הסגולה וביחוד בחג הגאולה י*ט כסלו, החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, ראש השנה לחסידות, ובודאי מתאים לשמו ראש השנה שנמשך חיות ותוספת כח בהימים הבאים אחרי זה בהנוגע לתורת החסידות הדרכותי" ומנהגיי הנותנים תוספת אור וחיות בחיי האיש הישראלי בימות החול ועאכו"כ

בשבתות וימים טובים.

והשי"ת ימלא משאלות לבבם לטובה, וכלשונם במכתבם. שיהי' ביתד הכנסת זה חבד"י באמת, ממנו יצא אור התורה והחסידות לכל הסביבה.

וגדול זכות הפצת המעינות חוצה, להשפיע רוב טוב גשמי ורוחני לכל

אחד ואחד מהחברים ומתפללים של בית הכנסת והגבאים בראשם. הם ובני ביתם שיחיו.

(ממכתב כ"ו שבט תשמ'ז) 225. . . מ"ש שתמהו עליו בהנוסח של רבותינו הק' בנוגע לי"ט בסלו לכתוב כוח"ט, הרי פלא על בני תורה שיקשו כזה, לאחרי המבואר במשנה תחלת ר"ה אשר ארבעה ראשי שנים הם, ובש"ס שם ובמשנה סוף פ"ח גיטין אשר מונים למלכים אפילו למלכי או"ה, ועאכו"כ למלכי ישראל, ובכל שנה ושנה חוגגים את יום ההכתרה, וכיון שגם זה נקרא בתורתינו, אשר כל עניני' מדויקים בתכלית הדיוק. בשם ראש השנה, הרי מובן שגם ע'ז קאי הביאור בזה, דכמו שהראש כולל כל האיברים כך יום זה כולל, בענין זה כל הימים שאחריו עד תקופת השנה. וכיון שכל דבר ישנו מתחילה רק בכתיבה ואח"כ נחתם, וכמובא בש"ס בכמה מקומות, במילא מובן מזה אפילו ע"פ נגלה הענין דיום י"ט כסלו שהוא ר"ה לחסידים המתנהגים ע'פ תורת החסידות שיצאה אז בנצחון. מובן אשר כ"ז הוא רק ע"פ נגלה (משא"כ. פנימיות תוכן הענינים -- שמבוארים ע"פ פנגימיות התורה), וע"ד לשונו של רבנו הזקן, מהנגלות לנו ולבנינו (באגה"ק סוף סי' כ"ה) להאמין אמונה שלימה -- שנשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר קשרו ואחדו נגלה דתורה ונסתר דתורה להיות תורה אחת ועל פיהם נהגו את עדתם את בניהם ובני בניהם. בודאי שהנהגותיהם מדויקות הן ע"פ נסתר דתורה והן ע"פ נגלה דתורה.

(ממכתב ד' שבס תשט"ו) 226. . בשאלתו ע"ד למוד תורת הדא"ח עם הספרדים (הגדולים או הקטנים) :

הנה בהישיבות ות"ת ,אהלי יוסף יצחק-ליובאוויטש" שפתחנו במארוקו לומדים תניא לקו"ת הקונטרסים וכו' ונראה הצלחה וכניסת רוח חיים בת"ת וקיום המצות שלהם -- כן מספר הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' . . ששאל את פי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בנוגע למדינת גרוזיא וענה לו שילמדו וכן עשו בפועל ויש כבר גדולי גדולין מלימוד ההוא.

ואם בזמן ההוא כך על אחת כמה וכמה עתה שנתקרבנו עשיריות שנים לביאת משיחנו ובמוחש ראינו מכ"ק מו"ח אדמו"ר השתדלות גדולה ורבה בהפצת מעיינות תורת הדא"ח בכמה וכמה אופנים ובכל החוגים שאפשר להגיע - דערגרייכען -- אליהם.

והלואי שתרבה הדעת את הו"י, וייתי מר לגלות טעמי תורה, ומלאה הארץ דעה את הו".

, . . לצערי הכי גדול, אין מגיעות כל שמועות לכאן מפעולות אנ"ש בכרם חב"ד בכלל, ובהפצת המעינות חוצה ביחוד. וכנראה שאפילו ההוראה באצבע מלמעלה בהמאורע דזמן האחרון, לא פעלו בזה כלל וכלל כל תזוזה, וכשרואים בעיני בשר שכאשר איש בשר ודם קורא לגיוס -- נשמעים בלי כל היסוס וספק וממלאים אחרי כן פקודות כל אלו הנמצאים בדרגא אחת למעלה ממקבל הפקודה, אף ששניהם בערך זה לזה, ולפעמים כמה מעלות במקבל הפקודה על נותן הפקודה, אלא שבמקצוע המיוחד יש לנותן הפקודה איזה קדימה, ומובן הלימוד ומוסר השכל שצ"ל מזה -- בהנוגע למלאות פקודת רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, העומדים בינינו ובין ה' אלקינה ומוסרים פקודות מממה"מ הקב"ה ומהעקרים בזה, ואהבת לרעך כמוך, שבמילא -- צריך להחדיר יהדות אמיתית, תורתנו ומצותי' באור וחום חסידותי, ותמורת זה מתעסקים בכל הענינים האפשרים (וחוששני לכל לראש -- בפחדי שוא מה יולד יום מחר, ומה יהי' בעוד שעה ושעתים, שאין מזה כל נפק"מ בהנוגע לפועל שעליו לעשות בהווה. והפחד מורה על החסרון בבטחון ושהאמונה היא בדרך מקיף), ואין איש שם על לב למלא התפקיד הנפשי והפנימי דהפצת המעיינות, שהוא דרישת השעה ביחוד, כיון שנתעורר לב ישראל ונזדעזע ביותר, וכמה חרכים נעשו בהמחיצה המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.

פשוט שח"ו ללמד היפך זכות על מי שהוא, רק שמנסה הנני עוד הפעם ועוד הפעם, אולי בכל זה יתחילו להכיר באמיתית המצב, ומה השעה דורשת 227מאת כל אחד ואחת ואל ישעו בדברי הבל . . ויהי רצון שימצא אותיות המתאימות להסביר את הנ"ל בכל מקום שהשפעתו מגעת. והעיקר שתהי" ההסברה באופן שתביא לפעולות ולא להחלטות ריקניות ולדברים בעלמא, וישתמשו בחלק היפה אשר ההשגחה העליונה העמידתם עליו, לטוב לכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, ויבש"ט הוא וב'"ב שיחיו בטוב הנראה והנגלה.

. . . והנה כבר ידוע, הן בנגלה דאורייתא והן בנסתר דאורייתא גודל ענין תלמוד תורה, אשר אפילו חפצי שמים לא ישוו בה, ועל פי פסק רז"ל (שבת ל'א סוף ע'א) צריך להיות לימוד התורה ביראת שמים דוקא אשר אז יראת ד' היא אוצרו ויש קיום ללימוד התורה הנרמזת בכתוב והי' אמונת עתך גו' חכמה ודעת. וכיון אשר הצליחם השי"ת והעמידם בקרן אורה, היא ישיבת ,תומכי תמימים" שנתיסדה ומתנהלת על ידי צדיקים יס"ע כ"ק אדמו"ר -- מהורש"ב ובנו הוא מו"ח -- זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הרי עליהם לייקר כל רגע ועאכו"כ ימים שבועות וחדשים, להיות בד' אמות שלה, ולשקוד בלימוד תורת הנגלה ותורת הנסתר במסירה ונתינה אמיתית. ובמילא -- כל רעיון המבלבל אפשריות זו, אף שנדמה לכאורה שבא מצד היצר טוב, הרי אין זה אלא מדרכי היצר הרע, אשר אמרו עליו רז"ל שהוא אומן (שבת ק"ח ע"ב) בעבודתו, ובא לכל אחד ואחד בפיתויים כאלו שמקוה שישמעו להסתה שלו ולהשתדלותו להסיר את האדם מהמסלה העולה בית א-ל, וה"ה בנדון שלהם : יחליטו בעצמם בהחלטה אמיתית, אשר ילמדו במסירה ונתינה במקום שם נמצאים עתה, ואל ישמעו לטענות הבאות מצד שמאל. שמסיתם לאמר לכשאפנה אשנה, והרי ידוע דבר משנה (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. ובפרט שכל אחד ואחד מבני ישראל הרי מאמין הוא ומקוה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אשר ההקדמה וההכנה לזה -- אומר מלך המשיח למורנו הבעל שם טוב זצוקללה"ה נבג*מ זי"ע -- שיפוצו מעיינותיו של הבעש'ט -- חוצה, ובמילא עליהם לנצל כל אפשריות בזמן לקלוט תורת הבעש"ט, שנתבארה הדק היטיב בתורת חסידות ח'כמה ב'ינה ד'עת למען יוכלו לעמוד בראש אלו שיזכו לקבל פני משיח צדקנו בקרוב, ולא המדרש עיקר אלא המעשה היינו הלימוד בפועל בשקידה מסירה ונתיגה מתוך יראת שמים טהורה, שזה בא ע"י עבודת התפלה, וניכר ג"כ בקיום המצות בהידור, ואחכה לקבל בשו"ט מהם שמתמידים בלימודם בנגלה ובחסידות ביותר וביותר ומעלין בקדש מזמן לזמן.

228כאשר ברח אדמו"ר הזקן במלחמת נאפאלעאן מליאַדי, אחרי שנסעו כשתי פרסאות, חזר במרוצה להעיר וימהר לבית דירתו, ויצו לבדוק היטב פן נשאר דבר מחפציו, וימצאו שתי פּאַנטאָפל, ויצו לקחתם:

ואך יצא אדמו"ר הזקן מן העיר, בא רץ של חיל נאפאלעאן מעבר השני, וכעבור שעה קלה בא גם נאפאלעאן עצמו, ומיהרו לביתו של אדמו"ר הזקן למצוא משהו מחפציו.

פּאָנְטאָפל הם לבוש להעקב (חלק היותר תחתון שבאדם) וכ"ק אדמו"ר הזקן חס גם על פכִים קטנים, כי להיותו צדיק אשר כל עניניו הם בכל דרכיך דעהו, הרי גם פכים קטנים נוגע, וגם מזה אפשר להיות יניקה ח"ו ללעו"ז.

ממחלוקת הלל ושמאי שנחלקו בג' דברים נשתלשל אצל תלמידים שלא שמשו כל צרכם (בערכם, כי הקטן שבהם לא הניח דבר גדול כו') ומזה נשתלשל למטה יותר, לפי שבהלל ושמאי הרי גם ענינים קטנים נוגע. (דוגמת הנ"ל של הפאנטאָפל).

(ע'יד - ביום ב' לא נאמר כי טוב מצד חלוקת מים עליונים ומים תחתונים. ומזה נשתלשל הגהנם שנברא ביום ב')

כמה שיטות יש בקדושה. אשר כל השיטות הם בקוין מיוחדים. ושיטת החסידות היא בקו האמצעי. קו אחד אין לו קיום ואפשר להיות מזה יניקה ח"וי ולזאת צריך להיות בקו האמצעי. וכידוע בענין ליעקב אשר פדה את אברהם. כי לאברהם, קו אחד, לא הי' קיום בכבשן האש כר, לולא יעקב (קו האמצעי) כמבואר בויק"ר (פל"ו,. ד).

שארי הקוין הם אמת וקו האמצעי הוא אמת לאמיתו. ודוקא מזה לא יש יניקה ונשאר בקיומו.

גם בחסידות גופא יש כמה שיטותי שיטת אהבת ישראל שמצד קו החסד. שיטה בקו הגבורה שמזה קפידות. שיטת חב"ד הוא קו האמצעי. חסידות לא רק במדות כ"א גם במוחיך

במלכות בית דוד צריך אדם להיות שלם, והוא עָ"י קו האמצעי דתורת חסידות חב"ד.

1) הסיפור בפרטיות ראה לקו"ד ע' .די

6) ראה שבת (לא, סע"א): יראת ה? כו' קב חומטין כו'. וברשיי שם: משמות את הפירות כו'. וברמב"ם יסוה'ית, רפיב : והיאך היא הדרך לאהוי"ר בשעה שיתבונן כו' ויראָה מהן חכמתו כו' ומתאוה כו" לידע השם הגדול כו'. -- ועיין הקדמת הרח*ו לשער ההקדמות. ב"ח לטור או"ת סמייז דייה ומיש דאר"י, לקו"ת ויקרא ד"יה ולא תשבית וביאורו, קונטרס עִץ החיים פי"א ואילך. ובכ"מי 229כשיבוא משיח, הנה כל אלו שנתחנכו בשיטה אחת יהיו במחנה אחת. כאשר האב שנתחנך בשיטת חב"ד מחנך את בנו בשיטה אחרת. תהי' חקירֶה, מי ילך למי, שהרי ברא כרעא דאבוה. איצטער קען מען נאַך אַריינכאַפן להכניס את בנן לתו"ת.

אין זֶה ענין של דרוש, כִי אם, כל אלו שלמדו בתו"ת צריכים לתת בניהם ובנותיהם בתו"ת ובמוסדות חב"ד, וכן לאידך גיסא, הבנים והבנות שלמדו בתו"ת ובמוסדות חב"ד, צריכים לקשר את הוריהם למחנה חסידות חב"ד.

אַלע דאַרפן זיך איינשרייבן אין תומכי תמימים. לפעול בגופו ובנפשו (ולא לשכוח גם על) בממונו, שאז הוא שלם ע'יד מ"ש גבי יעקב ויבוא שלם, בגופו בממונו ובתורתו שהיינו בנשמתו, שיבוא שלם ותמים לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש.

בִיה, חמשה עשר בכסלו, ה'תשייג

לאנ"ש ולכל חובבי ומוקירי תורה ומאור שבתורה ה' עליהם יחיו שלום רב וברכה:

לקראת חג הגאולה, גאולתנו ופדות נפשינו, הגני בהצעה, אשר יערכו התועְדויות בש"ק ח"י כסלו, ימי יטדכ כסלו, וה' חנוה -- בכולם, או באחדים מימים אלן, על כל פנים בשנים מהם -- ובהן: התועדות ברבוי מקומות שבמחנם הט', והתועדות ברוב עם -- רוּב בכמות ובאיכות -- במקום אחד מיוחד,

ללמוך המאמר (דש"פ חי תש"ג) דיה בה אמר ה' גו' קרובה ישועתי לבוא (כוּלו או מקצתו עכ"פ) וקטע משיחת שמח"ת ה'תר"ץ בהענין דיפוצו מַעִינְותִיך חוצה הוא כלי לאור גילוי המשיח, במהרה בימינו אמן,

להסביף להמתועדִּים פסק רז"ל בדבר משנה, אשר לא המדרש עיקר אלא המעשה עִיקֶר, בי כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. וכמבואר במאמר הנ"ל ענין שמירה ועשי' אלו, 230ובעת רצון זו, לנקוט בהחלטות בהנוגע לפועל ממש על אתר ולימים הבאים לקראתנו ועל כל ישראל לשלום.

בברכת חג הגאולה, ובלשון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי*ע:

גוט יום טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידים תכתבו ותחתמו

6/3

, . . שלוח בזה הקונטרס לחג גאולתנו ופדות נפשנו, הוא יום י"ט כסלו הבע"ל, והוא לזכות בו את הרבים באופן היותר מתאים.

פשט המנהג, אשר עיקר ההתועדות די"ט כסלו הוא באור ליום כ' כסלו, כי הגאולה מהמאסר היתה בעת תפלת מנחה, שלש שעות אחר זה הי' בדירת מנגד ביסורים נפשיים וכו'.

בכל זה הרי בכמה וכמה מקומות מתועדים גם באור לי"ט כסלו. וברכת חסידים עליהם תבוא.

בכלל שני אופנים בהתועדות: א) לסדרה במקומות רבים בעיר. בכדי שישתתפו גם אנשים כאלו אשר למקום אחר לא היו באים. ב) לאסוף כל המתועדים במקום אחד, אשר אז הנה -- ברוב עם הדרת מלך, ההתועדות תהי' עם הזקנים והגדולים שבחבורה וכו'.

-- ריבוי הכמות, או עילוי האיכות. וידועה השקו*ט מי מהם עדיףי

דוגמא לדבר:

יעוין שבת קכז, א: למעוטי בהילוכא, למעוטי במשוי. מגילה ג, א תוד"ה מבטלין בסופו. אבות פ"ג מט"ו: הכל לפי רוב המעשה. ועיי"ש בפיה"מ. ובאגה"ק סכ"א. ועוד. אף שכמובן אין דומה לגמרי לנדו"ד. ואכ"מ. -- 231והצעתי בזה, אשר בלילה הראשון, אור לי"ט כסלו, יתועדו במקומות שונים. (ויודיעו שם אודות ההתועדות דלמחר). ולמחרתו, אור לכ' כסלו, יתאספו במקום אחד להתועדות.

ומובן, אשר העיקר הוא להתעורר בהחלטות טובות. בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, ולחזק דרכי החסידים באהבת רעים.

(ממכתב ג' כסלו ה'תשי"ב)

₪7

ב"ה זאת חנוכה, ה'תשי"ב

. . . בטח השתתף בהתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו -- יום חג גאולתנו ופדות נפשנו -- ועל פי המבואר במכתבי כ"ק מו''ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זייע בנוגע להתועדות חסידים ובפרט התועדות דחג גאולת אדמו"ר הזקן ונצחון תורת החסידות -- תורת הבעש"ט והרב המגיד -- אשר בני ישראל יצאו ביד רמה, הנה בטח נתעוררו המתועדים בהחלטות טובות בכלל, ובפרט בדבר קביעות עתים לתורה הנגלית וקביעות עתים לתורת החסידות.

וכבר מלתי אמורה, במכתבי, אשר בחוברת י"ט כסלו דהאי שתא שנת ה'תשי"ב, אדות גודל החוב והזכות של כל אחד ואחד מאתנו להשתדל ולהתאמץ בהפצת המעינות חוצה.

מתאים לדברי כיק מו"ח אדמו"ר אודות ההודעה והכתיבה ע"ד התועדות דייט כסלו וכיו"ב, הרי בטח יודיע עד"ז בפרטיות. והעיקר -- תוכן ההחלטות הטובות בהנ"ל. ואשר כבר התחיל בהבאתם לידי פועל.

וביחוד אתענין ע"ד השיעורים ברבים שלומד או משתתף בהם. וידוע כמה הפליגו כ"ק אדמו"ר הזקן וכל נשיאינו הק' במעלת לימוד זת.

232ות"ח מראש על כתבו המפורט בכל הנ"ל. המחכה לבשורות טובות ואין טוב אלא תורה ומאור שבתורה.

9.7

. . . נעם לי לקבל ההודעה . . מהתועדותם בקשר עם יום הסגולה, ובלשון שו"ת מן השמים יום הבשורה, הוא י*ט כסלו. וכבר ידוע מרז"ל אשר אכל בי עשרה שכינתא שריא אף שאינם מדברים דברי תורה (וכמ"ש בעל השמחה באגה"ק סי' כ"ג), ועל אחת כמה וכמה כשמתועדים לזכר הנס בגאולתו, שהיא גאולתנו ופדות נפשנו, אשר בכגון דא אמרו רז"ל, והימים האלה -- כשהם -- נזכרים -- ה"ה -- ונעשים, היינו שמעוררים כל ההמשכות וכמו שהי' בימים ההם בזמן הזה. שלכן, כנ"ל, יום סגולה ועת מיוחדת היא להתעוררות וקיום ההחלטות הטובות שבשלשת הקוים דתורה עבודה וגמילות חסדים ולהמשיכם על כל השנה כולה, והחלטות אלו ה"ה עניני התקשרות עם נשיאנו רבנו הזקן, ובמילא גם הצנורות והכלים לקבלת הברכה וההצלחה במילוי בקשת כאו"א בהמצטרך לו ולב"ב. שבעל השמחה מעורר ר"ר על זה.

והשיית יזכה את כאו"א מאתנו למלאות תפקידו בהפצת המעינות חוצה מתוך בריאות הנכונה, הן בגשמיות והן ברוחניות, והרחבת הדעת.

(ממכתב ח' טבת תשט") 9/7793

בנועם קבלתי ההודעה על דבר ההתועדות הראשונה הנערכת על ידכם - ביום הבהיר, הוא יום י"ט כסלו הבע"לי

וברכתי שלוחה בזה. אשר תהי' בהצלחה, ולהצלחה מתמדת בעבודתכם בשטח החינוך על טהרת הקודש,

אשר הצלחה אמתית בזה ומתמדת -- ענינה הפצת היהדות האמתיתי תורת ה' ומצותי', בחיי היום יומיים של חוגים ההולכים ומתרחבים.

ומגלגלין זכות ליום זכאי -- הוא יום הגאולה, י"ט כסלו -- אשר מההתועדות ביום זה יתוסף בעבודת הסניף שלכם מרץ רב חיות ואור. ותביא הוספה זו להוספה פי כמה בכל עניני חינוך הכשר במשך כל השנה.

233מפורסמת פרשת חג-הגאולה זה בתוככי בני ישראל, וחגיגתה בכל שנה ועתה, כעבור מאה וששים שנה, צריכה להזכיר ולעורר את כל אחד ואחת מאתנו על ההכרח, ובפרט בימינו אלה, לעבוד את ה', על ידי לימוד תורתו הנגלה והפנימית -- החסידות --- לימוד המאחד כל חלקי הנפש הנגלה והפנימי - וקיום מצותיו בחיות והתלהבות,

מיוסדים עַל אהבת השם, אהבת התורה ואהבת כל אחד מישראל. אשר חד הן -

וכמבואר בארוכה בתורת רבנו הזקן,. בעל התניא והשולחן ערוך -- התורה אשר יצאה לאור צדקתה גלוי לעיני כל ביום הי*ט כסלו.

(ממכתב י*ד כסלו ה'תשי*ם)

בעתו קבלתי מכתבו מבשר טוב מההתועדות בבית הכנסת ובית המדרש אשר הוא מהראשים שם, חגיגת יום הבהיר י"ט כסלו ראש השנה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, וידוע הדיוק ראש ולא תחלה שהראש כולל וממשיך חיות לכל האברים, ימות השנה,

הנה יהי רצון שבכל ימות השנה הבאים לטובה ולברכה, יתוסף כח חיות ואור בכל עניני בית הכנסת ובית המדרש, שיהי' מתאים לשמו ביהכ"נ חב"ד התאמה במילואה.

וזכות כל המשתדלים והמתעסקים והעומדים בראש מבוארת בכו"כ מקומות, ומקרא מפורש דבר הכתוב (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ותקותי שכ"א ישתדל שיהי' מתאים גם לרישא דקרא, והמשכילים וגו' -- עַ'י הוספה בלימוד תורת חב"ד, שזהו המשכיל האמיתי, ובודאי שתקוים גַם הבטחת הכתוב שיזהירו כזוהר הרקיע, ופירשו בתקו"ז בתחלתו, אשר זוהר הרקיע איהו כליל כל גוון כו' האי זהר זהרין כמה נשמתין כו' ואילן משכילים דאית בהן שכל לאשתמודעה ברזין דמריהון

וכיון שכל האמור בתורתנו -- ה"ז הוראה בודאי שביכולתו של כל אחד מהם ואין הדבר תלוי אלא ברצון. ולא עוד אלא שברצונם, הנה מסייעין להן מלמעלה בסיוע הכי גדול, שהרי זכות חרבים מסייעתם.

(ממכתב י*ב שבט תשי"ח) 234. . והרי ענין הצער ופיזור הנפש הוא סתירה לכל חיי האדם, באשר הוא אדם. ובלשון חכמינו ז"ל -- אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות וכו וכן לדבר הלכה. והרי כל חיי איש הישראלי עלי אדמות -- תפלה ותורה הם. תפלה -- העלאה מלמטה למעלה, עד לקישור התדבקות והתאחדות עם הבורא; ותורה -- המשכה מעצמותו ומהותו, המשכת הקדושה והטוב למטה, ותכליתן שתהינה בציבור, כמבואר באגה"ק לאדמו"ר הזקן סי' כ"ג. וידוע פירוש הפנימי בזה מאדמו"ר הזקן: תפלה בצבור -- הוא לצבור כל הבירורים ולהעלותם בתפלה (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בקובץ התמים, חוברת ב', ע' מ"). שמזה מובן ג"כ ענין צבור בהנוגע לתורה.

ועל האדם, שהוא שכלי, בודאי לעשות כל עניניו בכוונה ולתכלית חשובה, אסיפת פעולותיו -- המעשה והדבורים והמחשבות שלו וכחות נפשו -- לתכלית נעלה, ז'א העלאתם מלמטה למעלה, ואחרי כן -- להמשיך בהם אור עליון מן השמים עוד יותר מאשר בכח האדם להשיג בכח עצמו.

ובאה תורת החסידות לאחד ו לייחד תורה ותפלה -- ע"י ההוראה שהתפלה באה לאחרי התבוננות בגדולת הוי' באופן דלימוד והשגה בחב"ד שבנפש, דע את אלקי אביך, שאחרי זה התפלה היא כהמשך הכתוב -- ועבדהו בלב שלם. וכן בלימוד התורה מקדימים לזה דחילו ורחימוי אהבת ה' ויראת ז', הבאות כתוצאות מעבודת התפלה, אשר אז התורה מאחדת את האדם הלומד עִם נותן התורה, עד להדרגא שישראל ואורייתא וקובייה כולא חד. ואין לך שמחה גדולה מאשר שמחת ההתאחדות הנברא והבורא, שמחה בכפליים, שמחת הבורא ושמחת הנברא, כמבואר בתניא פ' ל"ג

(ממכתב ח' כסלו ה'תשי"ס) 235. . בפרט אחרי אשר הראני שנמצא הצירוף ,חב"ד" -- חכמה בינה דעת ביחד -- בדברי המורה הגדול הוא הרמב"ם, בספרו משנה תורה, הלי יסודי התורה (פרק ב' הלכה ב6) --

הלכה הפוסקת בהחלט שמוכרח לימוד יסודי התורה בהתבוננות. בחכמה בינה דעת, ולא עוד אלא שנוגע זה לקיום המצוות בפועל, וכדבריו הברורים והגלויים שם: היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו (של השם) בשעה שיתבונן האדם כולי ויראה מהם חכמתו כולי ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול.

וידוע דיוק המוחלטי של הרמבים בדבריו בספרו האמור, ובפרט כשהמדובר ביסודי התורה. שמזה מובן שלשונו ,היאך היא הדרך" שוללת האפשריות לבוא לאהבת ה' ויראתו בדרך אחרת. והקדים לזה (הרמב"ם) אשר האהבה והיראה הן מצוות מן התורה וכביאור הפירוש על אתר שם הן גם היסודות לקיום המצוות.

(ממכתב ו' מרחשון, ה'תשכ"ה)

בברכה ופ"ש כל אלו המוטלים עליו לעורר את פנימיותם ולהאירם באור תורת הדא"ח (חב"ד) מדות חסידות (חג"ת) בפועל טוב (נהיי"ם)...

. . ותקותי שמסיבה זו תגלה גם כן הערכה והערצה למהותה של החסידות, עומק ויוקר תורתה ואורח חיי' בפרט, שהרי עיקר תורת החסידות והדגשתה הוא ה,בכן", הבא לידי ביטוי באורח חיים מתאימים למסקנותי' ותכליתן -- לעשות לו יתברך דירה בתחתונים דוקא, וכהדגשת בעל התניא שהכוונה לעולם הזה הגשמי והחומרי ממש, שאין תחתון למטה ממנו, הנקרא עולם העשי', שלכן גם תיקונו הוא על ידי מעשה, וכדבר חכמינו ז'ל המעשה הוא העיקר וגדול לימוד שמביא לידי מעשה. אלא שבימינו אלו בפרט -- הצורך בהדגשה זו אין די באר, וכמו שהאריך אדמו"ר הזקן בספר התניא בפרק ל"ו ול"ז.

ויש לציין במיוחד -- שאגרת הקדש (נדפסה בחלק אגה"ק של ס' התניא, סימן כ', מתחיל איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד), שרבינו הזקן כתב אותה .בימים שלפני הסתלקותו בכפר פיענא" (לשון נכדו וממלא מקומי -- אדמו"ר הצמח צדק) (בלשון אחד מגדולי תלמידיו של רבינו הזקן הר"א מסטראשעלי ,שכתב קודם גניזותו ג"ע באור החיים") -- נקודתה לבאר גודל מעלת המצוות מעשיות אשר הן תכלית ירידת הנשמות לעולם הזה הגשמי.

236ויהי רצון אשר כ' יראה פרי טוב בעמלו האמור, זאת אומרת, שהקריאה והעיון בספריו יפעלו על הקוראים פעולה ניכרת במוח, ומחב"ד שבמוח -- לרגש ומדות שבלב, אשר לבא פליג לכל שייפין, שכל האברים יתנהגו באופן, בסגנון חכמינו זיל הנ"ל, להיות דירה לו יתברך, לעשות רצונו וחפצו בלבב שלם, ועל ידי . . יבואו לחצוב להם בורות אשר יכילו ה,מים", הבאים ממקור מים חיים. וזכות הרבים תלוי בו.

(ממכתב ט' מרחשון ה'תשכ"ב)

בנועם נודעתי ממכתב אביו הרה"ח וכו' אשר לומד תורה הוא ויש לו חשק ללמוד ולשגשג בתורה ובטח יחזיק במעזו זה ג'כ מעוזו של הקב"ה וכדרז"ל סנהדרין (צט, ב) עַה"פ יחזק במעוזי יעשה שלום לי שהכתוב מדבר בהעוסק בתורה לשמה. וכמבואר באריכות בתניא ובתורת החסידות בכלל איך שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב'ה, ומכיון שהוא וחכמתו אחד, הרי ע"י התורה ולימוד התורה מתקיים היעוד ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.

אבל דא עקא שבחטא עץ הדעת המשיכו אז מיתה בעולם וכמאמר הבחיי התנוק משעה שנולד מתחיל להתיבש היינו שבה בשעה שמתחיל חיי התינוק הרי מתחיל ג"כ מיתת התנוק וזהו ג"כ פי' הפסוק ביום אכלך ממנו מות תמות.

עד כאן בגשמיות.

וכיון שקוב'"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא הרי כל ענין שנמצא בעולם צריך להיות לו מקור בתורה (אשר בזה מובנת שאלת רז"ל בחולין דקל"ט ע"ב -- המן מן התורה מנין היינו שבפשיטות מובן שאי אפשר שיהי' ענין בעולם אם אין לו מקור בתורה).

ועד"ז פעל ג"כ חטא עה"ד (ואח"כ חטא העגל שכידוע הרי ישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן והי' חרות מזה ואח"כ בחטא העגל חזרה, הנה פעלו) ענין השכחה בתורה וכמבואר במסכת ערובין (נד, א) שלולא חטא העגל לא נשתכחה תורה מישראל.

אשר ענין השכחה ברוחניות הוא ענין המיתת.

וכמו שבגשמיות הנה ענין המיתה במילואה הוא רק לאחר שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אבל מפני מה בא ענין המיתה במילואה אז, מפני שמתחיל תיכף בעת היולד התינוק וכמיש הבחיי הנ"ל.

הנה כן הוא בלימוד התורה שאיך אפשר שתהי' שכחה גמורה לאח"ז הוא מפני שבתחלת הלמוד לא הי' הלמוד כדבעי והוא ע"ד מרז*ל עירובין (נד, א) אם ערוכה בכל רמ"ח אברים הרי משתמרת ועיין תניא רפל"ז שזהו 237באופן לימוד התורה. ובתורה גופא הרי ישנם שני חלקים אשר בזוה"ק נקראים גופא דאורייתא (ובלשון רז"ל במשנה הן הן גופי תורה) ונשמה דאורייתא אשר זהו נסתר התורה.

מובן שזה שיש לו עסק רק עם גוף האדם, הרי הוא ג"כ יש לו קישור עם האדם, בכ"ז בכדי שיהי' הקישור מלא חיות ויהי' לו חשק לזה ויתן פריו הטוב -- צריך לדעת מבנה הגוף וכל פרטיו ועניניו ומוכרח הדבר שיתבונן במציאות ומהות נשמת האדם. עניני' ופרטי' ואז יוכל לכוון היטב בכל הנוגע לגוף האדם.

וככל הדברים האלה כן הוא גם בנמשל :

היו ימים מקדם ורוב בני ישראל היו בריאים בתורה ומצוות. וכיון שהתורה על הרוב תדבר, וכהכלל אשר כלל הרמב'ם, הרי כמו גוף הבריא מוכרחים הי' כל בנ"י לאכו"ש, היינו לימוד נגלה דתורה ופשטי התורה. ורק אלו אשר עסק להם עם האברים הפנימיים של הקומה שלימה של עם ישראל ובפרט עם הלב והמוח, התעסקו ג"כ בפנימיות התורה.

אבל כעבור זמן רב ומפני חטאינו גלינו מארצנו, ובעולם גופא נתרבה החושך יותר ויותר אשר נתמעטו הלבבות ונתבלבלו המוחות וכלשון הנביא מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, אי אפשר להסתפק באכו"ש גרידא, כי אם צריך למצוא גם סממני רפואה, וכפי גדל החשך כן גדלה גם הסכנה -- סכנת החולה -- וההכרח לסממני רפואה הולך וגדול. והעיקר בהם לחזק ולעורר את החיות שבנשמה, הפנימיות דנשמת ישראל. אשר אז יוכלו להחזיק מעמד מבלי להבט על הנסיונות, ההעלמות וההסתרים. וכיון שהתורה על הרוב תדבר כנ'יל, גדול ההכרח על כולנו ללמוד פנימיות התורה, תורת החסידות, ושהיא המביאה רפואה לעולם, וכמבואר בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ב"מ

המורם מכל הנ"ל הוא כדרז"ל (שבת לא, א) עה"פ והי' אמונת עתיך וכו' יראת ד' היא אוצרו, שאף מי שלמד כל הששה סדרים שבתורה ואפילו הכי, אם יראת ד' היא אוצרו אין, אי לא לא. ומסיים שם שמוטב שלא ילמוד אם אין יראת ה' גו' וזהו האמור על אותו הזמן והמקום אשר אפשר הי' להגיע לתורה בלי יגיעה יתירה, ואפי' בלא השתדלות וכו' ומכ"ש בימינו אלה, אשר רואים אנו במוחש אשר בעת שעוסקים בתורת החסידות, פנימיות התורה, הנה ברוב היותר גדול נשארים יראי ה' משא"כ אלו מבני הנוער האומרים אין לי אלא תורה הרי ברובם מקויים בהם ח"ו מאמר רז"ל ביבמות דק"ט עב כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו.

והנה כל הנ"ל הוא בכל בנ"י.

ועאכו"כ שאלו שזכו שאבותיהם הם חסידים, היינו בסביבה כזו שיודעים ב"ה ע"ד תורת החסידות, וההנהגה בדרכי החסידים, ה"ז הוראה באצבע 238מלמעלה שה' העמידו על חלק הטוב מבלי יגיעתו בזה, כי בא לו בתולדתו ואומר לו זה בחור לך, ולך והתעסק בתורת החסידות, ומובן מעצמו שאז הצלחתו בזה הוא באופן אחר לגמרי ולא עוד אלא שזה נותן חיות ג"כ בלימוד הנגלה. שיהי' לו לימוד הנגלה דתורה בלא העלמות והסתרים, בלבולים וקושיות והעיקר שיהי' לימוד בחיות פנימיות ובמילא יקויים בו ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.

אתענין לדעת מהו לימודו בתורת החסידות, אשר בטח הולך בזה ומוסיף, וכפסק חז"ל אשר לכמה דעות הוא דאורייתא. מעלין בקדש ולא מורידין.

המחכה לבשו"ט ואין טוב אלא תורה ומאור שבתורה; ואחתום בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים. (ממכתב י"א תמוז תשי*א)

במענה על מכתבו מיו*ד אלול, בו כותב על אופן לימודו עד עתה וקיום המצות שלו, והחששות שיש לו בעסק לימוד תורת החסידות.

והנה אין לחשוש כלל וכלל, כי אין זה לימוד תורת הקבלה. אלא לימוד תורת החסידות. אף שלפעמים נזכרים ענינים מתורת הקבלה, אבל הביאור שלהם ע"פ תורת החסידות שולל מקום לחששות האמורות במכתבו. והי' מהמוכרח שילמוד את הקונטרס עץ החיים וקונטרס ומעין -- מכ"ק אדמו"יר מהורש"ב -- והמבוא לקונטרס עץ החיים מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר אז יראה עד כמה החששות שלו אין להם כל יסוד, ואינם אלא עצת חיצר למנוע ממנו ידיעה בחלק גדול מתוה"ק. אשר דוקא דורנו זה דעקבתא דמשיחא זכה שיתגלה חלק זה לרבים. ואם בהשגחה פרטית זכה גם הוא שיוודע לו אודות זה צריך לתפוס בהזדמנות זו בכל רמ'ח אבריו ושס"ה גידיו, מבלי להכנס בשקו"ט עם היצה"ר שלו, המעורר אצלו חששות הנ"ל. ואם מעט אור דוחה הרבה חשך, הרי עאכו"כ הרבה אור. ואין להקשות מה הי' בדורות הראשונים קודם שנתגלתה תורת החסידות, כי קושיא זו דומה להיש מקשים מה הי' בזמן המשנה קודם שהיתה הגמרא. ובזמן הגמרא קודם שהיו ספרי הראשונים וכו' והאריכות בזה אך למותר, ויעיין בקונטרס עץ החיים הנ"ל וינעם לו וירווח לו והשי"ת יצליחו להוסיף אומץ בתורת הנגלה

ובתורת החסידות גם יחד ובהצלחה. (ממכתב ט"ז אלול תשי"ג)

₪7

במענה על מכתבו מכ"ד אייר, בו כותב אשר התחיל לעיין בספר התניא הק' והתפעל מזה ועז רצונו לדעת וללמוד עוד חסידות ליובאוויטש, והנה כבר ידוע פסק המשנה בהמעלות שהתורה (כל חלק ממנה) נקנית 239בהם, דבוק חברים. ולכן מהנכון שיתקשר עם אנ"ש אשר בסביבתו, אנשי חב"ד, ובודאי יוכל למצוא חברים ללימוד זה, והרי אין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט אם -- כלשונו -- עז הוא. אלא שגם בתורת החסידות, כמו בכל שאר חלקי התורה תורתנו הק' -- נאמרו הוראת רז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין, לא המדרש עיקר אלא המעשה -- הינו גם הליכה בהדרכותי' ומנהגי'. אלא שהסדר גם בזה הוא -- הלימוד, שמביא לידי מעשה. ובשאלתו מדוע צריכים ללמוד דוקא בתורת חב"ד, הנה צריך הענין ביאור ארוך שקשה להעלותו על הכתב, ובפרט בלי ידיעה מוקדמת אודות ידיעותיו בשיטה זו, והנקודה היסודית בזה היא -- בדוגמת המענה על השאלה מדוע צריכים ללמד גם גמרא ולא משנה או תורה שבכתב בלבד, שהמענה על השאלה הזו פשוט, שלימוד הגמרא הוא מוסיף ומבאר ומגלה את הטמון ומרומז במשנה ותורה שבכתב, והוא הדבר בהנוגע לתורת חב"ר -- המבארת ומסברת, ובמילא מגלה. הטמון והמרומז בתורת הבעש"ט ותלמידיו, ובפנימיות התורה בכלל, ואם בשנים מלפנים הי' לימוד פנימיות התורה שייך (מכמה טעמים) רק ליחידי סגולה הנה בדורנו זה מצוה לגלות חלק תורה זה, וגם הכרח, וכמבואר באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ז מהאריז"ל (ועיין בארוכה בהקדמות תלמידו הרח"ו בשער ההקדמות) ומבואר בארוכה יותר בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר -- אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר -- זצוקללה'ה נבג"מ זי"ע. בפרט לאברכים חובשי בית המדרש, ויהי רצון שרצונו הנ"ל יתגבר על ההעלמות והסתרים ויפעול פעולת -- שיזכה להתקשר באילנא דחיי, וכמבואר באגרת הקדש שם מיוסד על מאמר

במענה על מכתבו בו כותב שיש לו שיעור בדא"ח בכל לילה, אבל אינו מודיע הפרטים בזה. זא. מה לומד ואורך זמן הלימוד וכמה זמן יש לו כבר שיעור זה, אשר בהנ"ל, כמובן, תלוי' מדת ידיעת הענין אותו לומדים ושבזה תלוי' ג'כ פרטיות המענה על השאלה שלו במכתבו זה, ובפרט שאין זה דרך ללמוד תורה, איזה חלק שיהי' ממנה, להתחיל בקושיות טרם שרוכשים ידיעה מספיקה בענין עליו מקשים.

וכיון שאמרו רז'ל לדון את כאו"א לכף זכות, תקותי שכוונתו רק לטובה. ובמענה לשאלתו:

מהו הענין שמשתדלים ללמוד חסידות חב"ד, ולמה לא מספיק ללמוד חסידות פולין, והרי כולם ממעין אחד שתו -- הוא הבעש"ט והרב המגיד ממעזריטש.

ונקודת המענה בזה היא, כדוגמת המענה לשאלה -- מהו ההכרח ללמוד גם הגמרא נוסף על לימוד המשנה, והרי, כיון שרובה פירוש המשנה, 240יש להסתפק בלימוד המשנה, והרי כולם ממעין א' שתו וכו', שעד"ז הוא גם החילוק בהנ"ל -- שבתורת תלמידי הבעש"ט וכו' באו הענינים נקודות נקודות, והלומדם בכח עצמו, אפילו אם ירצה להסבירם באריכות הביאורים, לאו כל מוחא סביל דא לכוון הפירוש לאמיתתו, ובאה חסידות חב"ד ששמה מורה על מטרתה להבין ולהסביר הענינים שבאו במשנה דתורת החסידות, וכמו שבגמרא נתוספו כמה ענינים ע"י הביאור והשקו"ט, שענינים אלו היו רק ברמז במשנה ולא עוד אלא שגם נתחדשו ענינים בגמרא, וע"פ מרז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש -- עד"ז הוא גם בהנ"ל, ופשיטא שבתורת חב"ד נעתקה ג"כ המשנה תורת הבעש"ט, ז.א. שבאה בה המשנה וגם ההסברה, ויש בכלל מאתים מנה. מובן ופשוט שבהנ"ל אין ח"ו כל פגיעה, אפילו דקה מן הדקה ח"ו ורק הוראה וכנראה גם במוחש, אשר מוכרחת ההוספה דלימוד הגמרא נוסף על לימוד המשנה, ועד"ז מוכרחת בימינו אלה ההוספה דלימוד חב*ד נוסף על לימוד המשנה דחסידות וק"ל. ועייג"כ המשל שאמר הרשב"ץ. וביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (התמים ח"ב ע' נו ואילך).

(ממכתב ה' אד"ר תשי"ז)

9.75

והנה בודאי גם להמקשה פשוט, דכוונת האומר היא על חסידי חב"ד -- שסדר עבודתם להשכיל ולהתבונן כו' (ועי"ז באים לאהוי*ר), שנתוסף בהם חיזוק וחיות ע"י פרסום אגה"ק זו, וזהו <חב"ד ב"ה לעבט". ובאמירתו חג*ת נתכוון לחסידי פולין, שסדר עבודתם באמונת צדיקים (ואשר הצדיק ישפיע בהם) ואהוי"ר. וכנראה קושיתו היא על ביטוי הלשון לבד.

אבל באמת הנה כבר מצינו עד"ז שאמרז"ל (זח"ג קיג, א) ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, וממש כלי הנ*ל במבוא, אבל בנוגע לספירות, הוא גם בגליא דתורה בברכות (לב, א) חי אני כו' שא*ל הקב"ה למשה משה החייתני בדבריך, וכבר האריכו עד"ז בספרים (והובאו כמה מרז"ל בזה) בביאור הענין דעבודה צורך גבוה (עבוה"ק בהקדמה ותחלת חלק העבודה. של"ה בהקדמה דרוש שער הגדול ועוד).

והענין -- בקיצור -- מבואר בדא"ח ע"פ הקדמת מהרנ"ש לפע"ח וז"ל (בהנוגע לכאן): דיש בספירות בחי' עצמם -- ולא תחסר ולא תעדיף איש איש במדרי' ועבודתו, מן הכתר העליון עד סוף כל המדריגות, ובענין זה אין להם חלק בתחתונים כלל אם יטיבו או יריעו שהחוק הקבוע לא יושבת, אמנם ע"י עבודת התחתונים יוסיפו אור מלמע' ויזדככו זיכוך רב. ותהי' ההוספה הזאת 241מרובה על העיקר כו' עד שלא יחשוב קצבתם הקצובה אליהם בערך התוספת ההיא (עיין לקו"ת שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתעדל"ע).

והנה מבואר בכ"מ אשר יש מצות תלויין ברישא דמלכא ומנהון בגופא ומנהון בידוי כו' (זח"ב פה, ב. ת"ז תי' ע' דף קל, א ועוד) ונשמשתמש בשכלו שבנפשו להשכלה והבנה בתורה זהו תלוי במוחין דלעילא.

וכנרמז ג"כ בגליא שבתורה דאמרז"ל (תדב'"א ח"א פי'ח) כל ת'ח שיושב ועוסק בתורה ושונה הקב"ה יושב כנגדו קורא ושונה עמו

וכן כשמעורר אהוי"ר בנפשו או שעושה חסד כו' תלוי בחג"ת עילאין, לענין התוספת אור וכנ"ל,

וזהו לשון חסידים המסופר במבוא כנ"ל, דאם אינם נביאים בני נביאים

לעבט, למטה באדם הלומד, ועי"ז ממשיך אוא"ס הסוכ"ע אור וחיות בחב"ד

דלמעלה (לקו"ת שה"ש ד"ה לסוסתי -- השני) וע"י העבודה בחגית שבנפשו ממשיך ג"כ למעלה בחג"ת תוספת אור . ..

(ממכתב יו*ד כסלו תשי"ד)

₪/75

במ"ש ע"ד חיזוק בחסידות. יעוין כתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות המדובר רבות בהנ"ל. וביחוד קונטרס לימוד החסידות וק' תורת החסידות. ועיקר החיזוק הוא -- ע"פ דבר המשנה שהמעשה הוא העיקר, ובכגון דא הכוונה -- ללמוד בשופי ובפועל ממש, שלא יעבור יום בלי לימוד תורה זו, וביום הש"ק בהוספה.

בודאי יודע משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים ושומר עליהם, אשר כ"פ שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר ששוים הם לכל נפש וסגולה

געם לי לקרות במכתבו שלומד בצורה קבועה בתורת חב"ד. ובודאי

ידוע לו פתגם רבנו הזקן, שהקביעות צ"ל בזמן וגם בנפש והוא העיקר.

וכבר ידוע -- דקבוע לא בטל. וכיון דכל יומא ויומא עביד עבידתי', והרי

ברכת התורה מברכים בכל יום מחדש ובנוסח נותן התורה לשון הווה, הרי גם הקביעות בלימוד תורת החסידות צ"ל בכל יום.

(ממכתב כ"א שבט, תשט"ז) 242במענה על מכתבו מלפני חג השבועות בו כותב אשר גודל בין חסידים וזיכהו השי"ת והצליחו להכיר בהכרח הדעת את הוי' וכו' ושואל להורותו דרך בה ילך בלימוד תורת החסידות, בעבודת התפלה וכו' ומה היא הדרכה הנדרשת וכו', הנה מובן שאופן הלמוד, ובפרט העבודה שבלב -- אין זה שוה לכל נפש, אף שכאו"א מחויב בהם, כי הם מצות השם ומהמצות התמידיות בכל זמן ובכל מקום וכו', וכמבואר ע"פ הקדמת ספר החנוך, כי אופן הלימוד והעבודה -- תלוי בתכונות הנפש וכשרונותי'. ולכן מה טוב שיפגש עם זקני אנ"ש הנמצאים בסביבתו, והעיקר עם המשפיע דתורת החסידות, ועמהם יתייעץ והשי"ת יתן להם הרעיון הנכון, שגם האופן יהי" טוב לפניו בכל הפרטים, אבל הכנה אחת יסודית דרושה לכאו"א, והיא אשר כמו שמובן ופשוט אשר קבלת התורה בכללותה -- אפשרית רק ע'"י הקדמת נעשה לנשמע, וכמבואר בסוגית דקבלת התורה (שבת פ"ו ואילך), ולא עוד אלא אנן סגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם, הנך כו' כתיב בהו וכו" (שם פ"ח סוף ע"א) הנה עד"ז ממש הוא בכל חלקי התורה ועאכו"כ לימוד פנימיות התורה הנקראת בזהר הק' נשמתא דאורייתא, כיון שיצרו הרע של האדם נלחם נגד לימוד זה ביתר שאת ויתר עזי ועיין בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע. אבל לאידך גיסא -- הנה ניתן לכל אחד ואחד היכולת והכח להתגבר עליו. והקב"ה עוזרו, ובפרט בדורנו דור יתום זה -- אשר מצוה והכרח מוחלט ללמד חלק תורה זה ולפרסמו והשי"ת יצליחו בכל הנ"ל.

בטח למותר לעוררו על הזהירות בטבילת עזרא, ושישמור שלשת השיעזרים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זייע -- בחומש תהלים ותניא הידועים. (ממכתב י*ג סיון תשט"ו) 6.73

, . . בנוגע לשאלתו בענין לימוד החסידות -- א"א לי להאריך בלי ידעי יותר פרטים ע"ד מצב כשרונות התלמידים וסגולות המשפיעים וכו' אבל שתי נקודות כלליות בלימוד תורת הדא"ח שלפי דעתי צריך להיות בכל ישיבות ליובאוויטש, והן: א) צריך להכין את התלמידים באופן שבמשך ומן לא ארוך יוכל כל אחד לחזור מאמרי דא'ח באופן שיפעול על השומעים, וגם על אלו שאינם משכילים בתורת הדא"ח ב) ידיעה יותר רחבה בתורת הדא"ח, ולדאבוני ענין השני מורגש בו חסרון גדול ביותר. אפילו בתלמידים שלמדו כמה שנים את תורת הדא"ח וכמה ענינים יודעים הם לעומקם, אבל מספר ענינים שיודעים קטן הוא במאד מאד, ואי איישיר חילי הייתי מנהיג בכל מקום ומקום לימוד תורת הדא"ח לא רק לעיוני אלא שיעור מיוחד למיגרס (אף שבכלל מאָנט חב"ד פנימיות) פשוט וויסען ענינים.

(ממכתב ז' דחנוכה ה'תשי"א)

--% 243. . . סדר למתחילים בלימוד ספר התניא, הנה אף שלא שמעתי בזה הוראה ברורה, אבל נראה לי וכן אני עונה לשואל, להתחיל באגה"ת, אחרי כן שער היחוד, ואחרי כן חלק א', ואגה"ק לבסוף. כמובן הדברים אמורים למתחילים, אבל לאחרי שלמדו פעם ושתים, הרי מכאן ואילך לומד על הסדר וכדמוכח ג"כ מהמורה שיעור הנדפס שנסדר ע"י כ"ק מו'ח אדמו"ר, וגם פשוט הוא, שהרי כן נקראים החלקים: א, ב, וכו

ולהעיר מספורי חסידים אשר מתחילה היתה סברה ששער היחוד והאמונה יבוא לפני הספר של בינונים. ומביאים ראי' ע"ז מהלשון בהקדמת שער היחוד ,כמו שיתבאר" והדברים נתבארן בספר של בינונים.

לפלא שאינו מזכיר דבר ע"ד השתדלותו בהפצת מעינות דא'ח (עד שיגיעו גם) חוצה, וכדומה לי שכתבתי לו כַבָר כ"פ -- שדרישת והכרח השעה היא, וכמבואר בכתבי האריז"ל וביחוד לתלמידו המובָהק הרח"ו בשער ההקדמות

דברים מבהילים ונפלאים. (ממכתב כ"ד ניסן תשי"ח)

... דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ באגרתו* על דבר חובת כל בני ישראל בלימוד תורת החסידות אין נזקקים לביאור נוסף. מובנת ג"כ שייכות ההתעוררות ללימוד דא'"ח ליום יט כסלו, בבאשר יום זה הוא ראש השנה לחסידות י, והוא ,מסוגְֶל להתחזק ולההתעודד בלימוד התורה הנגלית ודא"ח, להתמסר לעבודת התפלה ולהתעורר לבירור וזיכוך המדות שעפ"י חסידות ואהבת רעים עד בלי גבול":.

*) נדפס בסה"מ תש"י ע' 94 ובְסה"מ תשי"א ע' 136. המו"ל.

1) ראה עד"ז מבוא לקונטרס ומעין ע' 15 -- 18/ 24 -- 26,

2) מכתב כ"ק מו"ח אַדמו"ר הכ"מ בקוגטרף י"ט כסלו תש"ח (קונטרס גב).

3) לשון מענה המשיח אז יבוא -- הובא מהבעש"ט באגרתו הידועה ע"ד עליית הנשמה שלו ברְאש השנה שנת תק"ז נדפסה : בסוף הס' בן פורת יוסף ; בס' המכתבים מהבעש*ט ז"ל ותלמידין (לבוב, תרפ"ג. וכותב המו"ל שהעתיקה מן המכתב -- כת"י חתנו של הבעש"ט הרה"ץ וכו' ר' יחיאל -- החתום בעצם כי"ק של הבעש"ט). בס' גנזי נסתרות (ירות"ו תרפ"ד) חָ"א סימך סה. בס' בעש"ט (לודז, תרח"ץ) פ' נה הגהה 2 - ותלֶק ממנה בתחלת ס' כתר שם טוב. וס' לקוטי אמרים להה"מ ממעזריטש.

244על שאלת הבעש"ט מתי יבוא -- דייק המשיח בתשובתו בהביאו לשון הכתוב (משלי ה, טז): כאשר ,יפוצו מעינותיך חוצה". ידוע אשר מי מעין אין למעלה.-מהם, ובכל מקום שבאים, אף אם למרחוק הוא, דין מעין להם, ובלבד שלא יופסק החיבור שלהם ההתקשרות עם מקורם. כי מי מעין שהפסיקום שוב אין להם דין מעין

וככל הדברים האלו דורשים מאת כל אחד ואחד מאתנו: א) להפיץ ב) המעינות ג) גם חוצה. ואי אפשר לכל זה אלא ע"י התקשרות שאינה פוסקת עם המקור, התקשרות הולכת ומתחזקת עם הנשיא הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ מקור הפצת מעינות אלו בכל קצוי תבל.

ועינינו תחזינה בקיום הבטחת משיח צדקנו אשר אז ,יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה" ויגאלנו בגאולה האמתית והשלימה.

(ממכתב ר"ח כסלו ה'תשי"א)

4 שיחת יט כסלו תרס"ח (תורת שלום ע' 98) והועתק כאן בקיצור לשון. עיי"ש.

6 כן היא הכרעת כ"ק אדמור ה,צמה צדק" (שו"ת יו"ד סימן קסד ס"ב, וראה ג"כ צ"צ שער המילואים ח"ג למקואות פיה מו), וכדעת תוד"ה שמא ככורות (נה, ב), פיה"מ להרמב"ם, הראב"ד, הרשב"א, הריב"ש (הובא בד"מ), פרישה ועחד ,וכפשט המשנה והפוסקים* (ש"ך ליו"ד סר*א סק"ל).

והנה דעת הטור והשו"ע (שמעתיק לשון הטור) צ"ע בזה (כך כותב הב"י ביו"ד סר'"א), שיטת המהרי"ק (הובאה בב"י) דאם עדיין לא נחו מזחילתן גם בנפסקו ממקורן דין מעין להם -- (ויש לומר חגם לשיטה זו הוא רק לטהר בזוחלין, אבל לא לזבים או אפילו לסהר בכל שהוא -- ראה ש"ך טר"א סק"כ) -- וראה שו"ת חת"ס חיו*ד סר"ט.

אבל גם לדיעות אלו, ביון שנפסקו ממקורם אין ביכולתם להמשיך דין מעין על בריכת מים. ואכ"מ,

>

במענה על מכתבו מי"ז אייר. בו שואל הכוונה במה שכתבתי* שגם נקודה הראשונה שמחוץ למעיין ה*ז בכלל חוצה,

הנה מעצם התואר נגלה דאורייתא ונסתר דאורייתא, גופא דאורייתא ונשמתא דאורייתא מובן. שבכל ענין ופרטי ענינים ישנם שני הדברים גם יחד, הן גליא והן סתים וכיון שע"פ נגלה נקודה הראשונה שמחוץ למעיין אין זה המעיין עצמו הרי גם בפנימיות הדברים ורוחניותם מוכרח שכן הוא, ויעויין רשימות תהלים להצ"צ קיח. יט סק"ח. ובהנוגע לפועל -- שאפילו אנ"ש וזקני

*) נדפס לעיל ע' 191. המו"ל.

245אנ"ש באמת עליהם לדעת שלימוד מאמר דאיח או עבודת התפלה עצמה -- שזהו המעיין עצמו -- אין זה ערובה (באַוואַרעַניש) שלהם על אחר זה, וצריכים זהירות להמשכת ההתעוררות דהתפלה והלימוד על הרגע שלאחר זה. ואפילו אם הענין דרגע זה קשור עם עבודת התפלה ולימוד המאמר, וכגון באמירת תהלים שאחר התפלה או בלימוד השיעור שלאחר התפלה, וכמו שבנגלה צריך להזהר שלא יופסק החיבור בין המעין והשוקת שבצדו וכמבואר במשנה בש"ס ופוסקים.

במ"ש בהענין שלא זכה ח"וה אם שייך זה בלומד תורה ברבים כו הרי ידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג'ימ זי"ע (נדפס גם בקונטרס) שממנו מובן שגם בלימוד ברבים שייך זה, אבל מזה גופא שסיפור זה לא נתפרסם אלא פעם אחת, ועד אז לא נודע אודותו וגם אחרי זה,

מובן שברובא דרובא החשש הנ"ל הוא עצת היצר ותחבולותיו לבטל את האדם מהשתתפותו בתורה בלימוד ברבים שזכות הרבים מסייעתם, שכשרואה שאין לו עצה אחרת בא בערמומיות שע"פ יראת שמים אין כדאי

הענין וכו', ואזלינן בתר רובא. (ממכתב כ"א סיון תשט"ו)

. . . מוסג"פ הקונטרס לי"ט כסלו הבע"ל * שזה עתה הו"ל. ובל"ס למותר להעירו לעיין ולדייק במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט'א אשר בראש הקונטרס ובסופו.

ובמילא למותר לעורר ע"ד הנחיצות לזכות בקונטרס זה את הרבים. ומש"כ במכתב הראשון הנ"ל ואדרבה **, י"ל:

א) מצד המטה: זקוקים עתה לאור גדול והתפשטות יותר, מפני הירידה באיכות (כי אכשור דרי -- בתמי' -- ואם הראשונים כמלאכים, אנו כו') ובכמות (ע"י המאורעות דזמן האחרון נתמעט ביותר מספר אחב"י בכלל ובפרט).

ב) מצד למעלה: בכלל, בכל שנה ושנה נמשך אור חדש עליון מבחיי עליונה יותר שלא הי' מאיר עדיין מעולם (יעויין אגה"ק ס' יד) ובמילא צריכים להרבות ג"כ הכלים לאור זה. בפרט, הולך ומתקרב זמן דבעתה אחישנה, ביאת וגילוי המשיח, אשר הכלי לזה הוא אור החסידות (שיחת שמח"ת תר"ץ בארוכה).

246והתנאי לזה הוא יפוצו מעינותיך חוצה. ובמילא צ"ל ההתפשטות ג"כ במקום שהי' חוצה ע"ע, והגדלת הכלי, בכל מקום. לאור המשיחי

ויה"ר שימלאו כל הברכות שבמכתבים הנ"ל במילואן בב"א.

₪7

. . וכמו אשר פדה בשלום נפש בעל השמחה הוא רבנו הזקן -- מפני כִי ברבים היו עמדו, בשביל י רבים, שהטיב לרבים --

כן נזכה לקבלת וקליטת פָּדי' וגאולֶה זו בפנימיותנו. ע"י עבודה בטוב הכפול * -- טוב לשמים וטוב לבריות -- וביחוד ע"י הפצת המעינות. מעינות החסידות, חוצה,

בי עֶ"י הרבצת תורה בכלל והרבצת תורת החסידות בפרט, אשר עי"ז אתהפכא חשוכא לנהוראי

הרי כמו שפדה בשלום נפש דוד מלך ישראל כי ברבים, גם אנשי אבשלום י, היו עמדו --

הנה גם כאו"א יפדה נפשו בשלום, ע"י כי ברבים. המלאכים המשמרים * את האדם, יצר הטוםבם* ויצהיר יהיו עמדוי

כי עִ"י הנ"ל מגביר יצַה"ט על יצה"ך וממתיק הגבורות. ואז גם יצהייר חוזר ונעשה שומר לפרי..

ואז גם בכל עניני עוה"ז -- וְכֶללותן בנ חיי ומזוני -- שלום וברכה, כי ברבים בסגיאן ' עקן הי' עֶמדנו, הוה מימרי' בסעדנאי

(ממכתב יד כסלו, ה'תשט"*ז)

02 קדושין מָ, א. עיין ג"כ בהוספה שבסוף קונטרס ייט כסלו תש"ט.

) ירושלמי סוטה פ"א ה"ח.

64 דברים רבה פ"ד, זי

נעם לי להוודע . . אשר סידרו התועדות ביום הבהיר חג גאולתנו ופדות נפשנו הוא י"ט כסלו העַבָּר, עם תורה וניגונִים כו'. ויה"ר מהשי"ת אשר מתאים לפתגם כ"ק מו"ח אדמו"יר זצוקללה"ה בְבגְ"מ זי"עָ. שזהו ראש" השנה בלימוד ודרכי החסידות הרי זה תהי' התחלה טובה להנהיג שיעורי לימיד 247בתניא וחסידות בכלל, נוסף על השיעורים הקבועים כבר, וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשמעמידים פנס בלילה ברחוב מתקבצים סביבו אנשים, והרי אין צריכים ראי' והוכחות שנמצאים עתה בליל החשך והגלות וברחוב רשות הרבים. היעו שכל אחד אומר דיעה בתורה ויהדות מבלי להתחשב אם יש לו בזה ידיעה או שכל ידיעותיו הם מהעתונים ולכל היותר מאנציקלופדיא. ומי יאמר אם גמר בבית הספר שלהם הינו של רְעפאָרם או על כל פנים קונסרבעטיבי הרי בודאי מוסמך הוא לחוות דעה הנ"ל, ואף הפנס שהאור עליו ע"י זכוכית שהרוחות לא יכבוהו, אבל לאידך גיסא הזכוכית צריכה להיות זכה ושקופה כדי שהאור יחדור להרחוב, והאריכות בזה אך למותר.

(ממכתב ג' טבת תשי"ד) 7"

. . . בודאי יתועדו בתו"ת ביום הבהיר ייט כסלו זה ולמחרתו, וישתדלו ככל האפשרי להמשיך גם תלמידי שאר הישיבות שהרי קרובים הם יותר מאשר חוצה כפשוטו, ובפרט לאחרי ההתבוננות בהשתדלות רבנו הזקן (נוסף על השתדלות שאר תלמידי המגיד), לרכוש בני תורה ובעלי כשרון לתורת החסידות. וגם השם מורה -- חב"ד דוקא. וכמבואר בכמה שיחות מכ"ק מוייתח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג'"מ זי"ע. שמזה מובן שצריכה השתדלות יתירה בנקודה זו של רכישת בני תורה. ובודאי גם בזה יקוים פס"ד של מעלה, אשר בגלל המסירת נפש הלזו (של רבנו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.

(ממכתב ח"י כסלו תשי"ח)

. . . ומובן שמה שכותב שמתירא לקבל עליו להיות חסיד חבד"י, מפני שהיא מטלת עול כבד של לימוד חסידות וכו'.

כמה תשובות בדבר, והעיקריות שבהן,

א) אין זה הטלת עול חדש, לאחרי שכאו"א בכל יום מקבל עליו פעמים עומ"ש ועול מצות באמירת קריאת שמע. וכדבר משנה (ברכות פרק ב' משנה ב') והרי לימוד זה, חלק הוא מעול המצות, ולאחרי שמקבלים העול בכלל, הרי הכלל מורכב מפרטים.

ב) עול האמור אינו כבד, כיון שלימוד תורת החסידות, כמו לימוד כל חלקי התורה, הרי הוא בהליכה מן הקל אל הכבד.

ג) ובמשך הליכה זו, כשמכירים יותר תוכן תורה זו, העמקות שבה וביחד עִם זה הבהירות. מתרבה החשק ללמדה, והתענוג בהשגת העגינים ששני אלו מהפכים ענין עול לענין של רצון וחשק.

248וידוע הסיפור ע"ד רבנו הזקן בעל התניא, שבתחלת פרסומו את תורתו, תורת חב"ד, במדינת רייסין וליטא, עבר דרך שקלאוו, מבצר המנגדים אז לתורה זו ועניני', ועלה על הבימה בבית הכנסת הגדול שם, ובקול נגון כדרכו בקדש, הקריא הכתוב : טעמו וראו כי טוב ה', פאַרזוכט און זעט ווי ה' איז גוט, ובהיות דבריו יוצאין מן הלב חוצב להבות אש. נכנסו ללב השומעים. וכמסופר מחסיד לחסיד דור אחר דור עד לדורינו זה, <זיינען עם נאָכגעלאָפען צענדליקער יונגע לייט", שעסקו אחרי כן בלימוד תורת החסידות, ובמשך הזמן נעשו לעמודי עדת החסידים,

החשש נוסף שלו, שע"י לימוד החסידות לא יכול להתרכז כ"כ בחקירותיו,

הנה בידו להקדיש ללימודו זה, (ובתקופה הראשונה זה יספיק) עכ"פ זמנו הפנוי מחקירות אלו.

ומה שכופל הנני זה במה פעמים, ע"ד לימוד זה ונחיצותו, מפני שמצווה כאו"א מאתנו על הנהגה האמורה, כיון שאמרו חז"ל בכגון דא עד מאה פעמים.

ויהי רצון אשר מתאים לנקודת מכתבי הכללי לראש השנה דהשתא* יראה את המניעות להאמור כמו שהן, זאת אומרת, קטנות ביותר, ואשר החלטה בתוקף הדעת בכיוון הנ"ל בכחה לבטלה כליל.

(ממכתב כ"ה תשרי תשי"ט)

. . . ומה שהתחיל במכתבו כי רצונו להיות מקושר ולא להיות חסיד, כיון שהוא מן הפרושים.

הנה בטח ידוע גם לו אשר הגר"א עצמו הי' נקרא חסיד. ופשיטא, שאין בזה כוונתי ח"ו להיות חסיד של איש פרטי או אפילו של איש כללי, אלא שהוא כפתגם בעל התניא: פעם שאלו אותו מהו ענינו של חסיד, ענה, שזהו איש המוותר על תועלת עצמו, ולא עוד אלא שאין נמנע מהיזק לעצמו, ובלבד שיביא תועלת לאחר. וכיון שהי' זה בעת תוקף המחלוקת אז, חזר השואל ושאל שאין רצונו בראי' לזה מתורת הנסתר אלא דוקא מתורת הנגלה. וענהו רבנו הזקן שזהו גמרא מפורשת (נדה יז, א) שורפן -- חסיד, אף שעי"ז מזיק לעצמו עיין שם בתוס'.

וקישור ענין זה בתורת החסידות והדרכותי', י"ל בפשטות כי הרי ע'פ שו"ע ידוע הכלל : מאי חזית דדמי דידך סומק טפי. וממילא הוא ג"כ -- להיפך דמאי חזית דדמי דחברך סומק טפי. משא"כ תורת החסידות המעמידה את ההדגש בזה שתחלת העבודה צריכה להיות למעלה מן הטעם ודעת וחשבון ורק זה יכול לשמש יסוד חזק לקיום התומ"צ כדבעי, ובאין נכנס לחשבון 249הרי לכל לראש -- מתענין בטובת רעהו. ובפרט כשנזכור על הטעם הכרח העבודה שלמעלה מטו"ד וחשבון: אם יאחד בעשיית חשבון אפלו חשבון דקדושה הרי ידוע שמדתו של הקב"ה -- מדה כנגד מדה. ובמילא גם עמו ידקדקו אם בעל חשבון הוא בהנהגתו במעשה, ואפילו בדבור ובמחשבה כי הרהורי עבירה קשים מעבירה, ואז הרי פשוט שאין זה כדאי (עס לויענט זיך ניט) בשבילו.

ידועה השאלה שאם הכרח הוא בלימוד החסידות, א"כ מה עשו דורות הראשונים 1 ואפילו בזמננו, הנה ישנם כאלו שאינם יודעים מתורת החסידות ובכ"ז הם יראים ושלמים:

אבל המענה ע'ז ג*כ פשוט הוא: העולם מתנהג לא במקרה ח"ו אלא בהשגחה פרטית בכל פרט ופרט. וכמו שרואים אנו בסוג הבעלי חיים שישנם כמה אברים הנחוצים לבע'ח אחד שבלעדם אי אפשר לו להתקיים, אף שאינם נמצאים אצל בע"ח אחר, מפני שהוא אפשר לו בלא הם. הרי מבהמות ארץ - למדנו שגם במין המדבר כן הוא, זה שלא נודע לו עד עתה מלימוד תורת החסידות או שהי' בדורות האלו שלימוד זה דפנימיות התורה הי' שייך רק ליחידי סגולה ה"ז גופא ראי' שנמצא הוא בתנאים כאלו, ולא יבוא לידי נסיונות כאלו שמוכרחים הם גם לידיעה זו. משא"כ אלו שנודע להם ממציאות חלק תורה זה, והרי פשיטא שגם זה נכנס בפסק הרמב*ם שאפי' אות אחת, ומי יאמר חלק תורה שלם, הרי קדושתה שוה לפסוק שמע ישראל כו', והחילוק בין בע"ח ואיש הישראלי -- בהנ"ל -- הוא רק בזה, שברצות הקב"ה שתהיי טובתו שלמה, לא רצה להכריח את האדם בזה, ולכן ניתנה לו בחירה חפשית. ולא עוד אלא שברא יצה"ר המסביר לאדם כו"כ טעמים ונימוקים להסירו מן הדרך, ואם יש לו להיצה'"ר עסק עם איש ירא ד' ה"ה מלביש הטעמים ונימוקים שלו באותיות של השו"ע. ובודאי האריכות לדכוותי' אך למותר.

(ממכתב כ"ח סיון תשי"ג)

הפו ן

בנועם קבלתי מכתבם מא' טבת -- ר"פ מסדרי התועדות דחג הגאולה ייט כסלו ושלפניו ושלאחריו, ונהניתי במאד ממה שכנראה התחילו להמשיך תלמידים משאר ישיבות להתועדויות אלו. ובאופן דמוסיף והולך, שהרי זהו ענינו של כל גר להאיר, ועאכו"כ של מוסד המקים תלמיד-נר-להאיר בכוונה להדליק הגרות על פתח ביתו, שתוכנה המשכה בחוץ, ולא עוד אלא דוקא באופן דמוסיף והולך, ואם בתקופה שלפנים כשהיתה התנגדות בחוגים ידועים הי' כזה, עאכו"כ שתמורת התנגדות התחיל החיפוש והחקירה ודרישה לפנימיות התורה ועניניו, (אף שכמה מהמחפשים אינם יודעים עדיין שאותה הם מחפשים, ועיד פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשהגוף רעב ללחם, פנימיות הענין הוא -- מפני שהנשמה רעבח לניצוץ האלקי, למוצא פי ה' אשר בהלחם).

250מובן שעל הנ"ל נוסף גם התועלת הכי גדולה בהשתתפות כמה בע"ב בהתוועדות באוירה כזו, גם ערכה גדולה ביותר וביותר, אבל נוסף בענין הראשון -- שזהו תפקיד עקרי של ישיבת תו"ת, וק"ל, וכיון שזכות הרבים מסייעתם בודאי יצליחו גם בזה, באם רק יהי' באופן דיגעת -- שהרי זוהי הדרישה בכל עניני קדושה.

(ממכתב ז' טבת תשי"ח) 7

. . נעם לי לקרות בו אשר עלה בידו להפיץ ספרי התניא. ובודאי ממשיך בזה -- בצירוף הסברה לכל אלו שנותן הספר להם -- אודות ענין החסידות וההכרח בה בפרט ובמיוחד בתקופתנו דטשטוש ערכין וחוסר בהירות עד כדי להחליף טוב ברע ורע בטוב חשך לאור ואור לחשך. והרי דבר הוא שנקראת תורת החסידות בשם מאור שבתורה נשמתא דאורייתא ואור התורה.

₪7

. . . ובודאי לא יתרשמו מכל אלה המנגדים לרבותינו נשיאינו, שהרי לא חדשה היא בארץ. כ"א מעת גילוי פנימיות התורה, ובפרט באופן המובן גם לשכל אנושי, למען עשותו גם הוא כלי המוכשר להתאחד עם פנימיות התורה, איחוד בכל הפרטים, וכמבואר בספר תניא קדישא פרק ה'.

ובפרט שהרי ידוע פסק דין בי"ד של מעלה, אשר בגלל המס"נ (של רבנו הזקן) על תורת החסידות, פסקו בבי"ד של מעלה. אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.

ויהי רצון אשר ירחם השי"ת על העם ההולכים בחשך ונלחמים במאור התורה זוהי פנימיות התורה שבדורנו נתגלה בתורת החסידות, ויזכם לראות את האור כי טוב,

ואפילו אלה, שבלשון רבנו הזקן בהקדמתו לתניא, שכלו וידיעתו מבולבלים ובחשכה יתהלכו בעבודת ה' (שלכן) בקושי יכול לראות את האור כי טוב, המה' יפלא לבטל קושי זה, ובחסד וברחמים יתקנו את אשר עוותו וחיסרו עד עתה, ובאופן המבואר בתניא באגרת התשובה סוף פרק ט' (מ"ש בתדב"א) אדם עבר עבירה ונתחייב וכו' הי' רגיל לקרות דף א' יקרא ב' דפים וכו'. ועאכו"כ בענין הנוגע לרבים, הפצת מעינות דא"ח, אשר התחלת העבודה בזה הוא בגיל רך, וכנראה במוחש, שאפילו בלימוד האל"ף בי"ת וכיו"ב אלה ניכר, באם המורה חדור אור וחום חסידותי או וכו'.

251בברכת הצלחה מופלגה בכל האמור ולבשו"ט ובאופן דמוסיף והולך, ובפרט שמתקרבים אנו לחדש כסלו חדש הנסים והגאולה והנצחון גלוי דתורת החסידות ועניניי.

נעים לי לקבל מכתבו מח' טבת. נוסף על הידיעות מן הצד אודות פעולותיו, ומהם שהשתדל לנצל את ההתעוררות הכללית בתוככי בני ישראל אשר באה"ק ת"ו לקוב"ה לתורתו ולמצותיו. ובוודאי לא יסתפק בזה וירבה ככל האפשרי, כי הרי זה דרישת השעה. ומשפיעים הצלחה מופלגה מלמעלה (אלא שבעוה"ר אין אנ"ש מנצלים אותה). וכנראה שכל העושה כל פעולה מצליחים באופן בלתי משוער מראש ואשר יצליח ג"כ לעורר את אנ"ש שתו"ס יתחילו גם הם בפעולות כנ"ל. זאת אומרת אויפטאַן אין פועל. ולא לצאת באסיפות שקלא וטריא והחלטות, ומובטחני שאז יצליחו גם הם, וכנ"ל -- באופן בלתי משוער.

בעת רצון אזכיר כל אלו שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. בתוכן כתבו, ובמיש שדבר עם פב"פ ע"ד לימוד התניא וענה אַז דאָס איז אַ אַלטע מחלוקת. לפלא שאין מי שיסביר להנ"ל אשר אותם שחלקו לפני כמאתים שנה אמרו טעמם גלוי שחוששים הם שלא יתמעט עי"ז בעניני יר"ש וכו' ובזמן שעבר מאז וביחוד בדורנו זה, רואים במוחש אשר, אדרבא, זהו מוסיף ומחזק ביראת שמים, בהידור בקיום המצוות כו' וכו' והרי הם ראו זה במוחש במדינתם לפנים, ורואים זה במוחש גם באה*ק ת*ו, וק"ל.

ויה"ר שסו"ס יצליח בכל מקום לפי ערך המקום, זאת אומרת פב"פ שלא יתנגד ואצל פב"פ שגם יסייע ואצל פב"פ שגם בעצמו יתחיל בלימוד, והרי כבר ידוע ומפורסם פסק בית דין של מעלה (נעתק בספר קיצורים והערות לתניא עמוד קכ"ב בסופו אשר בגלל מסירות הנפש הלזו -- של רבנו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבית דין של מעלה אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו הולכי בעקבותיו על העליונה.

(ממכתב י"ד טבת תשי"ז) 6.75 ... ד) חזוק בעניגי אמונה ובטחון וכו':

ילמד חסידות בשופי ויתוסף בכל הנ"ל.

ה) איך להתנהג עם המנגדים לחטידות : מובן שמבהיל הדבר איך זה מנגדים לחלק מתורת ה' ובטח בא זה 252מחסרון ידיעה מה זה תורת החסידות. ולכן מהנכון שלא להכנס בוויכוחים כי אם להפיץ אור, תורה ומאור .שבתורה זוהי פנימיות התורה ככל האפשרי, עַל ידי הוספה בלימוד עצמו ועל ידי השפעה בסביבתו שיתפשט לימוד זה גם שם, וכנ"ל מבלי להכנס בוויכוחים בזה. ובדרך ממילא תתמעט ההתנגדות הלוך ופחות, ותתרבה הדיעה והחכמה בתורת דא'"ח.

בודאי יודע אשר בעשירי לחודש זה, ש"ק פ' בשלח הבע"ל, הוא יום התילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה גבג"מ זי"ע, וכל הרוצים להיות קשורים להוראותיו ולתורתו מתעוררים ומחליטים ביום זה להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום מצותי'.

זהו* היפך דעת הגר"א (פי' משלי ה' י"ח. ז, ייב ד, כ"ב. ובעיקר ב, ט. פי' להיכלות פקודי י"ז ותקו"יז ק"ז, ג. ועוד בכ"מ). היפך דעת הר"ח ויטאל (בהקדמתו לשער ההקדמות) היפך דעת רבינו הזקן, ועוד.

ע"פ תורה -- בדיני ממונות צריך לשאול רב הבקי בדיני ממונות ועוסק בהם בדיני איסור והיתר -- רב העוסק בדינים אלה, (שלכן הלכה כרב באיסורי וכשמואל בממוני) -- שמזה מובן שבהנוגע לפנימיות התורה -- הלכה כאלה היודעים בזה, וכו'.

*) תשובה לא' כנוגע להטוענים שאין חיוב ללמוד פנימיות התורה, המו"ל.

.. . הקושיות שיש לו על הנהגת חב"ד, והנה ידוע מאמר הזהר הק' (חלק ג דף קכ"ד ע"ב) דמסטרא דאילנא דחיי לית תמן -- לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה, ונתבאר בארוכה באגה"ק לרבנו הזקן ס" כיו. ואם רצונו באמת להצליח בלימוד התורה בכלל ובלימוד החסידות בפרט -- הרי אין לזה דרך אחרת אלא ע"י הקדמת נעשה לנשמע, שבאופן כזה הי' המתן תורה הכללי, ובאופן כזה הוא מתן תורה שבכל יום -- וכנוסח הברכה נותן התורה לשון הווה -- וע"ז נאמר תומת ישרים תנחם גו', וא"ל כר. והשי"ת יסיר ממנו את ההעלמות וההסתרים ויוכל ללמוד תורה ביראת שמים טהורה:

(ממכ' י"א אלול תשי"ז) 253מאשר הנני קבלת מכתבם מפעולותיהם עד עַתה. ובודאי שההתחלה בהענינים -- תעורר בהם תוספות כח ואומץ להרבות בהפעולות כמה פעמים ככה, הריבוי בשני הענינים, הוספת סוגים חדשים בפעולותיהם, והוספה בהפעולות הקיימות כבר, והרי כבר נרחב במחנם הט' לפעולות מכל המינים, ובכל הפעולות ישנו תמיד מקום להחדיר הנקודה התיכונה הנקודה החסידותית, וכמובן גם מביטוי הזוהר הק' שפגימיות חתורה היא נשמתא דאורייתא, דכשנתוסף חיות בהנשמה באיזה אבר שיהי' מתוסף תומ"י חיות גם בהנשמה שבשאר האברים, שהרי אי אפשר לחלק בנשמה ולהבדיל בין חלקה שברגל לבין חלקה שבמוח בהנוגע להחיות שבהם.

אף שבהנוגע להפעולות שבזה זקוקה הנשמה לאברי הגוף, המחולקים זה מזה, מתחלקת ג"כ הפעולה מתאים להאבר.

והוא ע"ד המבואר בדא"ח בכ"מ, בהנוגע לאדם העליון, אשר האורות פשוטים הם, וההתחלקות בא מצד הכלים, וכמשל גוון הנראה במים לעין הרואה ותלוי בהכלי בו נמצאים המים, הלבן הוא או אדום או ירוק.

בטח למותר להדגיש הדיוק מכבר בלשון חוצה, שהעבודה צריכה להתפשט גם חוצה, ז. א. בחוגים ההולכים ומתרחבים ומתפשטים, שבזה נכלל ג"כ חוג, שבמצב העכשוי, איננו רוצה בענינים אלו, ואפילו זה שמראה ג"כ אותות התגגדות.

ומסוגלים ימים אלו להחדרת ענינים האמורים חוצה עד לקצה האחרון והתחתון, שהרי נכנסגו לחודש הפורים, אשר עליו אומרת תוה"ק : החודש -- זא כל ימי החדש -- אשר נהפך וגו' לשמחה ויום טוב.

וענין נהפך, תוכנו, אשר גם העגינים שאינם בטוב הנראה והנגלה, מסוגל הוא חודש זה, להפכם לשמחה וליום טוב, נראים לעיני בשר.

מַ6.,/'7)

במענה על מכתבו ממוצש"ק, נעם לי לקרות בו שממשיך בהשתדלותו להפיץ נר מצוה תורה אור ומאור שבתורה זהו עניני חסידות בסביבתו, שתוספת קדושה נצרכת בה וכמה שכתוב והי' מחנך קדוש וגו', וכיון שתובעים את זה -- בודאי שניתנו הכחות וכל העגינים הדרושים למלאות התפקיד. ולכן תמה אני על מה שכותב שנפל קצת ביאוש. ומובן שזה גם כן מצער, וצריך הוא לראות את המצב כמו שהוא, זאת אומרת, שהוא שלוחו של הקב"ה לעודד את סביבתו, להכירה את האור כי טוב וכמה שכתוב טעמו וראו כי טוב ה', אשר עי"ז נשמרים יהיו וגם מאושרים -- הן בגשמיות והן ברוחניות. ואם המקיים נפש אחת ה"ז כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ שבידו לקרב כמה נפשות מבנ"י לאבינו שבשמים וגם אפילו בפעולות ובחיי 25424 ללוטי הוספות / ייט כסלו שיחות

היום יומיים, ובפרט וביחוד שנפנסנו כבר בחדש כסלו הוא חדש הגאולה והנסים. גאולת מייסד תורת חסידות חב"ד הוא רבנו הזקן. האומר אשר ואהבת לרעך כמוך חוא כלי לואחבת את ה' אלקיך. והוא גם הוא האומר אשר החסידות אינה ענין של כתה בעם ישראל או חלק מעם ישראל, אלא לכולם שייכת חיא וכולם זקוקים וצריכים להוראותי', ובפרט הנוער, הצעיר המתחיל דרכו בחיים ועומד בפני נסיונות מיוחדים, ואשר בריאותו, הן בריאות הגוף והן בריאות הנשמה. נוגע לרבים. ויהי רצון אשר הוא וכל אלה הנמצאים בסביבתו הקרובה וגם הרחוקה יכירו וידעו אשר יוצאי צבא הם בצבאות ה' נותן התורה ומש%ה המצות ויקבלו עליהם עול מלכות שמים ועול תורה ומצות והתורה והמצוה יגינו עליהם בכל מקום שהם ויביאם לנצחון ברוחניות ולנצחון כפשוטו.

(ממכתב ב' כסלו תשי"ז) בָ"'י,.6

. . . ואם על כל השנה כולה קאי מרז"ל דאני ישנה בגלותא ולבי ער להקב"ה לתורתו ומצותיו, עאכו"כ בימי סגולה. כשפותחים -- ע"י תעמולה מתאימה -- באיש הישראלי אפילו כחודה של מחט, פותח הקב"ה כפתחו של אולם, וכמבואר בדא"ח הדיוק בזה שלאולם לא היו דלתות ובמילא הי' תמיד פתוח, ובלבד שישתדלו להכנס לעזרה, והרי בין עזרת ישראל וכהנים לא היתה מחיצה מפסקת אף שצריכים היו לעלות במעלות מזו לזו, והנמשל מובן.

(ממכתב כ"א כסלו תשט"ו)

. . . ת'"ח על כתבו עכ'פ ראשי פרקים מהתעסקותו בצ"צ ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה. ובודאי לא יסתפק בהנעשה עד עתה, והרי ציווי התורה היא מעלין בקדש, וציווי התורה ה"ז נתינת כח (נוסף על הכחות הבאים בתולדה והנפש האלקית), אלא שעל האדם לנצלם ככל הדרוש. ושכר התעסקותו בזה אין די באר. ועיקר השכר הוא -- כמאמר המשנה -- שכר מצוה מצוה, זאת אומרת תוספת הצלחה ופעולות חדשות...

בר",,3)

א. ישנם ענינים בתורה שמספיק בהם הרוב, דרובו ככולו, וישנם ענינים שאין מספיק בהם הרוב כ"א צריך להיות כולו בפועל דוקא. וכמו במצות ד' מינים שצריך להיות אתרוג שלם לולב שלם וכו', ואין מספיק בזה הרוב.

255לקומי הוספות / ייט בסלו שיחות 255

בנוגע לעם ישראל, אינו מספיק אשר רוב ישראל ילמדו תורה ויקיימו מצותי', כ"א מההכרח הוא אשר כל ישראל, לא נותר אף אחד, ילמדו תורה ויקיימו מצותי'. ואי אפשר בשום אופן לוותר גם על יהודי אחד.

ואם ישנו יהודי אחד שאינו מתנהג בדרכי התורה, זה נוגע לכל הכלל כולו, לפי שישראל ערבים זה בזה. וע"ד שאמרו רז'יל שהתורה ניתנה לששים רבוא דוקא, ואם הי' ששים רבוא פחות אחד, יהי' מי שיהי', גם הפחות שבפחותים, אזי לא ניתנה התורה ח"ו גם להגדול שבגדולים כמו משה רבינו.

ולזאת אין לנו להסתפק ולהתצמצם בתוך ד' אמות של יהודים שומרי תורה, כ"א עלינו לצאת לחוץ ולעשות כל מה שביכלתינו, ויותר מיכלתינו, עד שנפעול בכל היהודים שיאמרו נעשה ונשמע.

ב. בסדר הנהגת מלחמה יש ב' שיטות: א) כל זמן שהשונא אינו מתנפל, אין עושים כלום כנגדו. ורק כאשר השונא מתחיל להתנפל על העיר ויושבי' אזי לוחמים כנגדו בכדי להגן על העיר. וזוהי מלחמת הגנה. ב) אין מחכים עד שהאויב יתחיל להתנפל, אלא מתקדמים ועורכים מלחמה עם האויב. וזוהי מלחמת תנופה.

ושתי מעלות במלחמת תנופה על מלחמת הגנה:

א) בכל מצב יש צד חזק וצד חלש. כאשר האויב מתחיל במלחמה בוחר אצל עצמו הצד החזק ואצל שכנגדו הצד החלש. אמנם במלחמת תנופה, אפשר לבחור אצל עצמו הצד החזק ואצל האויב הצד החלש.

ב) בכל מלחמה, גם כאשר נוצחים אותה, מהרסים ומאבדים מה. ובפרט שבשעת חירום א"א להנהיג בטוב את משטר הנהגת המדינה כמו בשעת שלום. אמנם כאשר הולכים במלחמת תנופה, אזי אפשר לסדר בתחילה היטב את כל הנהגת המדינה, באופן שהמלחמה לא יבלבל כלל לההנהגה. ופעולת החירום שמצד הקרב תהי' בשטח האויב.

וככל הדברים האלה הוא במלחמת היראים עם אלו החפשים לע"ע (ועיין בסוף הל' מלכים להרמב"ם שבימי המשיח ,יכוף כל ישראל לחזק בדקה" היינו בדק התורה והמצות) שיש בזה שתי אופנים ודרכים. מלחמת הגנה ומלחמת תנופה.

מלחמת הגנה היא : כאשר החפשים הולכים לצוד נפשות ישראל למחנם, אזי מתאספים וטוכסים עצה איך לעמוד נגדם. מלחמת תנופה היא: אין מחכים עד אשר הם יתחילו ללחום, אלא אדרבה, הולכים למחגם ומאירים שם באור התורה והמצוה, וצודים מהם נפשות לקרבם לאביהם שבשמים.

וכשם שבמלחמה בגשמיות יש מעלה במלחמת תנופה על מלחמת הגנה, בין בניצוח המלחמה בין בשעת המלחמה גופא. כן הוא גם במלחמה הרוחנית, שהמעלה במלחמת תנופה היא בשתים אלו:

256א) כאשר הולכים במלחמת תנופה אפשר לבחור אותו הזמן ואותם הענינים שנקל יותר לנצח בהם. ב) כאשר האויב מתחיל ללחום, ישנם כאלו שאינם מתנהגים בסדר הרגיל ומתירים לעצמם איזה ענינים קלים (כמו דרבגן והדומה לזה) בכדי לנצח את העיקר, משא"כ בהאופן דמלחמת תנופה אין מאבדים מאומה.

ג. המורם מכל האמור הוא: אל לנו להסתפק בהחוגים שלנו אלא מוטל עלינו החובה ליכנס בשדה האויב ולהאירם בנר מצוה ותורה אור.

וגם כאשר הולכים פעם ואין מצליחים אין להתפעל מזה כ"א צריך ללכת עוד פעם ועוד פעם, וסוף כל סוף ינצחו את המלחמה.

וכשם שבמלחמה הגשמיות, אחד מטכסיסי המלחמה הוא ליכנס בין שורות האויב ולעשות שם מהפכה, שגם אנשים שבפנים ילחמו כנגד האויב, הנה כן הוא במלחמה הרוחנית. מאחר שאצל כל יהודי הרי בנפשו פנימה אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, הנה כאשר נקודת היהדות שלו תלחם מבפנים ואנחנו נלחם מבחוץ, הנה שניהם יחדיו יבטלו את האויב שבינתיםי וינצחו את המלחמה.

ד. וזאת היא עבודת הצעירים בכלל וצעירי אגודת חב"ד בפרט:

לדעת אשר הצעיר יהי' לאלף. אל לנו לעשות חשבונות כמה חיילים נמצאים אצלנו וכמה חיילים אצל הצד שכנגד, כי הצעיר יהי' לאלף, וגם שבין שורות האויב גופא הנה בנפשו פנימה הוא על צדנו, ולזאת עלינו ללכת במלחמת תנופה במרץ ומס"נ, להמשיך בכל המקומות נר מצוה ותורה אוף

ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות. (תוכן משיחת חוהמ"ס תשי)

9.7

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת חנוכת הבנין -- בקשר עם יום חג הגאולה י"ט כסלו הבע"ל.

ומגלגלין זכות ליום זכאי, גאולת רבנו הזקן מייסד תורת חב"ד. וידוע מש"כ בעל הגאולה בביאור ענינו של בית וחנוכת הבית -- על הכתוב מזמור שיר חנוכת הבית.

והנה בית ענינו כלפי חוץ -- שהוא מגן ומחסה מחורב וממטר, חום וקור וכו'י 257ותוכנו .בפנים" -- חיי מנוחה ודירת קבע. אשר לכן בנין (וקנין) בית דורש עמל האדם

ובעיקר ברכה רבה מלמעלה, ובל' הכתוב: הוי' יבנה בית. ולכן גם עושים משתה ושמחה בחנוכת הבית.

ויהי רצון שיהי' כן בבית הזה, אשר באופן של מנוחוז -- תהי' דירת קבע לכל עניני חב"ד ופעולות חב"ד,

שהם מיוסדים על האהבה המשולשת, אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל, ולהפצת כל עניני התורה (הנגלה והפנימית) ומצותי', ובפרט בין הנוער והצעירים, בני ישראל ובנות ישראל.

ויהי' הבית הזה מגן ומחסה מהשפעות בלתי רצויות מבחוץ. הן אלן שבבחי' חורב ואש זרה והן אלו שבבחי' מטר ומים זידונים, חום וקור,

ותומשך ברכת הוי' האמורה בכל הבית ופעולות שלו בהווה ובעתיד. ועד אשר מופת לרבים יהי' בית זה וכל עניניו,

והשי"ת יצליחם שיעשו בכל האמור מתוך שמחה ומנוחה, באופן -- בל' הכתוב -- דפדה בשלום ורבים יהיו עמדם.

(ממכתב ראש חודש כסלו, ה'תשל"ג)

. . . ינצלו ימי הסגולה דחודש כסלו בכלל, וביחוד יום הבהיר י"ט כסלו, גאולתנו ופדות נפשנו, לחזק כל עניני הפצת המעיינות חוצה, וכוונתי אליו ביחוד, כמו לכל או"א מאנ"ש ביחוד -- בתוך כללות אנ"ש. ויה"ר אשר בקרוב ממש יקוים יעודו של בורא עזלם ומנהיגו וכלשון הרמב"ם שיהיו ישראל יושבין לבטח, ינוחו ממלכיות וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כו' כי מלאה הארץ דעה את הוי' וכו' והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו', וכמו שהאריך בספרו יד החזקה, וע"פ הידוע אשר כל 258הפרטים שבתורה -- תורה הם, גם בזה הוראה מה שביאר הרמב"ם דברים אלו בהלכות תשובה ובהלכות מלכים ובסיום וחתימת הספר משנה תורה. וק"ל.

בברכת חג הגאולה ולבשו"ט ומפורטות מהנעשה את כאו"א מאנ"ש שליט"א וביחוד תושבי הכפר חב"ד אשר שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.

9/7

במענה על מכתבו מיום יו"ד כסלו. הוא יום גאולת אדמו"ר האמצעי, בו כותב אודות חסידי חב"ד ואנ"ש בכלל ויחסם אל הזולת.

והנה כבר ניתנו ההוראות בזה לכל החסידים ולכל בני ישראל -- רבנו הזקן מיסד תורת חב"ד בתניא פרק ל"ב, ומבואר עוד יותר בספרו לקוטי תורה דיה החלצו, ובדברים חוצבים להבות אש בספר המצוות לנכדו אדמו"ר הצמח צדק מצות אהבת ישראל. ובקשר עם יום הבהיר י"ט כסלו הממשמש ובא -- עייץ ג"כ אגרת הקדש לרבנו הזקן שכתב אחר שחרורו מהמאסר בו 259הארכתי לפ"ע בדבר הפשוט כ"כ. תקותי שישתתף בהתוועדות אנ"ש ביום י"ט כסלו חג גאולת רבנו הזקן. וכבר אמרו חז"ל שגדולה לגימה שמקרבת, ומכש"כ שמקרבת הקרובים.

260(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

261(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

262(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

263. . . הלשון שסידורו. חסיד יר"ש ולמדן, ששמענוהו איזה פעמים, יש לבאר הדיוק בקדימה ואיחור, שלכל לראש צ"ל ענין החסידות, כביאור רבנו הזקן בתוכנה, שמבטל עצמו בשביל הזולת עד כדי שלא לחשוש להיזק עצמו בשביל טובת הזולת (וידועה הראי' של רבנו הזקן מהודעת חז"ל שורפן חסיד (נדה יז, א ובתוס' ד"ה שורפן, שם)). ומיעוט ישות עצמו ומציאות עצמו נותנת מקום ליראת שמים וכהודעת חז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח, הרי אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם כו' לא מינה ולא מקצתה (סוטה ה, א

וראה ג"כ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר י"ט כסלו תרצ"ג אות ג' תורת רבנו הזקן, דכשלבו של אדם רחב עליו מתולדתו, ואינו עוסק בחסידות לברר מדותיו כו' אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו וכו' ופשיטא דאז אין מקום ליראת השכינה. וכשיש יראה זו עכ"פ -- מיראה תתאה, אזי יש גם חכמה, (שהרי אם אין יראה אין חכמה, ואדרבה כאשר מחדש חידושים הרי הוא 264מוסיף טפשות, עיייש תורת רבנו הזקן, משא"כ באופן ובסדר האמור) ואזי נעשה למדן.

בתוספות נו"ן ארוכה, שזה מורה על שהוא רגיל בכך (עיין ב"מ לג ריש ע'א ובלקויית במדבר כא, א, דברים כ' ב' בענין נוין ארוכה ע"פ חסידות), בתלמוד תורה השקול כנגד כולם, תלמוד המביא לידי מעשה בפועל. אשר המעשה הוא העיקר.

במענה על מכתבו, בו שואל אודות מה שהוקשה לו במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד.

הייתי בספק אם בכלל לענות על המכתב, כיון שמלבד קושיא שיש לו על ב"ק מו"ח אדמו"ר -- לא מצאתי במכתבו דבר אודות לימודיו בתורת החסידות וגם לא בתורת הנגלה. והרי לא זהו דרך לימוד בחלק תורה. איזה שיהי' להתחיל בקושיא. ורק לאחר שלומדים משך זמן במקצוע-התורה המתאים וכו' ורוכשים איזה ידיעות, הרי אז יש מקום להקשות קושיות, או -- יותר נכון -- לא קושיות, אלא ביאורי דברים, שאינם מובנים בהשקפה ראשונה.

בכל זה, ברצוני להעמידו על החזקה חזקת כשרות, שבודאי אין כוונתו אלא לטובה:

במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד חוברת רביעית בעמ' ל"ז, מבאר ההבדל בין דרכי לימוד של חסיד למתנגד. אשר שניהם לומדים בעיון ושניהם מחפשים את הטעות ומייגעים עצמם לתקנו, רק ההבדל ביניהם: החסידים יודעים שהאמור בספר הוא טוב ואמת, והטעות הוא בעצמו ובידיעתו, והמתנגד מוכיח כי ידיעתו ופלפולו הוא האמת. והטעות הוא בהספר וכו'.

ותמה הוא על ביאור זה, כי איך אפשר לומר על גדולי המתנגדים שָלִימוּדֶם הי' בַאופן הנ"ל וכו'.

מעָוָה:

בַכדּי להבין הנ"ל, יש להקדים תחלה ביאור ענין נוקב ופלאי יותר, וְהוא בספר הפרדס להרמ"ק. ומובא במאמר (כנראה לרבנו הזקן. בעל התניא והשו"ַע). וזיל במאמר : להבין . . . מבואר בפרדס דכל מי שאינו לומדה (חכמת הקבלה) הוי אפיקורס. ומבאר -- במאמר -- הפירוש -- הגם שעדיין אינו 265אפיקורס, אם הוא חקרן בטבעו בודאי סופו להיות אפיקורס, כי עפ"י חקירות הפילוסופים לא יתכן בשום אופן בריאת העולם והפרטי פרטים שבו, מאחדות הפשוטה, ואח"כ ההשגחה עליהם, ושלא יהי' שום שינוי בעצמותו וכו', ויבוא סו"ס לידי דיעות של כפירה, כי רק על יסודות תורת הקבלה יש לתרץ את כל הנ"ל בהתאם לאמונתנו הק' וזוהי כוונת הפרדס.

-- כנראה הכוונה למַש"כ בפרדס שער א' פ"ט. ושם איתא כופר. (חילוקם -- ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג). -- אבל, נוסף על מה שבמאמר זה לא נחית להחילוקים דכופר, מין ואפיקורוס, הנה רבנו הזקן -- וכן הנשיאים שלפניו ושלאחריו -- אמר מאמריו ,בל"א ולא בלה"ק" (אגרת הקדש סכ"ה. קמא, ע'א) -- ולא תמיד כיוון המעתיק הלשון בדקדוק בהעתקתו ללה"ק. --

וה'ה בעניננו:

הגם שבתחלת הלימוד אין המתנגד באופן המבואר במכתב הנ"ל, אם רק בעל שכל תקיף הוא -- סופו להיות כן. כי ידוע כלל התורה, אשר לא בשמים היא, וניתנה לבני אדם. ועל כאו"א להתייגע בה להבינה בשכלו. ומי שזכה להוראה -- הרי אין לדיין אלא מה שעיני שכלו רואות. וכידוע בענין דתנור של עכנאי (ב"מ נט, ב), קמיפלגי במתיבתא דרקיע (שם פו, ע"א). נצחוני בני, ועוד.

ובמילא -- מי שחננו השי"ת בשכל ושוקד הוא בזה, כשנגש ללמוד תורה, והלימוד הוא ע"פ כללי התורה, וכללים הנ"ל בתוכם, הרי ההנחה והגישה שלו הן. אשר ניתן הדבר לרשותו הגמורה. וכיון שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כחו של כאו"א, עליו ללמוד כפי שכלו, ואיך שיבין -- הרי ניתן הדבר לרשותו לפסוק. זאת אומרת, אשר ידיעתו ופלפולו הם האמת. ואם ימצא סתירה לזה בספר, הרי אין זה מחייב אותו, וע"פ הנ"ל. וידוע מרזיל שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו כו' (ריה כה, ע*ב).

אחד החילוקים העיקרים אשר בין חסיד למתנגד הוא -- יסוד השקפת עולמו של החסיד הוא אשר נשמתו (וכן נשמות חביריו), ניצוץ וענף הוא מנשמה יותר כללית, היא נשמת האדמו"ר שלו. וכתוצאה מזה, הרי, הן בענינים גשמיים והן בענינים רוחניים. יש ביניהם קשר חזק. והנעשה באחד, הרי זה קשור במדה חשובה עם השני, וכנ"ל -- אם בענינים גשמיים אם בענינים רוחניים, אשר גם לימוד התורה וקיום המצות בכלל זה. כמובן.

-- ובזה מובן פתגם הידוע דנשיאי החסידות: וצדיק באמונתו יחי' אל תקרי יחי' אלא יחי', אשר מחי' הוא הצדיק ע"י אמונתו ועבודתו נפשות אלו השייכים אליו והקשורים אליו --

מזה מובן ג"כ, שאין נשמה פרטית הפוסק-אחרון גם בהבנתו בתורה, כיון שאין הוא אלא פרט מהכלל. וישנם עוד כמה פרטים שיכולים להבהיר 266את אופן הבנתה של נשמה פרטית זו, ועאכו"כ שהנשמה כללית יכולה להביגה ולהאירה בתוספות שכל -- שאז גם הנשמה פרטית עצמה תבין בשכלה בטוב יותר ובעומק יותר.

וכמו שבהבנת פרטים נוספים בסוגיא נתוסף גם בהבנת הפרטים האחרים של הסוגיא, הנה, כמו שהוא בהשכל כן הוא גם בהמשכיל, כשיתוספו עוד פרטים משכילים -- יתוסף גם בהבנת פרטים משכילים אחרים.

ידיעה זו גופא. אשר אף שמחובתו לייגע א"ע בלימוד התורה ובקיום המצות, ואין הוא יוצא ידי חובתו, בזה שנשמה אחרת פרטית. או אפילו נשמה כללית, עוסקת בהנ"ל, כי ה"ה מצווה עליו, הנה ביחד עם זה, ואע"פ שניתנה התורה לבני אדם, הוא עצמו אינו אלא פרט אחד והבנתו אינה אלא הבנה של פרט אחד של המשכיל, ובמילא עלולה לטעות ושאר הפרטים ביכולתם לתקן ולהשלים הבנתו הוא, ועל אחת כו"כ שהבנת הנשמה הכללית תבהיר את כל השכל באור שכל גדול,

עצם ידיעה זו משנה את הגישה גם בתחלת הלימוד, וכנ"ל במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר ברור לו שהאמור בספר הוא טוב ואמת. -- כיון שנתפרסם בתוככי בני ישראל, ונתאשר ע"י כמה וכמה פרטים -- והטעות הוא בעצמו ובדעתו -- כיון שהוא אינו אלא פרט אחד, ושאר פרטים, שמוכרח הוא לבקש עזרתם כנ"ל, בודאי יעמידוהו על הטעות.

לא באתי בזה אלא בקוטב הענין. כי קשה לבאר באריכות בכתב. ובפרט שאינו כותב מדת הבנתו בנגלה דתורה וגם במה עסק ובאיזה אופן בלימוד פנימיות התורה, הנקראת אילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה -- וכמובא ברעיא מהימנא (זהר ח"ג קכד, ע"ב), ונתבאר בארוכה באגרת הקדש לרבנו הזקן סי" כ"וי

וזאת להעיר ולהאיר, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל מדבר ע"ד איש שתוארו מתנגד, ולא עולמ'שער וכיו"ב, אשר גם זה בדיוק הוא, וגם זה מסייע בהבנת תוכן מכתבו, כמובןי

וכמו שבקבלה הכללית של כללות התורה על ידי כלל ישראל -- מוכרחת היתה הקדמת נעשה לנשמע, שאז דוקא תומת ישרים תנחם, ולולא זאת הרי ע"ז נאמר וסלף בוגדים ישדם, כביאור רז"ל (שבת פח. ע"ב). הרי מעין זה הוא גם בקבלת כל חלק וחלק שבפרדס התורה. שההתחלה צ"ל הקדמת נעשה לנשמע, ורק אז מקבלים חלק זה ותומת ישרים תנחם.

267מוסג'"פ החוברת ליום כ"ד טבת הבע*ל *, הוא יום ההילולא של רבנו הזקן. ובבקשה לזכות את הרבים בחוברת זו, ולהשתדל בחלוקת הש*ס ** במקומו ומחנו, אם בפ"ע או ע"י צירוף עם אלו הנמצאים במקום אחר. וכמבואר בהחוברת.

-- ויש לומר אשר באופן כזה ישנם כמה ענינים: א) ת"ת של המסכתא אשר לקח לחלקו. ב) כמו שלימוד כל הש"ס הוא יותר גדול מצירוף לחוד של לימוד כל המסכתות אשר בו, שלכן נתוסף אז דבר חדש -- סעודה ושמחה שעושין בגמרה של תורה דוקא, כך לימוד המסכתא בתור חלק מלימוד כל הש"ס גדול יותר מלימוד המסכתא בפ"ע. ג) ע'יי השתתפותו עם שאר הלוקחים חלק בחלוקת הש"ס -- יש לו שייכות גם ללימודם, וכאילו לומד כל הש"ס כולו. ד) ע"י השתתפותו הג"ל, אולי אפ"ל דנחשב כלימוד בעשרה ויותר, שגדל מעלתו על הלימוד ביחידות. ה) קודם הלימוד הרי יכול לזכות ולתת חלק בת"ת שלו לאחרים (שו"ע יו"ד רסרמ"ו) והרי גם בנדו"ד כאו"א מהמשתתפים רצונו ב(זכות) לימוד כל הש"ס כולו, ובמילא מקנה ומזכה לכל או"א מהמשתתפים בלימודו.

268ויהי רצון אשר ע"י קיום תקנה זו של בעל ההילולא, הנה ,שרש נשמתו יאיר אור ושפע רב זכותו להגן מגן נפשנו עלינו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד ע"י התורה דבה מתקשרין ישראל בקב"ה".

ובפרט בשנת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר, בלשון שכתבו בני כ"ק אדמו"ר הזקן ,נוטל כבוד מבית חיינו עטרת תפארתנו נזר ישראל צפירת תפארה" עד כי בעגלא דידן, ה' ,ישלח לנו גואל הצדק ויוציאנו מאפלה לאורה, והקיצו ורננוּ שוכני עפר, וישמיענו גפלאות מתורתו, תורת ה' תמימה משיבת נפש. אמן, כן יהי רצון".

₪."