שיחה ב

94שיחה ב

שלח

א. "מיסודו של רבי משה הדרשן" בפרשת ציצית

בסוף הפרשה, לאחר שרש"י מפרש כמה וכמה פסוקים ומלים בפרשת ציצית, עד למלים האחרונות "אני ה' אלקיכם", הוא מביא כמה ענינים "מיסודו של רבי משה הדרשן"¹: בתחילה הוא אומר "למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה², לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"ז, שאף היא שקולה כנגד כל המצות"³, והוא מסיים: "ואף פרשת ציצית, לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה⁴ כנגד כל המצות". לאחר מכן מצטט רש"י את המילים "על כנפי בגדיהם", ואומר "כנגד ואשא⁵ אתכם על כנפי נשרים וכו'" (כדלהלן בסעיף ב').

ב ולבסוף הוא מצטט את המילים "פתיל תכלת" ומבאר "על שם שכול בכורות וכו'", (כדלהלן בסעיפים ג' וד').

מכך שרש"י מביא שלושה ענינים אלו לאחר פירושו על "אני ה' אלקיכם"

– למרות שאת הטעם לסמיכות שבין פרשת ציצית לפרשיות הקודמות יש להבין מיד בתחילת הפרשה⁶, וכן המילים "על כנפי בגדיהם" ו"פתיל תכלת" מופיעות בתחילת הפרשה –

מובן⁷, שבכך אין הוא מתכוון כל כך לפרש את פשוטו של מקרא עצמו⁸, אלא בעיקר להבהיר ענין מיוחד בפרשה, הטעון ביאור על פי דרך הפשט. לפיכך הוא מביא את כל שלושת הענינים הללו ביחד, כי הם כולם באים לבאר אותה נקודה.

יש להבין:

א) מהו הקושי בפרשה זו לפי דרך הפשט, אשר כדי ליישבו צריך רש"י להביא את הפירושים של רבי משה הדרשן, שהם "דרוש"?

94ב) מהו המשותף לשלושה ענינים אלו? לכאורה, בפירושו על המלים "על כנפי בגדיהם" ו"פתיל תכלת" מדובר על הרמזים שבפרטי מצות הציצית, ואילו בפירושו "למה נסמכה..." מדובר על המצוה בכללותה, ועל הקשר המשותף בינה לבין הפרשיות של המקושש ושל עבודה זרה?

ב. הקשיים על שני הקטעים הראשונים

בנוסף לכך, מתעוררים כמה קשיים על כל אחד משלושת הביאורים הללו עצמם, ובמיוחד הפירוש על "פתיל תכלת", שהוא בלתי מובן כלל, כדלהלן בסעיפים ג' וד'.

בפירושו "למה נסמכה..." אומר רש"י, שציצית שקולה כנגד כל המצות, וכהוכחה לכך הוא כותב "שנאמר: ועשיתם את כל מצותי". ולכאורה: הפסוק "וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם" מופיע לפני הפסוק "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי", ומדוע מצטט רש"י את הפסוק המאוחר יותר⁹?

גם בקטע השני, על המילים "על כנפי בגדיהם", יש מספר דיוקים. מה שבולט לעין הוא, שלאחר שרש"י מפרש שהמלים "על¹⁰ כנפי בגדיהם" הן "כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים", הוא מוסיף: "על ארבע כנפות, ולא בעלת שלוש ולא בעלת חמש¹¹, כנגד ארבע לשונות של גאולה, שנאמר¹² במצרים: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי". ולכאורה: המילים "על ארבע כנפות" מופיעות בפרשת תצא¹³, ולא בפרשתנו, ומדוע חשוב לפרש כאן את "על ארבע כנפות"?

ג. כיצד רומז "פתיל

תכלת" למכת בכורות?

לאחר מכן מצטט רש"י את המלים "פתיל תכלת", ומפרש: "על שם שכול 95בכורות, תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב". (ולאחר מכן הוא ממשיך ואומר "ושמונה חוטים וכו'", כדלהלן בסעיף ד').

יש להבין:

א) בפירוש רש"י מדוייקות גם המלים שהוא מצטט לפני פירושו, ולא רק המלים של הפירוש עצמו. כפי שרואים בבירור בפירוש זה, שבתחילה, כשהוא מפרש את הפרשה על פי הפשט, הוא מצטט רק את המילה "תכלת", ובפירוש אשר "מיסודו של רבי משה הדרשן" הוא מצטט את המלים "פתיל תכלת". אך לכאורה, גם פירושו "על שם שכול בכורות..." קשור רק למילה "תכלת", ולא למילה "פתיל"?

ב) אמנם, מכת בכורות היתה בלילה, כאשר הרקיע נראה כתכלת, אך מהו הקשר בין הרקיע לבין מכת בכורות, עד כדי כך שאומרים, שמשום שצבע התכלת דומה לרקיע אשר בזמן מכת בכורות, לכן "פתיל תכלת" רומז למכת בכורות?

ג) מכך שהרקיע "משחיר לעת ערב", כלומר, שאז צבעו התכול כהה יותר מאשר ביום, מובן, שבלילה הוא "משחיר" יותר. וכיצד ייתכן לומר, שתכלת הציצית, שצבעו דומה לרקיע אשר "לעת ערב", יהווה רמז למכת

ד. "ושמונה חוטים... כנגד שמונה ימים"

באותו "דיבור המתחיל" ממשיך רש"י לאחר מכן ואומר: "ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים". אין מובן:

א) "ועשו להם ציצית..." ו"ונתנו... פתיל תכלת" הם שני ציוויים שונים¹⁴. והמספר "שמונה חוטים" אינו קשור לפרט של "פתיל תכלת", אלא למצות הציצית. כפי שרואה בן החמש למקרא, שגם בזמננו מקיימים את מצות ציצית ב"שמונה חוטים", למרות שאין לנו תכלת.

ואם כך, צריך היה רש"י, לכאורה, לבאר את הטעם של "שמונה חוטים", ענין הקשור למצות ציצית בכללותה – לפני פירושו על הפרט "פתיל תכלת". ומדוע הוא הופך את הסדר?

ב) השירה נאמרה בשביעי של פסח¹⁵. והיכן מוצא רש"י שמונה ימים מיציאת מצרים ועד אמירת השירה?

יש המפרשים¹⁶, ששמונת הימים מתחילים ממועד שחיטת הפסח. כי, כאשר שחטו בני ישראל את אלקי מצרים, הם כבר יצאו מרשות המצרים. אך אין מובן: יציאת מצרים התרחשה בפועל ביום ט"ו בניסן – 96"בעצם היום הזה"¹⁷. אף נתינת הרשות לכך על ידי פרעה – "קומו צאו מתוך עמי"¹⁸ (אשר אף היא נחשבת לפעמים כיציאת מצרים¹⁹) היתה בליל ט"ו. אך את הזמן של שחיטת הפסח, לפני שפרעה הסכים ליציאתם ממצרים, אי אפשר, לכאורה, להחשיב כזמן של "משיצאו ממצרים"²⁰?

ג) אמירת השירה אינה, לכאורה, ענין בפני עצמו, אלא היא שבח והודיה על קריעת ים סוף, שהיא עיקר יציאת מצרים. שהרי עד אז, אף לאחר שכבר יצאו ממצרים עדיין לא השתחררו מהפחד מפני המצרים העלולים להשיגם, ורק בקריעת ים סוף, כאשר "לא נשאר בהם עד אחד"²¹, השתחררו מהם לחלוטין²². ואם כך, צריך היה רש"י לומר "עד שנקרע הים"²³, וכיצד קשור לכך הענין "שאמרו שירה"?

ד) אילו היה רש"י אומר רק "שאמרו שירה" (ללא המלים "על הים"), ניתן היה לדעת לאיזו שירה כונתו²⁴. לשם מה הוא מוסיף את המלים "על הים"?

ה. מהו הקשר בין יציאת מצרים לבין מצות

ציצית?

ההסבר לכל זאת הוא: על ידי שלשת הענינים הללו "מיסודו של רבי משה הדרשן" מתכוון רש"י לבאר את הקשר שבין הפסוק האחרון שבפרשה – "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים..." – לבין פרשת ציצית.

בתחילה אומר על כך רש"י שני פירושים: (א) "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי"²⁵. (ב) "אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין וליפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא"²⁶.

97מובן בפשטות, מדוע צריך רש"י להביא שני פירושים:

לפי הפירוש הראשון קשה: הענין ש"על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי" קשור לכל המצוות, ומדוע נאמר "אני ה' אלקיכם..." רק עתה, ודוקא במצות ציצית²⁷? אמנם, מצות ציצית מביאה לידי "וזכרתם את כל מצות ה'", אך הכוונה בכך היא שקיום מצוה זו מביא לידי ענין נוסף של "וראיתם אותו", וראיה זו מביאה לידי "וזכרתם", ועל ידי כך מגיעים ל"ועשיתם" – לקיום כל המצוות, אך מצות הציצית עצמה היא מצוה אחת בלבד. ואם כך, ענין יציאת מצרים היה צריך להופיע במצות עבודה זרה אשר היא עצמה "ככל המצוות"²⁸, ולא במצות ציצית?

לכן מביא רש"י את הפירוש השני, שהקשר של יציאת מצרים למצות ציצית אינו רק מפני שהציצית מביאה לידי קיום כל המצוות, אלא מצד הציצית עצמה – שכשם שהקדוש־ברוך־הוא הבחין במצרים בין טיפה של בכור וכו', כך הוא עתיד להבחין וליפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא.

אך גם לפי פירוש זה קשה: א) "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" – זוהי יציאת מצרים עצמה, ולא מכת בכורות אשר רק הביאה ליציאת מצרים²⁹? ב) "ונתנו... פתיל תכלת" – זהו פרט בלבד בפרשת ציצית, ויותר מכך: כאמור לעיל בסעיף ד', אין זה פרט במצות ציצית עצמה (כמו, למשל, "על כנפי בגדיהם" – שהציצית חייבת להיות דוקא "על כנפי בגדיהם"), אלא זהו ציווי נוסף. וקשה לומר, שכל הענין של "אני ה' אלקיכם..." קשור רק לציווי על התכלת, ובא בהמשך אליו.

לפיכך נזקק רש"י לפירוש הראשון – "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי" – שבו אכן מדובר על יציאת מצרים עצמה, והוא קשור למצות הציצית בכללותה, כדלעיל.

אך כיון ששני הפירושים אינם "חלקים", לכן ממשיך רש"י ומוסיף "ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי...", כדי להבהיר יותר את פירושו "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי", כפי שיוסבר להלן.

ו. מצות ציצית כנגד כל המצוות

החידוש של רש"י בדבריו "למה 98נסמכה.." הוא, שמצות ציצית עצמה "שקולה כנגד כל המצוות", בדיוק כעבודה זרה³⁰ וכשבת³¹, ואיננה רק מביאה לקיום כל המצוות.

לכן אומר רש"י "שנאמר ועשיתם את כל מצותי" – ולא "שנאמר וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם" – כי בפסוק האחרון נאמר שהציצית מביאה לאחר מכן לראיה, אשר מביאה לידי זכירה ולעשיית כל המצוות. ואילו המשמעות של הפסוק "ועשיתם את כל מצותי", על פי הדרוש – של רבי משה הדרשן, היא, שעל ידי קיום "ועשו... והיה לכם לציצית" הרי זה "ועשיתם" – כאילו מקיימים – "את כל מצותי"³². כנאמר לפני כן³³ לגבי עבודה זרה "ולא תעשו את כל המצות האלה", שעבודה זרה עצמה היא "מצוה אחת שהיא ככל המצוות".

ולפי זה כבר מובן יותר מדוע נאמר "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי" דוקא במצות ציצית, כי מצות ציצית שקולה כנגד "... כל מצותי".

ז. כל פרטי הציצית קשורים ליציאת מצרים

אך עדיין אין די בכך: כיון שכאמור לעיל, גם עבודה זרה ושבת שקולות כנגד כל המצוות, ואדרבה: מכך שהתורה מסמיכה את פרשת ציצית לפרשיות של עבודה זרה ושל המקושש משום ש"אף היא (ציצית) שקולה כנגד כל המצוות" מובן, שבעבודה זרה ואף בשבת ברור יותר שהן שקולות כנגד כל המצוות. אם כך, מדוע נאמר "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי" (והכוונה היא לכל המצוות) דוקא בציצית?

לפיכך ממשיך רש"י ואומר, שכל פרטי מצות הציצית ("על כנפי בגדיהם"³⁴, "פתיל תכלת" ו"שמונה 99חוטים") הם "כנגד", או "על שם", כל הענינים של יציאת מצרים. ולכן נאמר "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" – "על מנת... שתקבלו עליכם גזרותי" – דוקא במצות ציצית, כי אין זו מצוה כללית סתם, אלא היא קשורה, בכל פרטיה, לכל פרטי יציאת מצרים.

ח. "על כנפי בגדיהם" – קשור לכל פרטי יציאת מצרים

לפי זה מובן מדוע בפירוש למלים "על כנפי בגדיהם" אין רש"י מסתפק בדבריו "כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים", אלא הוא גם מציין ש"על ארבע כנפות" הוא "כנגד ארבע לשונות של גאולה", למרות שבפרשתנו אין נאמר כלל שהציצית היא דוקא על בגד של ארבע כנפות – כי בהוספה זו מוכיח רש"י כיצד הענין של "כנפי בגדיהם" הוא כנגד כל עניני יציאת מצרים³⁵ – החל מ"והוצאתי" ועד "ולקחתי (אתכם לי לעם)".

אך כיון שבפרשה שלנו לא נאמר כמה כנפות צריכות להיות, לכן אין רש"י יכול להתחיל במלים "על ארבע כנפות...", ולכן הוא מסביר תחילה ש"על כנפי בגדיהם" הוא "כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים". ולאחר שהוא כבר מציין ש"על כנפי בגדיהם" קשור ליציאת מצרים, הוא מוסיף ומבהיר, שמספר הכנפות הוא כנגד ארבע לשונות של גאולה.

ט. "פתיל תכלת" – מכת בכורות למעלה ולמטה

כך גם לגבי "פתיל תכלת". בשני הטעמים שמביא רש"י לקשר של מכת בכורות לפתיל תכלת – "על שם שכול בכורות, תרגום של שכול תכלא", ו"צבע התכלת דומה לרקיע..." – הוא מתכוון להבהיר כיצד רמוזים בציצית כל פרטי מכת בכורות.

שהרי, במכת בכורות (אשר הכריחה את פרעה לומר "קומו צאו" – הגאולה) – יש שני ענינים: (א) שיכול הבכורות שהיה כאן למטה, כדברי רש"י בהמשך "ומכתם היתה בלילה", (ב) היווצרותו של הענין למעלה – ברקיע, וזאת בזכות³⁶ דם פסח ומילה, וזה היה בין הערבים, כאשר שחטו בני ישראל את הפסח.

100על כך אומר רש"י, ש"פתיל תכלת" רומז לשני הענינים: מצד המלה "תכלת", שמשמעותה "שכול" – "תרגום של שכול תכלא", מצביעה התכלת על שיכול הבכורות כאן למטה, שהיה בלילה. ומצד "צבע התכלת", אשר "דומה לרקיע המשחיר לעת ערב", הוא מראה על מכת הבכורות כפי שנוצרה למעלה ברקיע, לעת ערב.

אך מתעוררת השאלה: היכן אנו מוצאים, שפרט מסויים במצוה וכדומה רומז לענין כפי שהוא נגזר ברקיע?

לפיכך מצטט רש"י לפני פירושו את המלים "פתיל תכלת": "פתיל" קשור לכנף למעלה, והוא משתלשל ויורד למטה. בכך רומז "פתיל תכלת" למכת בכורות כפי שנמשכה מלמעלה, מהרקיע, ולא רק כפי שהיתה כאן למטה.

י. שמונה ימים – מהראשית ממש ועד הסיום המושלם

לאחר שאומר רש"י שפתיל תכלת רומז למכת בכורות גם כפי שנגזרה ברקיע, הוא ממשיך ואומר, ששמונת החוטים הם כנגד שמונה ימים וכו':

כשם שלגבי תחילת יציאת מצרים, אין מחשיבים רק את ליל ט"ו ניסן, שבו היתה מכת בכורות כאן למטה, שאז אמר פרעה "קומו צאו מתוך עמי", אלא מתחילים מהראשית ממש – מיום י"ד לעת ערב, כאשר נגזרה הגאולה, ומכת הבכורות, ברקיע,

כך גם, בקצה השני, לגבי השלמת יציאת מצרים, אשר היתה בקריעת ים סוף, כאשר "לא נותר בהם עד אחד", שאין מחשיבים רק את סיום יציאת מצרים כשלעצמו, אלא את השלמות המוחלטת של יציאת מצרים – כאשר התבטל אצל בני ישראל פחדם מפני המצרים – כאשר נתגלה לבני ישראל ש"לא נותר", וזאת כאשר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" – דבר שהשפיע עליהם עד כדי אמירת שירה³⁷.

וזוהי המשמעות של "שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה", הכוללים את כל משך תקופת יציאת מצרים: מראשית יציאת מצרים ממש, כפי שהיתה עדיין "ברקיע", לפני התרחשותה למטה, ועד לסיום המושלם של יציאת מצרים, כאשר בני ישראל חשו וראו בשלמות את גאולתם מהמצרים.

יא. "ועשה טוב" מביא לידי אמירת השירה

מה"ענינים מופלאים" והרמזים שבפירוש רש"י זה:

101אחד ההבדלים שבין חוטי ה"תכלת" שבציצית לבין חוטי ה"לבן" הוא³⁸, שחוטי התכלת רומזים לעבודה הרוחנית של יראה, "סור מרע"³⁹, ואילו חוטי הלבן רומזים לאהבה, "ועשה טוב".

וזהו ההסבר, בפנימיות הענינים, לכך שרש"י מפרש תחילה "פתיל תכלת", ולאחר מכן "ושמונה חוטין..." – כי תחילת העבודה היא סור מרע, ומכך מגיעים לאחר מכן לקיום כללות מצות ציצית – "שמונה חוטין" – אשר "שקולה כנגד כל המצוות".

אך למרות זאת, מכך שבזמננו אין תכלת⁴⁰, וכל שמונת החוטים (אף אלו שקשורים מצד עצמם ל"תכלת") הם "לבן", נלמדת ההוראה, שהעבודה העיקרית⁴¹ היא בקו האהבה. ובמיוחד על פי פנימיות התורה, הרי אומר רבי שמעון בר יוחאי: "אנן בחביבותא תליא מילתא"⁴²,

ועל ידי כך מגיעים לכל הדרגות (שמונה ימים) של "יציאת מצרים", אשר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"⁴³, ועד לאמירת שירה – "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו"⁴⁴, בקרוב ממש.