97
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מובן בפשטות, מדוע צריך רש"י להביא שני פירושים:
לפי הפירוש הראשון קשה: הענין ש"על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי" קשור לכל המצוות, ומדוע נאמר "אני ה' אלקיכם..." רק עתה, ודוקא במצות ציצית27? אמנם, מצות ציצית מביאה לידי "וזכרתם את כל מצות ה'", אך הכוונה בכך היא שקיום מצוה זו מביא לידי ענין נוסף של "וראיתם אותו", וראיה זו מביאה לידי "וזכרתם", ועל ידי כך מגיעים ל"ועשיתם" – לקיום כל המצוות, אך מצות הציצית עצמה היא מצוה אחת בלבד. ואם כך, ענין יציאת מצרים היה צריך להופיע במצות עבודה זרה אשר היא עצמה "ככל המצוות"28, ולא במצות ציצית?
לכן מביא רש"י את הפירוש השני, שהקשר של יציאת מצרים למצות ציצית אינו רק מפני שהציצית מביאה לידי קיום כל המצוות, אלא מצד הציצית עצמה – שכשם שהקדוש־ברוך־הוא הבחין במצרים בין טיפה של בכור וכו', כך הוא עתיד להבחין וליפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא.
אך גם לפי פירוש זה קשה: א) "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" – זוהי יציאת מצרים עצמה, ולא מכת בכורות אשר רק הביאה ליציאת מצרים29? ב) "ונתנו... פתיל תכלת" – זהו פרט בלבד בפרשת ציצית, ויותר מכך: כאמור לעיל בסעיף ד', אין זה פרט במצות ציצית עצמה (כמו, למשל, "על כנפי בגדיהם" – שהציצית חייבת להיות דוקא "על כנפי בגדיהם"), אלא זהו ציווי נוסף. וקשה לומר, שכל הענין של "אני ה' אלקיכם..." קשור רק לציווי על התכלת, ובא בהמשך אליו.
לפיכך נזקק רש"י לפירוש הראשון – "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי" – שבו אכן מדובר על יציאת מצרים עצמה, והוא קשור למצות הציצית בכללותה, כדלעיל.
אך כיון ששני הפירושים אינם "חלקים", לכן ממשיך רש"י ומוסיף "ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי...", כדי להבהיר יותר את פירושו "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי", כפי שיוסבר להלן.
ו. מצות ציצית כנגד כל המצוות
החידוש של רש"י בדבריו "למה
הערות
- 27. ראה לקו"ש חי"ב ע' 87 ואילך, שמצד קושיא כזו מביא רש"י בפ' אחרי יח, ב פירוש "ר' אומר". ע"ש בארוכה. ולהעיר מפירש"י שמיני יא, מה. קדושים יט, לו. אמור כב, לג. בהר כה, לח (וי"ל, שלכן מוסיף שם רש"י "אפילו הן כבדות עליכם"). ואכ"מ.
- 28. רש"י פרשתנו טו, כב.
- 29. וי"ל שמצד קושיא כזו אין רש"י מסתפק בפ' בהר שם בהפירוש "והבחנתי כו'" ומוסיף גם "דבר אחר כו'". ובפ' קדושים יט, לו הפירוש אני הבחנתי כו' הוא רק פירוש שני.
רש"י על ויקרא י״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
אני ה' אלהיכם. אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי בְסִינַי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ וְקִבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם מַלְכוּתִי, מֵעַתָּה קַבְּלוּ גְזֵרוֹתָי; רַבִּי אוֹמֵר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו שֶׁסּוֹפָן לִנָּתֵק בַּעֲרָיוֹת בִּימֵי עֶזְרָא, לְפִיכָךְ בָּא עֲלֵיהֶם בִּגְזֵרָה אני ה' אלהיכם — דְּעוּ מִי גוֹזֵר עֲלֵיכֶם, דַּיָּן לִפָּרַע וְנֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר (עי' ספרא):
אני ה' אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD — I am He Who spoke on Mount Sinai “I am the Lord thy God" and Whose kingship you then accepted; now, therefore, accept My decrees! Rabbi Judah han-Nasi said: It was manifest and known to Him that in the days of Ezra they would ultimately revolt against restricting sexual relations, He therefore came to them with a decree emphasized by the words: "I am The Lord your God" — understand well Who it is that imposes this decree upon you, — the Judge (אלהיכם) Whose function it is to punish but Who is certain also to give a reward ('ה) (cf. Sifra, Acharei Mot, Section 8 1).
רש"י על במדבר ט״ו:כ״ב - הטקסט מספריא
וכי תשגו ולא תעשו. עֲ"זָ הָיְתָה בִּכְלַל כל המצוות שֶׁהַצִּבּוּר מְבִיאִין עָלֵיהָ פַר, וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ כָּאן מִכְּלָלָן, לִדּוֹן בְּפַר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת (ספרי):
וכי תשגו וגו'. בַּעֲ"זָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְאַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת, תַּ"ל את כל המצות האלה — מִצְוָה אַחַת שֶׁהִיא כְּכָל הַמִּצְוֹת, מַה הָעוֹבֵר עַל כָּל הַמִּצְוֹת פּוֹרֵק עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים, אַף מִצְוָה זוֹ פּוֹרֵק בָּהּ עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים, וְאֵיזוֹ? זוֹ עֲ"זָ (שם):
אשר דבר ה' אל משה. אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם כְּדִכְתִיב (תהילים ס"ב) "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ" (הוריות ח'):
וכי תשגו ולא תעשו AND IF YE HAVE ERRED, AND NOT DONE [ALL THESE COMMANDMENTS WHICH THE LORD HATH SPOKEN UNTO MOSES] — Idolatry (which is the transgression referred to here; cf. Rashi on next passage) is naturally comprehended under the general term “all the commandments” (see Leviticus 4:13) for which the whole community brings a bullock as a sin-offering if it infringes one of them, but, you see, Scripture here excepts it (the sin of idolatry) from the general law about them, to bring it under the law of a bullock as a burnt-offering, and a he-goat for a sin-offering (whilst the rule in Leviticus 4:13 is a bullock for sin-offering, and no he-goat is prescribed) (Sifrei Bamidbar 111:1).
וכי תשגו וגו׳ AND IF YE HAVE ERRED etc. — Scripture is speaking of the sin of idolatry. Or perhaps not, but of the transgression of any of all the commandments? It, however, states, “[And if ye have erred, and not done] all these commandments” which implies “one command that is the same as (the equivalent of) all the commands”. What is the case of one who transgresses all the commandments? He throws off the yoke of the Law, breaks the covenant and bids defiance to the Torah (more lit., exposes his face, acts bare-facedly). So, too, must this single commandment referred to here be of such a nature that by transgressing it one throws off the yoke, breaks the covenant and bids defiance to the Torah. And which is this? It is idolatry (Sifrei Bamidbar 111:1).
אשר דבר ה’ אל משה WHICH THE LORD HATH SPOKEN UNTO MOSES — [This refers to the two commandments prohibiting idolatry:] “I am the Lord, thy God”, and “Thou shalt have no other gods, etc.”, which we heard from the mouth of the Almighty (and which God also commanded us by Moses (v. 23) in many other passages where idolatry is forbidden), as it is written (Psalms 62:12): “Once did God speak these commandments to us but we heard them twice” (cf. Sifrei Bamidbar 111:1; Horayot 8a).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ שלח ‹ שיחה ג ‹ 101 לקו"ש ח"ח ע' 97
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.