100

על כך אומר רש"י, ש"פתיל תכלת" רומז לשני הענינים: מצד המלה "תכלת", שמשמעותה "שכול" – "תרגום של שכול תכלא", מצביעה התכלת על שיכול הבכורות כאן למטה, שהיה בלילה. ומצד "צבע התכלת", אשר "דומה לרקיע המשחיר לעת ערב", הוא מראה על מכת הבכורות כפי שנוצרה למעלה ברקיע, לעת ערב.

אך מתעוררת השאלה: היכן אנו מוצאים, שפרט מסויים במצוה וכדומה רומז לענין כפי שהוא נגזר ברקיע?

לפיכך מצטט רש"י לפני פירושו את המלים "פתיל תכלת": "פתיל" קשור לכנף למעלה, והוא משתלשל ויורד למטה. בכך רומז "פתיל תכלת" למכת בכורות כפי שנמשכה מלמעלה, מהרקיע, ולא רק כפי שהיתה כאן למטה.

י. שמונה ימים – מהראשית ממש ועד הסיום המושלם

לאחר שאומר רש"י שפתיל תכלת רומז למכת בכורות גם כפי שנגזרה ברקיע, הוא ממשיך ואומר, ששמונת החוטים הם כנגד שמונה ימים וכו':

כשם שלגבי תחילת יציאת מצרים, אין מחשיבים רק את ליל ט"ו ניסן, שבו היתה מכת בכורות כאן למטה, שאז אמר פרעה "קומו צאו מתוך עמי", אלא מתחילים מהראשית ממש – מיום י"ד לעת ערב, כאשר נגזרה הגאולה, ומכת הבכורות, ברקיע,

כך גם, בקצה השני, לגבי השלמת יציאת מצרים, אשר היתה בקריעת ים סוף, כאשר "לא נותר בהם עד אחד", שאין מחשיבים רק את סיום יציאת מצרים כשלעצמו, אלא את השלמות המוחלטת של יציאת מצרים – כאשר התבטל אצל בני ישראל פחדם מפני המצרים – כאשר נתגלה לבני ישראל ש"לא נותר", וזאת כאשר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" – דבר שהשפיע עליהם עד כדי אמירת שירה³⁷.

וזוהי המשמעות של "שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה", הכוללים את כל משך תקופת יציאת מצרים: מראשית יציאת מצרים ממש, כפי שהיתה עדיין "ברקיע", לפני התרחשותה למטה, ועד לסיום המושלם של יציאת מצרים, כאשר בני ישראל חשו וראו בשלמות את גאולתם מהמצרים.

יא. "ועשה טוב" מביא לידי אמירת השירה

מה"ענינים מופלאים" והרמזים שבפירוש רש"י זה: