95
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בכורות, תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב". (ולאחר מכן הוא ממשיך ואומר "ושמונה חוטים וכו'", כדלהלן בסעיף ד').
יש להבין:
א) בפירוש רש"י מדוייקות גם המלים שהוא מצטט לפני פירושו, ולא רק המלים של הפירוש עצמו. כפי שרואים בבירור בפירוש זה, שבתחילה, כשהוא מפרש את הפרשה על פי הפשט, הוא מצטט רק את המילה "תכלת", ובפירוש אשר "מיסודו של רבי משה הדרשן" הוא מצטט את המלים "פתיל תכלת". אך לכאורה, גם פירושו "על שם שכול בכורות..." קשור רק למילה "תכלת", ולא למילה "פתיל"?
ב) אמנם, מכת בכורות היתה בלילה, כאשר הרקיע נראה כתכלת, אך מהו הקשר בין הרקיע לבין מכת בכורות, עד כדי כך שאומרים, שמשום שצבע התכלת דומה לרקיע אשר בזמן מכת בכורות, לכן "פתיל תכלת" רומז למכת בכורות?
ג) מכך שהרקיע "משחיר לעת ערב", כלומר, שאז צבעו התכול כהה יותר מאשר ביום, מובן, שבלילה הוא "משחיר" יותר. וכיצד ייתכן לומר, שתכלת הציצית, שצבעו דומה לרקיע אשר "לעת ערב", יהווה רמז למכת ד. "ושמונה חוטים... כנגד
שמונה ימים"
באותו "דיבור המתחיל" ממשיך רש"י לאחר מכן ואומר: "ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים". אין מובן:
א) "ועשו להם ציצית..." ו"ונתנו... פתיל תכלת" הם שני ציוויים שונים14. והמספר "שמונה חוטים" אינו קשור לפרט של "פתיל תכלת", אלא למצות הציצית. כפי שרואה בן החמש למקרא, שגם בזמננו מקיימים את מצות ציצית ב"שמונה חוטים", למרות שאין לנו תכלת.
ואם כך, צריך היה רש"י, לכאורה, לבאר את הטעם של "שמונה חוטים", ענין הקשור למצות ציצית בכללותה – לפני פירושו על הפרט "פתיל תכלת". ומדוע הוא הופך את הסדר?
ב) השירה נאמרה בשביעי של פסח15. והיכן מוצא רש"י שמונה ימים מיציאת מצרים ועד אמירת השירה?
יש המפרשים16, ששמונת הימים מתחילים ממועד שחיטת הפסח. כי, כאשר שחטו בני ישראל את אלקי מצרים, הם כבר יצאו מרשות המצרים. אך אין מובן: יציאת מצרים התרחשה בפועל ביום ט"ו בניסן –
הערות
- 14. ראה גם מנחות לח, א. וראה אוה"ח כאן ד"ה לדורותם: עוד ירצה כו'.
- 15. רש"י בשלח יד, ה.
- 16. גו"א כאן.
מנחות ל״ח א - הטקסט מספריא
בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מֵהָתָם אֲמַר לֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ לְמִישְׁדְּיֵיהּ? וְהָאָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה! וְהָא תַּרְגְּומַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״, הָכָא נָמֵי כַּרְמְלִית דְּרַבָּנַן הִיא.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ.
מַתְנִי׳ הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל יָד.
גְּמָ׳ לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְעַכְּבִין.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב ״הַכָּנָף״ – מִין כָּנָף, וּכְתִיב ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״, וְאָמַר רַחֲמָנָא ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – עַד דְּאִיכָּא תַּרְוַיְיהוּ בְּחַד.
וְרַבָּנַן, ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – כֹּל חַד לְחוֹדֵיהּ מַשְׁמַע.
לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקַדֵּם.
דְּתַנְיָא: מִצְוָה לְהַקְדִּים לָבָן לַתְּכֵלֶת, וְאִם הִקְדִּים תְּכֵלֶת לַלָּבָן – יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה. מַאי חִיסֵּר מִצְוָה?
He stated this with regard to the prohibition of: “You shall not deviate to the left or the right of that which they tell you” (Deuteronomy 17:11). A prohibition by rabbinic law is overridden by human dignity, but not a prohibition by Torah law. Therefore, Mar bar Rav Ashi would have removed his garment had he known about the tear.
And there are those who say there is a different version of this discussion: It was when they were there, in the place where the corner of Mar bar Rav Ashi’s garment tore, that Ravina said to him that it had torn, and Mar bar Rav Ashi said to him in response: What is your opinion? Do you think that I should throw the garment off? But doesn’t the Master say: Great is human dignity, as it overrides a prohibition in the Torah? The Gemara raises a difficulty: But Rav bar Shabba interpreted that statement before Rav Kahana: He stated this with regard to the prohibition of: “You shall not deviate,” not the prohibition against carrying in the public domain, which applies by Torah law. The Gemara answers that here too, it is not a prohibition by Torah law, as the place where they were walking was not a full-fledged public domain but a karmelit, in which carrying is prohibited by rabbinic law.
MISHNA: The absence of the sky-blue [tekhelet] strings does not prevent fulfillment of the mitzva of ritual fringes with the white strings, and the absence of white strings does not prevent fulfillment of the mitzva with the sky-blue strings. If one has only one, he wears it without the other. Absence of the phylacteries of the arm does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the head, and absence of the phylacteries of the head does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the arm. If one has only one, he dons it without the other.
GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it is taught in a baraita: When the verse requires one to place white and sky-blue strings upon the corners of his garments and then states: “That you may look upon it” (Numbers 15:39), it teaches that the lack of either one prevents fulfillment of the mitzva with the other; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. But the Rabbis say: The lack of one does not prevent the fulfillment of the mitzva with the other.
The Gemara inquires: What is the reasoning of Rabbi Yehuda HaNasi, i.e., how does he derive his ruling from this verse? The Gemara explains: As it is written: “And they shall put on the fringe of the corner a sky-blue thread” (Numbers 15:38). “The fringe of the corner” is a reference to strings that are of the same type as the corner of the garment. Since garments are usually white, this phrase is referring to white strings. And it is written in this same verse: “A sky-blue thread.” And the Merciful One states in the following verse, referring to both types of strings: “And it shall be to you for a fringe that you may look upon it” (Numbers 15:39), in the singular. This teaches that one does not fulfill his obligation until both types are present together.
The Gemara asks: And how do the Rabbis, who hold that the one can fulfill one obligation without the other, understand this verse? The Gemara answers: They hold that the phrase “that you may look upon it” indicates that one fulfills a mitzva with each one individually.
The Gemara concludes its initial suggestion: Shall we say that the mishna, which states that one can fulfill the mitzva with either white or sky-blue strings even in the absence of the other, is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The Gemara responds: Rav Yehuda said that Rav said: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the ruling of the mishna is necessary only with regard to granting precedence. The white strings should precede the blue strings, but if the order is reversed, one still fulfills the mitzva.
This is as it is taught in a baraita: It is a mitzva to insert the white strings into the garment before inserting the sky-blue strings, but if one inserted the sky-blue strings before the white strings, he fulfilled his obligation but omitted the mitzva. The Gemara asks: What does the baraita mean by the phrase: Omitted the mitzva?
רש"י על שמות י״ד:ה׳ - הטקסט מספריא
ויגד למלך מצרים. אִיקְטוֹרִין שָׁלַח עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָבְעוּ לֵילֵךְ וְלָשׁוּב וְרָאוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין לְמִצְרַיִם, בָּאוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, בַּחֲמִישִׁי וּבַשִּׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם, בַּשַּׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח; לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
ויהפך. נֶהְפַּךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְנֶהְפַּךְ לֵב עֲבָדָיו, שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י'), וְעַכְשָׁיו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם:
מעבדנו. מֵעֲבֹד אוֹתָנוּ:
ויגד למלך מצרים AND IT WAS TOLD THE KING OF EGYPT — He sent public officers with them, and as soon as they had reached the three days’ journey which he had fixed for them to go and return, and these perceived that they were not going back to Egypt, they came and told Pharaoh on the fourth day (cf. Mekhilta). On the fifth and sixth they pursued after them: on the night of the seventh day they went down into the sea and on the following morning they (the Israelites) sang the Song of Praise and this was the seventh day of Passover. And that is why we read “The Song” (Exodus 15:1 ff.) as the Scriptural lesson on the seventh day of the Festival (Megillah 31a; Seder Olam 5; cf. Sotah 12b).
ויהפך [AND THE HEART…] WAS TURNED — it was turned (changed) from what it had been, because he had said to them (Exodus 12:31) “Arise, go out from the midst of my people”, and his servants’ hearts were changed because formerly they had said to him, (Exodus 10:7) “How long shall this man be a snare unto us? [let the men go etc.]”. Now, however, they (their hearts) were changed, prompting them to pursue them, because of the property that they had handed over to them (cf. Mekhilta).
מעבדנו means from serving us (i. e. the word is an infinitive with an objective suffix and not a noun signifying “from our service”, which would require מֵעֲבוֹדָתֵנוּ).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך יט ז'קלו מנחות לח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות ויקרא מאותו ספר מנחות לח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר מנחות לח, א
- לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ב מאותו ספר מנחות לח, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ד מנחות לח, סע"א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ מנחות לח, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית א מנחות לח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית ה מנחות לח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית כז מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית א מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית ה מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: כו דין מי שאין לו אלא תפלה אחת א מנחות לח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד מנחות לח, א
- תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב מנחות לח, א ואילך
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית מנחות לח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית מנחות לח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית מנחות לח, ב