שיחה טו

369שיחה טו

פורים

ב"ה, ז' אדר שני, ה' תיש"א

. . . מוסג'פ הקונטרס לימי הפורים הבע"ל, ובטח יזכה בו את כל אלו שהשפעתו עליהם, שילמדו אותו, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את המסקנא וה,בכן" מהאמור בהמאמר הנדפס בקונטרס, והוא

למרות הנסיונות והטרדות והבלבולים -- לעמוד חזק בקיום התורה והמצות בפועל, וביחוד

להוסיף אומץ, ובהשתדלות יתרה, בעבודת חינוך הכשר ללמד את בני ובנות ישראל את מצוות הוי' ותורתו.

ואם ישנם מקומות אשר על ידי גזירות בגלוי או בתחבולות מרמה רוצים ל,אחוז בתי כנסיות ובתי מדרשות" להשכיח ח"ו את בני ישראל את תורת הוי' ומצותיו ולהדיחם ח"ו מאלקות,

הנה צריך לדעת אשר בזמן הגזירה דוקא, כאשר רבו ההעלמות וההסתרים, עד אשר שמים אור לחושך (ענינים שצריכים היו להוסיף אור הקדושה משתמשים בהם להרבות חושך הקליפות וסטרא אחרא)

,אז דוקא נותנים כח מלמעלה להפוך את החושך לאור כי טוב".

וכאשר נשמור -- עד למסירת נפש -- על הקטנים והקטנות. הרי על פי לשון המדרש, כשיש קטנים יש גדולים, יש חכמים, יש זקנים, יש תורה, יש בתי כנסיות ובתי מדרשות -- ותכלית הכל -- הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם, בעולם הזה התחתון הגשמי, כי אתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור אין סוף ברוך הואל...

9/7

ב"ה, ז' אדר, ה'תשי"ב ברוקלין, 1..

שלום וברכה!

, . . מספרים חז"ל כי בשעה שיצאה הגזירה להשמיד וכו' ר"ל, יצא מרדכי ברחובות עיר וכינס כ"ב אלף תינוקות של בית רבן ללמדם תורה ויחד אתם לשפוך לב לפני אביהם שבשמים בתפלה ותחנונים. ומסירות נפש 370גדולה השריש בלבותם, עד שקראו פה אחד: בין במות בין בחיים עמך אנן. ועל ידי זה נקרע גזר הדין ונהפוך הוא ממות לחיים ומיגון לשמחה -- בחיי הגוף וחיי הנפש גם יחד.

על כל אחד ואחת להתבונן, אשר מרדכי הצדיק הי' מראשי הסנהדרין, ראש לכל הצדיקים, כמשה בדורו, ואף על פי כן יצא בכבודו ובעצמו ללמד תורה ביראת שמים ומסירות גפש לילדים קטנים, תינוקות של בית רבן.

על כל אחד ואחת מאתנו לזכור תמיד: אל ידמה אדם בנפשו כי מעמדו ומצבו פוטר אותו מלטפל בחינוך הקטנים, וכיצד יבטל ממעשיו ועסקיו הרמים ?!

עליו להכיר, כי חשוב מכל הוא לקבוע, על כל פנים, חלק מזמנו, ולהקדיש, עכ"פ, חלק מכוחותיו לכיבוש החינוך של הדור הצעיר, כדי לנטוע בלבם יראת שמים ומסירות נפש לכל הקדוש, הקדוש לנו מאז היינו לממלכת כהנים וגוי קדוש -- במעמד הר סיני.

ואז רק אז בטוחים נהי' כי הדור הצעיר יהי' נאמן לה' ולתורתו, ובדרך ממילא גם קיום עמנו יהי' בטוח. וגדול כח עבודה קדושה ומסורה זו לבטל כל הקיטרוגים והגזירות ועם ישראל ישכון בטח בדד.

בברכת הצלחה בעבודתכם, להרבות מספר המדריכים והמחנכים כהנה וכהנה -- ובעיקר -- להרבות מספר בני ובנות ישראל המושפעים על ידכם במה פעמים ככה. ויהי רצון שיתקיימו בכם מדותיו טובות של הקב"ה בהשפע בפירוי ורבוי, הפרות ברבוי הברכה ברבוי השבח ברבוי.

(חי"ק)

מ7'/,,₪

ב"ה, ז"ך אד'ר, תשי"ז

... ובפרוס ימי הפורים הבע"ל, הנה יה"ר שתהי' השמחה שלמה ומלאת על כל גדותי', שהרי זהו ענין ימי הפורים שצ"ל עד דלא ידע -- נוסף על שמחת המועדים -- וסגולה מיוחדת לזה שמהפכים מן הקצה אל הקצה, ז א. שענינים בלתי רצויים לא רק שאינם מפריעים אלא אדרבה, כלשון המגלה, ורבים מעמי הארץ מתיהדים -- ומוסיפים כח בקדושה וענינה. ומובן הדבר, קצת עכ"פ, מדברי רבנו הזקן בביאור הענין דע"י תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, עיין תניא סוף פרק ז'...

נב ב במש"כ לטעם נתינת צדקה לפני התפלה -- ע"פ מרז"ל (ב"ב יוד ב') ונתבאר ע"פ חסידות באגה"ק ס"ת.

371ב"ה, יא אדר שני תענית אסתר (נדחה), היתש"ל. ברוקלין. 1. י.

שלום וברכה!

...ובעמדינו לפני ימי הפורים עליהם נאמר אשר לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם

יהי רצון אשר תמיד כל הימים כן תהיי לנו אורה ושמחה וששון ויקר כאשר הי' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה --

אדר שני: להעיר מירושלמי מגילה (פ"א, ה"ה): אותה השנה (שנעשה בה הנס) הייתה מעוברת, אלא שדעת הבבלי משמע לא כן (מדלא הביאו בסוגיא זו להכריע הדין). ולהעיר מש' הפסוקים להאריז"ל ר"פ ואתחנן.

תענית אסתר: צע"ק שנקרא ע"ש אסתר, שהרי אין הוא לזכר ,וצומו" שאמרה אסתר שהיי ,שלשת ימים לילה ויום* ובידיטז (או יגדטו) ניסן (וכמש"כ באבודרהם סדר תפלות תענקות ופי וראה מס' סופרים רפכ"א. ב"י וב*ח לטאו"ה סתרפ"ו. ושזנ. ב"ה לטאנ*ח סתכ"ט דייה הייג וה"א. ומש"כ בב"ח שם ,וכן תענית" -- אולי צ"ל ,והן תענית"), כ"א לפי שבו נקהלו כו' (וגזרו תענית -- תנחומא כראשית ג. שאילתות סז ועוד. ובשאילתות שם (וכ*מ בתנחומא וברא"ש) שהתענו גם בזמן שביהמ"ק הי קיים ; ובאו"ז ח"ב סשס"ז (תלט) (מס' המקצועות) : וחייבינהו הקביה לישראל לענויי נפשייהו בי"ג דאמר ר' שמואל כף -- ודלא כמש"כ בכ"מ שהוא מדברי הגאונים (שעפ"ז מובן מה שלא נזכר בגמרא --- וראה מ"מ להלי תעניות פ"ה, ה"ה). וראה אורחות חיים (החדש) סתרפ"ו. וכמה מנ"כ השו"ע שם. ושינ. ובב"י ובלבוש (סתרפ"ו) שכדי לא להכביד על הצבור אין מתענין ג' דאסתר (דברי הצומות גו' -- שהובא ברמב"ם ועוד) -- ובכ"ז (ובסמה. מהנ"ל) בנוגע לייג אדר -- מפורש שמו תענית אסתר". ואכ"מ). -- ובכל אופן אינו דומה לזה דהמגלה נקראת (רק) ע"ש אסתר, כיון שהיא שבקשה כתבוני לדורות (מגלה ז, א. וראה ירוש' שם)

לפני ימי הפורים : להעיר מהמשנה (ריש מגלה) : מגלה נקראת בי"א כו וראה סדה מגלה נקראת, תרכ"ט.

וזכרם לא יסוף : ברמב*ם סוף הלי מגלה משמע דאפילו זכרון הצרות דפורים לא יסוף. וצע"ק משמו"ר (פכ"ג, יא) דמונה ,ומדי". ולהעיר מברכות יג, א. תן"א (צכ, א) דאפילו ביום ההוא הסתר אסתיר.

תמיד כל הימים : ראה מגלת סתוים (לבעהמח"ס חוות דעת) עה"פ וזכרם לא יסוף רע"י המצות דפורים תמיד זכרונם לפני השי"ת.

372כדרשת ובותינו: אורה זו תורה כו' ויקר אלו תפלין (והוקשה כל התורה כולה -- המצות -- לתפלין)

ובמשמעו --- שהרי אמחז"ל: אין מקרא יוצא מידי פשוטו -- אורה ושמחה וששון ויקר בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בברכה

אורה . . כדרשת רבותינו : אסתר ח, טז. מגלה טז, ב. וראה פיי" אדה"ז (וס' הבהיר ס' קמט) אדמו"ר האַמצעי והצ"צ בזה (אוה"ת מג"א ע' ב'שמא ואילך. שערי אורה קרוב לסופו). ועוד.

תפלין : להעיר דתפלין הם כתר הי (תוד"ה מי ברכות ו, א. ועיין דייה תפלין דמארי עלמא, תרנ"ג, וש"נ לזהר וכר). ומרדכי יצא גו' ועטרת גו'. וראה שם בתרגום.

אין . . פשומו: שבת סג א. וי"ל שזהו ביתר שאת במג"א עְפמש"כ הראב"ע בתחילת פירושו : והנכון בעיני כו'.

בגשמיות וברוחניות : ראה ט"ז לאו"ח סתר"ע סק"ג. תו"א סד"ה וקבל : מסהיג על קדה"ש שהרי כו', בארוכה יותר -- סד"ה בלילה ההוא, ה'ש"ת.

גם יחד : (להעיר מזח"ג ז, ב) כי עד דלא ידע ביץ כר -- ה"ז הדרגה וכחשכת (בשמיות) כאורה (רוחניות) ; ולמעלה מעשרים (ב' יודי"ן דוייצר -- דגוייר -- ראה אוה"ת בראשית ע' תקיט ואילך) אין אדם יודע כו' (סוכה בתחלתה. ונתבאר בכ"מ).

נתעכב משלוח המכתב והתבונגתי דייל טעם השם ,תענית אסתר" בפשטות : כיון שוהו תענית שבו נקהלו לעמוד על נפשם -- הרי כל הצריכים לעמוד על נפשם (מנער ועד גו' ונשים) אין רשאים להתענות (בי ביום) שלא ?שבר כחם (תוספתא תענית (פ"ב, יא) שו"ע או"חה סו"ס תקע"א. ולהעיר משמואל א יד, ל) משא"כ אסתר (מג"א ד, יב ולהעיר מהשינוי בבקשות אסתר (שם 7 ג -- , )) 373ב"ה. יום ה' מגילה נקראת בי"א אדר שני תשג"ה.

שלום וברכה !

. . . תנן מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו כו' שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, והענין בעבודת האדם ע"פ דא"ח בקיצור -- וע" ביאור כל משנה זו במגיד משרים להב"י פ' ויקהל --

מגילה ענינה ספור הנס, הנהגה שלמעלה מטבע, אלא שנס פורים הי' מלובש בטבע. והחילוק מבואר בדרושי פורים, ביאוה"ז ויקרא. פדה בשלום תרח"ץ. ובעבודה י"ל החילוק : עבודה שע"פ טו"ד (טבע). עבודה שהתחלתה למעלה מטו"ד בתוקף הרצון, אבל בעניגים כאלו שאח"כ ממשיכים בטו"ד ע"'י שהרצון מכריח את שכלו (נס המלובש בטבע), ועבודה שלמע' מטו"ד לגמרי (נס גלוי), ועיין בד"ה ועתה אם נא פ' תשא רע"ח שי"ל שגם בנסים שלמע' מהטבע יש מדרי' -- ולהעיר מל' רז"ל נס ונסי נסים (ברכות נז, א) נס בתוך נס (שמ"ר ס"פ וארא) כשעושה בו אהרן נסים כו' שעשיתי אני -- משה -- בו נסים כו' שהקב"ה עושה נסים (שמ*ר ס"פ בשלח) - דהחילוק הוא הנהגת דחי' ויחידה או מס"נ דאברהם ורע"ק.

וקריאת המגילה היינו פרסומי ניסא בעולם, המשכת הנהגה זו בחיי יום יום. והנה הנהגה זו דקב"ע מבלי התחשב עם הטו"ד, יכולה שתהי' בחמשה מדרי': אם רק בהנוגע להפועל ממש מחדו"מ, גם בנוגע לאהוי"ר מדות, שכל, הנחה, ומושכל ראשון שלו, עצם הרצון והנפש, והם ד' אותיות שם הוי' שבנפש וקוצש"י. וידוע אשר בשמות הנה טבע ינס, מתאים לשם אלקים ושם הו" --

וזהו מגילה נקראת בי"א כו' בט"ו, כי י' ימים, עשרה טפחים, מטה, עשי' הגשמית, לא ירדה שכינה למטה מעשרה (סוכה ה, א) רה"ר רק עד " (שבת ז, ב) וקריאת המגילה, נס ולא טבע, מתחיל מיום י"א.

והנה מקום שיש י' בטלנין -- שכל י' כחות נפשו -- בטלין ממלאכתןי שהם בביהכ"נ מצוין תמיד לתפלה (מגילה ה, א. ולהעיר ג"כ מתשובת הרמב"ם * פירושו בזה) התחברות עם הקב"ה, נק' עיר -- גדול ה' בעיר אלקינו -- וקורין בי"ד, היינו שהמשכת הנהגה ניסית היא בכל ד' המדריגות הראשונות הנ"ל, כיון שכולם כדבעי, אבל לא בט"ו, כי צריך זהירות מאויב כיון שמצד עצם הנפש, קוצש"י, א"י איזה דרך מוליכין אותו, (לקו'"ת קצור דולא תשבית, תפלין דמ"ע רנ"ג), משא"כ מוקפות חומח, שמקיף הרחוק ג"כ בשלימות אצלו -- קורין בט"ו, קוצש"י -- 374- וז'ל בדרושי מג"א דרמ"צ ח"ב (שב, ב): מגילה נקראת בי"א עד ט"ו היינו גילוי שם הוי' כו' ובשם הוי' ד' אותיות נמצא ביום יד מאיר היו"ד אך בט"ו בכרכים המוקפים חומה ובשושן מאיר ג"כ קצש"י, עכ"ל.

אבל כשאין "" בטלנין, ועפמשנת"ל הענין, וא"כ הרי יש לעבודתו אחיזה בטו"ד טבע, ואינו תושב קבוע דעיר אלקינו, ולכן זקוק לבן עיר שיקרא לפניו המגילה, המשכת הנהגה נסיית בחיי נפשו, והקריאה אפשר שתחול בי"א. שיושפע שתהי' עבודתו בנוגע להפו"מ עכ"פ למע' מהטו"ד, או בי"ב גם במדותיו וכו', ותלוי בזה מתי חל יום הכניסה, שאז מתכנסין לעיירות למשפט, כי העלי' מבחי' בן כפר לבחי' בן עיר -- אפילו לשעה -- צ"ל ע"י משפט ובירור נוסף מקודם.

ומפרש בגמרא איך אפשר שבן עיר יקרא -- וימשיך -- בבני הכפרים, כי מה שייכות יש ביניהם. וכידוע ריחוק הערך שבין אצי' ובי"ע. חכ' שבנפש ושאר כחות, וע"ז מתרץ (מגילה ד, ב) שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין, פי' ע"י שמבררים ומכינים ענינים הגשמיים שיהיו בערך בני העיר (וכמבואר המדרי' בזה: עבד כנעני, ע"ע. אמה העברי' -- ס' המצות מצות יעוד) עי"ז נעשים ,אחיהם" -- ל' איחוי -- ובמילא בן העיר קורא לפניהם את המגילה.

ומסקנא דדינא (שם ב, א) אימתי -- כל דין זה דכפרים -- בזמן שהשנים כתיקונן כו', ויובן ע"ד המבואר בדרושי ר"ה בדא"ח בענין תק"יש ונטילת לולב בשבת בביהמ"ק ובגבולין, וזהו הואיל שמסתכלין בה -- לענין אסור חמץ ג"כ, וגם אפשר שיכשלו באכילת חמץ בפסח. ובעבודה פשוטה לפי ערך כזו חייבו גם בני הכפרים לקרות בי"ד -- להמשיכה בכל הציור קומה שלהם.

בברכה לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה 375.. . והרי נמצאים אנו בחדשי אדר, ונקודתם ימי הפורים, חדש הצלחה ליהודים בכל עניניהם,

ולהעיר אשר כמובן מחז"ל (מגילה י"ג, ב ועוד) נס פורים תלוי הי' בזה, שבאדר נולד משה רבנו, והוסיפו רז"ל ביאור שהיתה אז השנה מעוברת, והי' זה באדר ראשון (סוטה י"ב, ב) -- ובפרט דהש"ס דילן פליג על הירושלמי (מגילה פ"א ה"ה) ולא הביא (מגילה ו' ב) את המ"ד דאותה השנה (דהפיל פור) הייתה מעוברת -*

וידוע פירוש האריז"ל על הכתוב והימים האלה (כשהם) נזכרים (הרי הם גם) ונעשים ...

"7

ב"ה, י"א אדר ה'תשכ"ד . . . ובעמדנו ימים אחדים לפני יום הפורים,

ובפרט ע'פ דברי רז"ל במשנתם: מגלה נקראת בי"א כו" בט"ו -- כי מתחיל מאחד עשר באדר זמן פורים הוא, או גם יום פורים הוא --

יקוים בכאו"א, בתוככי כלל ישראל, כמו שהי' בימים ההם בזמן הזה, וכמו שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כפשוטו של מקרא וכדרשת רז'ל: אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט כו +..

376(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

377ב"ה, י"א אד"ש ה'תשכ"ה

. . . ובעמדנו ימים אחדים לפני ימי הפורים הבע"ל ובפרט ע"פ דברי חכמים במשנתם: מגילה נקראת (גם לשון הווה) בי"א כו" בט"ו,

יה"יר שיקרא וימשיך כל אחד ואחת, בתוככי כלל ישראל, המגלה ועניני', כל עניני פורים, וכדיוק השם פורים, לשון רבים, אף כי נקרא עפורים ע"ש הפור" וביאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ שזהו ב' בחי' פור -- פור דהמן (דלעו"ז) ופור הוא הגורל דקדושה, נעים גורלנו שלמעלה מטעם ודעת, ע'ד טוב מאד זה יצה"ר כשנהפך לטוב.

ובדרך אפשר אולי מקום להוסיף דיוק בזה, שנקרא השם דוקא בלשון המן, פורים ולא גורלות,

ע'פ המבואר בדא"ח בכ"מ שעבודת נפה"א בנפש הבהמית ובגוף פועלת הוספת כח גם בעבודת נפה"א, וע"ד מעלת לאתבא צדיקיא בתיובתאי

היינו שעיקר העילוי דלעתיד לבוא הוא שהצדיק יהי' במעלת בע"ת (ולא זה שהבע"ת יהי' במעלת צדיק), 378ומוכרח זה גם ע'פ הידוע שהנשמה קודם ירידתה היתה במעלת צדיק, אשר עם המלך במלאכתו ישבו שם וכדחז"ל על הכתוב שנמלך בנשמותיהן של צדיקים, והירידה היא צורך עלי' (גם בעודן בעוה"ז מלובשות בגוף הגשמי) -- בכדי לאהפכא חשוכא לנהורא -- העילוי דתשובה ...

ב"ה, י"א אדר שני, ה'תשב"ה 379ב"ה, מעלי שבתא, שבת קודש מברכים חודש אדר, פ' שקלים, ה'תשכ"ו -- שנת המאה להסתלקות הילולא של כ"ק אדמו"ר ה,צמת צדק" -- 381. . . בימים אלה, ימים שבין פורים קטן לפורים גדול, הו"ל קונטרס -- מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי*ע, שאמרו בפורים קטן לפני ארבעים שנה, ד"ה וקבל היהודים את אשר החלו לעשות.

ובודאי אשר כל אלה שיגיע המאמר אליהם ילמדו אותו בעיון המתאים לגודל ערך תוכנו, ובפרט בהביא בחשבון המקום והזמן בם נאמר (כמבואר במכ' שהו"ל בהוספה לקונטרס).

ויה*ר שיהי' גדול לימוד זה -- שיביא לידי מעשה, מעשה גדול ופעולות רבות, רבות בכמות ובאיכות גם יחד, בכל הענינים אודותם מדובר במאמר. זה, 382202 לקוטי הוספות / פורים שוחות

ובמכש"כ וק"ו: ומה בארץ ההיא ובשנה ההיא, ארץ קשה ושנה קשה, עשו ופעלו וכו' -- עאכו"כ צ"ל העשי' והפעולה בארצות אלו ובשנים אלו.

ובכל כגון זה הובטחנו מחז"ל: הבא לטהר

- וידוע דיוק רבנו הזקן ,לטהר" (חסר יו"ד) -- לטהר אחרים -- מסייעין אותו . . .

ב"ה, תענית אסתר; ה'תשכיז 383(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

3847 לקומי הוספות / פורים שיחות

... חנוכת בנין החדש של מרכז ליובאוויטש והמשך טקס החגיגה הנערכים בשבוע של ימי הפורים הבע"ל, בודאי שיהיו חדורים אצילות רוח והתעוררות של ימי סגולה אלה.

נקודת פרשת ימי הפורים היא, אשר כל עם בני ישראל, וכלשון הכתוב מנער ועד זקן טף ונשים, היו בסכנת הגזירה, עד שבא מרדכי היהודי ואסף כיב אלף ילדי ישראל והלהיב את לבבם בדברים ובחינוך עד שהיו מוכנים 385למסור נפשם על יהדותם, ואז בטלה הגזירה, כמסופר בדברי רבותינו חכמינו זכרונם לברכה.

ידוע פתגם מורנו הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות הכלליתי אשר רבנו הזקן בעל התניא והשלחן-ערוך ואבי שיטת חב"ד-ליובאוויטש ה" תלמיד תלמידו, שביאר בדרך רמז דבר המשנה (מגילה יז, א): הקורא את המגילה למפרע -- פירוש: שסובר שאז הי' הנס ולא עתה -- לא יצא.

וההוראה שבזה היא, שכל עניני פרשת ימי הפורים בתקפם עתה כמו בתקפם אז. ואף שאין עתה סכנת גזירה כהאמורה ח"ו, ואדרבה הצליח השם יתברך ויהודים יכולים לחיות במנוחה ואפילו בהרחבה, אין זה משנה סוד קיום עם בני ישראל -- הוא חינוך הכשר של בני ובנות ישראל עד כדי מסירת נפש בעד היהדות.

והרי זהו תפקידו היסודי של מרכז ליובאוויטש . . לאסוף ילדי ישראל -- ילדים כפשוטם, ו,ילדים" בדיעה את ה' ותורתו ומצותיו -- כדי לגלות בהם פנימיות נפשם ומהותם ועצמותם שיכירו במוחש שהם -- כלשון הכתוב ,בנים אתם לה' אלקיכם", וימשיכו את שרשרת הזהב של מסורת אבותיהם, עד כדי מסירת נפש בעד חיי יהדות התורה והמצות.

שמסירת נפש זו כוללת כמובן גם מסירת נפש בעד הזולת, לבוא לעזרתו בצרכיו הרוחניים והגשמיים גם יחד.

וכמו שנבלטו קוים אלו בדמותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא חב"ד" ליובאוויטש של דורנו, כידוע מדברי ימי חייו (ולדוגמא: כשהי! עדיין בן אחת עשרה נאסר והוטל לבית האסורים על שבא לעזרת יהודי מן השוק שהתעולל בו גוי) ...

ב"יה, שושן פורים, ה'תשכייח 387ב"ה, ערש"ק מברכים חודש ניסן, ה'תשליב 388(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

390.. . בנסוע המשכן מי מהליים נשא הכיור וכנו!

מענה: לא נזכר שהיו לכיור וכנו בדים, ובלי בדים א'א לשאת אותם בכתף, כי אם בעגלה -- וכן כתב בספר חזקוני (שמות ל, יח).

בברייתא דמלאכת המשכן פי"ג כתוב: משפחות הגרשוני .. היו ממונים על כל בלי המשכן [לבד אלו שנשאו בני קהת, שזכרם בברייתא לפ"ז]. . בני מררי.. היו ממונים על הקרסים וכו'. מזה משמע אשר בני גרשון נשאו הכיור וכנו.

מפני מה לא הודיע בפירוש בכתוב מי נשא אותם? מענה: מפני כי כלים אלו לא הי' תכליתם בשביל עצמם, כי אם

בשביל להכשיר את הכהנים לעבודה. [כמו שמטעם זה לא בא ציווי הקב"ה לעשות אותם בעת שציווה לעשות את שאר הכלים. ראה שם בחזזקוני].

"75

. . . במענה על ההערה במש"כ בד"ה כל המרחם סדה (נדפס בקונטרס יט"כ, תש"ט) דמדת ורב חסד ענינה שהחסד רבה על הדין ולכן מעביר העונות, אבל עצם העון לא נמחק.