שיחה ד

421שיחה ד

ועד לקיום ובקרוב בימינו ממש דההבטחה המשולשת: אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה.

וישלת

. . ידוע דיש שתי דיעות במקור הדין דבן שלש עשרה למצות,

א) דעת רש"י (נזיר כט, ב) ד"ה ור' יוסי דבן יג' שנה מצינו שקראו הכתוב איש כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו, וכן הוא במחזור ויטרי לאבות ספ"ה. (אבל ראה תוד"ה בידוע סנה' סט, א). -- והכוונה בזה דשם איש מורה על גדלות, וכמוש"נ מי שמך לאיש (עיי"ש בפרש"י וברבנו בחיי, והוא דלא כמ"ש בשמ"ר שם), וחזקת והיית לאיש, ועוד.

ב) דעת הרא"ש (בשו"ת ריש כלל טז') שזהו בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני.

וי"ל הנפ"מ בין שתי הדיעות -- לענין (לפני מ"ת -- וראה דרז"ל עה"פ ויגדלו הנערים -- תולדות כה, כז -- וגם עתה בנוגע ל)דין בן נח, דלדיעה הראשונה גם בב"נ יג' למצות דילי', משא"כ לדיעה השני', וכמובן (ויעויין רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"י. פ"י, ה'"ב. שו"ת חת"ס חיו"ד סשי").

היינו דלדיעה השני' זהו דין תורה, אבל לדיעה הראשונה כן הוא בטבע -- עִפ"י הרוב -- דבן יג' נעשה גדול בשכל ודיעה.

ויש לרמז ע"ד המוסר, שלכן בהראי' דחיוב במצות מהכתוב דויקחו גו' איש -- ראי' אשר יסודה שע"פ טעם ושכל צריך להיות כן,

הנה כתבו שוברו בצדו, אשר אל יאמרו אשר די ומספיק לקיום תומ"צ הנהגה ע"פ טעם ודעת, ולכן מורים לו באצבע:

ראה והתבונן, מה עשו בני יעקב: ויקחו איש חרבו -- תיכף לחיוב במצות שלהם, התחילו בעבודה של מסירת נפש דוקא.

ומעשה אבות סימן לבנים, לכל בר מצוה שבכל דור ודור, אשר רק זוהי הדרך לקיום המצות. לא הנהגה מדודה ע"פ השכל. אלא תחלת הכל יקבל עליו עול מלכות

שמים, ואוז"כ יקבל עליו עול מצות. (ממכתב ב' תמוז, תש"כ)