שיחה א

129שיחה א

ט'

א. ט' כסלו קשור לפרשת ויצא

ט' כסלו – יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר האמצעי – חל בדרך כלל בשבוע של פרשת ויצא. משום כך יש לומר¹, שבפרשה זו אפשר למצוא הוראות² ורמזים בקשר לענין ההילולא של כ"ק אדמו"ר האמצעי.

בסידורו של אדמו"ר הזקן³ מבואר, שבפסוק⁴ "עד הגל הזה" יש רמז לל"ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. ולפי הידוע⁵, שהסתלקותו של אדמו"ר האמצעי היתה דומה להסתלקות רשב"י, מובן, שתוכנו של הפסוק "עד הגל הזה", שבפרשת ויצא, קשור להילולא של ט' כסלו.

כסלו

ב. רשב"י – גילוי סתרי התורה

"גל" נושא בתוכו שתי משמעויות הפוכות: מצד אחד, מטרת הגל היא להוות חיץ בין תחום אחד לאחר, אך מצד שני, כיון שהגל בנוי מאבנים פזורות, שאינן דבוקות זו לזו כחומה, אין הוא הפרדה מוחלטת. לכן רואים שאפשר לעבור לפעמים את הגל, כפירושו של רש"י⁴, שרק "לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיא".

וזהו הקשר שבין "גל" לבין הסתלקות רשב"י:

חידושו של רשב"י לעומת שאר התנאים⁶ הוא בכך, שדוקא הוא⁷ הביא לידי גילוי את רזין דאורייתא (מעשה מרכבה, שעליו נאמר במשנה⁸ "אין דורשין במרכבה (אפילו) ביחיד אלא אם כן..."), לעומת התנאים האחרים, אשר עסקו בענינים אלו, אך לא גילו אותם⁹. כפי שהבדיל רשב"י בין תלמידיו בקשר למדת עיסוקם ברזין דאורייתא: "יכתוב... ילעי... ירחשון 130בלבייהו" (=יכתוב... יעסוק בקול... ירחשו בלבם)¹⁰.

מעלתו זו של רשב"י באה לידי ביטוי באופן הנעלה ביותר במיוחד ביום הסתלקותו, שאז לא רק הוא בלבד הגיע לדרגות נעלות ביותר בהשגת רזין דאורייתא¹¹, אלא הוא גילה אף לתלמידיו "מלין קדישין דלא גליאן עד השתא"¹² (=ענינים קדושים שלא גליתי עד עתה).

אמנם הוא גילה זאת אז רק לתלמידיו, ויותר מכך: אף לגבי תלמידיו, הרי "נפקו כולהו" (=יצאו כולם) ונשארו רק תלמידים מעטים, ואף בין אלו שנותרו היו הבדלים, כדלעיל –

אך מסופר שם בזהר, שרשב"י הורה אז לכתוב "מילין קדישין" אלו, ועל ידי כתיבתם אז, הם התגלו לאחר מכן לכל ישראל, באופן של "יתפרנסון"¹³, שמשמעותו – הבנה והשגה בפנימיות.

ג. המחיצה בין הנגלה לנסתר היא "גל"

אך מתעוררת השאלה: התורה מכנה את החלק של פנימיות התורה בשם "רזין דאורייתא". כלומר, לפי התורה צריך חלק זה של התורה להיות בבחינת "רז", סוד והעלם, עד שאפילו בזהר עצמו¹⁴ נאמר "צריך לכסאה רזין דאורייתא" – וכיצד גילה זאת רשב"י?

התשובה לכך היא – "עד הגל הזה":

המחיצה המבדילה בין גליא דתורה לבין פנימיות התורה, שפנימיות התורה צריכה להישאר בהעלם ולא להתגלות, היא בבחינת "גל", המאפשר מעבר, כיון שאיננו בנוי כחומה. בכך נושא ה"גל עצמו בתוכו את ההוראה שמותר וצריך לעבור אותו – אם ביטול המחיצה אינו לרעה, ח"ו, אלא לטובה.

כשם שענין זה הוא לעתיד לבוא: שאז, בזמן קיום היעוד¹⁵ "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", כאשר לא תהיה שום אפשרות של "לרעה" ח"ו, תתבטל יחד עם זאת לחלוטין המחיצה בין פנימיות התורה לבין גליא דתורה, ואף פנימיות התורה תתגלה¹⁶,

הרי בדומה לכך היה גם אצל רשב"י¹⁷ – אשר שרשו הוא מבחינת משיח¹⁸ – שהוא גילה את פנימיות התורה, וקשר זאת לגליא דתורה באופן שאין בו חשש להיפך הטוב ח"ו. ואדרבה, גילוי פנימיות התורה על ידו 131יביא לידי¹⁹ הטובה העצומה ביותר – לגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו.

ד. אדמו"ר האמצעי הסיר המחיצה

זהו הקשר בין "עד הגל הזה" לבין יום ההסתלקות של אדמו"ר האמצעי:

כשהגיעה העת לגילוי פנימיות התורה בהבנה והשגה, בתורת חסידות חב"ד, התרחש התהליך בהתאם להבדלי הדרגות של "המשכה" מדורגת ומסודרת: אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, גילה את עניני החסידות באופן של נקודה, נקודה. ואדמו"ר האמצעי ביאר אותם באופן של הרחבה והתפשטות.

כידוע²⁰, שההבדל בין אדמו"ר הזקן לבין אדמו"ר האמצעי לפי ענינם בסדר הספירות (למרות שרבותינו הם בבחינת "מאור", שלגביו לא שייך ענין של "השתלשלות" הקיימת באור והארה וכדומה, למרות זאת, יש לכל אחד מהם יחודיות לפי מקומו בסדר השתלשלות הספירות), שאדמו"ר הזקן הוא ספירת החכמה, שמהותה היא נקודה, ואדמו"ר האמצעי הוא ספירת הבינה²¹, שמהותה – התרחבות והתפשטות.

אך, לכאורה, מתעוררת אותה שאלה: כיון שאדמו"ר הזקן לא גילה ולא הסביר ענינים אלו, מובן מכך, שאף לפי חסידות חב"ד עליהם להישאר נסתרים, ומדוע אפוא גילה והסביר אותם אדמו"ר האמצעי?

ולכך ניתנת אותה התשובה – "עד הגל הזה": אדמו"ר הזקן נמנע מגילוי וביאור ענינים אלו מפני שבתקופתו היה עדיין חשש לתוצאה הפוכה²². אך כאשר התבטל חשש זה, הסיר אדמו"ר האמצעי את המחיצה וגילה את עניני החסידות בהרחבה ובהתפשטות. ועתה, כאשר כבר עברו "גל" זה לטובה, כבר קיימת ההכנה ל"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך"²³, לטעמי התורה אשר יתגלו לעתיד²⁴, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.