ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו, אור ליום ועש"ק פ' צו, י"א ניסן ה'תש"נ
89ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו, אור ליום ועש"ק פ' צו, י"א ניסן ה'תש"נ
— אחרי תפלת ערבית —
א. לכל לראש — אמן כן יהי רצון אויף כל האמור לעיל1, ובפרט אויף דער ברכה פון גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, וואָס אויף דעם במיוחד זאָגט מען דעם לשון: "אמן כן יהי רצון" (כמובן פון דברי הרמב"ם2). — כולל ברכות אלו שבמכתבים וכיו"ב.
דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות לבבם לטובה, און משאלות לבב כל אחד ואחת מישראל בתוך כלל ישראל, אנשים נשים וטף, כולל ובמיוחד — די ברכות און גוטע וואונטשן וואָס מ'האָט דאָ איצטער גערעדט, ביז ובמיוחד די ברכה אויף דער גאולה האמיתית והשלימה.
און זיכער וועט דער אויבערשטער מקיים זיין הבטחתו "ואברכה מברכיך"3, אַז כל המברך מתברך4, בברכתו של הקב"ה, וואָס "תוספתו מרובה על העיקר"5, און זי איז מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה6 — לכל אחד ואחת מישראל, בכל המצטרך לו (לה), ופשיטא בריאות הגוף און בריאות הנשמה לכאו"א עם כל בני ביתו, מיט הרחבה אין פרנסה גשמית און אין פרנסה רוחנית, כולל בענין שהזמן גרמא — אַז אַלע הכנות לחג הפסח זאָלן זיין מתוך שמחה וטוב לבב סיי בגשמיות און סיי ברוחניות.
ב. אין דעם קומט צו נאָכמער בשעת די משאלות לבבם איז פון אַ ריבוי אידן — און איז געזאָגט געוואָרן בדיבור, בגלוי ובפרהסיא, במעמד כו"כ עשיריות מישראל, ו"ברוב7 עם — הדרת מלך", מלך מלכי המלכים הקב"ה — כידוע די מעלה פון אַ ציבור מישראל8, כמ"ש9 "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", וארז"ל10 אַז בציבור איז הקב"ה "בהמצאו" און "קרוב" במשך כל השנה.
ובפרט אַז נוסף צו דער מעלה אין נפש (בקשת וברכת הציבור) קומט צו אויך המעלה מצד דעם מקום און דעם זמן: במקום — דער בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובזמן — אין חודש ניסן, וואָס איז פאַרבונדן מיט " 90נסי ניסים" (כמובן פון דברי הגמרא קרוב לסיום וחותם מס' ברכות11), ובזה גופא — בשנת ה'תש"נ, ר"ת הי' תהי' שנת נסים.
ומצד די אַלע מעלות (בנפש במקום ובזמן12) — ווערן די אַלע ברכות און גוטע וואונטשן זיכער נתקבל ומקויים בפועל ביתר שאת וביתר עוז,
כולל ובמיוחד — די ברכה העיקרית (ווי מ'האָט פריער געזאָגט בדיבור ובפרהסיא): גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וואָס איז אויך אַן ענין שהזמן גרמא: "בניסן13 נגאלו ובניסן עתידין להגאל", ובפרט אַז אין חודש ניסן עצמו זיינען שוין דורך צוויי שבתות14, און מ'גרייט זיך און מ'שטייט שוין בסמיכות ממש צו חג הפסח צוזאַמען מיט "גאולתנו ופדות נפשנו"15 — די חירות אמיתית פון יעדער אידן און פון אַלע אידן, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,
ותיכף ומיד ממש — ווי דער נתינת כח פון פרשת השבוע — "צו", "אין16 צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות", און דערפון קומט מען גלייך ובפרט ע"י הקריאה גלייך (קודם תפלת מנחה זו) צו "ויהי ביום השמיני" — דער ענין הגאולה17.
ובפשטות — אַז "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"18, "וארו עם ענני שמיא"19, גייען אַלע אידן אין ארץ הקודש, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולביהמ"ק ולקודש הקדשים, "ושם20 נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם כו' כמצות רצונך".
און נאָך קודם לזה (תיכף בשעת אידן בענטשן נאָך אידן כנ"ל) — ווערן מקויים אַלע ברכות בפועל, ע"ד הפס"ד בשו"ע21 אַז בשעת אידן מאַכן אַ החלטה טובה, גיט דער אויבערשטער תיכף דעם שכר (כאילו מ'האָט עס אָפּגעטאָן בפועל ובשלימותו). און מ'גייט מחיל אל חיל מיטנעמענדיק מיט זיך אַלע ברכות האמורות — "ואברכה מברכיך גו'", כל המברך מתברך, כנ"ל.
ג. אין די אַלע ברכות קומט צו נאָכמער מצד דעם וואָס בחודש ניסן עצמו שטייט מען ביום עשתי עשר לחודש ניסן, נשיא לבני אשר22, וואָס "הוא יתן מעדני מלך"23 — די שלימות אין המשכת הברכות. ולהוסיף, אַז אשר איז פאַרבונדן במיוחד מיט חג הפסח, כמרומז בזה וואָס אשר איז בגימטריא 91תק"א24 (כמבואר בכתבי האריז"ל25) — וואָס תק"א באַווייזט אויף אַ המשכה (ברכה) שלמעלה מסדר השתלשלות26, און דאָס ווערט נמשך למטה און פועל'ט אין עולם27 (ווי דאָס איז געווען בחג הפסח).
און אין דעם גופא ווערט ניתוסף נאָכמער בי"א ניסן שנה זו, ווען מ'הויבט אָן זאָגן קאַפיטל פ"ט בתהלים28 וואָס דאָרטן29 שטייט "עולם חסד יבנה", וועלכער איז פאַרבונדן מיט אברהם אבינו30 ("אחד31 הי' אברהם") צו וועמען דער אויבערשטער האָט מבטיח געווען "ואברכה מברכיך"3.
און אויך התחלת המזמור — "משכיל לאיתן האזרחי" — איז פאַרבונדן מיט אברהם32, און פאַרבונדן מיט המשכת ברכה צו יעדער אידן, וכידוע די תורה פון דעם אַלטן רבי'ן עה"פ ("משכיל לאיתן האזרחי"), איבערגעגעבן דורך כ"ק מו"ח אדמו"ר33.
ביז'ן סיום המזמור — "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", אַז די אַלע ברכות ווערן נמשך פון (שם) הוי' אין עולם, און מיט אַן אישור כפול — "אמן ואמן"34.
ובפשטות — אַז דער אויבערשטער בענטשט אַלע אידן בכל הברכות מאל"ף עד תי"ו35, און מוסיף זיין מתוך שמחה וטוב לבב בכל עניני טוב, אָנהויבנדיק, אַז יעדער איינער האָט אמת'ע נחת פון זיך אַליין, און פון אַלע בני בית, און פון דעם גאַנצן אַרום, און האָט דעם נחת הכי עיקרי — וואָס אבינו שבשמים האָט פון אַלע זיינע קינדער, כל בני ובנות ישראל, וואָס יעדער איינער פון זיי געהערט צום "עם36 זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (כמדובר לעיל בארוכה37), "תהלתי יספרו" שוין איצטער, און ממשיך זיין דעם "תהלתי יספרו" אין ארץ הקודש בגאולה האמיתית והשלימה.
ויהי רצון, אַז תיכף ומיד ממש זאָל יעדער איינער זעהן בגלוי, ווי אין זיינע אייגענע ד' אמות ווערן נתמלא אַלע ברכות פון דעם אויבערשטן, ובשלימות, 92מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בטוב הנראה והנגלה, און נאָכדעם גלייך — "ילכו מחיל אל חיל"38, ביז "יראה אל אלקים בציון", ומתוך שמחה וטוב לבב,
ובלשון סיום המזמור (פט) — "אמן ואמן".
[כ"ק אדמו"ר שליט"א חילק לכאו"א: קונטרס י"א ניסן שנה זו (הוצאה מיוחדת), בצירוף שטר של דולר, כדי לתת אותו (או חילופו) לצדקה].
הערות
עמוד 89
- 1. בברכת אנ"ש שי'.
- 2. הל' פרה אדומה ספ"ג שסיומה "אכי"ר" (כן הוא בספרי הדפוס הנפוצים). ע"פ הפס"ד כן צ"ל חתימת כל כיו"ב. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 135 ואילך.
- 3. לך לך יב, ג.
- 4. ראה סוטה לח, ב. ירושלמי ברכות ספ"ח, הובא בתוד"ה ואברכה — חולין מט, א.
- 5. ב"ר פס"א, ד. ועוד. וראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 422 ואילך.
- 6. ברכה השלישית. ומן התורה האחרונה בברהמ"ז (ברכות מח, ב).
- 7. משלי יד, כח.
- 8. ראה ברכות ח, רע"א. שו"ע אדה"ז או"ח סק"א ס"ה. וראה אגה"ק סכ"ג. ד"ה החלצו תרנ"ט פ"י (וראה גם שם פ"ז). ועוד.
- 9. ישעי' נה, ו.
- 10. ר"ה יח, א. וש"נ. וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו.
עמוד 90
- 11. נז, רע"א ובפרש"י.
- 12. הג' ענינים דעולם שנה נפש שעליהם מיוסד כל ס' יצירה (אוה"ת יתרו ע' תתכג. ועוד).
- 13. ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.
- 14. להעיר משבת קיח, ב: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כו'.
- 15. הגש"פ ברכת "אשר גאלנו".
- 16. תו"כ ופרש"י ריש פרשתנו. וראה אוה"ח הקדוש פרשתנו (ו, ב): ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון כו' והודיע למשה לזרז לישראל כו', עיי"ש. וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) ריש פרשתנו.
- 17. ראה לקו"ת פרשתנו יא, א. ובכ"מ.
- 18. בא י, ט.
- 19. דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.
- 20. לשון תפלת מוסף.
- 21. או"ח סתקע"א ס"ג. וראה תענית ח, ב.
- 22. לשון הכתוב — נשא ז, עב.
- 23. לשון הכתוב — ויחי מט, כ. וראה לקוטי לוי"צ אגרות קודש ע' שכדכה. ע' תיט.
עמוד 91
- 24. הגימטריא ד"דצ"ך עד"ש באח"ב" — כמבואר בסידור שבהערה הבאה.
- 25. סידור האריז"ל (ר' שבתי מרשקוב. וכן בקול יעקב) בסדר ההגדה פיסקא ר"י הי' נותן בהם סימנים.
- 26. ראה לקו"ש חכ"ו ע' 207.
- 27. הן בסור מרע — נגוף למצרים והן בעשה טוב — רפוא לישראל (ראה סידור קול יעקב שם), כפי שנפעל ע"י המכות (דצ"ך עד"ש באח"ב בגימטריא תק"א).
- 28. ע"פ המנהג לומר הקאַפיטל תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר נדפס ב"קובץ מכתבים" לתהלים ע' 214. אגרות קודש שלו ח"י ע' נג. וש"נ).
- 29. בפסוק ג.
- 30. ראה זח"א רל, ב (ושם מקשר עוד כמה פסוקים ממזמור זה עם אברהם אבינו. וראה גם הערה 32). ח"ב עט, א.
- 31. יחזקאל לג, כד.
- 3. לך לך יב, ג.
- 32. ב"ב טו, א: איתן האזרחי זה הוא אברהם (וראה פרש"י תהלים עה"פ). ובזח"א שם: משכיל לאיתן האזרחי האי תושבחתא אברהם אבינו אמרה בשעתה כו', עיי"ש.
- 33. קונטרס לימוד החסידות ע' 65. נעתק גם ב"קובץ י"א ניסן שנת הפ"ט" (קה"ת, תש"נ) אות ד.
- 34. ראה בכ"ז בארוכה קובץ הנ"ל אות סד ואילך.
- 35. כמרומז בנדו"ד "צו (זירוז מיד ולדורות) את (מאל"ף עד תי"ו)".
- 36. ישעי' מג, כא.
- 37. שיחת ש"פ ויקרא, ה' ניסן (ס' השיחות תש"נ ח"א ע' 378 ואילך).
עמוד 92
משנה תורה, הלכות פרה אדומה ג׳ - הטקסט מספריא
אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אלא מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע"ג כבש זה:
כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ"ג אומרים לו אישי כ"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:
נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:
אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר:
בראשית רבה ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א), רַב אָמַר זוֹ הָגָר, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָכְתִיב (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף, אֲמַר לֵיהּ עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ח, ה): וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שֶׁמְקֻטֶּרֶת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כה, ו): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, אֲמַר לֵיהּ פִּלַגְשָׁם כְּתִיב. (בראשית כה, ו): בְּעוֹדֶנּוּ חַי, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (בראשית כא, יד): וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר וגו', תֹּאמַר שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ בִּרְיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כה, א): וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, מִן קְטַר, כָּזֶה שֶׁהוּא חוֹתֵם גַּנְזַכָּה וּמוֹצִיאָהּ בְּחוֹתֶמֶת קְשׁוּרָה וַחֲתוּמָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר, קַיִן עִקָּר וְהֶבֶל עַל יְדֵי שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת, דִּכְתִיב (בראשית ד, ב): וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, נוֹלַד הוּא וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו. יוֹסֵף עִקָּר, וּבִנְיָמִין עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וגו'. עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ד, כא כג): בְּנֵי שֵׁלָּה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ וגו'. עִקַּר שָׁנָיו שֶׁל אִיּוֹב לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, נִתּוֹסַף לוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, דִּכְתִיב (איוב מב, טז): וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. עִקַּר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִתּוֹסַף לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. יִשְׁמָעֵאל עִקָּר וּבְנֵי קְטוּרָה עַל יְדֵי שֶׁהֵן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וגו'.
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
שמות רבה ט״ו:י״א - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהוֹצִיא אֶת בְּנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, אָמַר עֲשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם טוֹב כָּל הַיָּמִים שֶׁבּוֹ יָצָא בְּנִי מֵחשֶׁךְ לְאוֹר, מֵעֹל בַּרְזֶל לְחַיִּים, מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִבֵּית הָאֲסוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז): מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז, יד): וַיּוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. מֵעֹל בַּרְזֶל לְעֹל תּוֹרָה, מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לְכָךְ קָבַע לָהֶם שִׂמְחָה שֶׁהוּא נִפְרָע מֵאוֹיְבֵיהֶם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ.