207
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואילו המספר תק"א – אחת יותר מת"ק31 – מצביע על אחד, על יחידו32 של עולם, העצמיות הנעלית מ"ת"ק שנה" של העולם, נעלית מסדר ההשתלשלות – נעלה מ"לקנות לו שם".
ויש לומר שזהו ההסבר גם לגימטריא המובאת בספרים33, ש"אשר" הוא בגימטריא תק"א. כי "אשר", מלשון אושר, מצביע על תענוג34, שזהו הענין הנעלה ביותר של האדם הקשור לעצמיותו35, כנאמר36: אין למעלה מעונג.
וכך גם בנפש האדם: חז"ל37 אומרים "חמשה שמות נקראו לה" (לנשמה), ו"חמשה שמות" אלו, כולל השם "יחידה" אינם עצם הנשמה38 – אלו הם רק "שמות" לעצמיות – "לה".
ולפי הידוע, ששלמותו של כל מספר היא כאשר הוא מוכפל ב"יו"ד פעמים יו"ד"39, יוצא, שהשלמות של "חמשה שמות" של הנשמה מתבטאת במספר חמש מאות40.
ומספר זה, של "תצוה", תק"א אחת יותר מת"ק, רומז לעצם הנשמה, הנעלה מ"חמשה שמות נקראו לה".
ו. ק"א פסוקים
ענין זה בפרשת תצוה, שמדובר כאן על העצם הנעלה מגילוי, נרמז גם במספר הפסוקים שבפרשה: "ק"א, מיכאל סימן"41:
הערות
- 31. להעיר מלקו"ת שם (וראה גם אוה"ת ואתחנן ס"ע קיג ואילך. ועוד) בנוגע ל"ישרה" שמספרו תקט"ו, המשכת בחי' י"ה בת"ק. וי"ל שזהו החילוק בין תק"א לתקט"ו, כי הוספת אחד (על ת"ק) מורה על העצם שלמעלה מהתחלקות (ראה תו"א בהוספות (קט, סע"ד ואילך) בטעם שחגה"ש הוא יום אחד. וראה לקמן סעיף ו (מלקו"ת) בנוגע למספר ק"א; הנעתק בלקוט פירושים כו' לתניא פט"ו (ע' רסט)).
- 32. ראה ב"ר (פ"ג, ח): יום אחד .. הקב"ה יחידי בעולמו. ולהעיר מתוד"ה עד אחת – מנחות יח, א.
- 33. סידור האריז"ל (סי' רש"ר וכן בקול יעקב) בסדר ההגדה פיסקא ר"י הי' נותן בהם סימנים.
- 34. תו"א ריש פרשתנו. ובכ"מ.
- 35. ראה המשך תרס"ו (ע' עג) דגם רצון העצמי ענינו המשכת הנפש, משא"כ תענוג העצמי שהוא מתענג בעצמותו. ע"ש, ובהמשך תער"ב פרק רב.
- 36. ס' יצירה פ"ב מ"ד. המשך תרס"ו ע' כה.
- 37. ב"ר פי"ד, ט. דב"ר פ"ב, לז. זח"ב קנח, סע"ב.
- 38. סה"מ תפר"ח ע' קיז. ועוד. וראה לקמן הערה 46.
- 39. ראה בביאור מעלת מאה ברכות (תו"א בהוספות קכא, ד. ביאוה"ז ר"פ ח"ש. ועוד. וראה ס' הליקוטים דא"ח דהצ"צ מע' ברכות, מאה ברכות ס"ב וש"נ). ועוד. וראה הנסמן בהערה הבאה.
- 40. להעיר ממאו"א (י, נד) "ת"ק ה' אחרונה בהכאה". וראה הנסמן בהערה 28. ועוד.
- 41. וראה מגלה עמוקות אופן נז (הובא בילקוט ראובני ריש פרשתנו) ד"נעלם של משה* .. עולה ק"א", ולכן "בפ' תצוה שנעלם שם של משה יש בו קא פסוקים".
תניא, ליקוטי אמרים ט״ו - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״.
שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ לְ״צַדִּיק״ הוּא, שֶׁ״עוֹבֵד״ הוּא לְשׁוֹן הֹוֶה – שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא הַמִּלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע, לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וּלְגָרְשׁוֹ מֵהָ״עִיר קְטַנָּה״ שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עֲבוֹדָה וְעָמָל גָּדוֹל לְהִלָּחֵם בּוֹ תָּמִיד, וְהַיְינוּ – הַבֵּינוֹנִי.
אֲבָל הַצַּדִּיק, נִקְרָא ״עֶבֶד ה׳״ – בְּשֵׁם הַתּוֹאַר, כְּמוֹ שֵׁם חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, כָּךְ זֶה, כְּבָר עָבַד וְגָמַר לְגַמְרֵי עֲבוֹדַת הַמִּלְחָמָה עִם הָרָע, עַד כִּי וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ, וְלִבּוֹ חָלַל בְּקִרְבּוֹ.
וּבַבֵּינוֹנִי יֵשׁ גַּם כֵּן שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת: ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״, וַ״אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי לֹא עָבַר מִיָּמָיו שׁוּם עֲבֵירָה קַלָּה, וְגַם קִיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, וְלָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא.
אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם מִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר לְנַצְּחוֹ, עַל יְדֵי אוֹר ה׳ הַמֵּאִיר עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ הַשַּׁלִּיט עַל הַלֵּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יִצְרוֹ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ כְּלָל לְבַטְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִלְחוֹם עִמּוֹ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהוּא מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ מִתּוֹלַדְתּוֹ עַל יְדֵי תִּגְבּוֹרֶת הַ״מָּרָה שְׁחוֹרָה״, וְכֵן אֵין לוֹ מִלְחָמָה מִתַּאֲוַת נָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצוּנָּן בְּטִבְעוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָר תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה – הוּא מְחוּסַּר הֶרְגֵּשׁ הֲנָאָה בְּטִבְעוֹ.
וְלָכֵן, אֵין צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן כָּל כָּךְ בִּגְדוּלַּת ה׳, לְהוֹלִיד מִבִּינָתוֹ רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳ בְּמוֹחוֹ – לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַהֲבַת ה׳ בְּלִבּוֹ – לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, אֶלָּא דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת אֲשֶׁר בְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ ״אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ״.
וְלָכֵן אֵינוֹ נִקְרָא ״עוֹבֵד״ כְּלָל, כִּי אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת, אֵינָהּ פְּעוּלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל, אֶלָּא הִיא יְרוּשָּׁתֵנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן אַף מִי שֶׁאֵינוֹ מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ, רַק שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמוֹד בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, וְנַעֲשָׂה הַהֶרְגֵּל לוֹ טֶבַע שֵׁנִי, דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת זוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לִלְמוֹד יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ.
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, דְּ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים וְאֶחָד, וְ״לֹא עֲבָדוֹ״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים לְבַד.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁבִּימֵיהֶם הָיָה הָרְגִילוּת לִשְׁנוֹת כָּל פֶּרֶק מֵאָה פְעָמִים, כִּדְאִיתָא הָתָם בַּגְּמָרָא מָשָׁל מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים שֶׁנִּשְׂכָּרִים לְעֶשֶׂר פַּרְסֵי בְּזוּזָא וּלְאַחַד עָשָׂר פַּרְסֵי בִּתְרֵי זוּזֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵרְגִילוּתָם, וְלָכֵן, זֹאת הַפַּעַם הַמֵּאָה וְאַחַת, הַיְתֵרָה עַל הָרְגִילוּת שֶׁהוּרְגַּל מִנְּעוּרָיו – שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, וְעוֹלָה עַל גַּבֵּיהֶן בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, לִהְיוֹת נִקְרָא ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״; מִפְּנֵי שֶׁכְּדֵי לְשַׁנּוֹת טֶבַע הָרְגִילוּת, צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה לַה׳ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּמוֹחוֹ, לִשְׁלוֹט עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי הַמָּלֵא דַּם הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא הַטֶּבַע, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה תַמָּה לַבֵּינוֹנִי.
אוֹ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, לִמְשׁוֹל עַל יָדָהּ עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, שֶׁזּוֹ נִקְרָא גַּם כֵּן עֲבוֹדָה, לְהִלָּחֵם עִם הַטֶּבַע וְהַיֵּצֶר, עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת בְּלִבּוֹ.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין לוֹ מִלְחָמָה כְּלָל, אֵין אַהֲבָה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ נִקְרֵאת עֲבוֹדָתוֹ כְּלָל:
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
דברים רבה ב׳:ל״ז - הטקסט מספריא
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (דברים ו, ה), מַהוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, בְּכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ שֶׁבָּרָא בְּךָ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם מַעֲלֶה חַיָּב לְקַלֵּס אֶת יוֹצְרוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לַנֶּפֶשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: רוּחַ, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה. רַבָּנָן אָמְרֵי בּוֹא וּרְאֵה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ יְחִידָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה וְהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ יְשֵׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, תָּבֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ שֶׁמְקַלֶּסֶת אוֹתְךָ עַד מָתַי הִיא נְתוּנָה בֶּעָפָר (תהלים מד, כו): כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֵּיכֶם יַגִּיעַ הַקֵּץ וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם שְׂמֵחוֹת, לְפִיכָךְ יְשַׁעְיָה מְנַחֵם אוֹתָן וְאוֹמֵר (ישעיה סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כַּלָּה, וְאֵלּוּ הֵן (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירים ד, ט): לִבַּבְתִּנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירם ד, י): מַה יָּפוּ דֹּדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירים ד, יא): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, (ישעיה סב, ה): כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה, (ירמיה לג, יא): קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, (ישעיה מט, יח): כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה, (ישעיה סא, י): וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ, וּכְנֶגְדָּן יִשְׂרָאֵל מְעַטְּרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲשָׂרָה לְבוּשִׁין, וְאֵלּוּ הֵן (איוב כט, יד): צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי, הֲרֵי שְׁנַיִם, (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּשֶׁת, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (דניאל ז, ט): לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, הֲרֵי עֲשָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה', לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָה וַחֲתָנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כו', כְּדִכְתִיב בִּפְסִיקְתָּא עַד שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
תורת מנחם 2
- נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ז לקו"ש חכ"ו ע' 207
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ו ע' 207
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.